אז צר לי, אבל על הנייר אין באמת סיבה להאמין שהפועל אמורה לעבור קבוצת צמרת שבדיה, פולין, צ'כיה או דנמרק לדוגמא. נהיה פייבוריטים רק אם נקבל קבוצה כמו ואדוז.
אם הן חזקות, סביר להניח שיהיו מדורגות והפועל לא תפגוש אותם. ההגרלות הקשות לקבוצה מדורגת לעיתים קרובות זה מועדון מליגה בכירה שלא שיחק הרבה שנים באירופה, כמו סנט אטיין בזמנו.
שחקנים שהמנהל מביא אותם כסוכן מגיעים במסגרת התקציב. למישהו יש מושג על קבוצת הסוכנים או החברה שמיאטוביץ' חבר בה ואיזה שחקנים היא מייצגת?
תמוז סובל מקרע ברצועת הברך וגמר את העונה חלוץ הפועל תל אביב, טוטו תמוז, סובל מקרע חלקי ברצועה הפנימית בברכו, מה שאומר שהוא גמר את העונה היות ומשך ההחלמה לפציעה שכזו עומד על כחודש ימים. קרדיט לוואן
http://www.one.co.il/Article/216414.html זה סתם בשביל אלה שטענו שהמחאה היא גזענית בגלל שטביב תימני ואנחנו אשכנזים...
היום לפני 3 שנים - משחק השרוכים השני תוצרת חבורת הסמרטוטים (העשירה) של המכביזם שפתחה רגליים מול מכבי חיפה על מנת למנוע את האליפות והדאבל מהפועל תל אביב. http://www.youtube.com/watch?v=IIGpyWTZpQg והחגיגות של אוהדי המועדון הכי גדול בישראל 5 ימים אחר כך, לפני שהחל הדרבי שהסתיים ב0-0. http://www.youtube.com/watch?v=-LfUFtC3gfI
התאריך היום הוא ה-15 במאי, ולא יכולתי להישאר אדיש. לראשונה בחיי כתבתי מגילה בפייסבוק. התאריך שני רק ליום-הולדת שלי מבחינתי החשיבות. לא הגיוס והשחרור מהצבא(חצי שנה!), לא הרישיון, לא חברה. העונה פח הזו הסתיימה ונראה לי שאם היו עוד 10 משחקים - היינו גם יורדים ללאומית. משהו שצריך פשוט למחוק מהזיכרון ולקוות שבעונה הבאה יהיה יותר טוב. אבל בדיוק לפני שלוש שנים, ב-15.5.2010 - היה הרגע הכי גדול שלי בכדורגל, ואני אוהב את המשחק הזה כמעט מגיל אפס. ותודה לך ערן זהבי. רק שבוע קודם זה היה שיברון לב. תיקו עם מכבי, חזרתי הביתה בוכה מהמגרש. "מה אתם מורידים את הראש, אני מאמין בבני-יהודה, אני מאמין בבני-יהודה" מישהו צעק משער 5 והיה קשה לי שלא לזלזל בו. כבר ראיתי איך אליפות שאני מחכה לה עשר שנים - הולכת לפח, ואני חושב שהעצב מהכישלון תמיד גובר על ההשמחה שבהצלחות. הזמנתי כרטיסים יחד עם חבר, אמרנו 'כדי להיפרד' מהפועל המדהימה הזו, שפירקה קבוצות שבוע אחרי שבוע. חשבנו ששכטר יילך, שורמוט יילך, אניימה, דה-סילבה - רק מהשמות יש לי צמרמורת. באותו שבוע היו לי כאבים מטורפים. הגב, הראש, בקושי הלכתי. בחיים זה לא קרה לי, כל הגוף התפרק מהמכון. ביום שלפני(14.5) היה מרתון ת"א והשתתפתי בפעם הראשונה ב-10 קילומטר. לקחתי כדורים מה שבחיים לא עשיתי, אמרתי 'העיקר לסיים'. רצתי כמו גדול אבל שנייה אחרי שהריצה נגמרה - עוד פעם הייתי גמור. כבר חשבתי לבטל הכל, להציע לאוהדי הפועל אחרים שאני מכיר. אמא שלי שיכנעה אותי 'תלך, תלך'. כבר אחרי שתי דקות עלינו ל-1:0, ועכשיו הלחץ עלינו. האליפות בידיים שלנו. הקהל של בית"ר כל שנייה ניסה לעבוד עלינו וחגג גול של מכבי חיפה שלא הגיע. בסוף ברק יצחקי הישווה, קנדה הורחק אחרי פרובוקציה של אלירן דנין הסמרטוט. לא מעוניין לספר את כל הסיפור האמת. בקיצור - אניימה שהוא מנייה בטוחה - התרגש גם הוא והחמיץ פנדל. מכבי חיפה השוותה והלחץ היה בשיאו. אני אחד שמתרגש גם במשחק ליגה מעפן נגד מכבי פ"ת, אז הלחץ הזה? איך אני אשרוד. כל הפועל עלו למעלה, אפילו וורוצ'ינה ומרעי הכושלים נזרקו למערכה...הכדור לא רצה להיכנס, בית"ר נלחמה כמו אריות. עכשיו היה איתי איזה חבר אהבל שסידרתי לו הכל - כרטיס, הסעה, אוכל, מה לא. הטלפון שלי היה פח והוא אשכרה לא הסכים להראות לי את השידור של חיפה נגד בני-יהודה. דקה 92': ורמוט...הרוש הודף... בלה בלה בלה. נשארו עוד איזה שתי דקות לשחק, והן היו כמו נצח. גם בדקה הכי קשה יש רק 60 שניות - אמרה לי המ"כית בטירונות - אבל השעון לא זז. התקשרתי לחברים כמו מטורף אבל לא הייתה קליטה. בקושי SMSים הצלחתי לשלוח. ברגע האחרון קיבלתי הודעה 'אתם גדולים' מאוהד הפועל חיפה. אחר-כך אוהד בית"ר, חבר טוב, שלח לי הודעה 'לקחתם. לא יאומן, אבל לקחתם". https://fbcdn-sphotos-a-a.akamaihd.net/hphotos-ak-prn1/936950_3081350529006_168634086_n.Xxx עשר שנים חיכיתי לרגע הזה ומרוב ההלם לא הצלחתי לשמוח. רק למחרת הבנתי מה קרה כאן. "יש אנשים שאוהדים הפועל 60 שנה ולא ראו מעולם דבר כזה, אתה זכית, זכית להיות שם", מישהו אמר לי. ואני הייתי שם! 'הקללה' הוסרה, הבנתי שאני לא המנחוס. זו הייתה גם סגירת מעגל. התחלנו את העונה בטדי, שנסעתי לשם בפעם הראשונה באחד מהימים הכי מצחיקים בחיים שלי - וסיימנו אותה שם. הריצה של גוטמן מצד-לצד, הטלפון של לאלא לבן-דוד שלו, הבכי של ורמוט, ידין תופס את הראש כלא-מאמין, הקור-רוח של זהבי, האליפות על הפרצוף של גרשון שניסה לחסום שם בגליץ', פעם השחקן הנערץ עליי בתור ילד עד שהוא בחר בדולרים במקום בקבוצה ובקהל שכל-כך אהבו אותו, שחקן ערבי מניף את צלחת האליפות שהושגה ברגע האחרון במגרש של היריבה השנואה, משער בדקה האחרונה, וממרר בבכי למרות שהוא השיג הכל בקריירה - ליגת האלופות, נבחרת ישראל וגול מול צרפת, פריימרליג. 'איך הם שמחו ב-0:0...' המרגש של שכטר. השירה 'אין אליפות להפועל - יש דאבל הפועל'. לכו תחפשו תמונות מהמשחק, אין אחד שהצליח לעצור את הדמעות. ברור שאם היינו מנצחים שלושה דרבים באותה עונה זה היה עצום, אולי נוקמים על ה-5:0, ואני אוהב הרבה יותר את הניצחונות החלקים ושונא את המתח והדרמות. אבל המתח הזה היה שווה. אף-אחד לא היה יכול לכתוב תסריט טוב יותר. אנחנו הפועל ת"א - אנחנו עוד נחזור..
:aa1: רן בן שמעון חתם לשנתיים בהפועל ת"א על הנייר, מדובר במהלך טוב להפועל ת"א. מזמן לא היה איש מקצוע שיודע כדורגל במערכת. מצד שני, בדומה למכבי בזמנו - עדיין מדובר במערכת בעייתית משהו.
יש הבדל בין הבעייתיות של שתי המערכות משחק הפעם לטובתו של רב?ש. במכבי היה לו את אבי נימני על הראש ובהפועל יש כל-כך הרבה חוסר סדר שהם נותנים למאמן יד חופשית לעשות הכל כמו להחתים שחקנים הזויים סתם ככה(דנין,הרוש,קוטיניו,סילבה). רב?ש יכול לפרוח במקום כזה, אבל הפועל היא זו שתינזק בטווח הארוך.
צריך לזכור גם ש"הקדנציה הכושלת" של רב"ש אצלינו היתה לפני חמש שנים כאשר הוא עוד היה מאמן עם פוטנציאל אבל בלי יותר מידי קבלות ובלי נסיון ברמות האלה. היום הוא מגיע להפועל בתור המאמן הישראלי המוביל אחרי הצלחה פנומנלית בק"ש ועונה טובה מאוד בקפריסין (אם אני לא טועה הוא גם נבחר שם למאמן העונה או משהו כזה). אם הוא יקבל תנאים ראויים - ובהפועל הנוכחית מדובר ב"אם" גדול מאוד - אין שום סיבה שהוא לא יצליח.
