סאן אנטוניו לא היו נאיבים, הם דווקא עשו הכל נכון בסדרה כדי לא לתת ללברון ווייד את הדרך לסל וגם בוש מאוד התקשה לעשות משהו בצבע. אין מה לעשות שהכל נכנס למיאמי. עדיף אסטרטגית לתת להם את הזריקה מבחוץ מאשר לתת להם ללכת לחגוג קרוב לטבעת. זה עבד לדאלאס ולמען האמת גם עבד לספרס שהייתה הקבוצה היותר טובה בסדרה הזאת. מיאמי פשוט ידעה בסוף לנצח כמו אלופה אמיתית שגם המזל קסם לה וגם בקלאץ' להם נכנס ולספרס פחות. עם המזל היה קצת שונה, החגיגות היו עבורות בקלות לטקסס. זה היה ממש סדרה צמודה וכל הכבוד לקבוצות.
היי, אם באיירן יצאו מהלוזריות, גם לנו זה יקרה יום אחד. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/tongue.Xxx
תאמין לי שגם הוא חותם על תסריט כזה כדי שהניקס תקח אליפות וגם חתימה של אמרה הוא מעלה כאן בפורום בשניה שזה קורה.
לטובת הקבוצה היריבה, אחרי שהתפקשש לו ריבאונד הגנה(שבפוטנציה היה הראשון שלו במשחק) פנוי לגמרי ונכנס איכשהו לסל שלנו.
הוא לוקח השראה מהחוק עזר אירוני האוסר על העמדת שלטים ללא כיתוב בעברית. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx
לא מתלהב מהמשחק שלברון הביא. פופוביץ' לקח את הצ'אנס שהוא יפול ברגעים המכריעים ויהרוס למיאמי, ובסוף הוא טעה. זה כבר דבילי לתת לשחקן כזה לזרוק בצורה חופשית כל כך. לברון מדהים אבל הגמר הזה ממש לא העצים אותו. 37 נקודות זה מצוין אבל אם משחקים ככה נגד קובי או מייקל אני לא רוצה לדעת לאיזה מספר הם מגיעים
זה דווקא עובד מצויין בדרך כלל אפילו מול קלעים טבעיים. השיטה עבדה לא רע בכלל ומנעה המון נקודות קלות בצבע ממיאמי והעמידה את סאן אנטוניו במצב שהיא לפחות שווה מול שווה נגד קבוצה מהירה וחזקה יותר ממנה. מה קובי היה עושה? הוא שיחק מול דאלאס ששיחקה בדיוק כך ולא היה שווה יריקה. ג'ורדן זה כבר סיפור אחר, הוא היה מוציא את כולם בעבירות. לברון נתן משחק ענק, לכל הדעות. הוא היה בכל מקום והציג את כל מיטב מהלכים שלו בצורה בה תקף את הטבעת. ידע גם בדיוק מתי להכניס את האחרים למשחק. תצוגת משחק מספר 7 ששנים ארוכות לא ראו משחקן. תצוגה מושלמת.