הבעיה היחידה שלי עם משומר זה שהוא פשוט לא מתקדם בשום דבר. הוא נמצא במועדון כמה כבר 5 שנים? ואם היית שואל אותי מה החולשות שלו מלפני 5 שנים, הן זהות לאלו של היום. איך מגן יודע שיש לו בעיה עם ההרמות וכבר 6 שנים הוא לא משפר את זה? איך הוא גם עם צמד הבלמים הטוב בליגה הוא עדיין לא למד מה זה סגירה אלכסונית, ופעם אחר פעם שובר לנו את קו הנבדל? זה לא שטוואטחה להיט גדול. אבל הוא בן 21. אם הוא עוד 8 שנים לא ישפר את כל הבעיות שלו, הוא יהיה באותו המצב של משומר.
מהבחינה הזאת זה מזכיר לי את אילוז, גם אצלו יש בעיות שהוא פשוט לא שיפר בשום דרך. אבל אייל משומר עדיין יותר טוב מאילוז ומהרבה מגנים אחרים.. אגב אם כבר על מגנים מדובר למה יש עדיפות לטוואטחה על פניו של אריאל שיימן? שיימן נראה לי מגן נהדר מוזר שטוואטחה מקבל הרבה יותר דקות ממנו...
טווטחה בכלל לא מגן ולא יהיה מגן. הוא לא בנוי פשוט להיות מגן. באשר למשומר, העובדה שאין מגנים טובים בארץ לא משנה לי כלום. אני הסברתי למה ספציפית לא מדובר בשחקן אהוד.
אז אתה מסכים איתי ש(בדומה ליואב זיו)הוא מהטובים בארץ ואין אופציות ריאליות טובות יותר? אין, חייבים רק מגנים זרים במדינה הזאת.
מכינים את טוואטחה ליורו 2013, מכבי חיפה רוצה שהוא יהיה שחקן הרכב אצל גיא לוזון אז צריך להתחיל להריץ אותו עכשיו.
א- סתם נפלו על משומר. הוא לא דני אלבס, אבל הוא בסדר גמור, הוא בטח הרבה יותר טוב הגנתית מהקרדיט שהוא מקבל פה, ובשורה התחתונה, אין מגן ימני שבאמת עדיף עליו בליגה. כשמסתכלים מי המגינים הימניים של שאר הקבוצות (אולי למעט גבאי) אז מבינים שהעמדה הזאת אצלנו עם משומר היא אחת הטובות בליגה. ב- לדעתי גם טאווטחה עדיף על שיימן.
ניצחון ליגה מס' 500 למכבי חיפה בקריה. זה היה הראשון http://maccabi-haifafc.walla.co.il/?w=/151/@game משחק מס' 100 לצעירי בליגת העל. עזרא חגג 100 משחקים ביום ראשון האחרון.
בנאדו ערך שיחה עם קינן לפני המשחק ואמר לו שבגלל ששיחק ברביעי 90 דקות במדי הנבחרת הלאומית, הוא רוצה לתת לו מנוחה במשחק שעל הנייר אמור, וכך גם היה, להיות די קל. דקל קיבל את זה בהבנה, וכך נגמר הסיפור. ואגב, גם אני אם אני צריך לבחור, אני מעדיף את דקל על פילאבסקי.
מכבי חיפה של השנה זו קבוצה שצריך לכתוב עליה. היא ובית"ר ירושלים מועמדות אצלי לפרס היוקרתי של הקבוצה המרגשת בליגה. בימים בהם בהפועל תל אביב עושים את כל הטעויות האפשרויות, ומכבי תל אביב מהעבר השני מביאה שחקנים שעד לפני רגע היו גיבורים בהפועל תל אביב ופתאום עוברים ליריבה השנואה, כשבבית"ר התקשורת החליטה שעכשיו הרגע להלחם בגזענות למרות עונה מופלאה של הצעירים מירושלים, הקסם האמיתי נשאר בעיקר אצל החיפאית שכבר נראיתה חיה מכוערת, אך הופכת לקבוצה שכיף לראות. צריך לכתוב על איך שבנאדו הפך קבוצת בית קברות לקבוצה עם תשוקה, כשבפורומים החיפאיים השונים זעקו שיקח שנים לתקן את הנזק שעשה אלישע לוי בחיפה. צריך לכתוב על הפרצופים המחייכים של השחקנים, מאז שהם קיבלו בחזרה את המתנה הגדולה ביותר לשחקן כדורגל- התקווה. היום יותר מדי שחקנים בישראל מתנהלים על המגרש כאילו שהם לא מאמינים בעצמם, כשאני חושב שזה בראש ובראשונה כישלון אינטילגנציה ריגשי של העומד בראש המערכת- המאמן. בנאדו מבין את השחקנים, נותן לכולם להרגיש שהם חלק מהמסיבה, ואפילו ימפולסקי שהוחלף בדקה ה-45 כשלא היתה לו שום השפעה על המשחק יכול לבוא בטענות בעיקר לעצמו ולנסות להשתפר ולהוכיח לאריק שהוא טועה לגביו למרות שבחיפה כולם יודעים שימפולסקי הוא כנראה השחקן החלש ביותר כיום בסגל, הזכות שלו לקבל הזדמנות חיה ובועטת, כיאה לקבוצה בריאה שבטוחה בדרך שלה. בדיוק בשביל מקרים כמו העונה הזו בהם חלק מהקבוצות מתעוררות מאוחר, הפלייאוף העליון הוא הדבר הטוב ביותר שיכלנו לבקש בליגה.