חשבתי על נושא מעניין. הרבה דנים על שחקנים שלא מימשו את הפוטנציאל שלהם או שיכלו להגיע ליותר ממה שהגיעו אבל ישנם גם מאמנים כאלו. אז כל אחד ייתן דוגמאות: לדעתי מספר אחד ללא תחרות זה בקנבהואר, הוא אימן את נבחרת גרמניה (1984-1990), מארסיי (1990-1991) ואת באיירן (1993-1994 1996). ברזומה שלו יש: מקום שני במונידאל 1986, חצי גמר ביורו 1988, זכייה במונדיאל 1990, אליפות צרפת, גמר גביע אירופה לאלופות (בו הוא הפסיד בפנדלים לכוכב האדום בלגרד) ב-1991, אליפות גרמניה ב-1994 וגביע אופ''א ב-1996, אחר כך נמאס לו לאמן והוא הפך לנשיא. כלומר, הקייזר זכה בתואר כמעט בכל עונה בה אימן. אני חושב שגם היצפלד היה יכול לזכות בעוד תארים אם הוא לא היה מחליט לעשות כיף בשווויץ, טראפטוני אם הוא היה בוחר קבוצות שמתאימות לו וגם טאברס וטרים אם הם היו מגיעים למילאן בתקופות יותר יפות. שלכם.
כרגע עולה לי שם של גי רו. כשאני מסתכל על העבודה שלו במועדון די שולי כמו אוקזר, אי אפשר שלא לחלום על מה יכל לעשות במקומות עם יותר אמצעים וקהל. ואן חאל יכל להשיג אף יותר, אם היו לו יחסי אנוש נורמליים. באנגליה - הארי רדנאפ. היה צריך לקבל מינוי בקבוצה שמתמודדת על תארים. הבריא בצורה נפלאה את טוטנהאם, וכמובן יחסית הצליח בווסט האם.
