סקוררים זה הדבר שחסר הכי הרבה, על מה אתה מדבר? אפילו פול ג'ורג' הוא עדיין לא יד בטוחה ממיד ריינג' ומעלה (ואני מאוד שמח שהוא מצא את היד בחזרה בזמן הכי טוב מבחינתנו, אבל הוא עדיין צריך להוכיח יציבות לאורך עונה ולא לאורך סדרה). חוץ ממנו הקלעי הכי טוב הוא ג'ורג' היל, שתרם משהו כמו 3 נקודות במשחק הקודם. לשם השוואה אפילו די ווייד במשחק הכי גרוע בקריירה שלו בערך תרם דאבל פיגרס. שים בקבוצה הזו מנהל משחק סביר (אפילו לא סופרסטאר. שיהיה סביר ואחראי ולא מאבד כדורים סיטונאי כמו היל) ותוסיף לה איזה פיור שוטר כמו קורבר או רדיק והיא בכיף יכולה ללכת עד הסוף. נ.ב. פתאום זה היכה בי כשקראתי את הפסקה הקודמת שלי. אם שאראס רק היה מגיע לקבוצה הזו כעבור 7 שנים ולא כששיחקו בה כל מיני מופרעים דועכים ניו יורק ניקס סטייל כמו ארטסט ואוניל (ואחרי שרג'י פרש) אולי הכל היה נראה אחרת... מבחינתו ומבחינתנו.
הגבוהים שלנו מצוינים בפלייאוף הזה, מה הקשר? אני מדבר על קלעים. היברט ודייב לא מהווים איום מחוץ לקשת, והקבוצה הזו צריכה עוד שחקן-שניים שכן מהווים. אתה חי בסרט אם אתה חושב שרוי היה נותן אפילו חצי תרומה מול גבוהי ממפיס או סן אנטוניו (עצם זה שהוא יציב בסדרה הזו זו כבר התקדמות אדירה בשבילו, זה לא היה ככה לפני שנה). מול הכלום של מיאמי מתחת לסל ומול צ'נדלר האוברייטד הוא חוגג. לא מובן לי למה ספולסטרה לא חזר לדאבל אפים עליו שעבדו כל כך טוב בגיים 5, זה הוציא אותו לגמרי מהמשחק. לנו בכל אופן חייבות להיות אופציות אחרות חוץ מלטחון את הצבע כל פעם כי מה שעובד נגד מיאמי לא בהכרח יעבוד מול קבוצות שיש להן יותר מה להציע בPAINT.
אבל אני מדבר על סקוררים. סקוררים לא חייבים לדעת לקלוע מהפרימיטר. בכל אופן, אני מסכים שאינדיאנה צריכה לשפר את הספסל שלה אבל אי אפשר לקחת מהשחקנים שלהם את מה שהם עשו בפלייאוף הזה.
אבל ווסט והיברט הם לא סקוררים. הם יודעים לקלוע מתחת לסל מול קבוצות עם קו קדמי דליל. אף אחד מהם לא נותן לך 23 נקודות פר משחק.
אינדיאנה ראויה להגיע לגמר. היא הייתה הקבוצה הטובה יותר לאורך כל הסדרה ופשוט מגיע להם להיות שם. במיאמי כל כך הרבה מאכזבים. בוש, וייד, באטייה, אלן, אף אחד מהם לא הגיע לסדרה הזאת. גם אם הם יעלו אני לא רואה אותם מנצחים את סן אנטוניו.
מרגיש שההגנה של אינדיאנה לא מקבלת מספיק קרדיט, כולם מדברים על כמה שחקנים לא מופיעים, לא נראה לי מקרי שכל כך הרבה שחקנים ישחקו חלש.
הקרדיט להגנה של אינדיאנה הוא על הרול פליירס ועל מניעת השלשות שזה הנשק של ההיט. וויד ובוש זה 2 דברים שתלווים אחד בבריאות של וויד עצמו, והשני בספולסטרה שמסרס ומוציא לגמרי את בוש מהמשחק ולא מנצל את מגוון היכולות שלו. כמה שהROTATIONS וההגנה של אינדיאנה עדיין מצויינים - אם וויד היה בריא ואם ספולסטרה היה משתמש בבוש כמו שצריך (והולך SMALL כמו שאני חושב שהוא צריך ללכת כבר מתחילת הסדרה בערך כדי לגרום להיברט לעבוד הגנתית ולהוכיח שהחולשה שלו היא לא חולשה ולהתעייף קצת, מה שישפיע על כל המשחק שלו ולא לאפשר לו לשחק בCOMFORT ZONE שלו) - יש גבול למה שאינדיאנה יכולה לעשות מולם. היא בהחלט עושה את העבודה שלה על הצד הטוב ביותר ומשחקת הכי טוב שהיא יכולה את היד שחילקו לה - אבל היא לא זו שגורמת להם לשחק כ"כ גרוע ואנמי ברמות שאנחנו רואים על הפרקט.
מוראד, האם בוש גם לא מוציא את עצמו מהמשחק כשהוא זורק יותר משלוש מאשר מהשתיים (ברור שזה לא ככה, אבל אתה מבין למה אני מתכוון). בכל מקרה אני לא מהמר נגד מיאמי במשחק השביעי בביתם. לאינדיאנה חסרה לדעתי ממש את האגורה האחרונה ללירה. היברט, ג'ורג' ודיוויד ווסט נותנים את מה שהם צריכים, אבל שחקנים כמו היל וסיטבנסון פשוט כל כך לא יציבים שמאד קשה לדעת מאיפה הרוח נושבת. ווייד ובוש באמת לא בעניינים, אבל יש להם לפחות טבעת אליפות אחת. גם שחקן כמו ריי אלן יכול פתאום להתפוצץ למשחק אחד. אם כל זה מספיק מול הספרס אני לא יודע, אבל אני נותן למיאמי 80 אחוז לקחת את הסדרה.
https://fbcdn-sphotos-g-a.akamaihd.net/hphotos-ak-ash3/9893_425689674205148_1400854540_n.Xxx :aaarofl:
ג'ייסון קיד פורש מכדורסל בגיל 40 ואחרי 19 עונות בNBA. במהלך הקריירה העמיד קיד ממוצע של 12.6 נקודות, 8.7 אסיסטים, 6.3 ריבאונדים ו-1.9 חטיפות לערב. הוא נבחר 10 פעמים למשחק האולסטאר של ה-NBA ו-9 פעמים לחמישית ההגנה (הראשונה או השניה). קיד מדורג גם במקום השלישי בהיסטוריה של הליגה מטווח שלוש הנקודות עם 34.9 אחוזים מחוץ לקשת לאורך הקריירה. https://fbcdn-sphotos-e-a.akamaihd.net/hphotos-ak-prn2/969410_586891484688465_556458685_n.Xxx
שחקן שבאמת קשה להגיד עליו משהו רע. ללא ספק אחד מהרכזים הכי גדולים שנראו על מגרשי הכדורסל. יהיה מעניין לראות אם בעתיד הוא יהיה מאמן.
אני משער שכל העניין עם אשתו, הנהיגה בשכרות וכו' בכל מקרה, עצוב מאוד ש-2 מהטיטאנים של שנות ה-90-תחילת האלפיים עוזבים את הליגה בג'ייסון קיד וגראנט היל. פשוט שחקנים אדירים, שהזן שלהם הולך ונכחד במהירות האור בNBA של היום. נבחרו אחד אחרי השני באותו הדראפט, זכו במשותף בתואר רוקי השנה, וגם תולים את הנעליים ועוזבים את הליגה ביחד בהפרש של כמה ימים. מקווה ומאמין לראות את שניהם נשארים במתכונת כלשהו כחלק מהליגה. או על הקווים (קיד), או כג'נרל מנג'ר(היל). האכזבה והפיספוס מבחינה בריאותית עם היל פשוט צובטת את הלב כל פעם שאני שומע את השם שלו. הוא היה לברון כשלברון עוד היה בחיתולים. איזה שחקן הוא היה, ואיזה שחקן הוא היה יכול וצריך להיות אם לא היו מתעקשים לשחק איתו פצוע ולהחמיר את כל המצב.
