2016 NBA: קינג ג'יימס סוגר מעגל - האליפות נוסעת לקליבלנד!

אני לא אומר שאין בשיטה חסרונות, אני אומר שאני מבין אותה כי היא מסוגלת ליצור שיוויון יותר מבכל מקום אחר. היא מאפשרת לך להצליח לחלוטין ע״י ניהול טוב (ומזל ע״פ הכישרון שיש בדראפט הקרוב) ולא דווקא ע״י כסף כמו שקורה בכל ענף ספורט קבוצתי באירופה.

אוקיי, שכנעת אותי שזה עדיף מהמצב הקיים.

אף אחד לא מתלונן, חוץ מבערך כל מי שלא אוהד את ריאל מדריד וברצלונה ומשועמם לחלוטין מהמצב בכדורגל הספרדי בפרט והכדורגל העולמי בכלל.

אז אני אשאל שוב: יש לך פתרון טוב יותר, קדימה בוא נשמע. גם אני יכול לצעוק ״זה לא בסדר!!!״. זה לא תורם הרבה לדיון.

רק בדיון הזה יש אוהד שמבין למה כדי לקבוצה שלו להפסיד ולהתבזות כדי לקבל (אולי) עתיד טוב יותר. תיהיה בטוח שהוא לא היחיד.

1. העם אמריקאי כמו כל עם אחר הוא לא מושלם, אבל יש דווקא הרבה דברים שאפשר ללמוד מהם לטובה.
   
   
2. ה-NBA לא נחרב בגלל הדראפט. ה-NBA נחרב כי הסופרסטארים לא מעניינים (הם כ״כ לא מעניינים שהליגה מתרכזת במסע הפרישה של הסופרסטאר האמיתי האחרון שנשאר לליגה הזו מבחינת העניין בו), כי קונפרנס שלם מזעזע, כי עונה שלמה נראית כמו משחקי קדם הכנה אחד גדול, כי אין כמעט מאמנים ששווים שנדבר עליהם (וגם זה אם אנחנו בכלל מכירים את השמות שלהם), כי על השיפוט כבר במשך שנים אי אפשר לסמוך, וכן הלאה. אבל שיטת הדראפט שמנסה עוד איכשהו לתת עניין בליגה המעפנה הזו? זה מה שבאמת מפריע שיש את כל הבעיות הללו?

 

גם אני מבין את השיטה, זה עדיין לא אומר שהיא טובה. וגם לא אמרתי שיש לי בעיה עם שיטת הדראפט, אלא עם הקריטריון לקביעה שבה קבוצה צריכה לפהסיד בכוונה. עכשיו, כל מה שאתה מנסה להסביר ולהצדיק זה טוב ויפה, רק שזה לא אוכל בספורט תחרותי וזה לא משנה איך תנסה לסובב את זה. וכן, אפשר גם לצעוק זה לא בסדר מבלי לתת פיתרון. אני לא הקומישינר וזה לא התפקיד שלי. אני כן בטוח שאם אני אשב ואחשוב קצת, בוודאי אמצא שיטה קצת פחות מפגרת (לא כזה קשה) מאשר לגרום לצ'פר קבוצה שמפסידה בכוונה. בחייאת, זה נשמע לי מפגר תוך כדי שאני כותב את המשפט. אתה מבין שהמטרה היא לא שכל 30 הקבוצות תהיה שוות בכוחן, נכון? אחרת איפה השאיפה למצויינות כאן? אז בוא נשב בחיבוק ידיים כמו בבית זונות ונחכה שיזרקו לנו עצמות. בשביל מה להתאמץ ולשחק אם אפשר לקבל פרסים? את הפרסבים אמורה לקבל זו שמתאמצת ומנסה לנצח, גם אם זה אומר ש23 שנים ברציפות היא תהיה אלופה. מוכר לך מאיפשהו?

אותי אישית הליגה הספרדית לא מעניינת (לא בגלל אי התחרות), אבל בספורט תחרותי אתה אמור לשאוף להיות הכי טוב, גם אם זה אומר שתיקח 30 פעמים ברציפות את הליגה. מה לעשות? זה ככה בכל ליגה תחרותית בעולם. בחלק יש קבוצה אחת, בחלק שתיים ובחלק ארבע. באותה מידה אפשר לומר שגם בפרמייר ליג כל מי שלא אוהד מניו או צ'לסי יכול להתלונן על חוסר עניין. אבל זה עדיין הכי קרוב לתחרות מאשר ה-NBA, ששם מנסים לגרום לשיוויון ע"י חקיקת חוקים לא הוגנים. מזכיר קצת ליגה שקרובה אלינו ושכולנו מכירים, לא?

בוודאי שיש הרבה מה ללמוד מהאמריקאים, לא בתרבות ספורט. לא מי שאוהב ספורט בכל אופן ולא את השואו שמסביב. בשואו הם באמת יכולים ללמד את כולנו.
ה-NBA לא נחרב בגלל השיטה וזה לא הדבר היחיד שמפריע, אבל ברגע שיש עיוות כל כך גדול, לי כחובב ספורט זה מאוד מפריע. אני באמת מנסה להבין מה מרגיש אוהד לפני פתיחת עונה, שבמקום ההתרגשות והציפייה לראות את הקבוצה שלו משחקת, אמור לקנות סיזן טיקט בשביל לראות את הקבוצה שלו הולכת לעונה של 72-10.

שוב, אתה משום מה נתפס שאני לא מבין את השיטה. אני מבין טוב מאוד, האמן לי. אני פשוט לא מקבל אותה וחושב שהיא הכל חוץ מהוגנת. מה זאת אומרת יש אוהד שמוכן להתבזות בשביל עתיד טוב יותר? אז הוא לא אוהד, מצטער מאוד. אוהד אמור לשאוף לטוב ביותר עבור הקבוצה שלו ולא לשאוף לשלוש שנים שבה היא תפסיד כמה שיותר.

 

התחלת לגלוש לדיון אחר. פשוט תגיד שאתה לא מאמין במודל סוציאליסטי שמונהג בספורט האמריקאי עם שיטת דראפט, תקרת שכר וחלוקת הכנסות שווה ונסגור עניין. שזה לא מפליא בכלל כשזה מגיע מבן אדם שגדל והתחנך על ברכיו של דון שימון במבינו יוצר הקורס "איך משמידים ענף ונשארים בחיים כדי לספר על זה". ב-NBA המושלם שלך ניו יורק, לוס אנג'לס ומיאמי היו שולטות בליגה עם 700 אליפויות וקבוצות כמו סן אנטוניו ואוקלהומה לא היו יכולות לחלום להגיע לאנשהו בחיים. נשמעת לי כמו אחלה ליגה. הוגנת (!!!) ובעיקר כיפית.

אף קבוצה לא מפסידה בכוונה. צאו מהסרט הזה. אף בעלים/GM לא מתעורר בוקר אחד ומחליט שזה הופך להיות הקטע שלו בחיים. יש נסיבות ויש משתנים. פילדלפיה למשל ניסתה ללכת ALL IN ב-2011 עם טרייד על אנדרו ביינום שהיה אחד הסנטרים הטובים והמבטיחים בליגה. המהלך והברכיים שלו התפוצצו לה בפנים. איך היא מתקנת את הטעות הזו אם היא לא יכולה לשלם יותר ואף שחקן לא יגיע מרצונו לקבוצה שהשחקן הטוב ביותר שלה פצוע? ממשיכה לבזבז לאוהדים שלה את הזמן עם עונות של 35 ניצחונות ו-1st round exits לעשור הקרוב? זו דרך שיותר מקובלת על ידי עידן מישראל האוהד מכבי אלקטרה רשות השידור? זו דרך ווינרית שאמורה להיות מקובלת על אוהד שקונה מנוי?

אתה מרשה לאוהד לשאוף לטוב ביותר עבור הקבוצה שלו ואז מבקר אותו על כך שהוא מוכן להפסיד 3 שנים למרות שההפסדים ב-3 שנים האלו הם הסיכוי הטוב ביותר שלו לנצח ב-10 שנים לאחר מכן. אתה מצליח להבין את האבסורד?

מזל. מי שאומר לך שאפשר לחזות איכות של מחזורי דראפט שנה+ מראש משקר. חצי שנה לפני הדראפט האחרון אנשים לא שמעו בכלל על פורזינגיס וטאונס דורג מתחת לאוקאפור ומודיאיי. דיאנג'לו ראסל נחשב לאחד הפרוספקטס הטובים בשנים האחרונות ו"מומחים" השוו אותו ואת הסקיל סט שלו לסטף קארי - בפועל פחות מחצי שנה בלייקרס והם כבר מוכנים לשמוע הצעות טריידים עליו. מה גם שחלק לא מבוטל של הצלחה/כישלון של רוקי בן 19/20 שמגיע לליגה הוא בפאן המנטאלי שאת זה אפילו טובי הפסיכולוגים לא יכולים לצפות. קראפשוט מוחלט.

זה נכון שפעם בעשור מגיע העילוי ההיסטורי שברור לכולם שהוא עילוי היסטורי כמו יואינג, לברון ואנדרו לאק אבל זה יותר מדי נדיר.

 

תוציא את דון שמעון/מכבי אלקטרה/רשות השידור מהלקסיקון שלך. אין שום קשר. עצם זה שתרבות הספורט של האמריקאים שונה לחלוטין מכל תרבות ספורט אחרת בשאר העולם בכל ענף שהוא, כנראה אומרת שדווקא השיטה שם היא ההזוייה. אתה מדבר איתי על אבסורד, אבל ממשיך לטעון שזה בסדר לחכות 3-4 שנים מזוויעות מצד הקבוצה שלך בשביל שאולי יהיה לה סיכוי לעשות משהו בעוד 10 שנים. תגיד לי, אתה שומע את עצמך? מה אני, אוהד קבוצות לעתיד? לא ביקשתי אליפות כל שנה, אפילו לא גמר. אבל מצטער, לחוות עונה אחרי עונה כשאני יודע שהקבוצה שלי נראית זוועה וזה הולך להמשך ל-3-4 שנים הקרובות כי היא לא מתכוונת להתאמץ בתקווה לבנות עצמה בעוד 5-6, משום מה מוציא את כל העוקץ מלהיות אוהד ספורט. וצא מהסרט שלך שקבוצות לא עושות תאנקינג. אתה יודע מה? לא מפסידות בכוונה, גם ממש לא מתכוונות לנצח. אז תסלח לי שאני מעדיף לראות אותה אלופה 30 שנה במידה והשיגה את כוחה בצורה ספורטיבית, מאשר כל מיני חוקים הזויים ומשונים שמגבילים את הספורטיביות רק כדי שלמראית עין יווצר איזשהו שיוויון. ומרוב שהשיטה ב-NBA כל כך עובדת, הליגה הזו היא פח אשפה כבר 15-10 שנה (לא רק בגלל השיטה הזו, אבל גם). אני לא חובב של ברסלונה בלשון המעטה, אבל נראה לי ממש מפגר אם היו עושים דראפט בספרד בתקווה שאייבאר תצליח לבנות את עצמה בעוד 5-6 שנים. מה לעשות שברסלונה שוחטת את הליגה כבר עשור? ככה נראה ספורט. מי שטובה, מצליחה, בין אם זה בגלל סקאוטינג טוב, או תקציב גבוה. המטרה של ספורט זה לא שכולם יהיו שווים ברמתם אלא לשאוף תמיד להישגיות. אם יש כמה קבוצות שיכולות להתחרות בוודאי שזה עדיף ויוצר עניין, אבל לא על חשבון הגבלת קבוצות אחרות או כמו ה-NBA, ששם עידוד של הפסדים נותן לקבוצה הגרועה פרס. זה כנראה מתאים לך שאתה חובב מושבע של התרבות הזו, לי זה סתם נראה מפגר. ולרגע לא הסתרתי שאני נגד התרבות הזו. מזל שעוטפים את הליגה הרקובה הזו באריזה נוצצת, כי כדורסל גדול כבר מזמן אין שם.

 

בוודאי שיש קשר. אוהד של אימפריית ספורט כמוך לא יצליח להבין ולהזדהות לעולם עם תחושות של אוהדי ספורט שנולדו בחורים כמו קליבלנד או אוקלהומה. הם על הזין שלך. הם אנשים שמבחינתך צריכים להשלים עם העובדה שהם לא יזכו לראות אליפות או אפילו מאבק עליה כי השוק לא מספיק אטרקטיבי למשוך שחקנים טובים או כי הבעלים לא מספיק עשיר כדי לשלם להם. זה עניין של טעם וריח וברור לי שאני לא אצליח לשכנע אותך ולכן גם אין טעם. אבל זה שברוב העולם הולכים לפי שיטה אחת ובארה"ב באחרת לא הופך אותם לצודקים יותר או פחות. אם אתה נהנה לצפות שנה אחרי שנה אחרי שנה באותן קבוצות מתחרות על אותן תארים אז כל הכבוד לך. אני לא נהנה. ואני שמח שיש לפחות מפלט אחד בדמות הספורט האמריקאי כדי לאפשר לי להנות ולזכות לראות TURNOVER גדול יותר ברמת האלופות והקונטנדריות. בעיניי זה מרענן, מעניין ורומנטי יותר.


אגב רק כי לא הבנת אותי נכון - להסריח 3 שנים בשביל להיות טוב לאורך העשור הקרוב. לא בעוד 10 שנים. אין פיתרון אחר בליגה של שחקנים כמו ה-NBA. אתה לא באמת יכול לבנות "קבוצה" ולהגיע לאנשהו. בלי הפרנצ'ייז פלייר והעילוי אתה כלום. ברגע שהשגת אותו אתה הכל. את הפרנצ'ייז פלייר הזה אתה משיג בדרך בכלל בבחירת טופ 3. בשביל להשיג בחירת טופ 3 אתה צריך להפסיד. זה מה שזה. וכן זה נראה לי לגיטימי לגמרי להקריב שנתיים-שלוש בשביל להשיג עשור של תחרותיות וחלומות אמיתיים להשיג משהו. לכן אני כל הזמן מזכיר לך את מכבי. אתה אוהד וחי מציאות של מועדון שמבחינתו 2 הפסדים רצופים זה אסון לאומי ברמה שמצריכה הקמת ועדת חקירה. רוב מוחלט של אוהדי הספורט חיים מציאות אחרת.

 

אני בכוונה לא נתפס על מכבי כי אתה כנראה שוכח או לא יודע שב-25 שנים האחרונות האהדה שלי היא לקבוצת כדורגל קולומביאנית (יותר מהאהדה שלי למכבי) שהיא ממש לא הכי עשירה ו/או הכי טובה ביבשת. ובשבילי ניצחון בטורניר יבשתי שם הוא הרגשה עילאית גדולה יותר מזכיה של מכבי ביורוליג. ככה שתהיה בטוח שיש לי מושג ועוד איך, מה זה להרגיש קבוצה בינונית שכל התקציב שלה זה בערך שחקן אחד של סאו פאולו. אז מה? אני אבכה שהסיכוי שלנו להשיג ליברטאדורס הוא בערך עשירית מהסיכוי של בוקה או ריבר? מה לעשות שהם מועדונים חזקים, עשירים וגדולים הרבה יותר שמושכים כוכבים? זה אומר שהקבוצה שלי צריכה כל מיני חוקים הזויים כדי שינסו להרים את הרמה שלה למועדונים החזקים של דרום אמריקה? לא צריך שתשכנע אותי כי כמו שאמרת, זה עניין של טעם וריח. וכבר אמרתי, ברור שהתחרות האולטימטיבית היא כזו שיש כמה קבוצות שנאבקות, וברור שזה הרבה יותר רומנטי. רק שאני רוצה לראות אותן משקיעות כדי להגיע הכי גבוה שאפשר, ולא שיתנו להן פרסים בגלל שהן הפסידו הכי הרבה. אין לי בעיה עם הדראפט, אלא עם קביעת הקריטריון שלו.

 

סיקרנת אותי אז הלכתי לבדוק. גיליתי שהקבוצה הזו שאתה אוהד היא עם כמות הזכיות הגדולה ביותר בליגה הקולומביאנית. מצטער, אתה לא מכיר ולא יכול להזדהות עם תחושות של האוהדים שהזכרתי. גביע יבשתי זה בונוס. לאוהדי קליבלנד ואוקלהומה אין גביע יבשתי. גם אוהדי ארסנל יכולים לבכות שהם לא זכו אף פעם בצ'מפיונס ליג כי הם לא עשירים כמו באיירן מינכן וברצלונה. הם לא יזכו באמפטיה של אוהדי סוונסי או אברטון.

אם אתה מקבל את המודל והשיטה תסביר איזה קריטריונים אחרים אתה מכיר לעזור לקבוצות חלשות על מנת לצמצם את הפער בינן לבין העילית? כי לצעוק ולזעוק נגד זה הכי קל. תן פיתרון אחד נורמלי והגיוני. דווקא השיטה ב-NBA בניגוד ל-NFL אמורה להיות יותר לרוחך כי היא לא מתגמלת אוטומטית את הקבוצה עם המאזן הגרוע ביותר בבחירה הראשונה בדראפט אלא רק מגדילה את הסיכויים שלה להשיג אותה באמצעות הגרלה. ההגרלה אמורה למנוע מקבוצות לעשות טאנקינג עיוור מדי שנה כי הוא לא באמת מבטיח להן כלום. ה- BEST CASE SCENARIO מסתכם ב-25% להשיג את הבחירה הראשונה אוברול. ב-30 שנים שהמערכת הזו קיימת רק 5 קבוצות עם המאזן הגרוע ביותר זכו בבחירה הראשונה. ב-NFL למשל הוא מסתכם ב-100%. אם כי שם תופעת הטאנקינג כמעט ולא קיימת.

 

בוא רק קצת נעזור לך בכל זאת להחכים לגבי הקבוצה שלי בקולומביה, שעד לפני עשור היו עוד בערך 4-5 קבוצות שהקדימו אותה במספר התארים. לאתמיד היינו הכי חזקים, לא תמיד היינו הכי עשירים ובטח לא תמיד היינו הכי טובים. את התארים שלנו עשינו לבד ללא כל צורך בעזרה, מה גם שמבחינת תקציב אין יותר מדי הבדל בין ה-4-5 הקבוצות הראשונות שם. וגביע יבשתי זה ממש לא בונוס, זה חלק מהעניין. השאיפה היא תמיד לזכות בו, גם אם יש עוד 5 קבוצות שהתקציב הוא פי 8 מאיתנו. לא צריך שום סימפטיה מאף קבוצה, אבל אני גם לא בוכה על הבדלי תקציב או על חוסר שיוויוניות.

תשמע, הבעתי את מורת רוחי על דרך השיטה והקריטריונים בבחירות הדראפט. ברור שהעניין לא פשוט במידה ובאמת רוצים לצמצם את הפערים אבל אני עכשיו שואל אותך (ברצינות, בתור אחד שמאוד מעורה בפורט האמריקאי), איך יכול להיות שבNFL לטענתך כמעט ואין טאנקינג למרות ששם הגרועה בטוח מקבלת בחירה ראשונה ואילו ב-NBA מדי שנה אתה רואה קבוצות שמביכות את עצמן, גם אם הן לא עושות בכוונה? אני באמת מנסה להבין איך מרגיש עכשיו אוהד פילי שרכש מנוי ושוב, אני ממש לא חושב שאתה אמור לרכוש מנוי רק אם יש לך סיכוי לאליפות, אבל תסכים איתי שזה פשוט הזוי או מזוכיזם טהור לרכוש מנוי מראש כשאתה יודע שאתה הולך לעונה של 72-10 עם כדורסל רע במקרה הטוב.

 

אני לא כזה מעורה בפוטבול ובכדורסל האמריקאי אני דיי אבוד בשנים האחרונות אבל בכל מקרה, בפוטבול האמריקאי יש לך שיטה שונה, שיטת נוקאאוט שמבטיחה לך הפתעות כמו השנה או או ב-2007, כמו כן שיטת הבתים מבטיחה לך שאם אתה ראש בית אתה בפלייאוף, ואם ההגנה שלך חזקה אז בכלל אתה יכול להפתיע. כמובן שבפוטבול זה עונה של 16 משחקים, מה שמעלה את החשיבות של כל משחק לעומת עונות של 82 משחקים.

בפוטבול היו מקרים של הסרחה בשביל לקבל בחירה ראשונה, אבל בפוטבול אתה צריך גם לבנות את הקבוצה בבחירות בסיבובים הבאים כי יש לך 11 שחקנים על המגרש וקבוצות הגנה,התקפה וקבוצות מיוחדות. בכדורסל כבר אחרי 15 בחירות יש לך את השחקנים מהמחזור שיכתיבו את העניינים בליגה.

Sent from my GT-I9500 using Tapatalk

 

הבעיה שלי היא לא עם שיטת המשחקים, אלא עם העובדה שבארה"ב שואפים שכל הקבוצות יהיו פחות או יותר שיוויוניות, שזה נחמד מאוד רק נוגד את רוח התחרות הספורטיבית. עכשיו, אין לי בעיה שיעשו את הדראפט, רק שאני הייתי מנסה לחשוב על קריטריונים אחר מאשר לנסות ולהפסיד כמה שיותר משחקים בשביל לקבל בחירות כמה שיותר גבוהות. זה פשוט פתח גדול מדי (וחוקי) לקבוצות דוגמת פילי השנה, שנראית כמו אחת שגם מכבי אשדוד יכולה לנצח.

 

מודה שאיבדתי אותך, אבל בכל זאת.

לא שואפים לראות את כל הקבוצות שיוויוניות (זו שאיפה רומנטית ולא הגיונית בעליל, כי לעולם לא יהיה מספיק כישרון עבור כל-כך הרבה קבוצות). כן שואפים לתת הזדמנות שווה לפרנצ׳ייז לעשות עם עצמו משהו בלי שום קשר לכסף שעומד לרשותו או באיזה שוק הוא נמצא - שזה הכי ספורטיבי שיכול להיות. ומה שיפה גם בזה שזה לא באמת מבטיח לך טבעת אליפות (ע״ע לברון ג׳יימס וקליבלנד שבנו שם קבוצה ביזיונית בקדנציה ה-1 סביבו).

אם לא שיטת הדראפט מעולם לא היינו רואים (כמעט) שום דבר חיובי ממה שהכרנו ולמדנו להכיר בהיסטוריה של הליגה הזו; אני מסיים לקרוא עכשיו ספר מעולה על מייקל ג׳ורדן. באחד הפרקים הוא מספר על איזו קבוצה מחורבנת הוא קיבל בשיקאגו בולס בשנים הראשונות ועד כמה ה-כ-ו-ל היה שם ברמה נמוכה גם מחוץ למגרש לעומת התנאים שהיו לו בקולג׳ כמו NC שהיה אז ארגון בשיאו תחת המאמן האגדי דין סמית׳. אז כן, אולי זה לא היה הוגן כלפיו בהתחלה, אבל הבנאדם העיר פרנצ׳ייז שלם ועיר שלמה מעצם הנוכחות שלו (את אותו דבר עשה לברון ג׳יימס בקליבלנד). אז מה עדיף? סיפור כזה או סיפור כמו בכדורגל שברצלונה פשוט מחתימה את סוארז וניימאר לצד מסי כי הם פשוט יכולים*? כן, זה שיוויוני.

* - וגם זה נלקח בעירבון מוגבל שאתה נזכר עד כמה הכול מושחת מאחורי הקלעים, בטח בהעברה כמו זו של ניימאר.

 

בסדר, זו כבר עניין של גישה ומה אתה אוהב. אני באופן אישי סולד מהאמריקאים ותרבות הספורט שלהם. לצד הרבה דברים טובים, יש להם דברים שלי כחובב ספורט מושבע ממש צורם לראות. מה שבאתי לומר מתחילת הדיון זה בנוגע לקריטריון הדראפט (שעם הדראפט עצמו שבא לאזן קבוצות חלשות מול החזקות אני עוד יכול לחיות כמו גם עם תקרת שכר), שלדעתי פשוט צריכים למצוא פיתרון אחר שיעודד קבוצות לנסות ולהצליח על מנת לקבל את הבחירה הגבוהה בדראפט ולא לנסות להפסיד כמה שיותר כדי לקבל את הבחירה הזו.

 

השתלטות עויינת – The Process / עידו מוריה ורפי יצחק | Hoops

גם אם לא מסכימים, לדעתי זה שווה קריאה. בטח עבור אלה שהתדיינו כאן רק לאחרונה על פילדלפיה.

 

אין כמו לקרוא תאוריות קונספירציה של אנשים שאינם יודעים לפסק נכון (או את שמות השחקנים. דרו הולידיי?).

בכל מקרה, מעניין. לא רואה סיבה להעדיף את התאוריה הזו על פני ההנחה שהינקי פשוט שובר קצת את הכלים המצחיקים שניתנים לו ע"י השיטה האמריקאית ובאמת מאמין שזהו הסיכוי הטוב ביותר שלו לבנות קבוצה תחרותית.

 

אחרי רצף של שישה הפסדים רצופים בדרך ליציאה מהפלייאוף עם מאזן שלילי יחד עם העובדה שהטרייד של ת׳רונטון ומוטיינואס בוטל דטרויוט מנצחת בפעם השנייה העונה את קליבלנד.

לברון עם 12 נק׳ בלבד, טיירון לו עם מאזן חיובי של 10-4 עד עכשיו.