אניימה מסיללה, דה סילבה, טישיירה, אולארה קנדאורוב, ז'וטאוטאס, רוסו, לרואה יעקובו, קולאוטי שלא הוזכרו עוד: רדוסלאב מיכאלסקי, איברהים דורו, גז'גוז' ורז'ינסקי, תמאש שאנדור, אישטוון האמר, גוראן מילנקו, מרטין פשקו, בלסינג קאקו, אלן מסודי, דאבור רופניק
הכי נכון יהיה, לדעתי, למדוד בתרומה סה"כ לקבוצה ואני חושב שדה-סילבה מדורג גבוה מאוד (בעמדת הבלם) בקטע הזה מבין הזרים שהיו פה.
שטות גמורה, בעונות הטובות שלו(השנים האחרונות בהפועל) הוא גם היה שחקן הגנה גדול, בעיקר שילוב של כוח ומהירות שלא רואים בארץ.
על טרטיאק ופולוקארוב אני באמת לא יודע להגיד, אני באופן אישי לוקח לקבוצה שלי את דה סילבה לפני מגמאדוב ועם מרין זאת באמת התלבטות קשה. בכל אופן הוא בוודאות עדיף על לא מעט שמות שהוזכרו בדיון הזה כגון טישיירה, גרסיה, אברהם פאס וכו', והוא בטח ובטח לא "שחקן הגנה בינוני", אלא אם כן היו בתולדות הליגה 3-4 בלמים זרים טובים אי פעם.
הוא היה שחקן הגנה טוב באמת רק בעונת הדאבל של הפועל. אלא אם כן אתה מבטיח לי אותו בכושר הזה, אני לוקח לפניו את כל הבלמים שהזכרת.
בשנה היחידה שלי כאוהד מכבי ת"א בכדורגל בגיל 8-9 (עד שגיליתי את הכדורגל הטוב בעולם ) אהבתי הכי את קניג שלדעתי גם היה בין הזרים הראשונים שהגיעו לארץ או למכבי. ההתחלה באמת היתה מבטיחה אבל אח"כ נעלם. לדעתי פיספוס גדול, יכול היה להיות באמת מהזרים הגדולים כאן. גם את רודריגו גולדברג שהגיע 7 שנים מאוחר יותר סימפטתי, אם כי פחות הייתי מעורב אז בכדורגל הישראלי. את מקאנאקי אני אוהב בזכות משחק המונדיאל הראשון שראיתי אי פעם - ארגנטינה נגד קאמרון. משך את העין שלי המתולתל הקטן ואחרי שהעיפו את קולומביה בשמינית החזקתי להם אצבעות. מאוד שמחתי שהוא הגיע לארץ והייתי הולך גם לראות אותו באימונים (ואפילו יש לי חתימה שלו עד היום) אבל כמו קניג, גם מקאנקי לטעמי זה יותר פיספוס של מכבי למרות שגם הוא היה בכושר לא מי יודע מה ולא הכי השתלב כאן.
בעונה הראשונה אצלנו הוא היה בלם(שחקן) טוב מאוד, בעונת הדאבל היה עילוי, בעונת הצ'מפיונס חווה ירידת מתח כמו רוב הסגל שלנו אבל גם נתן תצוגות באירופה וגם בליגה התעשת אחרי כמה מחזורים עד המעבר לזלצבורג.
אובארוב מסיללה טרטיאק מגומדוב אלברס רוסו ז'וטא קנדאורוב פראליה יעקובו קודריצקי לא חושב שקולאוטי צריך להכלל כי הוא שחקן נבחרת ישראל
יש הבדל בין לשחק עם הפועל ת"א בליגת האלופות נגד יריבות חזקות או באופן כללי בקבוצה שתוקפת בלי הכרה לעומת להיות מעוז ההגנה של מכבי פ"ת. מגמאדוב היה מקצוען, בלם גדול וסמל של יציבות, אבל דגלאס עולה עליו והיכולת הטובה שלו בשיאו הייתה משמעותית הרבה יותר. הוא עשה עבודה של שניים. מהיר, גבוה, חזק, מאיים, משחק תמיד עם ביטחון. זה גם שקר וכזב שהיה טוב רק בדאבל. הוא היה מצויין גם בעונה לפניכן בהפועל, עונה בה שיחק גם כמגן ימני בעת הצורך בשל המהירות ומשחק הגובה שלו, וגם בחצי העונה שאחר-כך. הוא היה מפוזר בתקופת אוחנה וגוטמן סובב אותו כמו שצריך. להזכיר את אלן מסודי שהיה שחקן מלהיב אבל נכשל במכבי חיפה ולא בכדי הוא בליגה הלאומית היום, לצד שחקנים גדולים שהוזכרו כאן, גם אם מדברים רק על ירכתי הספסל - זה לעשות עוול לאחרים. כנ"ל לגבי אולארה וכן בלסינג קאקו, אלא אם כן מדברים על נק' זמן מסוימת. אחרי ההצלחה בבאר-שבע הוא נעלם והתקשה מאוד במכבי. אני מתייחס תמיד לעניין ההצלחה בקבוצה גדולה. אפשר לגרום לדיון אפילו להיות יותר מרתק גולים זכורים: טלקיסקי ו-ווצ'יצ'ביץ' שיחקו מעט מידי זמן בארץ. אבל את הגול של טלקיסקי בדרבי ואפילו נגד בית"ר באותה עונה אני לא אשכח; וכן את הוולה של ווצ'יצ'ביץ' מול באר-שבע ברגל שמאל 'החלשה' לחיבור!
