אני אמשיך לחזור על זה כמו תקליט שנתקע,הבעיות בהגנה הלכו והחריפו מידי שנה אבל ההבדל הוא שבינתיים שחקנים כפויול,פיקה,אלבס,בוסקט ואחרים משחקים יותר מידי משחקים ללא אפשרות אמיתית לנוח ולא מדובר בשנה אחת אלא ברצף של מספר שנים,התוצאות לפנינו. בתחילת העונה ראינו את מונטויה שהיה טוב מאוד,מישהו ראה אותו מאז? ההגנה בברצלונה התחילה תמיד ממשחק לחץ של מסי,פדרו ושאר הקשרים אבל זה נעלם. מספיק לראות את מסי מטייל על המגרש ואת צ'אבי ואינייסטה עאלק לוחצים על מנת להבין שבסופו של דבר פיקה,פויול ואלבה לא יוכלו להחזיק את חלוצי היריב בלי סוף, אלמנטרי!
אל תדאג, גם הוא יתבזה עד גיל 40 תמיד יזכרו אותו כבלם טוב אבל ששיא הקריירה שלו היה הצלילה נגד שבצ'נקו ב-2006. אני חושב יכול מאוד להיות שבארסה הולכת לשנים נטולות תארים, אני פשוט לא רואה אותה מוכרת או מפרישה את הכוכבים הגמורים שלה, בעונה הבאה צ'אבי ופויול יהיו עוד יותר גרועים ויכול מאוד להיות שלא יהיה את אלבס. תוסיפו לזה שהמאמן בכלל מעביר הוראות בוואטסאפ ותקבלו בדיחה שלא מביישת פאלרמו ואת סיון. המזל שלהם הוא שהם משחקים בליגה שמספיק שריאל תפשל בכמה משחקים והאליפות תהיה מובטחת כבר באוקטובר.
הבעיות הן לא רק בהגנה, הן גם בהתקפה. בעיה לא פחות גדולה היא בהתקפה. בהגנה יש כושר לא טוב של שחקנים שמלבד פויול הם לא מבוגרים במיוחד. בחלק הקידמי הבעיות הן לחלוטין תוצאה של מהלכים עצמיים. למה לקחת את שחקן מרכז השדה הכי טוב בעולם ולשים אותו באגף והכל בשביל ששפאקינג ססק פאברגאס ישחק בהרכב? ומה יוצא מזה? א. אתה מפרק מתוך בחירה מוחלטת את חוליית מרכז השדה שהייתה הסיבה המרכזית להצלחות שלך. ב. אתה מפסיד שחקן שמאיים על השער בשלישיה הקדמית, מכוון שאינייסטה על יכולתיו האדירות הוא לא גולר ואפילו לא שחקן שעושה תנועה לעומק, מה שגם מנטרל את יכולות המסירה של השחקנים שלך. ולמרות שזה לא עובד, חוזרים על ההרכב פעם אחר פעם. אין לי שום הסבר רציונלי לענין הזה.
http://estaticos02.marca.com/imagenes/2013/02/26/futbol/barcelona-madrid/1361915693_extras_portada_0.Xxx שבוע קלאסיקו! ככה פותחים את השבוע הכי חשוב של העונה. פירקנו אותם, ועוד בקאמפ-נואו. שבארסה תגיד תודה שהיא לא קיבלה מאניטה, זה ממש לא היה רחוק. במקום 4:0 הגיע השער של ג'ורדי אלבה לא קשור לכלום, ממהלך לא יותר מדי מתוחכם. אבל לא נהיה חזירים. ערב לפנתיאון מצידם של כריסטיאנו לעומת מסי העלוב(משחק שישי ברציפות בקאמפ-נואו שכריסטיאנו כובש, וסה"כ המאזן שלו בקלאסיקוס - 12 שערים) וגם ואראן(לא להאמין שהוא רק בן 20). יאללה לנצח אותם גם בליגה, בברנבאו צריך לנצח, הלו. משחק עצום שלנו, כתבתי שהגיע הזמן למשחק סטייל ריאל מדריד. גם בימים הכי שחורים טענתי שמוריניו צריך להישאר ויש לו חלק גדול בניצחון מן הסתם. זה משחק שחייב להרים אותנו גבוה באוויר הכי שאפשר, משהו כמו האווירה המדהימה בפאב בבוגרשוב 26 היום. רק היה חסר לי סטנדינג אוביישן לכריסטיאנו ככה בדקה ה-80 וכמה דקות למוראטה שירוץ וישרוף את הדשא, אבל נשמור את זה לפעם הבאה. לילה לבן, תרתי משמע. ואל תשכחו - הם תמיד יהיו בצל שלנו, כי אנחנו ריאל מדריד. עוד - מחר, אם בכלל, אחרי שנירגע מהבירות ונקום מחר לצבא(איך?). רק טירוף.
בוא לא נצא מפורפורציות לצד השני. עוד שנתיים מהיום אף אחד לא יזכור את המשחק הזה, בדיוק כפי שלא זוכרים את המשחק המאד משפיל מבחינת ריאל, בברנבאו בגביע בעונה שעברה. יזכרו את הפער הגדול מברצלונה בליגה ואולי את זה סיימתם אחרי אתלטיקו בטבלה. גם לא הייתי בונה תיאוריות לגבי המשחק מול יונייטד, על פי המשחק הזה. כדורגל לא עובד בצורה הזאת וכל משחק מתפתח אחרת. לתחושתי ריאל הנוכחית היא לא מספיק ווינרית בשביל לנצח שני משחקי חוץ גדולים בשבוע, כך שכמו מול באיירן בעונה שעברה, זה אולי רק ההיי שלפני הדיכאון. גם לא בכל משחק תקבלו מתנה כמו הפאול המטומטם של פיקה שננתן לכם יתרון במחצית שבה לא עשיתם כלום. קצת קטנוני אחרי המשחק היום, אבל עדיין עדיף להיות במצב של ברצלונה.
אולי רק בהקשר לכמה שהליגה חסרת תחרות והרמה בה ירודה. 3:0 של ריאל בקאמפ נואו בחצי גמר גביע זה בקלות השיא של העונה הספרדית כולה. זה גם יישאר כך אלא אם כן יקרה משהו בלתי צפוי כמו הפסד של ריאל בגמר.
ברצלונה ניצחה מספיק קבוצות שעומדות נכון על המגרש, אמנם אחוזי ההצלחה שלה פחותים אבל זה טבעי לגמריי. לא אשמתה ששופטים אוהבים לטעות לטובתה במשחקים גדולים, מלבד המשחק ההוא מול צ'לסי אני לא יכול להגיד בלי להרגיש צבוע שבלי הטעויות ברצלונה הייתה מפסידה, את ארסנל היא הייתה כנראה מנצחת גם עם ואן פרסי ואת ריאל היא יכלה לנצח באותה עונה גם כשפפה על המגרש. ומסי לא צריך לעשות הגנה, הוא פשוט צריך לדעת איך לוקחים את הצעד אחורה כדי שברצלונה תוכל פעם אחת גם להפתיע את היריבה. היה לי ברור שאחרי שריאל תצליח לנצח פעם אחת את ברצלונה משהו ייפתח אצל השחקנים והם יפסיקו לשקשק ולרסק בכל פעם שהם פוגשים את צ'אבי ואינייסטה, והנה, מאז הניצחון בעונה שעברה עושה רושם שהולך לנו טוב יותר. אני אולי טיפה מגזים, אבל כריסטיאנו נותן את אחת העונות האישיות הכי גדולות ששחקן כדורגל נתן. הוא השתדרג בצורה מדהימה מהבחור שבועט מכל חור והפך לשחקן שלם וקבוצתי, בקבוצה שאף אחד חוץ ממנו כמעט ולא מתפקד לאורך זמן.
לא הבנתי. האם על פי התיאוריה שלך זוכרים את הגביע של ברצלונה (כולל השפלה של ריאל בברנבאו בגביע במשחק חד צדדי בהרבה מהיום) בעונה שעברה יותר מאשר את האליפות של ריאל? ואם נמשיך על פי הלוגיקה המופלאה שלך, מה מונע מריאל להשיג כל כך הרבה נקודת אם זה כל כך קל? הרי הם תמיד משחקים בהרכבים מלאים (חוץ מהמשחק האחרון). חוסר מטיבציה? למה אם יש להם מוטיביטור אדיר על הקווים והם כולה זכו באליפות אחת? ועם כל הכבוד זו ליגה חזקה בהרבה מהליגה האיטלקית והרבה יותר קשה לזכייה מכל ליגה אחרת, בגלל "רמת הקבוצה השנייה". אין בליגה הזו פרבילגיה להתחרות על אליפות מול נאפולי או סיטי. אתה יודע, עובדתית זו הליגה היחידה שבה מוריניו נכשל בניסיון לזכות בשתי אליפויות ולייצר דומיננטיות. אני לא מוריד מההישג של ריאל, אבל עדיף לזכות באליפות וזה אפילו לא קרוב. נ.ב תוספת מאוחרת. קראתי את הבלוג המרגש של המשתמש "דל פיירו". מענין אותי אם "טעויות פושעות" במשחקים גדולים נכללים גם שער באופסייד של מליטו וגולים חוקיים שנפסלו מול אינטר וארסנל. וזה ממש על קצה המזלג בשביל לא לפתוח תיבת פנדורה / דיון על אירועים מלפני שנים. מותר גם לתהות האם 4-0 בגמר על איטליה זה משהו שאפשר לזקוף לזכות ה"טיקה טאקה". אולי. אפשר גם כקונטרה לדמגוג, להעלות לדיון את השאלה האם מוריניו אי פעם זכה בליגת האלופות ללא טעויות קשות לטובתו (את הגול החוקי של סקולס שנפסל זוכרים, הזכרתי גם את הטעויות לטובת אינטר מול ברצלונה. אבל כמה זוכרים את היד של מייקון בגמר מול באיירן?). בקיצור, תפרוש בשיא. זה לא בשבילך. אני מבין שכאשר אתה נמצא במרכז, אתה גם מייצר שונאים שבאים לחגוג על כל הפסד. זה בא עם הטריטוריה כמו שאומרים. זה לא אומר שצריך לקבל כתורה מסיני כל בילבול מוח של כל חסר מושג.
האליפות של ריאל אשתקד שברה כל מיני שיאים, היא לא היתה הפייבוריטית לזכייה והיתה תחרות צמודה יותר. בארסה פשוט פירקה את בילבאו בגמר וזהו. איך זה מקביל ל"תיאוריה" שלי? ברור שליגה נמצאת מעל גביע בהיררכיה, אבל כשהליגה כל כך משעממת והאלופה ידועה בתום הסיבוב הראשון, אין ממה להתרגש בספרד חוץ ממאבק אמיתי על תואר. ריאל היא קבוצה עם הרבה בעיות והיא חסרת יציבות במשך כל העונה, גם בליגה וגם באירופה. אותי המיקום שלהם לא מפתיע וזה ברור לכולם שהיא לא מממשת חצי מהפוטנציאל שיש לה בסגל. משום מה, אתה חושב שזה בגלל התחרות הקשה שיש בספרד. אותה התחרות שברצלונה דורסת כל שבוע בצורה מגוחכת עם רביעיות, חמישיות ושישיות. ניצחון בשער אחד בלבד נחשב למשחק קשה שמעיד על פגמים במערך ובחירת שחקנים. מה קורה כשהיא באה לשחק מול קבוצה אמיתית באירופה? הקבוצה הרביעית בליגה נחותה כמו האיטלקית? הפסד על האפס עם בעיטה אחת למסגרת. בפועל, יובנטוס היא המובילה היחידה בין הליגות הבכירות שלא מצליחה לנצח אפילו 70% ממשחקיה (ליונייטד, באיירן והשיאנית ברצלונה יש מעל 80%). אם רמת הקבוצה השנייה היא המדד שלך, אז אפשר להשתמש במילותיו של סימאונה שאחרי הרביעייה בקאמפ נואו הצהיר שבארסה נמצאת בליגה משלה. מדד הדומיננטיות של מוריניו הוא מגוחך עוד יותר.
- לא נתתי סיבות לכלום, ציינתי עובדה. "חוסר המאבק" / הפער הגדול שנוצר הוא לא נתון מתחילת העונה, הוא נוצר כתוצאה מכך שריאל איבדה הרבה נקודות לכל אורך הדרך. בניגוד לדעה המקובלת, זה לא בגלל הפער שנוצר בתחילת העונה: אם הפער היה נשמר על אזור שמונה הנקודות, עם איבוד הנקודת של ברצלונה בתקופה האחרונה וקלאסיקו הביתי בשבת, האליפות הייתה פתוחה לגמרי. זה מצחיק שלוקחים משהו שאמור להיזקף לזכותה של ברצלונה- העובדה שהיא "שברה" כביכול קבוצה של חצי מיליארד יורו עם מאמן כמו מוריניו ופתחה פער עצום במאבק האליפות- וזוקפים את זה לרעתה, כאילו "המאבק משעמם". היפוך קלאסי של סיבה ומסובב. - בגביע בעונה שעברה ברצלונה עברה את ריאל, כולל ניצחון בברנבאו במשחק שהיה במהלך שלו חד צדדי בהרבה מהמשחק היום. מתיאור שלך ("פשוט פירקה את בילבאו בגמר וזהו") אני מבין שאתה שכחת את המפגש הזה, מה שדי מוכיח את הפואנטה שלי. - שמילאן משחקת באירופה היא לא מצליחה לנצח בבית קבוצה מבלגיה, מסיימת הרחק מאחרי מאלגה, עולה שלב עם המספר הנמוך ביותר של נקודות, שלא לדבר על לא עוברת את רבע הגמר מאז 2007. במילים אחרות, קל לקחת משחק אחד שמשרת את התיאוריה שלי. בסופו של דבר זה טיבעו של טורניר גביע. וזה עוד לפני שמזכירים שניצחתם קבוצה בלי מאמן שנמצאת בירידה חדה בכושר, גם במסגרות אחרות (כפי שראינו היום)- הרי ברור לחלוטין שברצלונה לא הייתה נמצאת איפה שהיא נמצאת במידה והתנאים הללו היו מתקיימים מתחילת העונה. בתמונה הרחבה, לאיטליה יש שתי קבוצות בליגת האלופות ואם הצלחה באירופה היא קריטריון אז על פי השנים האחרונות התחרות האיטלקית היא מול הליגה הפורטוגלית והצרפתית. זה לא באמת המצב, אבל ככה אפשר להציג אותו שאתה מבודד נתון שנוח לך. - אחוז צבירת הנקודות של יובנטוס לא מעיד על הליגה אלא על המגבלות שלה עצמה. לכאורה בדיוק אותו עיקרון שאתה כתבת לגבי ריאל, רק שלהבדיל ריאל היא לפחות קבוצה מוכשרת בהרבה מבחינת סגל השחקנים שלה. יובנטוס היא קבוצה נטולת התקפה (אנלקה?) או קישור התקפי כך שברור שלאורך ליגה של 38 מחזורים היא תתקשה לייצר את אותה דומיננטיות כמו המובילות בליגות אחרות שהן קבוצות עם ארסנל התקפי גדול בהרבה. תאר לעצמך את ברצלונה עם ווצ'ניץ' במקום מסי. - לא הבנתי למה הקריטריון של מוריניו הוא מגוחך. המאמן המוביל בעולם, עם הקבוצה היקרה ביותר שנבנתה אי פעם, לא מצליח לייצר את הדומיננטיות שהוא יצר בליגות אחרות. אם זה כל כך פשוט, למה הוא נכשל בדיוק במה שהוא הצליח בכל ליגה אחרת (למרות כלים יותר טובים על הנייר)? אם זה כל כך מובן מאליו לנצח את אותן קבוצות קטנות למה הוא נכשל בזה? - לא נעים לי לכתוב את הדברים הללו ביום גדול של ריאל כי יש בזה מידה של לא להפסיד בכבוד. אבל התגובות פה מקשות להתאפק.
אני מבין שאלו ימים קשים עבורך ספורטיבית, ולכן אני לא אגרר לסגנון המתלהם שלך. לענייננו: 1. בהחלט אפשר להעלות לדיון את הזכיות של מוריניו. מה הקשר בין זה לבין בארסה? 2. עובדתית, השופטים עוזרים לבארסה בכל פעם שקשה לה. כשהידינק וצ'לסי עשו לה בית ספר- בלי בונקר, בלי קטאנצ'ו ובלי בטיח, בית ספר לכדורגל- בחצי ב-2009, הגיעה תצוגת השיפוט הכי מושחתת בהיסטוריה, מנעה מהם ארבעה (!) פנדלים והותירה את בארסה בחיים ככל שרק אפשר, עד שהגיע הגול ההוא של אינייסטה. שנתיים אח"כ בארסה הייתה רחוקה 40 דקות מהדחה מול ארסנל- כן, פאקינג ארסנל הלוזרית של ונגר- ואז הגיע אותו אדום הזוי לואן פרסי שחבל להרחיב עליו את היריעה. מי שראה לא ישכח. בחצי נשלף עוד אדום הזוי לפפה, והנה הדרך סלולה. היו עוד כל כך הרבה מקרים, אבל עבר קצת זמן, בכל זאת. אני עדיין זוכר את האדום לטיאגו מוטה ומלך הקאמרי, סרחיו בוסקטס, מציץ בין הידיים לראות אם ההתחזות הניבה פרי; ואיך בעונה שעברה העניקו ללאו "אני עקר מול קבוצות איטלקיות, קחו אותן ממני" מסי פנדל מול מילאן בגלל שנסטה דחף או לא דחף מישהו שם עוד לפני שהכדור היה במשחק. 3. אם אתה באמת רוצה לדבר על נבחרת ספרד, בוא ספר לי האם הטיקי טקה- ששוחק על ידה כבונקר של המאה ה-21- הוא הסיבה לכך שהיא כל כך משעממת? 7\8 שערים במונדיאל, שעמום אחד גדול ביורו (כן, חוץ מהגמר). 4. דבר אחד ברור מכל הטיקי-טקה הזה: ברצלונה משחקת אותו יופי בשליש האחרון מול קבוצות קטנות. יעיל ושובה עין. מול הגנות ברזל, זה נראה קצת מגוחך ואימפוטנטי. ועל כן נשאלת השאלה מה טיבה של השיטה? כי באיירן מפרקת את גרמניה בלי השיטה הזו. ריאל פירקה את הליגה הספרדית בלי השיטה הזו. כולן יכולות למוטט את סראגוסה וחטאפה בלי- כן כן- השיטה הזו. אם השיטה הזו מקבילה לנשק חדש ושובר שוויון, אתה אמור לנסות אותו מול האויבים הגדולים שלך. אם הוא לא עובד מולם, מה הוא שווה? חוץ מזה שאני אישית נהנה יותר מקבוצות שמתלהבות ויוצאות קדימה, לפעמים גם לא בצורה הכי מסודרת, מאשר מבארסה שמנסה להתיש את היריבות ומתישה אותי בדרך. אבל זה כבר לדיון אחר.
לגבי מסי- משחק לחץ זה לא להעיף כדורים מה-16 ולרדת לגליצ'ים בחצי שלך. זה לגיטימי ונדרש מכל שחקן התקפה. העניין בלחץ הוא או שכולם עושים את זה, או שלא עושים בכלל. רק ככה הוא עובד. ובמשחקים כמו אתמול, הוא פשוט הורס לכל הקבוצה שלו כשהוא לא מזיז את עצמו. מה העניין, הוא קדוש? שירוץ קצת.
אני לא יודע עם מי אתה חושב שאתה מתדיין פה, אבל זה שתזרוק פה סיסמאות חסרות בסיס לא יוביל אותך לשום מקום. 1. נגד ארסנל נפסל במשחק הראשון במצב של 1-0, גול חוקי של מסי שהיה סוגר את ההתמודדות כבר אז. את זה הזיכרון הסלקטיבי שלך לא זוכר. גם לא גול מאופסייד של יונייטד בגמר. סתם דוגמאות. אני אתן שתי דוגמאות שימחישו איך עובד הזיכרון הסלקטיבי שלך: א. כתבת על ההרחקה של מוטה ומזה אני מבין שלשיטתך היא מהווה עוול יותר משמעותי מגול לא חוקי של אינטר שאושר או גול חוקי של ברצלונה שנפסל. נפלא. ואז חוזרים למפגש מול צ'לסי ומגלים ש"שכחת" להזכיר הרחקה לא מוצדקת של אבידאל (ולפחות פנדל אחד שהגיע לברצלונה). שנוח הרחקה מוצגת כעוול הגדול ביותר ושלא נוח היא מוהווה עוול שולי מכדי להזכיר אותו. כלומר, העיקר פה הוא לא סוג העוול אלא זהות הקבוצה שנפגעת ממנו. ב. כתבת על המפגש מול מילאן ו"שכחת" להזכיר פנדל של מיליון אחוז על פויול שלא ניתן במשחק הראשון. למה? 2. גדול, אוהד כדורגל איטלקי מדבר על שיעמום. אז פתאום שנוח כדורגל נבחן על פי חווית הצפיה ולא במבחן התוצאה? אין שספק שאחידות בטיעונים זה אחד המאפיינים הבולטים שלך. האמת היא שאין לי שום בעיה עם ה"סגנון האיטלקי" ואני מכבד כל תרבות כדורגל והסגנון שלה, אבל היכולת לשנות טיעון מכזה שבו סגנון כדורגל נבחן על מידת אפקטיביות שלו למשהו סובייקטיבי כמו "רמת ענין", מוכיח בעיקר על רמת הטיעונים שלך. 3. הסתכלתי בשעון ליתר ביטחון ואכן אנחנו ב2013 ולא בשנות ה80. צא מהסרט (גם אם הוא של פליני) ומהר- התמודדות עם הכדורגל האיטלקי (שכבודו במקומו מונח) היא כבר מזמן לא המדד לעוצמה של קבוצות או שחקנים. לא משחקים באיטליה גדולי השחקנים בעולם והליגה הזו הביאה רק קבוצה אחת לחצי גמר ליגת האלופות בחמש עונות. למעשה, הכוכבים הכי גדולים בכדורגל האיטלקי נכשלים בספרד בשנים האחרונות (וגם במקומות אחרים). קצת צניעות. 4. אין לי בעיה עם דעה אישית על סגנון כדורגל כזה או אחר. זה סובייקטיבי לחלוטין. גם מעולם לא טענתי שזה הסגנון היחיד שעובד, כך שגם לא ברור לי מה הדוגמאות של קבוצות מצליחות עם סגנונות אחרים אמורות לשרת. אבל אם אנחנו מדברים על תוצאות על פני זמן, הסגנון ה"ספרדי" (שזכותך לא לאהוב), הוא המצליח ביותר בכדורגל העולמי בשנים האחרונות. ואין פה בכלל תחרות. נכון, לפעמים זה לא עובד. אי אפשר לנצח כל הזמן, בטח לא בטורנירי גביע. אבל לנצח חלק (גדול) מהזמן זה עדיף על לא לנצח בכלל. זו הסיבה שלפדרו בגיל 24 יש יותר תארים בינלאומיים מלדל פיירו. בשנים האחרונות ההכדורגל הספרדי הרבה יותר מצליח מכל סגנון כדורגל אחר. ברגע שמעכלים את עובדת הבסיס הזו כל הטיעון שלך הופך לחסר משמעות. גם אם לפעמים זה לא מצליח, זה עדיין עובד יותר מכל דרך אחרת. אם אתה מכיר סגנון כדורגל שמבטיח הצלחה במאה אחוז, תודיע לי.
