נבחרת ישראל: קמפיין מאכזב נוסף הסתיים

יכול להיות שהגזמתי עם התיאורים "נואש" ו-"טביעה", אבל העובדה היא שהנבחרת בירידה חדה מבחינה תדמיתית. אתה בעיקר טוען שצריך להשלים עם המצב. אני מעדיף להתמקד בלחשוב איך לשפר.

 

לא. אני טוען שהנבחרת לאנמצאת במגמת עלייה, אבל גם לא במגמת ירידה. כמו שאיתי אמר, לפעמים קצת יותר טובים, לפעמים קצת פחות טובים, אבל כמעט תמיד באותו מקום - דרג ג' באירופה. לפי האנלוגיה שלך, אנחנו נתעורר בוקר אחד ונגלה שהפכנו ללוקסמבורג...

 

אגב, ובשיא הרצינות, עליה לטורניר גדול היא לא חזות הכל בנבחרת לאומית.
אפשר להינות ולהתלהב מנבחרת ישראל גם אם היא לא תיאבק עד המחזור האחרון על הכרטיס לפליאוף.

נניח ונעלה פעם לאיזה מונדיאל, נו?
אז כבר יתחילו הדיבורים על זה שחבל שלעינו אחרי שקיבלנו 3-0 מאיטליה ואחרי התיקו עם אוסטליה.
השבוע וחצי האלה עם השלושה משחקים זה לא מה שצריך לראות את הכל בנבחרת, אפשר גם להפסיק לעשות מעצמינו משהו שאנחנו לא ולהפסיק להכניס לעצמינו לראש שצריך להתמודד על עליה ולבוא לחוצים רצח למשחקים נגד אזרבאיג'ן או צפון אירלנד. נראה לי שזה היה המצב בערך בקמפיינים הראשונים של שלמה שרף.

 

http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/goodpost.Xxx
לא הייתי יכול לנסח את זה יותר טוב בעצמי.

 

אפשר לשלב את שתי הגישות, אבל חייבים לנחות במציאות:
ישראל יכולה להשתפר, להיות יותר טובה ממה שהיא, אבל קנה המידה אליו עלינו להשוות את השיפור הוא אך ורק בנוגע ליכולת הקודמת של נבחרת ישראל, לא של אזרבייג?אן ולא של פורטוגל. ביום בו יחלו מורי הכדורגל בארץ לתכנן את העתיד על פי המצב הנוכחי תוכל נבחרת ישראל להשתפר ולהציג תוצאות טובות יותר, אבל כשמציגים טורניר כיעד ברור משווים את ישראל באופן מובהק לנבחרות ברמה גבוהה הרבה יותר, כאלה שיכולות להגיע למונדיאל ושהסיכויים הראשוניים שלהם גבוהים הרבה יותר. אנחנו צריכים לחשוב רק על עצמנו, לא על איך אנחנו נראים ביחס לאסטוניה או לוכסמבורג. אם בתיאוריה נהיה פעם נמושה כמו לוכסמבורג זה יקרה בשל כשל מערכות פנימי שלא מצא לנכון ללמד כדורגל. גם אם לא נעלה לעולם לטורניר זה לא אסון גדול, כל עוד האנשים שמגיעים למשחקים (לא הנבחרת, הליגה) ירגישו שמישהו עובד קשה כדי להנחיל ערכים.

 

הנבחרת צריכה לשאוף ליותר, כן. ברגע שהנבחרת נשארת באותו המקום/הולכת אחורה מהבחינה המקצועית - יש בעיה בכדורגל הישראלי והביקורות הן מוצדקות. הנבחרת צריכה לשאוף ליותר וההתייחסות למצבה כ"זה מה יש" לא לא תוביל כלום - היא תוביל, לתבוסתנות וירידה נוספת ברמה.

הביקורת על המשחק האחרון של הנבחרת היא לא רק על סתם עוד תיקו. להפסיד כמות כזאת של נקודות מול נבחרת כ"כ חלשה זה לא אמור להיות מקובל על כולם. אף אחד לא אמור לקבל את זה שהנבחרת לא מתקדמת, שהרי אין לה שאיפות להתקדם לאן שהוא, אז למה היא עולה לתחרויות? היכן הספורטיביות?

אתם לוקחים את זה למקומות קיצוניים ולא עניינים בזה שאתה אומרים שאי-אפשר להיות ספרד. אף אחד לא מנסה להיות ספרד. יותר מזה, אף אחד לא מצפה לעלות למונדיאל. הציפייה היא להשיג את הנקודות שצריכים מנבחרות שהן נחותות יותר, המטרה היא להחזיר את הקהל שבא לאצטדיון גאה בנבחרת, שגם אם לא מנצחת - היא לא עולה למגרש כ"כ כבויה ועושה טובה שהיא על המגרש.

 

ברור שצריך לשאוף וצריך לרצות להתקדם, אבל לפני ששואפים לעבור את פורטוגל צריך להסתכל על המציאות כמו שהיא. וכרגע זה לא ריאלי.
כשאתה אומר "הנבחרת לא מתקדמת" אתה בעצם הופך אותנו בעצמך לאיזו לטביה, שכן אתה מאמין שאנחנו כאילו באיזה תהליך מתמיד של התקדמות ושיפור.
אוסטריה פעם הייתה עולה לכל מונדיאל, בולגריה הייתה בחצי גמר ב94.
נראה לך שהבוגלרים שואלים למה הם לא התקדמו לאנשהו מאז חצי גמר מונדיאל 94?

על סמך מה בכלל החלטת שאנחנו "צריכים להתקדם" (להתקדם במצבינו = להפוך לנבחרת ברמה של שוויץ לדוגמא). מה עשית בכדורגל העולמי פעם ברמת הנבחרות? עד מוקדמות מונדיאל 94 שיחקנו באסיהו ואוסטליה וגם עם זה עלינו כולה פעם אחת למונדיאל. אז על סמך מה החליטו פה שהמקום הטבעי שלנו הוא להיות איזה נבחרת שעולה לאחד משני טורנירים גדולים ושאנחנו חייבים "להתקדם" לשם?

 

המצב הוא ראי למצב של הליגה הישראלית והכדורגלן הישראלי הממוצע;
שחקן שנותן 2 פסים בחצי בוחר לעבור לליגה באירופה, שבה סביר לוודאי יחמם את הספסל, העיקר שיקבל יותר כסף.

ברור שכסף זה שיקול חשוב ואחרי הכל זה עבודה לא לכל החיים וצריך כסף, אבל כשזה מה שקורה אי אפשר לצפות שתהיה התקדמות.
הנבחרת זה לא קסם שפתאום כולם יבואו לשם ויהיו טובים.
כמו שגם להיות שחקן ספסל בקבוצה בליגה טובה ככל שתהיה, לא תהפוך שחקן בינוני לכוכב.
פה בדיוק הבעיה.

בעיה נוספת היא קבלת החלטות די תמוהה של מאמנים, גם בקבוצות בארץ וגם בנבחרת ככלל, שמעדיפים לזמן "שמות מוכרים" (ובמקרה של הקבוצות להרכיב) על-פני שחקנים צעירים שמוכיחים כל פעם שלמרות הכל, יש שחקנים שאפשר לנסות ולתת להם את המושכות.
על מי אני מדבר? קחו לדוגמא את דור מיכה. שחקן ללא ספק משתפר שעשה דרך יפה מאוד, אך לא מקבל צ'אנסים ראויים במכבי, וכמו כן בנבחרת (תודה רבה למיכאל ניס ש"הסכים" לזמן אותו). וכן, אני בטוח שיש רבים אחרים...

 

שוב, אף אחד לא מצפה מהנבחרת להתקדם למונדיאל, זה לא ריאלי. מצפים מהנבחרת להתקדם - כן.
למה אתה חושב שהבולגרים לא מאוכזבים מהנבחרת שלהם? אתה קורא את העיתונאים של היום שאחרי המשחקים שלהם?
זה שאני אומר שהנבחרת צריכה להתקדם אומר שהנבחרת צריכה להתקדם. זה לא אומר שהנבחרת נמצאת בתהליך, כי אם היא הייתה באחד כזה הייו יודעים שיש צורך בסבלנות והיו פחות ביקורתיים. אבל בדיוק בגלל שאין תהליך כזה והנבחרת נראית כמו שהיא נראית, יש ביקורות שמנסות לדחוף לכאלה תהליכים.
הנבחרת לא אמורה לעלות למונדיאל ולא אמורה להיות קרואטיה או שוויץ, הנבחרת כן אמורה לנצח נבחרת כמו אזרבייג'ן, הנבחרת כן אמורה להופיע למשחק מוכנה יותר ולא לזלזל בעשרים אלף אנשים שהטריחו את עצמם לאצטדיון בשביל לראות רק אותם.

* אני לא אוהד של הנבחרת, אבל כמובן שהיא סוג של נבחרת שנייה במובן מסוים, ככה שאני לא הופך את עצמי ללטביה http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx

 

אני מסכים איתך שהנבחרת אמורה לנצח בבית את אזרבייג'אן.
אבל אני גם חושב שהיא לא אמורה לנצח בצפון אירלנד 2-0 וגם לא אמורה להוביל על פורטוגל בר"ג בדקה 92.
זלזול, חוסר נחישות, אי רצון, לא יודע עד כמה זה נכון. תמיד כשלא מצליחים אומרים שלא הייתה לחימה.

ביננו, גם אם אתמול היינו מנצחים 3-0 ומפסידים מחרתיים ברוסיה 2-0 מובהק כזה, היינו שומעים את אותם דיבורים על זה שאנחנו לא ברמות האלה, לעבוד מהילדים וכל הקלישאות הידועות, ככה שטענות לנבחרת שלנו יהיו תמיד בכל מקרה. לא זוכר פעם שהפסדנו משחק בשנות ה2000 ולא משנה למי ואיפה, בלי שהיו קטילות יום אחרי זה.

 

יש לאנשים שאיפות מוגזמות מידי. אין לנו את הפריבילגיה לשאוף להתקדם (אפילו לא מדבר על עלייה), כאשר התשתית והידע לכדורגל בארץ נוראים ואיומים. הכדורגל בארץ במצב כ"כ גרוע, שבמשחק של הנבחרת הצעירה נדב יעקובי קיבל אורגזמה כי דאבור דפק ספרינט להגנה בדקה ה-75, שזה פחות או יותר אחד הדברים הכי בסיסיים שאפשר לחשוב עליהם.
אין לנו את הפריבילגיה הזו כי יש בארץ רק שני מועדונים שמתנהלים בצורה שאפשר להגדירה ראויה. אין לנו את הפריבילגיה הזו כי יש מדינות שבהן מאמני קבוצת חובבים לא שונים יותר מידי ממספר מאמנים בליגת העל.
רבאק, אנחנו במצב כ"כ גרוע שבקצב הזה כנראה משהו כמו 90% משחקני הנבחרת יגדלו בשני מועדונים בלבד.

צריכה להיות פה "מהפכה", שינוי סדר עדיפויות, ורק אז נוכל לשאוף להתקדמות. אם זה יתבצע עכשיו (לא יקרה), אז השאיפות לעלייה והתקדמות ייצטרכו לבוא ב"קמפיין" של 2020, וגם זה לא הכי בטוח. (האמת שיהיה לנו סיכוי לעלות גם כבר ב-2016 בשל השינוי במספר הנבחרות ביורו. רק שעלייה לשם, אם נשאר במצב הקיים, תגרום לכך שהמון יחשבו שבעצם הכל בסדר)

 

ישראל בהחלט אמורה לנצח את אזרבייג'אן. אבל אם כל משחק היה נגמר איך שהוא אמור, כדורגל לא היה משחק מעניין כל כך. תיקו ביתי של ישראל נגד אזרבייג'אן הוא משהו שיכול לקרות.

הכדורגל הישראלי צריך לשאוף להשתפר, כמובן. אבל מי שמצפה לאיזו קפיצת מדרגה יתאכזב. ומי שמצפה לעלייה לטורניר, גם יתאכזב לרוב. מדי פעם לנבחרות ברמה של ישראל יש קמפיין בנוסח מוקדמות המונדיאל 2006, בו דברים מתחברים לה והיא מגיעה לטורניר גמר או קרוב מאוד. ובדרך כלל, זה קמפיין בודד שמגיע פעם ב...

כמו שאמר איתי, עלייה לטורניר גמר היא לא חזות הכל. לעזאזל, 16 נבחרות ביורו, זה אומר שרוב אירופה לא בטורניר הגמר. 32 נבחרות במונדיאל, זה אומר שרוב העולם לא במונדיאל. אז בכל המדינות הללו שלא עולות מגיעים בגישה הישראלית הזו שזה קמפיין מבוזבז, כל שנתיים או כל ארבע שנים? הבעיה שכן קיימת בנבחרת זה שהיא כבויה ולא אטרקטיבית, כך שהיא מדכאת מכל כיוון. גם לא מביאה תוצאות מיוחדות, גם לא מביאה ריגוש כלשהו. אבל זה רק חלק מהסיפור. הרי גם אם היא תרגש ותפסיד ישחטו אותה...

 

הנה אורימור כמובן היה חייב להכניס את "שני מועדונים בלבד בלה בלה".
לידיעתך, אתמול בהרכב היו שני שחקני בית של הפועל תל אביב (זהבי ונאתכו) ושני שחקנים ממכבי ת"א (ייני, שהיה תותח וטבח).

כן, הבעיות שלנו הו כי רק במכבי ת"א ומכבי חיפה יש נוער טוב. כמובן.
בכלל לאורך ההסטוריה 60-70 אחוז משחקניה הגדולים ביותר של ישראל גדלו בקרית שלום.

 

דיברתי על העתיד.
בשנים האחרונות מחלקות הנוער של מכבי תלאביב ומכבי חיפה בורחות לשאר, שרק מדרדרות, וזו עובדה. אם זה ימשיך ככה זה בהחלט ריאלי לומר שרוב שחקני הנבחרת בעתיד יגדלו במועדונים האלה.
ואגב, שיחק אתמול גם ראדי, שאפשר לקרוא לו שחקן בית של מכבי (אמנם את הופעת הבוגרים הראשונה ערך בגיל 30, אבל עדיין).