ספרד זכתה ביורובאסקט 2015

אני לא יכול לחכות כבר לראות אותו מול רודי גובר בחצי הגמר. אני מהמר שהוא מקצץ לו את כמות הנקודות לפחות בחצי.

 

חצאי הגמר:
סרביה - ליטא
צרפת - ספרד

בעיניי הניצחון (בהארכה) של ליטא די הפתעה.

 

ולא באמת חשבתם שלא יקנחו את האליפות הזאת עם טור של פלג נגד שנוא נפשו(אחד מאותם רבים)
ynetעשו ממנו גאון / טור - ספורט

מעניין שבהפסד לבוסניה הוא חוגג על ה"טפשות" של ארז אבל את שלושת הנצחונות הוא מבטל "כי אלה נבחרות קלות מדי". הוא כמו אישה פילוניה,אי אפשר לרצות אותו.

 

יש בעיה גדולה בכך שבן אדם מתקיים מטור שכל כולו אנטי ושחיטה. לא יכול להיות שהכל כל כך שחור.

 

נתחיל דווקא מכמה ציטוטים:

1. התגובות למעלה די שיקפו לדעתי את התחושות שהיו אצל אוהדי הנבחרת ופרשני הכדורסל לפני הקמפיין.
אני קראתי ושמעתי פרשנים שמדברים על אפשרות לסיים את האליפות עם אפס ניצחונות או ניצחון אחד במשחק חסר חשיבות (כמו בקמפיין הקודם).
אני קראתי ושמעתי הרבה מאוד פרשנים (גם בכירים) שאמרו שחסר לנבחרת לפחות עוד חודש - חודש וחצי של הכנה כדי באמת לתת טורניר טוב.
אז אחרי כל מה שנכתב ונאמר, גם כאן, הנבחרת הגיעה, ולמעט המשחק מול צרפת, שעליו ויתרנו מראש, והייתה טובה יותר מכל הקבוצות בבית, כולל מול בוסניה במשחק ההפסד, וסיימה את הבית כסגנית של צרפת.
כתבתי לפני איטליה ואני כותב גם עכשיו, אליפות אירופה הייתה הצלחה מבחינתי. משלבי הנוק אואט זה כבר הגרלה, ולטעמי אם היינו מוגרלים מול קבוצה שהיא לא מבית המוות היינו יכולים להגיע לפחות לרבע הגמר.

2. האכזבה שלי לא הייתה מההפסד לאיטליה, נבחרת שאיכותית מהנבחרת שלנו ושהמשחק היה תלוי קודם כל בה, אם היא ביום טוב אז היא תנצח בלי קשר ליכולת שאנחנו נציג, אלא כמובן מההפרש והקלות שבה האיטלקים ניצחו.
בסופו של דבר מצאתי מסעדה/בר ספורט בקוס לצפות בו במשחק (צפיתי בו גם במשחק של היונייטד), ויצא לי לשוחח עם אוהד יווני (שהוא גם בעלים של מסעדה) אחרי שהם הודחו מול ספרד ואנחנו הובסנו מול איטליה. הוא אמר לי ששתי הנבחרות הפסידו, אבל בעוד יוון באה לנצח, ישראל באה לא להפסיד. משפט מוזר כשמדברים על כדורסל ואין אפשרות לסיים משחק בתיקו, אבל אז הוא הסביר שמדובר בגישה למשחק. שהגישה הייתה אחרת לגמרי, שיוון לפני המשחק דיברו על ניצחון ושום דבר אחר, למרות גאסול, לעומת ישראל שממה שהוא שמע בראיונות לפני המשחק (מקנא ביוונים שאצלם השידור מתחיל שעה לפני המשחק עם ראיונות ופרשנות מקצועית וממשיך שעה אחרי המשחק עם ניתוח טקטי של המשחק) באה לתת פייט, באה להיאבק, גישה שלא מתאימה למשחק נוק אואט של הכל או כלום.
והאמת במבט לאחור זה בדיוק מה שהיה חסר לי. נבחרת שלא מדברת על להיות קרובים, ולתת פייט, ולנסות להיות קרובים לאיטלקים, אלא נבחרת שמצהירה אנחנו באים לנצח, לא פחות.

3. קראתי כאן ובמקומות אחרים הרבה ניתוחים. חלק מבקרים את ארז ואומרים שהרוטציה הייתה צריכה להיות רחבה יותר, בעוד חלק מבקרים את המנוחה שניתנה לשחקני המפתח מול צרפת. חלק אומרים שהבעיה היא המאמן הישראלי לעומת המאמן האירופאי, חלק אומרים שהבעיה יהא השחקן הישראלי לעומת השחקן האירופאי.
לא יודע, אני חושב שלאור האיכות הקיימת בכדורסל הישראלי היום, גם אצל המאמנים וגם אצל השחקנים, עשינו קמפיין טוב מאוד, כשאנחנו משחקים טוב יותר מול כל הקבוצות בדרג שלנו (רוסיה בסגל שהגיע, בוסניה, פינלנד ופולין) ומנצחים את כל הקבוצות בדרג שלנו למעט הנפילה שלא שינתה בסוף כלום מול בוסניה.
סחטנו את הלימון כמה שהיה אפשר, כשבשורה התחתונה כספי הוא שחקן NBA אומנם אבל לא מדובר באיזה כוכב או מישהו יוצא דופן. שחקן טוב אבל לא מישהו שיכול לפרק נבחרת כמו איטליה, לא לדבר על ספרד, צרפת או סרביה. מקל הוא שחקן NBA לשעבר וגם הוא שחקן טוב אבל לא באמת יוצא דופן. פישר היה טוב הגנתית ובריבאונד אבל חלש התקפית. אליהו הוא בעיקר טוב התקפית אבל הוא נפצע בשלב מסוים ומאז התרומה שלו פחתה. כל היתר, לימונד, כדיר ואחרים הם נכון להיום שחקנים ברמה בינונית ומטה, כאלה שאני בספק אם היו נכללים בכלל בסגל של נבחרת כמו איטליה או אפילו טורקיה.
היתרון שלנו בתחילת הטורניר היה ההקרבה, הריצות למעלה בשילוב עם פרגון גדול, ובעיקר מלחמה אדירה. ידענו מראש שזה יכול להביא אותנו עד שלב מסוים, בטח כשאליהו נפצע, בטח ובטח כשאנחנו מוגרלים מול נבחרת מבית המוות, ולמרות שזה היה חסר מול איטליה, אני לא בטוח שגם אז זה היה מספיק (למרות שההרגשה הייתה הרבה יותר טובה אם זה היה והיינו יוצאים בהרגשה שנתנו הכל מול איטליה).

4. באופן אישי, היה חסר לי מאוד את אפיק ניסים באליפות. למה? כי בנבחרת מוגבלת כמו שלנו, בערבים שכלום לא הולך כמו מול איטליה, תמיד טוב שיש קלעי כמו אפיק על המגרש, מישהו שיכול לייצר לא מעט נקודות מכמעט כלום, שלא צריך משחק מסודר או יכולת טובה של החברים, רק שיתנו לו את הכדור ויפנו לו את הדרך.
באליפות הקודמת, שמקל לא הגיע וכספי היה קטסטרופה, אפיק היה נקודת האור היחידה בנבחרת, ובלא מעט משחקים הוא היה זה שמנע מאיתנו לרדת מובסים.
מול איטליה, זה כניראה לא היה מספיק לניצחון, אבל זה היה מוביל להפרש אחר לגמרי לטעמי.

5. צרפת, ספרד, ליטא וסרביה, מגיעות לחצי גמר אולי הכי צפוי שהיה בשנים האחרונות.
ספרד וצרפת בשחזור חצי הגמר של האליפות הקודמת (אז צרפת ניצחו בהארכה), ליטא שוב מגיעה למעמד של 4 הגדולות (באליפות הקודמת נעצרה כמובן רק בגמר מול צרפת), וסרביה שהייתה מתחילת האליפות הנבחרת המרשימה ביותר משלימה את 4 הקבוצות (באליפות הקודמת הודחה על ידי ספרד ברבע).
צרפת מגיעה כמארחת ואולי עם החמישייה הכי איכותית על הנייר.
ספרד מגיעה עם השחקן הכי איכותי בטורניר בפער די ניכר.
ליטא מגיעה כאנדרדוג ובלי לחץ מה שיכול לעבוד לזכותה.
וסרביה מגיעה כנבחרת שהציגה את הכדורסל הכי טוב והכי קבוצתי באליפות.
על מי אתם מהמרים?

 

מסכים על כל מה שאתה אומר(בעיקר כי את חלק מהדברים אמרתי בעצמי ) למעט שני דברים:

-המשפט של החבר היווני שלך הוא אותו משפט שעכשיו אומרים אחרי מכבי-צ'לסי "אם הם היו באים בגישה וינרית זה היה נגמר אחרת". זה כמובן סתם מנטרה. כשפערי הרמות כל כך גדולים זה לא באמת משנה

-אפיק ניסים בפירוש לא מתאים לנבחרת. זאת נבחרת שאת כל המשחקים שלה ניצחה קודם כל במשחק הגנה קשוח. אפיק הוא הבן אדם האחרון שמתאים לקונספט הזה. אז יכול להיות שנגד איטליה הוא היה נותן כמה שלשות משנות-מומנטום(וגם יכול להיות שלא) אבל בשביל לעלות בכלל לשמינית היית צריך קילרים בהגנה,ואת זה אפיק לא יכול לתת לך.

 

1. כתבתי שהמשחק מול איטליה היה קודם כל תלוי בהם וגם יכולת שיא שלנו אולי לא הייתה מספיקה. עם זאת, כן חושב שמשהו בגישה שלנו היה לא נכון. הזכרנו יותר את ישראל של ההכנה מאשר את ישראל של האליפות. גישה אחרת אולי לא הייתה מנצחת את המשחק, אבל לפחות היינו קרובים ואז היינו יוצאים מהאליפות בתחושה שנתנו הכל וזה לא הספיק. עכשיו יש איזה תחושת פספוס או החמצה כי לא באמת נתנו את כל מה שיכולנו והמשחק נגמר מוקדם מידי.

2. אפיק ניסים לא היה אמור להיות בשום מצב שחקן חמישייה, אלא שחקן משלים, שחקן שעולה מהספסל, כמו רוב שחקני הסגל באליפות. לאור העובדה שרוב האליפות הייתה בנויה על כספי, מקל, אליהו, פישר, לימונד ואוחיון, לא היה מזיק לנו קצת אפיק ניסים. אולי בדקות הלא טובות מול בוסניה, בוודאי במשחק מול איטליה שלא היה מי שייצר סלים ואחד כמו ניסים לדעתי היה יכול להשאיר אותנו הרבה יותר קרובים. גם מבחינה הגנתית לא נפלתי מהרגליים מההגנה שלנו מול איטליה ברמה שאנחנו יכול להגיד שניסים על המגרש היה פוגע בנו יותר מידי הגנתית. באמת חסר שחקני סגל (שחלקם קיבלו דקות רק מול צרפת במשחק שוויתרנו עליו) שאפיק היה יכול לקבל זימון במקומם?

 

כמו שכתבתי עוד לפני התחרות, מעדיף ששחקנים צעירים כמו דאוסן וטימור "ירגישו את גופיית הנבחרת" מאשר הסיכוי הקטן שאפיק ניסים יעשה באמת ניסים

 

ושוב אני שואל, חסרים שחקנים בסגל שהגיעו על תקני נערי פוסטר ושיחקו רק מול צרפת במשחק חסר חשיבות שאפיק ניסים נשאר בבית?
דאוסן קיבל צאנס רציני למרות אליפות נוראית ולמרות שכל פעם שהכדור היה אצלו הוא לא עמד בלחץ ועדין לא מדובר בשחקן באותו תפקיד.
אני מחפש קלעים טבעים בנבחרת באיכות של אפיק (גם בחמישיה) ולא מוצא.
שיטת המשחק של לרוץ ולפרגן הרבה בהתקפה ולהילחם ולתת את הכדור לכספי כשהכל תקוע שילך חזק פנימה הייתה טובה מול קבוצות בדרג שלנו. מה קורה מול נבחרות איכותיות יותר? מה קורה כשהמשחק תקוע? לא היה טוב אם היה על הספסל קלעי כמו אפיק שהיה יכול לייצר נקודות כשהכל היה תקוע מול איטליה?

 

היחיד שעולה לי בראש זה דגן יבזורי. אני גם לא אהבתי את הזימון שלו,אבל יכול להיות שארז ראה בו בתור אותו שוטר שיציל את המולדת ברגעי משבר.

 

גאסול באמת שתי רמות מעל האליפות הזאת אבל בחייאת דינאק, זה מגעיל לראות את הכבוד שהוא מקבל מהשופטים. הוא מניח ידיים על לוברן, תופס אותו, נשען עליו - מקבל איכשהו עבירה והולך לקו.

 

דווקא על המהלך האחרון לא שרקו עבירה. אירוני.

ואני מתחיל להתקשות לנשום כאן. איזה משחק.