מי אני? ואת מי אני אוהד?-הגרסה האנגלית

א. קבוצה אהודה באנגליה, מאיזה גיל? לסטר מגיל 24
ב. המשחק הראשון שראיתי, ומה משך אותי לאהוד את הקבוצה - 2-0 בניוקאסל משך אותי השער הענק שוארדי הכניס
ג. האם היית אי פעם במשחק באנגליה? אם כן, כמה? לא הייתי
ד. סיפור מעניין שחווית שקשור בקבוצתך. שלחתי ווינר ושמתי על לסטר סינגל נגד צ'לסי בבית והם הביאו לי זכייה
ה. קבוצה אהודה בישראל או במדינות אחרות, אם יש. אוהד ברצלונה גם מאז שרונאלדיניו הגיע

 

@פול סקולס

הרבה אנשים פה היו משלמים הרבה בשביל חוויות כאלה, אני ביניהם. גם בארץ וגם בחו"ל, אין על משחקי חוץ, שם זה הקהל האותנטי ביותר.

אני פחות מחובר לכדורגל האנגלי, אבל בכללי יש לי חיבה לווסטהאם וארסנל.

 

ברור. שנה שעברה עוד גרתי בברלין, וכשיונייטד הגיעה ללונדון לשחק מול ווסטהאם (1-1, שיחקנו פשוט מזעזע ודיילי בלינד הציל אותנו מהפסד בדקה ה 90.. אותו משחק שאחריו אלרדייס התלונן על הכדורים הארוכים וואן חאל של, את כל הדיאגרמות שלו מול העיתונאים), פשוט טסתי ללונדון בתקווה שיהיה איזה ספסר שאפשר לקנות ממנו כרטיס מחוץ לאיצטדיון.

אז לא היה לי מזל וכמוני היו שם עוד עשרות רבות של אוהדי יונייטד שהגיעו ללונדון והתפללו לאלילת המזל... מישהו שם אמר לי שזו תופעה ידועה,
שבמשחקי החוץ של הגדולות באנגליה תמיד מגיעים אוהדים שאין להם כרטיס ליציע החוץ ומתחננים שמישהו ימכור להם איזה כרטיס עודף...

אז תכל'ס יצא ש"סתם" טסתי ללונדון וראיתי את המשחק הזה באיזה פאב יחד עם החבר'ה שהזכרתי קודם, אלה שסידרו לי בזמנו את הכרטיס לווסט ברומיץ', וה"איחוד" איתם אחרי שנה שלא נפגשנו (היה לי קשר פייסבוק עם כמה מהם מאז המשחק ההוא בברומיץ') לא היה מרגש ולא נעליים, היה פושר מאוד, וגיליתי שהם סתם נוהמים לעבר הטלוויזיה כשהקבוצה בפיגור ("נו תגביהו כבר לרחבה יא אללה!!" כאילו שלא ניסינו את הטקטיקה הזאת כל המשחק) כמו רוב אוהדי הכדורגל, ובשיכרותם בפאב הם התגלו גם כגזענים לא קטנים כלפי כל מי שלא בריטי ולבן כמוהם...

קיצר, אני יכול לבחור להתייחס לזה כמו סוף שבוע מאכזב מאוד, אבל למדתי ממנו הרבה.

 

א. ווסטהאם, מגיל 8.
ב. המשחק הראשון שראיתי בחיי בכדורגל היה המשחק של ווסטהאם נגד ווימבלדון בשנת 00. אחרי הוולי של פאולו די קניו החלטתי שאני חייב להמשיך לראות משחקים שלו ושל הקבוצה וזה משך אותי פנימה. אם אני לא טועה נגמר 5-3 לווסטהאם.
ג. הייתי במשחק 2-0 של ווסטהאם נגד ארסנל וזהו לבינתיים.
ד. אחרי המשחק ביקשתי מאחד האנשים שמה שיתן לי צ'אנס לפגוש את דימיטרי פאייה. דבר אחד מוביל אל השני, פגשתי אותו, אמרתי לו כמה הוא חשוב לקבוצה ושבחיים לא יעזוב אותה. ואחרי כמה חודשים ראיתי שהוא חתם חוזה על עוד ארבעה שנים אז אני שמח.
ה. אין. הכדורגל האנגלי, הכי טוב בעולם.

 

עם כל הכבוד לפאייט, פאולו די קאניו הוא המלך.

וולקאם.

 

That was sensational! מצמרר.
תודה!

 

א. ארסנל, מגיל 10 בערך.

ב. המשחק מול ריאל בשמינית הגמר ליגת האלופות ב-2006 אם אני לא טועה. את האמת שהכרתי את הקבוצה לראשונה בפיפא 2005 עם הנרי פירס ליונברג וכל הכוכבים.. ופשוט התאהבתי. עדיין לא הייתי עוקב אחרי משחקים ובכלל הפעם הראשונה שראיתי אותם בטלויזיה זה היה באותו מסע מופלא בליגת האלופות שהגיע עד לגמר, כנראה בגלל שזה היה משודר בערוץ שהוא לא בתשלום. בעונת 2007/08 נעשיתי עוקב הדוק אחרי כל המשחקים של הקבוצה וכמובן שזה היה כרוך ברכישת מנוי של צ'רלטון...

ג. לא הייתי עדיין במשחק, אבל אני מתכנן לעשות זאת אחרי צבא. רק כל הזין שדווקא הקבוצה שלך מוכרת את הכרטיסים הכי יקרים בעולם.

ד. תאמת לא חושב אם חוויתי איזה משהו מיוחד.. כי אני בסה"כ אוהד כורסא כמו הרוב פה, אבל אין ספק שעברתי הרבה חוויות עם הקבוצה הזאת מאז שאני אוהד אותה , חוויות בעיקר קשות כי אני לא זכיתי לראות תארים רציניים בתקופה שאני עוקב אחרי הקבוצה, אבל גם היו נצחונות וימים טובים. בכל מקרה ארסנל זאת שריטה ואני לא מדמיין את עצמי בלי התעסקות בארסנל ביום יום... התקופה היחידה אולי זה בקיץ וגם שם די נמאס אחרי כמה זמן.

ה. אצלי זה קצת מוזר כי לפני שנתקלתי בארסנל הייתי אוהד שרוף של מכבי חיפה ומאז שנתקלתי בארסנל ובכדורגל האנגלי התאהבתי במה שאני רואה וזה הוריד לי ממכבי חיפה ומהכדורגל הישראלי בכללי... אין ספק שזה עולם אחר של כדורגל ומגמד את הכדורגל הישראלי בהרבה. גם מכבי חיפה של פעם זאת לא מכבי חיפה של היום אז אין ספק שזה גם הוריד אצלי הרבה. בשנים האחרונות כבר לא אכפת לי ממכבי חיפה אבל כמובן שיש איזשהי העדפה או חיבה מסויימת.

 

בתור תייר במילא אתה משלם מחיר מעל הרגיל גם אם המחיר האמיתי היה לא הכי גבוה בעולם , זה לא ממש היה משנה לך.

 

ביצוע גאוני , לוברן ניסה משהו דומה יחסית מול דורטמונד failed miserably

 

בעז, זה אתה?

 

לא אחי, לא מכיר בועז.