1990 מילאן - האחרונה ששמרה על הכתר. מאז איאקס הייתה הכי קרובה מכולם לשמור ב - 1996 כשהפסידה בגמר רק בפנדלים
מה שהיה היה. עומדים להתחיל בניסויים בשימוש בטכנולוגיה, גם אם באופן מוגבל. כך שסוף סוף דברים נעים, גם אם באיחור עצום. לגבי הצורך בסיוע לשופטים, זה ברור. די נמאס להמשיך לראות את כל הדיונים והוויכוחים והתלונות לשופטים. המקצוע שלהם בלתי אפשרי. כמה טעויות עוד אנשים צריכים כדי להבין את זה?
זה שזה המפעל הטוב בעולם והטופ של הטופ זה טבעי מהסיבה הפשוטה שמשחקות בו הקבוצות הטובות בעולם. עדיין סירחון גדול של שחיתות נודף מהמפעל הזה
גם הדייג הכי ותיק יודע שלדגים יש ריח מסריח. מסכים שמאופ"א ופיפ"א יש צחנה,אבל זה לא ייקח מהאוהדים והשחקנים את הרגעים האלה שהם הסיבה שהמשחק הזה כלכך פופלרי. כולנו אוהדים קבוצות,ולפעמים קשה לצאת חזרה למקום של אוהד ניטרלי שפשוט אוהב את המשחק עצמו, הסיפורים השנה בליגת האלופות, הסיפור של לסטר באנגליה(לדעתי אחד מהסיפורים הכי גדולים בכדורגל העולמי),הדו-קרב הספורטיבי בין רונאלדו למסי(גם אם הוא מעוס ולעוס,או נולד נטו מהתקשורת),נאפולי, הקמבאק של יובנטוס, סימאונה,בופון,הקריסה של יונייטד,ראשפורד, הלוזריות של ארסנל,החזרה של קלופ לדורטמונד, בכל שבוע כמעט יש גיבורים,גיבורים טרגים ואינספור סיפורים שהם הרבה מעבר ל11 על 11 ובעיקר הרבה מעבר לשחיתות. אנחנו תמיד נוטים להזכר בפעם ולהיות נוסטלגים,לדבר על גיבורים טראגיים כמו רונאלדו ב98, או באג'יו ב94, להיזכר שהיה איזה פאביו גרוסו ב06 ושזידאן סיים את הקריירה בנגיחה ולא בכדור. האמת היא שהספורט הזה לא מפסיק לספק אגדות,סרטים וסיפורים . אני פשוט אומר שלמרות כל מה שקורה - אני חושב שאנחנו נמצאים בשנים מרגשות ונהדרות של כדורגל,וליגת האלופות עושה את זה כל שנה.
שנה שעברה לא ראיתי תגמר בכלל אבל ידעתי שמכבי ניצחו לפי הצעקות השנה יש מצב שיעניין בגלל שאני מאמין שלבש השנה יש סיכוי לזכות בגביע
יכול להיות שאני קצת משוגע אבל אני פשוט נהנה הרבה יותר לראות את אתלטיקו בשיאם מאשר את ברצלונה בשיאם, מלחמה והקרבה תמיד דיברה אלי יותר. בוא נקווה שריאל לא תקבל את סיטי כמתוכנן.
לא מכיר את המקרה. אבל אם הם בסך הכל היו קבוצת צמרת בצרפת אז זה אפילו לא קרוב. תסתכל אילו 3 קבוצות נמצאות יחד עם אתלטי בחצי הגמר. לכל אחת יש משאבים בלתי מוגבלים ועדיין יש לך את ההרגשה שגם אם ערן זהבי היה שחקן מפתח אצל סימאונה הם עדיין היו מועמדים לזכייה. וזו כבר לא עונה חד פעמית, הוא עושה את זה כל שנה בלי קשר לזהות השחקנים. מספיק לראות איך דייגו קוסטה ופיליפה לואיז נראו בצ׳לסי כדי להבין שהוא עושה עבודה פסיכית. זה לא להוציא מים מהסלע זה להוציא מפל מהסלע.
1. קודם כל - שאפו ענק לסימאונה ואתלטיקו. פשוט מדהימים. אוהבים להביא דוגמאות (כמו בארסה של העונה שעברה) של קבוצות כדורגל שבהן המאמן הוא לא פקטור רציני ביחד לשחקנים, אבל סימאונה מראה חד משמעית שזה יכול להיות הפוך. 2. ולמרות זאת - ההפסד הוא קודם כל של ברצלונה. מסי לא נוטרל על ידי אתלטיקו (בדומה, נניח, לרונאלדו של יונייטד מול גאטוזו של מילאן בזמנו) אלא פשוט הציג משחק נרפה. הקישור בהחלט הפסיד את הקרב ואין מה לדבר על הגנה חזקה, אבל בארסה נראו רע גם בזכות עצמם, והטענות גם למאמן וגם לשחקנים. ההגנה העלובה נחשפה שוב, חוסר הבגרות בקישור מאז העזיבה של צ'אבי (והדעיכה של אינייסטה) מתחזק, ומסי וסוארז נעלמו. מלבד ניימאר וטר שטגן אני לא חושב שמישהו נראה טוב אתמול. 3. מסי לעומת רונאלדו - אוהבים לדבר על כמה רונאלדו אגו-מניאק שחצן ולא מפרגן מול מסי החמוד, אבל הנה זה עובד גם לכיוון ההפוך. ברור לכולם שלמסי יש ברגליים בערך פי 3 כשרון מאשר לרונאלדו, אבל הקריז של רונאלדו סוגר את הפער ולאחרונה גם מסי מתחיל לצמצם את הפער מכיוונו עם האדישות והנרפות הזאת. 4. הכדור של סאול לגריזמן מדהים (כמעט) כמו הכדור של צ'אבי למסי בגמר מול יונייטד. 5. עזרים אלקטרוניים ASAP. פשוט נשבר מהבדיחה הלא מצחיקה הזאת. פיקה זרק את עצמו במכוון בהתחלה על הרגל של קארסקו (?), אינייסטה היה צריך להיות מורחק, לבארסה הגיע פנדל, לגודין הגיעו צהובים - בקיצור, די עם זה. הלוואי ואתלטיקו תזכה, והלוואי והם יקבלו את סיטי מחר. שני קבוצות כ"כ מנוגדות באופי שזה יהיה מעולה. גם מפגש כפול של ריאל-באירן נשמע לי מצוין.
הכל באופן יחסי ותלוי בסדר גודל של הקבוצה כמובן- לקחת קבוצה מליגה רביעית בצרפת ולהפוך אותה בכמה שנים לקבוצת צמרת בליגה בכירה מרשים אפילו יותר מלקחת קבוצת דרג שני ולהפוך אותה לטופ (ואין לי עוררין על העבודה האדירה שסימאונה עושה)
לקחת קבוצה חלשה/בינונית ולהפוך אותה לאט ובעקביות לקבוצה חזקה זו עבודת מאמן/מנג׳ר טובה, אבל זה בגדר האפשרי. דוגמאות לזה לא חסרות גם מהשנים האחרונות (קלופ בדורטמונד או אם נלך יותר אחורה פרגוסון ביונייטד). מה שסימאונה עושה זה על גבול הבלתי אפשרי וחסר תקדים. זה מזכיר לי את עצמי משחק בפוטבול מנג׳ר לוקח את מכבי חיפה לרבע גמר הצ׳מפיונס ליג אחרי שאני מדיח את אינטר. סימאונה עושה את אותו הדבר רק לאורך כמה עונות ברצף. שיקום מי שחשב ש2014 היא לא הבלחה חד פעמית.
רבע הגמר הזה היה פשוט מצוין מבחינת המשחקים שהיו, העניין שכל אחד מהם ייצר לאחר המשחק הראשון וכמובן התוצאות הסופיות. די התאכזבתי שפאריז עפה (רציתי בשביל זלאטן) אבל כשאני מסתכל על התמונה הרחבה בטח גם אחרי הגומלין שהיה אז לסיטי יש הרבה יותר מה להציע מאשר פאריז. שמחתי בשביל אתלטיקו מאוד בלי קשר לזה שאני אוהד ריאל, שיחקו פשוט מצוין, כיף לראות אותם מסתכלים לברצלונה בלבן של העיניים ולמרות כל הניתוחים על זה שברצלונה ב5/5 מול אתלטיקו עדיין היא אמרה את המילה האחרונה. בסופו של יום אני מקווה לגמר בו נראה את ריאל מול ביירן, גמר ראוי לחלוטין.
אתלטיקו מדריד של סימאונה היא קבוצה היסטורית, לא פחות. לא משנה מי עוזב, מי מגיע או מה התקציב - הקבוצה מציגה את אותו הכדורגל באותה הרמה וזה לזכות סימאונה שפשוט עושה עבודה אדירה, מסכים עם מי שרשם פה שיש מצב שזו קדנציית האימון המרשימה אי פעם. לדעתי ארבעת הקבוצות החזקות באירופה הן יובנטוס, ברצלונה, אתלטיקו מדריד ובאיירן מינכן - כל השאר קצת מתחת ברמה. שתיים מהן נמצאות בחצי הגמר, שתיים מהן הודחו על ידי השתיים שנמצאות בחצי הגמר.
