2016 NBA: קינג ג'יימס סוגר מעגל - האליפות נוסעת לקליבלנד!

אם זה אכן מה שגולדן אמורים לשחרר על מנת להביא את KD אז הם לא יעשו את זה. איגואדלה, בארנס, בוגוט, בארבוסה וכל שאר מביאי הכדורים הם אלו שעושים את כל העבודה השחורה בקבוצה ובלי מי שיעשה עבודה שחורה הקבוצה הזו מהר תהפוך לעוד מועדון שאסף רק כוכבים ונעלם. עדיף את כל אלו בעלי אגו נמוך יותר והתאמה גדולה יותר לקבוצה שמשחררים כדור מהר .4-5 מסירות עד שקארי או תומפסון זורקים שלשה מאשר לא יהיו שחקנים שימסרו את הכדורים ונראה 3 קלעים שצריכים לשחרר את עצמם לזריקה. בקיצור המשחק הקבוצתי של גולדן בנוי על החבר'ה האלו והוא עשוי להרס אם יוותרו עליהם (אלא אם כן יצליחו להביא אחרים שיתאימו במקומם במעט תקרה שנותרה, לא סיכוי גבוה כל כך לדעתי). לא חושב שקר ילך על זה.

 

אם יש לך רעיון אחר להחיות את הדיון השומם הזה אני כולי אוזן

זה כבר תלוי באיזו צורה אתה חושב. אם בשבילך אליפות או אפילו קונטנדרשיפ זה הדבר היחיד ששווה לאהוד קבוצת NBA בשבילו (ואז קשה לי להבין איך הפכת לאוהד ניקס אבל שיהיה) ואין הבדל בין הקבוצה הרביעית בטיבה לזבל אורגני כמו פילדלפיה אז אתה בהחלט צודק. אבל קח בחשבון שיש קבוצות בליגה שהתקרה שלהן היא חצי גמר/גמר אזורי בלי סיכוי אמיתי להתקדם מעבר והאוהדים שלהן ממש סבבה עם זה ומעדיפים את המצב הזה על עשור וחצי עם שתי הופעות פלייאוף.

זה די משעשע אגב לראות אוהד ניקס מתרגש מפרוספקט בן 20 כאילו שבשנייה שלניקס תהיה אפשרות להעביר אותו תמורת אולסטאר מזדקן הם לא יעופו על ההזדמנות. מה גם שמדובר בסך הכל ברוקי שהסיכוי שיהיה הול אוף פיימר כמו נוביצקי לא גדול יותר מהסיכוי שיהיה יצור עדין נפש כמו קווין לאב.

גולדן תשלם מס בכל מקרה (היא משלמת גם עכשיו), השאלה כמה. יש לה מספיק אופציות. או כמו שנאמר תוותר על העומק שלה קרי כמה שחקני ספסל (תהיה טעות לדעתי, אין הרבה קבוצות בליגה עם פריווילגיה להעלות את ליווינגסטון, איגודאלה, ספייטס ואזילי כsecond unit) או שתוותר על חוזה המקסימום שבארנס אמור לקבל ואז דוראנט בעצם מחליף אותו בחמישייה (לא שידרוג רע הייתי אומר). זו האופציה שהייתי מעדיף אם הייתי במקומם אלא אם כן בארנס מוכן להזנות את עצמו כדי להישאר חלק מהקבוצה.

 

אליפות וקונטנדרשיפ הם הפרמטרים היחידים למדוד הצלחה ורמת עניין של קבוצה. בסופו של דבר מדובר פה בליגת ספורט מקצוענית ולא בגביע שוקו לכיתות ד' במחוז דניה שבה מקום 7 הוא מכובד ואבא ואמא גאים בי. אוהד שיודע מראש שהתקרה של הקבוצה שלו זה חצי גמר קונפרנס לעתיד הנראה לעין ללא שום סיכוי בכלל שמשהו ישתנה ועדיין מבזבז זמן (שלא לומר אנרגיות וכסף) הוא בן אדם משועמם בעיניי. אם כי אני בכלל לא חושב שצריך להחזיק בתפיסה כזו כדי להבין שקבוצות כמו מינסוטה, LAL, פילדלפיה וניו יורק נמצאות היום ב-2016 במצב טוב יותר מקבוצות NO MANS LAND כמו אטלנטה/אינדיאנה/ממפיס/כל קבוצה שהיא לא OKC/SAS.GS/CLE שבדיוק נכנסות לשבוע הזה בשנה שבו הן חושבות חזק חזק האם לפרק את החבילה כי זה מטומטם מדי לשלם כסף מיותר על שחקנים שלא יביאו אותם לשום מקום או "ללכת על כל הקופה" ולעשות איזה מהלך על איזה בינוני כלשהו שיביא אותן אולי סנטימטר קדימה. מה נאמר ומה נגיד - YOU CAN FEEL THE EXCITEMENT.

שמח שאתה משועשע אבל המנטרה הלעוסה לא מתאימה למקרה הזה לצערך. הפרוספקט בן ה-20 התורן הוא לא עוד פרוספקט מושתן אלא האטרקציה הכי גדולה בניו יורק בחצי שנה האחרונה. הוא מייצר עניין ובאז גדולים יותר ממלו או כל שחקן אחר שעבר בגארדן בשני העשורים האחרונים. ממוקם במקום ה-4 בטבלת מכירת החולצות ב-NBA. אנשים קונים עבורו כרטיס ואוהדים מיואשים מדליקים את הטלוויזיה בדקות שהוא משחק. ג'יימס דולן הוא אהבל במגוון תחומים אבל אם יש משהו שהוא יודע לנצל זה מכונות כסף אנושיות. קריסטאפס פורזינגיס הוא מכונת כסף אנושית. הוא לא הולך לשום מקום. מה ייצא ממנו עוד 5 שנים REMAIN TO BE SEEN. כרגע כל הסימנים מראים דברים מאוד חיוביים. סליחה שאוהדים חושבים שאפשר לבנות על זה לקראת היום שאחרי לברון. אמנם לא כמו על סגל נוצץ עם מונטה אליס ואיאן מהינמי אבל כל אחד והמזל שלו בחיים האלה אני מניח.

 

ידעתם שלסטף קרי יש קעקוע בעברית על היד ?!
מישהו יודע מה רשום ?

 

לכל קבוצה יש סיכוי כלשהו לזכות באליפות באיזשהו עתיד. אתה חושב שמישהו בניו יורק או בלייקרס (או באיזושהי קבוצה שלא קוראים לה פילדלפיה) תיכנן שנתיים אחורה להפוך ב2016 לזונה של בחירות דראפט? אפילו כיום אני לא בטוח שזה המצב (לפחות לא אצל הניקס, אחרת למה פישר פוטר? הוא עשה עבודה לא רעה בלהפסיד).

מאז 2011 אורלנדו אספה פרוספקטים כדי ש5 שנים קדימה היא תגלה שיש לה 6 אינדיבידואלים מוכשרים שלא מסוגלים לשחק ביחד, ואף פרנצ'ייז לא ממש בקטע של לבוא ולהיות המבוגר האחראי שלהם. על כל הצלחה כמו של הווריורס יש 5 כישלונות (אגב - מעניין מה קורה ביקום המקביל שבו מינסוטה מנצלת בחירה אחת מתוך שתי בחירות הלוטרי שלה כדי להמר על סטף קרי. מעניין לאיזה פרנצ'ייז מצליח הייתה הופכת גולדן סטייט במקרה כזה). לבנייה דרך הדראפט פונות רק קבוצות נואשות שלא מצליחות לשכנע אף שחקן בכיר לחתום אצלן ו/או לא מצליחות לצוד פרנצ'ייז פליירס בעשירייה השנייה והשלישית של הדראפט. אף אחת לא עושה את זה מבחירה. חוץ מפילדלפיה שאת ההצלחה האדירה של הפרויקט שלהם אנחנו רואים לנגד עיננו.

אם הלייקרס תחזור להיות כוח בליגה הזו זה יקרה רק אם שחקן משמעותי יגיע אליה מהפרי אייג'נסי (דוראנט/ווסטברוק/גם וגם). אני יודע את זה, אתה יודע את זה, כולם יודעים את זה, אז למה לקשקש בביצים? הסיכוי שלהם לאליפות בעתיד הקרוב לא היה טוב יותר או פחות אם הם היו במקום של אטלנטה או של אינדיאנה ואת אותו הנ"ל בדיוק אפשר לומר על הקבוצה שלך (אם כי במספרים פחות גבוהים, בכל זאת מדברים פה על הפרנצ'ייז הכי מצליח לעומת הפרנצ'ייז הכי לוזרי אי פעם).

 

השיטה בספורט האמריקאי מאפשרת לך שלושה מצבים - 1) קונטנדרית אמיתית 2) קבוצה מסריחה אמיתית 3) קבוצה בינונית שהיא לא פה ולא פה. המצב השלישי הוא הגרוע ביותר. למה? בגלל הדראפט. אתה אף פעם לא מספיק גרוע כדי לבחור במקומות גבוהים מספיק על מנת לבחור שחקנים טובים עם פוטנציאל לגיים צ'יינג'רס שיוציאו אותך ממעגל הבינוניות ואתה אף פעם לא מספיק טוב כדי לאתגר את הקונטנדריות האמיתיות. האטלנטות והאינדיאנות והממפסיות נמצאות כרגע באיזור הדימדומים. האם גם הן קבוצות עם סיכוי כלשהו לזכות בעתיד כלשהו? כי הוא לא בדיוק נראה לי באופק. לא בעוד שנה ולא בעוד 5 שנים. אתה מדבר איתי על כאן ועכשיו ואני מסתכל על קליבלנד, גולדן וסן אנטוניו ומרים ידיים מראש ומדבר איתך על 2020 ומעלה. זה ההבדל. הקבוצות שבנויות טוב יותר לעתיד הזה הן "נמושות" עכשוויות כמו פילדלפיה, LAL, מינסוטה וניו יורק (בגלל שאתה נתפס ספציפית על הניקס אז כן התהליך הזה בניו יורק נגמר גם בגלל שפורזינגיס נראה כמו הדבר האמיתי וגם כי אין לה בחירת דראפט העונה). קבוצות כמו אטלנטה, ממפיס ואינדיאנה (או בקיצור כי נמאס לי להפסיק לציין אותן בשמות - TREADMILL TEAMS) בדיוק יסיימו עוד איזו עונה בינונית של 35+ ניצחונות שיסתכמו בכלום בפיתה, עם כוכב מזדקן ורק יתחילו לחשוב על תהליך ריבילידנג. עמדות פתיחה שונות לגמרי.

המנטרות על "שחקן בכיר שיחתום בפרי אייג'נסי" הן בדיוק מה שהן - מנטרות. אוהדי ניקס הם האחרונים שצריך לבוא אליהם עם הסיפורי פוגי האלה. כבר 8 שנים אנד קאונטינג אלה האשליות שמוכרים. בפועל כמה גיים צ'יינג'רס באמת עברו קבוצות בפרי אייג'נסי תוך כדי שהם מוותרים בתהליך על לפחות 20M$+ (כי המערכת נותנת בצדק יתרון לקבוצה שבחרה אותם בדראפט) ב-15 שנים האחרונות? לברון ג'יימס שעשה את זה בצורה מאוד צינית ולא תרם דרכה כלום לתחרותיות בליגה אלא להפך, דווייט הווארד הרכיכה שלא הסתדר מבחינה חברתית בלוס אנג'לס (כלומר לא משיקולים מקצועיים), למארקוס אולדרידג' ו... זהו.

קבוצות שנבנו דרך בחירות לוטרי בדראפט ב-15 שנה האלה והיו אלופות ו/או קונטנדריות (גם אם לדקה וחצי)? סן אנטוניו (דאנקן), קליבלנד (לברון 2004-2010), גולדן סטייט (סטף, קליי,בארנס), מיאמי (ווייד, בחירות דראפט שהשיגו את שאק), אוקלהומה (דוראנט, ווסטברוק, הארדן), שיקאגו (רוז, נואה) יוסטון (לא בחרו גיים צ'יינג'רס אבל בזכות בחירות הדראפט השיגו את הארדן והווארד), קליפרס (בלייק+בחירות דראפט שהשיגו להם את CP3).

קבוצות שנבנו דרך "שחקנים בכירים שחתמו אצלם" ב-20 שנה האלו והיו אלופות ו/או קונטנדריות: מיאמי, קליבלנד (2015-Present), לייקרס. זהו פה הרשימה נגמרת.

מסקנה - התהליך שקורה בפילדלפיה הוא הדבר הטוב ביותר שאוהד יכול לאחל לעצמו במידה והקבוצה שלו לא קונטנדרית. הסיכוי להשיג באמצעותו את הפרנצ'ייז פלייר שיצעיד אותך לאליפות>>>>>>>>>>>>>>>הסיכוי שתעשה טרייד על איזה ג'ף טיג מצוי, תהפוך לקבוצת 35 ניצחונות ותתפלל כל לילה לפני השינה שקווין דוראנט יבוא להציל אותך עוד שנתיים (ספוילר: הוא לא יבוא).

 

קליבלנד של לברון ב2004-2010 הייתה מועמדת לכינים, לא לאליפויות. נתחיל בזה שבכל הליגה היה ואקום באותן השנים שאפילו כרמלו הצליח לעונה אחת לגרום לאנשים להאמין שהוא ווינר ולקחת את דנבר לגמר המערב. אבל במזרח המצב היה בקאנטים במשך עשור שלם (גם לפני לברון היית רואה כל מיני הזיות כמו פילדלפיה בגמר הNBA כשעונה אחר כך הם בקושי עשו מאזן חיובי) לא נראה לי שזה מקרה שבגמר היחיד שלו עם קליבלנד בקדנציה ההיא הוא קיבל סוויפ מביך ביותר. אגב, גם קליבלנד של היום היא לא קונטנדרית בעיניי. בעיקר בגלל שלברון עצמו כבר חזר לכדור הארץ והשאיר את הפלנטה שלו לקרי.

יפה שאתה גם מכניס את יוסטון ושיקאגו לרשימת הקונטנדריות. זה מאוד עוזר לך לחזק את הקייס שלך שקבוצות שהצליחו לפקסן גמר מערב/עשו גמר מזרח שהיה בו ואקום חוץ ממיאמי נחשבות לקונטנדריות.

הנקודה שלי היא לא מי מצליח דרך דראפט או לא (האם ביולי 2014, עם אותו הסגל בדיוק, האמנת שגולדן סטייט מסוגלת להגיע למשהו מעבר לחצי גמר המערב?) אלא שאלה שמכוונים לבנייה דרך הדראפט לא מצליחים יותר מקבוצות שניסו להשאר/נשארו תחרותיות עד לרגע שנפל עליהן Jackpot בבחירה שביעית (סטף קארי), 15 (קוואי לנארד שהגיע לס"א תמורת ג'ורג' היל), 28 (פארקר) או סיבוב שני (דריימונד גרין) והפך אותן לקונטנדריות של ממש.

איך שלא תסובב את זה קבוצות שמקבלות החלטות ניהוליות נכונות לאורך זמן הן אלה שמצליחות. זה המכנה המשותף בין הקבוצות ברשימה שלך, לא דרך מה הן נבנו. ואלה שקיבלו החלטות ניהוליות אומללות לא הגיעו בסוף לשום דבר.

 

אין לי כוונה להיתפס לקטנות ולהתחיל לנתח עכשיו את רמת הסגלים של טורונטו ואינדיאנה בשנים ספציפיות בתקופה שבין 2004-2010. הנקודה היא שקליבלנד זכתה באמצעות הדראפט בפרנצ'ייז פלייר שהוא עילוי וכישרון טופ 3 היסטורי. אם הם היו קונטנדרים תוך שנה או שנתיים או תוך 4 לא משנה לי אלא השורה התחתונה. והם אכן היו, ברגע שהוא נכנס לפריים של הקריירה שלו. זה שההנהלה עשתה עבודה מחרידה בבניית הצוות המסייע ושהם היו 9 דרגות מתחת לספרס או "ניצלו ואקום" לא משנה את העובדה הזאת כי בלי אותו שחקן הם בכלל לא היו מתקרבים להגיע לעמדה הזו . אותו דבר שיקאגו ויוסטון. דרק רוז וג'יימס הארדן הם MVP CALIBER PLAYERS. "פוקסים" או וואטאבר בשנים ספציפיות הם לא העניין עכשיו אלא התמונה הכוללת. מדובר באירגונים שהפכו להיות טופ 2-4 בקונפרנס שלהם לתקופה ממושכת בזכות פרנצ'ייז פליירס שהושגו דרך הדראפט במהלך שנים שחונות בהן הן לא עשו כלום חוץ מלהסריח את הפרקט.

ברור שגם למזל יש חלק בכל התהליך. אחת הסיבות שהריבילדינג בפילדלפיה למשל לוקח יותר מדי זמן. מה לעשות שבשנים שהם עושים אותו לא הזדמן להם להנות ממחזורי דראפט שהנפיקו עילויים ברמת הלברון והווייד אלא ברמת האנתוני בנט וג'בארי פארקר. זה לא אומר שמה שהם עושים לא נכון ולא הדרך הטובה ביותר להגיע לאנשהו אלא שפשוט אין להם מזל. בינתיים.

המכנה המשותף בין הקבוצות שציינתי זה עילויים שנבחרו בטופ 5 אחרי שנים של הסרחות וחוסר תחרותיות ושינו את הפרנצ'ייז (מי יותר מי פחות, מי מהר יותר ומי לאט יותר). אותן הסרחות וחוסר תחרותיות שרואים בשנים האחרונות מקבוצות כמו פילדלפיה שאוהדים של קבוצות TREADMILL מרשים לעצמם לצחוק עליהם. זו האירוניה. "ההחלטות הניהוליות הנכונות" הן אלו ששומרות על ההצלחה לפרק זמן ממושך ומשדרגות את הקבוצה עוד יותר עד לרמת המפלצת כמו בגולדן או בספרס. אבל בלי אותו פרנצ'ייז פלייר שהושג בדם יזע, דמעות ו-700 הפסדים הרבה יותר קשה להגיע לשלב ה"החלטות ניהוליות נכונות" (בחירות של תותחים מחוץ ללוטרי/טריידים על ווטראנס משלימים. באופן לא מקרי שתי הדוגמאות שציינת היו של קבוצות שכבר השיגו את הפרנצ'ייז פלייר שלהן). לא אומר שזה לא יכול לקרות אלא שזה הרבה יותר קשה ונדיר. בלי דאנקן אין ג'ינובילי ואין פארקר ואין דיינאסטי של 15 שנה אנד קאונטינג. בלי ווייד אין טרייד על שאקיל ואין אליפות. בעיניי זה שגוי לשפוט קבוצות אחרת רק כי הן נהנו מהמזל להסריח בדיוק בשנה שטים דאנקן יצא לדראפט בניגוד לאלו שעשו את זה בשנה שאנדראה בריניאני יצא אליו.

 

כל השיטה האמריקאית דפוקה מהיסוד - לנסות ולהפסיד במתכוון בשביל לקבל שחקנים טובים יותר, פשוט מוציא את כל העוקץ מתחרות ספורטיבית. עד שלא ישנו את השיטה המפגרת הזו, נמשיך לראות קבוצות שמביכות את עצמן ואת האוהדים שלהן.

 

להפך: השיטה הזו נועדה בדיוק בשביל לייצר שוויון ספורטיבי.

יש מספיק בעיות במוצר, לדעתי זו לא אחת מהן.

 

שיוויון ספורטיבי בתחת שלי. לא מבין מה מלהיב בלראות קבוצה שמנסה להפסיד כמה שיותר בשביל בניה (אולי) עתידית. מה אכפת לי איך הקבוצה תראה בעוד 3-4 שנים (אם בכלל). חלק מהכיף בלהיות אוהד הוא בלרצות בהצלחת הקבוצה שלך. תסביר לי את ההיגיון בלצפות בקבוצה שלך כשאתה יודע שהיא מנסה להפסיד כמה שיותר משחקים. כשאתה מנסה להפסיד בכוונה בשביל לקבל הטבות עתידיות, זה הכל חוץ משיוויון ספורטיבי. שיטה מטומטמת.

 

אני לא אמרתי שזה מלהיב, אבל אני כן מבין אותה.

ספריוול הסביר כאן בחפירות בפעם המי יודע כמה את המצבים בספורט האמריקאי, ואני מסכים איתו.

יש לך פיתרון יותר טוב? בוא נעשה הגרלה אקראית וזהו. אולי בטעות גולדן סטייט תבחר את הסופרסטאר הבא ותגמור את הליגה הזו לחלוטין.

 

זה שאלו המצבים בספורט האמריקאי לא הופך את זה לטוב יותר או קדוש, אתה יודע. וכן, אם גולדן סטייט תבחר ע"י שיטה הוגנת אז זה מה יש. מישהו מתלונן שהליגה הספרדית בכדורגל כבר 40 שנה שייכת לשתי קבוצות? מה לעשות, הן העשירות ביותר ומביאות את השחקנים הטובים ביותר. אתה רוצה לדאוג לשיוויון בדראפט? אין בעיה, אפשר לחשוב על פתרונות טובים יותר מאשר לגרום לקבוצות להפסיד בכוונה ובכך בעצם לגרום לאי השיוויון הספורטיבי. ספורט תחרותי שמשלב בו אוהדים, אמור קודם כל לשאוף ולהיות הכי טובים. הרי זה הכי קל להפסיד בכוונה. אז מה שיוצא בעצם זה שקבוצה מקבלת פרס על כך שהיא עושה את הדבר הכי קל עבורה ובדרך יורקת על האוהדים שלה. רק אני לא מקבל את העיוות המפגר הזה? אבל בסדר, זה ידוע שהאמריקאים זה עם דבילי לפחות בכל הקשור לתרבות הספורט שלו. שישארו עם הפוטבול והבייסבול שלהם, חבל שגם את ה-NBA הצליחו לחרב.

 

רוצה עוד דוגמאות? משנת 1990 ועד היום אינדיאנה בחרה בטופ 10 פעמיים בלבד (בשתי הפעמים הבחירה העשירית - אריק דמפייר ב1996 ופול ג'ורג' ב2010). האם ב2013/14 היא הייתה יותר או פחות קונטנדרית משיקאגו 2011 (חח) ויוסטון 2015 (חחחחחחחחח)?
אם לך מותר להחשיב את יוסטון לקבוצה ש"הגיעה לאן שהגיעה בגלל הדראפט" אז גם לי מותר להחשיב את אטלנטה של אשתקד שהגיעה לשלב המקביל - הם בחרו את הורפורד בבחירה השלישית ב2007, וזהו. טיג 17, קורבר, קארול, מילסאפ דרך FA. והם בכלל היו קבוצת TREADMILL טיפוסית עונה לפני כן ועם אותו הסגל. בוסטון 2008 נבנתה דרך FA (גארנט ואלן). דטרויט 2004 בחרה בדראפט הכי טוב בכל הזמנים את הבחירה השנייה הכי גרועה בכל הזמנים וסיימה את העונה עם.... אליפות, ובנוסף 6 הופעות רצופות בקונפרנס פיינלס (בן וואלאס לא נבחר בדראפט, ראשיד ובילאפס בפרי אייג'נסי, המילטון בטרייד שלא כלל בחירות דראפט ופרינס בבחירה 23).
ואם דיברנו על סן אנטוניו של דאנקן - לאן לדעתך הוא היה מגיע אם היה נופל לאיזו פילדלפיה במקום לפרנצ'ייז עם סופרסטאר ומאמן הול אוף פיימרס?