יוחזר לאלתר

אם כבר העלת את הנושא, אז התקיימה הצבעה לבדוק מי הקבוצה הגדולה ביותר שהיתה כאן. ההצבעה לוותה בפרוייקט של ערוץ הספורט וידיעות אחרונות שכלל כתבות צבע על כל קבוצה (בחלק מהמועדונים הראו שתי קדנציות של קבוצה. למשל בנתניה, הראו את נתניה של 78 שלקחה כל תואר אפשרי ואת נתניה ועוד 15 של שנת 83). בנוסף היו כתבות בידיעות אחרונות על הקבוצות וההצבעה נמשכה כמה חודשים. למי שזוכר, ההצבעה היתה פתוחה לכולם וכל אחד היה יכול להצביע ולהשפיע, ובסופו של דבר נבחרה נתניה של 83 כקבוצה הגדולה ביותר שהיתה ומכבי חיפה כמדומני נבחרה במקום השני.

מה שיפה לראות, שלמרות שיש קבוצות עם קהל גדול יותר וחלקן עם קהל הרבה הרבה יותר גדול, נתניה קיבלה את מירב הקולות, מה שאומר שיש כאלה שידעו להצביע באופן אובייקטיבי למרות השנים הרבות שעברו מאז ו/או אוהדים רבים מהעבר שלא נראים במגרשים זכרו זיכרון ילדות.
באופן אישי לא ראיתי את נתניה של 83, הייתי תינוק, כך שאני לא אשווה בינה לבין מכבי חיפה או כל קבוצה אחרת.

 

האליפות של חיפה בלי ההפסדים הייתה מטורפת לגמרי.

 

ציינתי שמדובר ב-20 השנים האחרונות, כלומר מ-94/5 והלאה.
בית״ר של 97/8 עם 76 אחוזי הצלחה אגב, לא כל כך רחוק.

אפרורית לא אפרורית, הפועל השיגה נקודות והייתה יריבה עיקשת. בקשר לכך שהיא לא באמת הייתה ראויה לאליפות אני מסכים.

 

גם אני לצערי לא זכיתי להנות מהתקופה הזו אבל ממה שהבנתי מכבי נתניה של שנות ה 70 וה 80 היתה משהו די מקביל למכבי חיפה של היום באהדה הכלל ארצית אליה דבר שמחזיק מעמד עד היום, כמובן שלא באותן כמויות כי בכל זאת הקבוצה הזו כבר שלושה עשורים לא תחרותית אבל זה בהחלט בא לידי ביטוי באותו פרויקט ״הקבוצה של המדינה״.

 

12.5.2001 היום בו האליפות חזרה לכרמל אחרי 7 שנים. מכבי חיפה פתחה את המשחק בטדי כשהיא כבר הבטיחה אליפות בגלל תיקו של הפועל ת"א נגד הפועל פ"ת, אבל היא לא באטמת הייתה צריכה טובות מאף אחד.


הרכבים:
בית"ר: איציק קורנפיין, ברנקו סאביץ, ישראל כהן, שמואל לבן, רענן דרעי( 46' בני חדד), דוד אמסלם, איתן מזרחי (46' אלון אופיר), קובי גנון, ולדימיר פטרוביץ, אלעד יעקובי, ניר סביליה (69' יניב אברג'יל). מאמן: ניסים בכר
מכבי חיפה: ניר דוידוביץ', אריק בנאדו, אלון חרזי, מרקו בלבול, אדורם קייסי, ואליד באדיר(70' ריימונדס ז'וטאוטס), רדוסלב מיכאלסקי, ננאד פראליה, יוסי בניון(67' רפי כהן), יעקובו איגביני, סרגיי קלשצ'נקו(51' ראובן עטר). מאמן: אברהם גרנט

סה"כ למכבי חיפה בליגה 12 ניצחונות על בית"ר בטדי, 8 תיקו ו -10 הפסדים.
בעבר היו לה 4 ניצחונות רצופים בטדי בעונות 1993/94, 1994/95, 1995/96 ו - 1996/97

 

אין לי מושג כמה נגמר המשחק הזה ולפי מה שכתבת מניח שחיפה ניצחה.
בכל אופן, רק ממבט על ההרכבים היינו אומרים בשכונה- חייבים לעשות בחירות מחדש... זה לא כוחות!

 

זה כבר היה הגארבג' של הגארבג' טיים של העונה, נדמה לי שבוע או שבועיים לאחר התבוסה 7-0 למכבי ת"א בבלומפילד ודי סימן על הקיץ שהולך לבוא על בית"ר ועל השנים הקשות שבפתח. מההרכב של בית"ר אגב נעדרו רוסו, אבוקסיס, אלון מזרחי, שאנדור, פליקס חלפון וסטויאנובסקי, חצי קבוצה.

בדיוק היום לפני 17 שנה(9.5.98) בית"ר זוכה באליפות הרביעית בתולדותיה, הקבוצה של קשטן שבוע לאחר "משחק השרוכים" מגיעה לטדי לפגוש את מכבי פ"ת של משה סיני. בית"ר שזקוקה לניצחון משיגה אותו בעזרת שער של פישונט במחצית הראשונה לאחר התקפה נהדרת שהתחילה באמסלם ועברה דרך אבוקסיס ושאלוי.



http://forumsgallery.tapuz.co.il/ForumsGallery/galleryimages/290_2609200532611.Xxx

 

היום לפני 7 שנים בדיוק בית"ר מניפה את הגביע השישי שלה כמה ימים לפני שהיא חוגגת דאבל היסטורי בטדי מול מכבי נתניה.
הקבוצה של יצחק שום פגשה את הפועל ת"א של גוטמן באצטדיון ר"ג לעיני 40 אלף צופים, דגו החמיץ בגדול במחצית הראשונה ולקראת סיום 90 הדקות ובעיקר בהארכה בית"ר לא הפסיקה להחטיא. בפנדלים אניימה הדף בעיטה של בואטנג וקאלה בימים שעוד היה שוער כדורגל הדף בעיטות של דגו ועובד כאשר בתווך שמעון גרשון מבקיע וביחד עם קאלה מחזיר את הגביע לירושלים לאחר 19(!) שנה.

הרכבים:
בית"ר ירושלים: טברטקו קאלה - שמעון גרשון, אריק בנאדו, כריסטיאן אלבארס, יואב זיו - גל אלברמן, דרק בואטנג, עידן טל, אבירם ברוכיאן (חן עזריאל), עמית בן שושן (מיכאל זנדברג) - רומולו (טוטו תמוז).
הפועל תל אביב: וינסנט אניימה - אלין טופוזאקוב, וואליד באדיר, עמרי קנדה, יגאל אנטבי - מזואה אנסומבו (ביברס נאתכו), שי אבוטבול, ברוך דגו, דימיטר טלקיסקי (עידן סרור) - פאביו ג'וניור, שלומי ארבייטמן (ראובן עובד).









http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1476832/IMG_9369-(Large)_wa.Xxx

http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1477068/IMG_9929_wa.Xxx

http://images.one.co.il/images/d/400_221/gg811168.Xxx

 

היום לפני 27 שנים
https://fbcdn-sphotos-f-a.akamaihd.net/hphotos-ak-xtf1/v/t1.0-9/11265038_856566724396742_6168885819255275339_n.Xxx?oh=60d95a161aa681f2562c8434f0356cdd&oe=55CB964B&__gda__=1439715856_3b45338a58f1ef52e8fd56c5c003139f

חלוץ מכבי ת"א בני טבק ספג עוד עשיריה גם כמאמן הפועל ב"ש מרודה. פרט לכך הוא ספג 8:0 מהנוער של מכבי חיפה כמאמן הנוער של מכבי ת"א וגם 6:0 מהירוקים בתור מאמן רמת השרון

 

25 שנה לאליפות המדהימה של בני יהודה
האליפות הכי שמחה שהייתה כאן: 25 שנה לזכייה של בני יהודה - וואלה! ספורט

כמה דברים:
1) בניגוד לאליפות של ק"ש אז ב - 1990 הפערים בכדורגל שלנו עדיין לא היו כאלה גדולים. עידן הבעלות הפרטית עוד לא הגיע וגם היה קשה לרכוש כוכבים מקבוצות אחרות. היו הרבה יותר שחקני בית בהרכב.
2) בניגוד לרוב הקשרים האחוריים של אותה תקופה שלא עברו את החצי, למשל כמו אמד בחיפה, רוני לוי ידע גם התקפה, ידע לבשל ולהבקיע. יכול להיות שהוא פרץ קצת מאוחר יותר ובאותה תקופה הוא עוד לא היה בנבחרת. את הזימון הראשון הוא קיבל בתחילת העונה החלומית של מכבי חיפה - ספטמבר 1993 והוא היה שותף גם לניצחון המיתולוגי בפריז. על מרכז שדה שלו ושל קנדאורוב שהיה בחיפה, כל קבוצה היום יכולה רק לחלום.

 

לא אשכח את משחק העונה באיצטדיון הפועל בפ"ת
בני יהודה הגיעה ראשונה עם 45 נקודות
הפועל פ"ת הגיעה שנייה עם 41 נקודות
ומכבי חיפה הגיעה שלישית עם 39 נקודות
שלושתן שיחקו באותו יום באיצטדיון

לדעתי היינו קבוצה יותר טובה באותה תקופה ואם היינו מנצחים גם היינו לוקחים את האליפות בסופו של דבר אבל אי אפשר להגיד שבני יהודה גנבה ניצחון זה היה משחק איכותי בין 2 מפלצות ספורטיביות ובני יהודה השיגו ניצחון ראוי.

איצטדיון שהכיל 9000 מקומות ישיבה לפני התקנת המושבים ובמהלך המשחק היו בו 12 אלף איש יש כאלה שיגידו שגם יותר
לא היה מקום לזוז מרוב שהיה צפוף , לא היה מלא היה מפוצץ אנשים היו דבוקים אחד לשני
מרוב הלחץ אפילו פתחו יציעי עמידה מאחורי השערים ולמרות הכל גם היו עוד אלפים בחוץ שלא הצליחו להיכנס

חצי מהצופים בכלל נכנסו בחינם כי הכרטיסים נחטפו הרבה לפני והכניסו אותם למנוע אסון
מתגעגע לימים האלה שהכדורגל פה היה אמיתי מהנשמה ולא מדכא וממוסחר.
אפילו למכות בין מחנות האוהדים אני מתגעגע , איך ישבנו יציע ליד יציע עם גדר מסכנה שהפרידה איך לאורך 180 דקות ( היה הצגה כפולה כשכפר סבא אירחה את מכבי חיפה וגם שם היה איצטדיון מלא בלי אוהדי הקבוצות ) זרקו אחד על השני מקלות ארטיקים ומה לא
זה הכדורגל האמיתי


http://hpt.co.il/images/1990_25_BY0-1_pic1.Xxx


הנחמה מאותה עונה הייתה גביע הטוטו שלקחנו בניצחון בגמר על בני יהודה
וגם עברנו אותם ברבע גמר גביע המדינה
הייתה עונה של יריבות ספורטיבית איכותית , משהו שאין היום.

 

נחמד לדעת שהייתה יריבות בין הפועל פ"ת לבני יהודה.

 

אם כבר רוני לוי אז חייב לציין שכילד, שהחל לסחוב את אבא שלו חזרה למגרש בתחילת שנות ה 90(אבא שכמו אלפי אוהדי נתניה שראו כל שבוע הצגות כדורגל ולא היו מסוגלים להסתפק בבינוניות ונטשו את יציעי הקופסא בחלק השני של שנות ה 80), הוא היה נראה לי איטי וגמלוני וגם משחק ראש משובח הוא לא משהו שהותיר עלי כזה רושם- בקיצור, גרוטאה(יתכן שבתור ילד לא הבנתי יותר מידי אם הוא בעיני היה גרוטאה וקובי בלדב גיבור ילדות). זה היה בתווך כשחזר הביתה לנתניה אחרי האליפות של בני יהודה ולפני שנות הזוהר שלו במכבי חיפה.

אני, שלא כמו אבא שלי שהכיר ימים של תארים, התאהבתי באותה קבוצה וכמו @crazyblue5 גם לי יש געגוע לתקופה ההיא, רגע לפני שמכבי חיפה של הגביר החליטה לקחת מנתניה כל דבר טוב בשל יכולת כלכלית.

אני חושב שלמרות שזו תקופה אחרת זו הדרך בה מכבי נתניה, עם או בלי בעלים, צריכה להיבנות מחדש- שחקני בית, מעט זרים איכותיים, ושחקני רכש שהם קצת מעבר.
לצערי גיבורי ילדותי הם לא חיים בר, המכנסים, לם, לביא וגריאני. ובטח לא מטלה שבאותה עונה היה על הקווים יחד עם אבי כהן ז״ל.
גיבורי ילדותי הם שרידי דור הזהב של נתניה דויד פיזנטי ופודי חלפון, זר אגדי כמו פיטר קרגיל ז״ל, יעקב בלדב והאחים יגאל ושמעון מנחם. שחקן הרכש האיכותי היה מוטי איווניר, וגם היו שם אלעד קורן(שגם הוא כמו רוני לוי זכה בתארים במדי מכבי חיפה), ירון בן דוב, טל בראל, וח׳ברה צעירים יותר כמו רונן גבאי, גבי פקר(אחד השחקנים עם הדריבל הכי טוב שראיתי- הבחור היה יכול להעביר 4-5 שחקנים כאילו הם קונוסים באימון ולהחמיץ מול השוער...), אילן בוארון, טל בראל, ילד הפלא של מטלה- שי הולצמן שהיה אז בן 17(וגם הוא שודך בהמשך למכבי חיפה והיה שותף לאליפות אחת או שתיים), אבישי ז׳אנו(לימים אגדה ואם אני לא טועה אפילו קפטן מכבי חיפה) וכאמור רוני לוי שגם הוא מזוהה יותר עם מכבי חיפה מאשר עם נתניה.
נתניה סיימה רביעית אחרי:
האלופה ואם אני לא טועה הדאבליסטית- מכבי חיפה של שלמה שרף(חטפה חמישייה בקופסא בקונצרט הכדורגל הגדול ביותר שיצא לי לראות),
הפועל פ״ת של גרנט,
ובית״ר ת״א הנהדרת של שומי.

 

החמישיה של נתניה הביאה לארץ את צ'אנוב ובלעדיו הדאבל לא היה קורה. לפעמים לחטוף בראש זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות.
והולצמן זכה באליפות של 93/94 וכבש את השער המכריע נגד טורפדו שהביא את מכבי חיפה למפגש מול פארמה.
לא רק אבישי ז'אנו, גם רוני לוי היה תקופה קפטן. ז'אנו היה בינוני בהגנה אבל נחשב לסוס עבודה וגם יכל לשחק כקשר אחורי לעת הצורך וכמובן היה ידוע בזכות יכולות ההתקפה שלו. הוא הגיע למכבי חיפה דווקא אחרי שנתניה ירדה.
גם אחרי שעזב את מכבי חיפה הוא עוד שיחק עד גיל מתקדם בליגת העל ואהבתי לראות אותו.

 

אמת לאמיתה.
ראוי לציין שאבישי ז'אנו גם היה פנדליסט נדיר.