*נבחרות עם אוהדות יפות (צ'כיה, רוסיה, דנמרק) עולות אך ורק ליורו ולא למונדיאל. *הפקיסטנים ליד הספסל באולד טראפורד מתרבים מדי עונה. *אם אתה צופה בסיכום עונה משנות התשעים, לא משנה איזו עונה, תמיד סאות'המפטון מקום אחרון לאורך כל העונה ואז במחזור האחרון ניצלה מירידה. *כל משחקי יונייטד בליגת האלופות אי פעם שודרו ע"י רמי וייץ. *לנבחרת פורטוגל תמיד יש סגל נוצץ בכל העמדות, ורק החלוצים שלהם עלובים. *נבחרת הולנד תמיד תיתן קונצרט נפלא במשחק הראשון של הטורניר הגדול, ואז תפסיק לשחק. *מחזורי אמצע השבוע בפרמיירליג תמיד יהיו המחזורים המשעממים ביותר של העונה. המשחקים המרתקים ישוחקו בראשון בשתיים בצהריים, כשכולם בעבודה בארץ.
קאריק יותר טוב! הם לא ינצחו אף משחק במוקדמות, תמיד תיקו או הפסד לא משנה נגד מי (תיקו ביתי נגד לוקסמבורג גם הולך), תמיד זה איכשהו יספיק להם למקום שני ופלייאוף שבו הם תמיד ינצחו ויעפילו לאיזה טורניר שזה לא יהיה. אני מוכן להשבע שהתסריט הזה חוזר על עצמו כבר עשר שנים בערך.
ויין רוני וחואן מטה אחים וויין רוני מתעסק באגרוף באמצע שבוע. ויין רוני חוטף נוקאוטים לפני משחקים חשובים במקום סטרואידים ליכולות טובות יותר. חלש, חלש, פשוט חלש שזה עצוב!
לא בטוח שהבנתי את הקונספט, אבל הנה כמה תחושות מוזרות שלי. הולנד היא הנבחרת הכי אטרקטיבית שיש גם אם היא משחקת כדורגל חרא. כל ההולנדים שחקנים שבירים. כל ההולנדים הטובים הם שמאליים ברגל. איטליה לעד תיהיה נוראית בשלב מוקדמות כזה או אחר. כל הכדורגלנים האיטלקים נראים טוב. צ׳לסי מאז ומעולם זיינה את ארסנל במפגשים ביניהן. לארגנטינה יש את החלק ההתקפי הכי טוב על הנייר בכל טורניר גדול, אבל היא אף פעם לא משחקת כדורגל חיובי. המונח ״טקטיקה״ מוזכר אך ורק בהקשר של קבוצה שבאה לעשות בונקר. מוריניו יצטייר כמאמן הכי הגנתי בעולם גם אם הקבוצה שלו תבקיע 200 שערים בליגה. לא היה שחקן שההבדל בהערכה אליו בין האוהדים הניטרלים לשחקנים והצווות המקצועי היה כ״כ גדול כמו סקולס. תמיד יש תספורות מיוחדות לשחקנים במונדיאל. תמיד יש ילדים מפגרים שמחקים את זה אפילו אם זה נראה מגוחך. קפטנים אגדיים נראים אותו דבר לאורך כל הקריירה שלהם (טוטי, טרי, ג׳רארד וכו׳). לא היה שחקן כ״כ מוכשר וכ״כ גרוע בו זמנית כמו אוזיל. שחקנים אפריקאים תמיד משקרים בנוגע לגילם האמיתי. לא יודע אם זה קשור לנשיכות, אבל השיניים של סוארז הם ללא ספק הגדולות ביותר בכדורגל העולמי. שאגוארו נמצא בכושר שיא אתה יודע שהוא הולך להיפצע בקרוב. זלאטן הוא השחקן היחידי שמדבר על עצמו בגוף שלישי. אין קבוצה שמקושרים אליה קשרים התקפיים כמו ארסנל.
טוב ננסה כמה מהשרוול: * מאמנים של שחקנים ישראלים תמיד מפוטרים במהלך העונה. * לנבחרת צרפת לא היו שחקנים עם שיער לאורך כל העשור הקודם. * לא באמת הצלחת בארסנל אם לא נמכרת לברצלונה בסופו של דבר. * אבי תקווה עדיין משחק בשוייץ. * צ׳כיה תמיד מככבת ביורו אבל לא מצליחה לעלות למונדיאל. * נבחרת ישראל תמיד תוגרל במוקדמות נגד אותה נבחרת גדולה 2 קמפיינים רצוף, יחד עם קפריסין כמובן.
איסלנד ופינלנד הן אותה הנבחרת, ותמיד הן נותנות קמפיין מוקדמות מרשים אבל אתה אף פעם לא יודע להגיד מתי הן השתתפו במונדיאל/יורו. ובכל אחת מהנבחרות יש איזה 5 איידור גודיונסנים. יונייטד תמיד נראית רע יותר מול 10 שחקנים. ריאל מדריד וברצלונה לא באמת מקבלות כרטיסים אדומים. חצי מהקבוצות בליגה הצרפתית הן איך שהוא אותה הקבוצה. ואגב, אין יוצאי ליגה צרפתית באיטליה, גרמניה או ספרד, אבל בפרמיר ליג יש אותם בטונות. השחקנים בנבחרת ישראל איך שהוא תמיד מצטיירים כהרבה יותר ערסים ושכונתיים מאשר השחקנים שמתמודדים מולם (אולי כי קל יותר לקרוא את השפתיים שלהם?) התקופה של מוריניו באינטר היא פרי הדימיון שלנו. מויס, פלאייני ופינאאר עדיין באברטון. צ'לסי לא זכתה בליגה האירופית. ריאל ובאיירן נפגשות בשלבי הנוקאאוט של האלופות כבר מאה שנה ברצף, ובמשחקים האלה תמיד נכבשות רביעיות.
הפעם האחרונה שריאל מדריד/צ'לסי מכרו שחקן בלי לעשות עליו רווח של 20 מיליון יורו הייתה בתחילת העשור הקודם