נבחרת ישראל: אלישע לוי הוא מאמנה החדש של נבחרת ישראל

אבי ריקן קשר נטו, בואו לפחות באייסוקר לא נהיה כמו התקשורת החובבנית שעדיין חושבת שהוא מגן.
בנבחרת הוא נופל על העמדות של זהבי(בעיקר), נאתכו וגילי ורמוט שהם גם שלושה שחקנים של גוטמן ככה שאני לא רואה אותו משתלב בהרכב. אבל בסגל הוא חייב להיות(נכון לעכשיו הוא פצוע) כי בדומה לזהבי הוא קשר שמשחק לעומק עם המון תעוזה ויכולת בעיטה מצוינת, פה ושם הוא יוכל להוסיף מהספסל. אבל כמגן אין לו מה לחפש כי פשוט מאוד זה לא התפקיד שלו וסתם במשך 3 עונות כמה מאמנים אנסו אותו שם.

 

כשאנחנו משחקים בקישור האחורי עם ייני ולא עם אלברמן יש לנו לדעתי שני יתרונות, 1. הרמטיות. ייני לדעתי שחקן עם נוכחות יותר הרמטית בהגנה מאשר אלברמן, שהתיזמון שלו בסגירת שחקן מעט פחות טובה והוא גם כמעט חסר יכולת יציאה מהמקום (מאוד איטי). אפשר לקרוא לייני- הבלם של הקישור האחורי. החיסרון של ייני זה שהוא משתלב הרבה פחות טוב בהתקפה, אבל כל עוד ביברס נמצא מלפניו- הקשר של הקישור האחורי- זה פחות קריטי. 2. יכולת לשחרר את נאתכו ממשימות הגנה ולאפשר לו לתת לידי ביטוי את היכולות ההתקפיות שלו, שהם ערך מוסף אדיר לנבחרת.

השם של אלברמן עולה כאן לא מעט, אבל במשחקים מול נבחרות טובות מאיתנו אני חושב שייני עדיף עליו.

 

חן עזרא זו סוגיה בפני עצמה, והוא יכול להסתכל על טב"ח כמודל לעתיד הלא רחוק. מתחילת הקמפיין אנחנו עדים ליכולת הפנטסטית שלו על האגף, וכמה המימד הזה מוסיף לנו התקפית והגנתית גם יחד. אם היה לנו שחקן נוסף באגף המקביל שיודע להטיס את הנבחרת קדימה ולתת גיבוי לנקודת התורפה שלנו - המגנים, אין ספק שמשחק הנבחרת היה משתדרג בכמה רמות.

 

בוזגלו?

 

רואה חדשות הספורט וכמובן שמה שחששתי ממנו לפני המשחק קורה- כולם כבר בטוחים שעלינו, ואין לי ספק שאם היינו מפסידים אתמול כולם היו מדברים על זה שהקמפיין נגמר...
כנראה שהתקשורת שלנו אף פעם לא תתבגר... לדעתי גם יש יותר מידי תוכניות ספורט, וכל פרשן מקבל אינסוף זמן שידור לבלבל את המוח!

 

הספורט הלאומי של ישראל.

 

אני לא אומר שצריך לפתוח עכשיו שמפניות, אבל לנוכח כמות הכישלונות והאכזבות שהנבחרת הזו האכילה את כל חובבי הכדורגל במדינה לאורך העשורים האחרונים אפשר להבין את ההתלהבות מצד התקשורת כי באמת הייתה כאן אולי התעלות חד פעמית. ובאותה נשימה אם לא היינו מנצחים בוודאי היו חותכים את גוטמן והשחקנים מכל הכיוונים, בעיקר לנוכח החיסורים אצל הבוסנים והקרנבל שהקהל הרים.
יש לך דוגמא גם חיה מהצד המפסיד, פחות מ24 שעות אחרי המשחק - סאפט סושיץ' מאמן נבחרת בוסניה קם והתפטר.

 

לדעתי ה5-0 על אוסטריה היה גדול יותר אבל אסור אסור לשכוח שאוסטריה באה לפה מפורקת יותר מבוסניה אפילו.
הם באו לפה אחרי שקיבלו 9-0 בספרד.

אם היום נקבל בית עם ספרד,קפריסין, סן מרינו ואוסטריה ההיא נסיים מקום שני.

ה5-0 לוקח בעיני משום ש5-0 זה לא 3-0 והמשחק ההוא היה בעיני הטוב ביותר שראיתי אי פעם מנבחרת ישראל.
גם ה2-1 על בולגריה (שבאה לפה שנתיים אחרי שהגיעה לחצי גמר מונדיאל) גדול מהמשחק של אתמול.

אבל אין שום ספק שהמשחק אתמול הוא הגדול ביותר של הנבחרת מאז ה6.6.99, ו15 וחצי שנה זה המון.

מאז ה5-0 שיחקנו 33 משחקים מול 17 נבחרות שמדורגות מעלינו:
ספרד, ספרד, אוסטריה, צרפת, סלובניה, צרפת, אירלנד, שוויץ, רוסיה, אנגליה, קרואטיה, יוון, שוויץ, יוון, קרואטיה, רוסיה, פורטוגל.

ב33 המשחקים האלה (מול נבחרות שהיו מדורגות מעלינו) המאזן שלנו היה:
1 נצחונות (רוסיה ב2007, חסר משמעות עבורינו)
16 תיקו
16 הפסדים

16-16-1

מתוך 33 המשחקים האלה בערך ב28-29 היה לנו עניין (ו0 נצחונות).

זה נתון מביש ואפילו נבחרות כמו אסטוניה, לטביה או אזרבייג'אן השיגו הרבה יותר מזה (לפחות בשורת הנצחונות).

 

בנוסף מתוך 16 תוצאות התיקו 6 היו בקמפיין שנכון לעכשיו הוא לדעתי הכי מוצלח של הנבחרת מאז שהתחלנו לשחק באירופה ואני מדבר על הקמפיין של גרנט ב2006 שהיה הכי קרוב לעלייה למונדיאל בפעם השנייה, אם צרפת לא הייתה מנצחת באירלנד והמשחק היה מסתיים בתיקו היינו עולים למונדיאל ישירות מהמקום הראשון! עד היום אני זוכר את הקמפיין הזה לטובה ולו משום שלא נפלנו מאף נבחרת וחוץ מבניון (בכושר שיא) ונמני שהיה יותר קרוב לפרישה כל השחקנים אס היו דיי נגרים או בכיוון של נגרים, לא שאני מזלזל בשחקנים ששיחקו אבל מבחינה התקפית חוץ מבניון ונמני לא היו שחקנים כאלו טובים, ובהגנה היה את אבי יחיאח בשיא לפניי הפציעה שלו, נבחרת ללא אגו חוץ מדוידוביץ שהייתה קרובה יותר מהנבחרת של שרף, ואגב אותה צרפת שלא ניצחה אותנו הגיעה עד לגמר מונדיאל, איפה זה ואיפה הקמפיין של שרף שהם סיימו עם המפח נפש הכי גדול בהיסטוריה של הנבחרת 5-0 מול דנמרק ו3-0 במשחק השני...

 

גם לדעתי הקמפיין הכי מוצלח עד היום הוא מוק' מונדיאל 2006.
עם כל הכבוד להעפלה לפליאוף מהמקום השני ע"ח אוסטריה המפורקת (וגם אז לא היינו תלויים בעצמינו במחזור האחרון כי הצלחנו להפסיד לקפריסין בנוהל), לא להפסיד שישה משחקים מול שוויץ, אירלנד וצרפת כשעולים אצלך בהרכב פיני בלילי ואבי יחיאל, זו סנסציה בעיני.

 

מצד שני גם לא ניצחנו. 0 כדורגל וטונות של מזל וגם זה לא הביא לנו כלום.

 

רק עכשיו אני שם לב עד כמה המצב של ישראל מעולה בבית הזה. הנה הניתוח שלי:
בואו נניח שההופעה בסמי עופר הייתה מקרית וישראל תחזור לעשות את מה שהיא יודעת הכי טוב: לנצח את החלשות, להפסיד לחזקות. לצורך העניין ווילס תהיה נבחרת ביניים - כזו שישראל תנצח בסמי עופר ותפסיד לה במשחק החוץ. כלומר לישראל במצב כזה בסוף הבית יהיו 18 נקודות (9 כבר יש ועוד 9 ממשחקי הבית מול ווילס, קפריסין ואנדורה). עכשיו לבוסניה נותרו עוד 18 נקודות בקופה וכרגע יש לה רק 2. אם היא תמעד אפילו במשחק אחד, כלומר תצבור 16 נקודות מתוך ה-18, סביר להניח שזה לא יספיק לה לסיים מעל ישראל בגלל ה3:0. ויש לה עוד משחק חוץ בבלגיה. כלומר, ניצחון של ישראל בסמי עופר ב28 במארס מעלה את הסיכויים שלה לסיים בין 3 הראשונות לאזור ה99%. ועכשיו לחלק הטוב. בוסניה לא תוכל לסיים מעל ישראל אבל זה לא אומר שהסיכויים שלה אפסו. היא עוד תארח את ווילס עם כל התותחים שיחזרו עד אז, ויכולה למצוא את עצמה במצב של "נבחרת קש" של ישראל - כלומר לגזול נקודות מוויילס שהיא היריבה העיקרית של ישראל על המקום השני. במצב כזה יש סיכוי מאוד הגיוני ש9 נקודות ה"חובה" של ישראל יספיקו לה כדי לסיים במקום השני, וזה עוד לפני שהעלנו את האפשרות שמתוך ארבעה משחקי "רשות" ישראל תצליח לחלץ איזה נקודה או 3. הייתי מאוד פסימי אם מצב העניינים היה תלוי באיזה ניצחון הירואי על בלגיה אבל במצב העניינים הנוכחי ישראל לא צריכה לעשות שום דבר חוץ מלנצח את הנבחרות שהיא אמורה לנצח. את זר הפרחים לשלוח לקפריסאים על הניצחון בבוסניה.

או בפרפרזה על המשפט המפורסם של דוד בן גוריון: "פחות משנה מה יעשו היהודים אלא מה יעשו הגויים".

 

אם לא תהיה מלחמה ונארח הכל בארץ -נעלה.

 

אני חושב שאהבו בספורט 5 את השילוב של לוזון בפרטייה של היציע והוא יתחיל להשתלב יותר.