ynet - אני רוצה קודם להדגיש שאין לי שום מושג מה באמת קרה ואין לי כרגע גם דרך לדעת בדיוק כמו במקרה של ינון מגל אבל בפירוש מתפתחת פה תופעה פסולה של חיסול אנשים דרך פוסטים, שמועות ורכילות. הקלות הזו בלתי נסבלת. יש חוק במדינה, יש תהליכים ואי אפשר לעשות מזה ריאליטי. הבחורות שפונות לדרך הזו רק מחזקות חשדות שזה נעשה בזדון ומתוך אינטרסים. מי שעובר על החוק חייב כמובן להיענש אבל בדרך המקובלת וע"י הרשויות שזה תפקידם לחקור, להחליט ולשפוט.
שוב אתה מתעלם מכך שהמתלוננות שבוחרות להיחשף עוברות מסע של ייסורים, גם אלה שבית המשפט מכריע מעל לכל ספק לטובתן. בטח ראית מה אשתו של השר הנכבד כתבה בטוויטר.
"בסוף אני אדבר. לכל אחת יש עבר, הווה. העובדות עליהן זורמות אליי. אין הרי כרגע שום סיכוי לקבל אובייקטיביות ואני גם לא במוד נכון", "אני כמובן לא מתכוונת לשתוק. החוויה שילדיי נאלצים שוב לעבור, גם אם אכנס לכלא, על שיימינג ולכלוך. אנחנו לא חיים בבית כנסת".
מי שבאמת מתייסרת לא תרוץ לספר לכל המדינה ולא תהפוך את העסק לריאליטי. זה בדיחה. זו לא דרך לדעת מי צודק כשאין חקירה רצינית ואין משפט ויש רק ריאליטי. תאורטית אפשר להפיל בדרך כזו כל גבר שרוצים גם אם אפילו לא הסתכל לכיוון המתלוננות. עד שתתברר האמת האיש גמור
אני מסכים שיש עם זה בעיה. עם זאת, גם הלוגיקה חשובה. אם מדובר באישה אחת שמדברת, אז זה באמת לא צריך להוביל לשום דבר בלי חקירה רצינית. אם מדובר בכמה וכמה נשים, כמו במקרים כאן ובעיקר במקרה של שלום, כאשר ברור שאין קשר בין הנשים, זה דבר אחר. הרף הפלילי איננו היחיד שחשוב כאשר מדובר בנבחר ציבור ובמשרה ציבורית כה גבוהה. טוב עשה שהלך הביתה. וכמי שנמצא בעצמו בצד הזה של המגדר, ולא יכול לומר מה התחושות בצד השני, אני מציע לכל גבר לא לנסות אפילו לנחש איך מרגישה אישה שעברה דבר כזה ומה גורם לה לעשות או לא לעשות או לחכות או לא לחכות. בטח כאשר רואים קמפיינים מכוערים הרבה יותר שהיו בשנים האחרונות שנועדו להכחיש נשים מתלוננות, עד האשמתן בזנות.
הלוגיקה חשובה וגם אמות המידה אבל בחייך איך ציבור באמת יכול לשפוט כש"המתלוננות" עובדות דרך פייסבוק ורכילות? במקרה של קצב שהיו תלונות מסודרות, ועדויות ומשפט אז כן זה עניין שונה לחלוטין. קצב חלאה, אבל מי שבירר זאת היו האנשים המוסמכים לכך שיש להם את הכלים. בנוגע למקרה של ינון מגל על כלום גרמו לבן אדם לפרוש. אין כלום בכלל עדיין. זה לא רציני וזו פגיעה בדמוקרטיה. ככה לא פועלים. זו לוגיקה הגיונית ביותר. סורי. לא ראיתי שום צעדים שיגרמו לי להאמין דווקא למתלוננת שהיא בעצם לא מתלוננת. אגב רמון הוא פוליטיקאי מסריח, אבל כל הפרשה איתו הייתה בדיחה לא מצחיקה כשכמעט הכריחו את הילדה הזו להתלונן. לא הייתה שם שום כוונה מינית ושום כוונה לפגוע בבחורה. זה לקחת דברים את לקיצוניות ואבסורד. בגלל זה אני די סולד ממה שקורה בנושאים האלה בארה"ב.
עם רמון זה באמת היה קצת מופרז, אבל אי אפשר להשוות את זה למספר המתלוננות הגבוה במקרים אחרים. ואם אצל מגל זה התחיל בפייסבוק, אז אחר כך זה יצא משם ובדיוק כמו במקרה של שלום מדובר בדברים שעברו דרך העיתונות, שהיא עדיין מסנן בעל משמעות וערך. אני לא הולך לומר שאם הם חפים מפשע הם צריכים להילחם על זה, גם דרך בית המשפט אם צריך. אף אחד לא מתלהב ממאבק מלוכלך שיכול לקחת שנים וגם אם תצא ממנו זכאי, לא תחזיר לעצמך את מה שאיבדת. אבל כשיש כל כך הרבה סיפורים הם יכולים ללכת לעשות אלף ואחד דברים אחרים. לא להיות שרים ולא להיות חברי כנסת, זה לא ראוי.
הטענות של שניכם צודקות וענייניות. מחד- אלכס צודק לגמרי, הקלות הבלתי נסבלת שבה גלגול של פוסט שיימינג + מספר תגובות יכולה לקרוע ממך את החיים. כרגע זה נגד פוליטיקאים אבל כידוע הצלחה גוררת הצלחה. ולא רחוק היום בו זה יתפשט אל מקומות העבודה. מאידך- גם בדברי אמיר יש צדק. אנחנו גברים ולעולם לא נצליח להבין את מסע ההשפלה וחיבוט הנפש שעוברת אשה שחוותה הטרדה מינית. מוסיף אמיר וגם כאן במידה רבה של צדק . ככל שמדובר באנשי ציבור לא הכל נשען רק על הרף הפלילי וחצייתו. שניכם תיאלצו להודות שקמה לה במחוזותינו אופנת חיסול דרך הפייסבוק/טוויטר וכדומה. זו לא הדרך ואינה יכולה להיות תחליף לבית המשפט. חייבים להקים גוף טרום משפטי שינוהל ע"י נשים בעיקר , שיעניק את הסיוע המיטבי הראשוני למי שחוותה הטרדה מינית.גוף זה צריך ויכול לפעול בתוך הגוף שנקרא המרכז לנפגעי/ות תקיפה מינית. תפקידו של הגוף הזה יתמקד בסיוע ותמיכה נפשיים, בחינה ראשונית האם קיימת סדרתיות ,האם "המוטרדת" מעוניינת להגיש תלונה , תוך כדי תיאור מירבי של המסלול הלא פשוט שהיא תעבור. המחוקק יעניק את האפשרות לגוף הזה ללוות את המוטרדת תוך חסיון מלא עד לרגע שבו תחליט . כן תלונה לא תלונה. רק אשה שתעבור את בדיקת הגוף האוהד הזה תוכל לפרסם את ענין ההטרדה וזאת מבלי שהגישה תלונה.
יצוין גם שהדרך הזו עוברת בהבראת המשטרה. מכל המקומות בעולם, אישה צריכה להתלונן ולהעיד בגוף שהפך בשנה האחרונה בולט בגלל סיפורים על מה שבכירים עשו לנשים... וכן, אין ספק שהרשתות החברתיות פתחו פתח נוח מדי להעללת עלילות. גם לנאשמים יש זכויות. ויותר מכך, יש בעיה בזה שבן אדם הופך לנאשם בציבור מבלי שיוכל להוכיח את אשמתו בכלל בבית משפט כי אין תיק נגדו.
ynet - ל'זקנים' בינינו...זוכר את הפרשה הזאת מתי שעליתי ארצה ב-1986. דיברו המון שנים על הרצח הזה (כמו עם דרק רוט ז"ל). מצד אחד היא יצאה לחופשי אחרי מאסר די קצר, אבל מצד שני ברור לי שרצח שכזה תמיד רדף אותה.
