מחזור 16 בליגת העל: משולש הצמרת מתלהט, מכבי ת"א מארחת את הפועל ב"ש

ועדיין יש הרבה מאמנים באירופה, חלקם גם די מצליחים שהם לא יותר ממוטיבטורים. אתה מדבר על הקרם דלה קרם. הרבה שחקנים נהיים מאמנים ביום שהם פורשים. לעיתים אפילו הופכים מיד למאמני נבחרות. הם ממש לא עברו את כל התהליך שאתה מדבר עליו כאילו הוא תנאי התחלה לכל מאמן באירופה.
נראה לך שרוברטו די מתאו שזכה עם צ'לסי בליגת האלופות עבר את כל מה שאתה מתאר? או ויאלי שנהיה מאמן בערך ביום שפרש? ואני מדבר איתך על צ'לסי. לא על בירמיגהאם סיטי או בארנסלי.

 

אז זהו, שאתה טועה.
רוב המאמנים שהופכים לכאלה ביום פרישתם ממשחק משלבים את הלימודים עם הקריירה (הזכרתי שבניטז עשה את זה). בהולנד יש מסלול שלם שמיועד לשחקנים פעילים.
די מתאו פרש ב-2002 ואימן קבוצת בוגרים רק ב-2008. בהתחשב בכך שהוא עשה את זה באנגליה, הוא עבר תהליך ארוך של כמה שלבים בו הוכשר בתחילה כמאמן לליגה נמוכה, התמחה, עבר קורס נוסף, שוב התמחה, כך מספר פעמים, עד שיכל לאמן בקבוצה בליגות הבכירות. אני מעריך שהוא אפילו למד אחרי תפקיד האימון האמיתי הראשון שלו, כי זה היה ב-MK דונס, שכדי לאמן אותה אין צורך בכל השלבים.
ויאלי אימן מזמן. כנראה שהנהלים אז היו שונים, והכדורגל התקדם המון מאז (באופן מטאורי). למרות שלא אתפלא לגלות שהוא למד תוך כדי קריית המשחק או עם תחילת קריירת האימון.

אתה לא יכול לומר שיש מאמנים מצליחים שהם לא יותר ממוטיבטורים. אתה באמת לא מזהה את הפער הטקטי בין כאלה למה שרואים בישראל?

 

ורק אצלנו מאמנים עוברים קורס מצחיק של כמה חודשים שלא מלמד יותר מדיי במיוחד לא בפאן הפיזי, לא ייתכן שמאמנים פה לא יבינו שפיזיות זה א'-ב' והכושר הגופני של קבוצות יראה יותר מצחיק מימי שלמה שרף העליזים בנבחרת.
לא ייתכן שמאמנים לא ילמדו כמו כל נושא אחר, צריך להפוך את האימון למשהו שהוא מעבר לקורס, ללמוד 4 שנים ממש כמו מקצועות אחרים, ובסופו של דבר להפוך את המאמן לאחד שישפר את הכדורגל מילדים ועד בוגרים...
ברק בכר לדעתי היה יכול בקלות להצליח בלימודים כאלו, גם מנחם קורצקי, יובל נעים לעומת זאת נראה לי היה נכשל, ככה גם ראובן עטר, ועוד כמה מאמנים...

@orimor2212 סוף כל סוף כיף לדון איתך, שזה לא קשור לשפיכה על הסגל של מכבי אתה דווקא לא כזה שחצן, אם כי בנושא של מרצ'נדייז טעית אבל נסלח לך.

 

דווקא ברמה הטקטית אני חושב שמאמנים שקדנים יכולים להגיע לאותה רמה של מאמנים זרים. אין היום איזה סודות גדולים. הבעיה שאין לנו הרבה כאלה. אין לי ספק שאלי גוטמן לומד וכל הזמן מתעדכן. כנ"ל רוני לוי ואייל לחמן שפחות מצליחים כי מה לעשות, כדי להצליח בכדורגל הישראלי השכונתי שהשחקנים בשביל לרוץ צריכים לאהוב אותך קצת קשה שאתה אנטיפט.
גם גיא לוזון לפחות ממה ששמעתי מאמן שכל הזמן לומד ומתעדכן.
אני חושב שדווקא בקטע האקדמי יותר, הפיזיולוגי, הפסיכולוגי, המאמנים שלנו רחוקים בהרבה.
ועדיין כפי שזה נראה לי ממקומי הדי מרוחק אם להודות על האמת, יש מאמנים שהמאפיין הכי משמעותי שלהם זה שהם חיים את המשחק ומטריפים את השחקנים כמו לדוגמה מרטין אוניל(שזו היתה הצגה בפני עצמה לראות אותו על הקווים) שהצליח בכל מקום הרבה מעבר לחומר השחקנים שלו, וגורדון סטרכן.

 

כל איזכור של מאמנים שעברו בפרמיירליג מבחינתי לא הגיוני בקטע הזה. הרמה הטקטית שם הרבה יותר טובה מפה, ומאמן ששם לא נחשב לטקטיקן גדול הוא מוביל מאוד פה. רוצה דוגמה טובה? אברם גרנט מאמן סטנדרטי בפרמיירליג, והוא כנראה הטקטיקן הכי גדול שיצא מישראל.

יש מאמנים ישראלים עם איזשהו בסיס טוב שנובע מרמה גבוהה יותר מהשאר אינטלקטואלית. העניין הוא שהלמידה שלהם היא יותר כללית ופחות ממוקצעת ולעומק.
אין מאמן ישראלי שיכול לגרום לקבוצה שלו לבנות שני מערכים שונים לחלוטין בין הגנה להתקפה, כמו פאולו סוזה. אין מאמן ישראלי שמסוגל להביא קבוצה שיואב זיו בהרכב בה, לרמת דיוק וביצוע מלוטשים כמו אוסקר בעונתו הראשונה (בין אמצע ינואר עד סוף מרץ דאז - הקבוצה הכי גדולה שראיתי בארץ מבחינת איכות המשחק). אלה אנשים שנכנסים לרזולוציות שבארץ לא מדברים עליהן.
גוטמן ורן בן שמעון, עם הכשרה רצינית יותר, יכלו להגיע רחוק מאוד, כי יש להם מוח כדורגל מצוין וכישרון.
זה כמו שיש בעיה בהכשרת שחקנים בישראל.

ואל תזכיר את גיא לוזון. יכול להיות שהוא מתעדכן ומחפש חידושים, אבל מדובר בבחור שמתגאה בכך שלא מכין את עצמו ליריבות.

 

אני לא יודע מה זה יש פערים. שורה תחתונה באר שבע ניצחה את מכבי בוסרמיל בשתי הפעמים בעונות האחרונות. מעבר ליתרון הביתיות, זה גם הפעמים היחידות שזה היה בהרכב מלא (אני כרגע לא מתייחס למשחק האליפות של מכבי שהיה כבר חסר חשיבות מבחינת באר שבע).

ולפני שמתחילה ההרצאה הקבועה על איך "גנבנו" ניצחון, ההפרש באיומים משמעותיים לשער במשחק האחרון הסתכם ב1-2 איומים לטובת מכבי (במחצית הראשונה). זה ממש לא מעניין אחוזי אחזקה בכדור.

מכבי מעל הליגה במיוחד בגלל העובדה שאנחנו דנים פה כל כך הרבה על הרוטציות וההרכבים השונים. שהספסל מורכב משחקנים כמו בן-בסט, מיכה, ראדי וכו' זה הבדל משמעותי. ועדיין - אני חושב שאם במכבי למשל גרסיה לא משחק זה מאוד משמעותי, לא פחות מאוגו אצלנו.

מעצבן להגיע למשחק הזה שוב בהרכב חסר במיוחד בגלל הנסיבות המטופשות הפעם - שני אדומים דביליים ולא מוצדקים, במיוחד זה של אוגו שתי דקות לסוף. מקווה שלפחות מליקסון יהיה כשיר.

 

תתפלא, אבל אני ממש לא רואה בגרנט טקטיקן דגול...

 

אז אני רואה ששווה להיכנס לחדר ההלבשה של השופטים לעשות קצת רעש, לחטוף קנס של כמה אלפי שקלים שלא מזיזים לי את העו"ש ולקבל הטבות שיפוט בשבוע אחרי זה.
מעניין אותי איך היה רועש אם זה היה קורה למכבי ת"א או אפילו להפועל ב"ש.

 

גרנט טקטיקן עצום בקנה מידה ישראלי. הביא כל כך הרבה דברים לכדורגל הישראלי הרבה לפני כולם.
זו יותר עובדה מדעה.

כולם מייחסים את ההצלחה שלו לקשרים ו"תחת", אבל זה לא רציני.

 

אגב, גם ראינו מאמנים זרים בארץ שהגיעו עם רזומה לא רע שניכשלו. כולל אחד כמו לותר מתיאוס שהוא חתיכת פיגורה.
הגדולה של מכבי ת"א, או יותר נכון של ג'ורדי קרויף, היא לבחור מאמנים שקודם כל מבנה האישיות שלהם הוא כזה שמאפשר להם להביא לידי ביטוי את היכולות והידע שלהם. זה לא דבר פשוט. זו אומנות אמיתית!

 

לא מיחס את ההצלחה שלו רק לקשרים. צריך גם קשרים וגם קישורים. אבל אף פעם לא ראיתי בו טקטיקן שלוקח קבוצה וממש הופך אותה למכונה שהשלם עולה על סך חלקיו. את האליפויות הוא לקח עם קבוצות מאוד כישרוניות וחזקות.
דרור קשטן לעומת זאת עשה אליפויות גם עם קבוצות נחותות. גם הפועל חיפה של אלי גוטמן לא היתה מועמדת טבעית לאליפות, על אף ההשקעה האדירה של רובי שפירא, ואלי גוטמן בנה שם במו ידיו מכונה משומנת.

 

מתיאוס עשה בנתניה עבודה הרבה יותר טובה משמייחסים לו. לו היה ישראלי היו משתגעים עליו.
ואני לא כל כך מבין מה הכוונה ב"מבנה אישיות". אוסקר, סוזה ופאקו שונים מאוד האחד מהשני.

 

מה נכשל בלותר מתיאוס? הביא את נתניה למאבק הכי קרוב שהיה לה על תואר וקידם שחקנים כמו שכטר ואלמוג כהן בצורה שאף מאמן ישראלי לא עשה.

 

קודם כל את איתי שכטר לותר מתיאוס רוב הזמן דיכא. את אלמוג כהן הוא קצת יותר טיפח וגם קידם את שלו מנשה. הוא הביא זרים בינוניים, שיחק כדורגל רע, ובמבחן התוצאה ראובן עטר המושמץ הצליח יותר ממנו. לקרוא למה שמתיאוס עשה בנתניה הצלחה זה מעורר גיחוך...