הספרדיות היום לא בהכרח טובות יותר, האיטלקיות והאנגליות ירדו בהרבה. הליגה היחידה שהשתפרה בודאות זאת הגרמנית.
הליגה האיטלקית ב2008 הייתה רעה מאד, עם הדעיכה של מילאן של אנצ'לוטי, הורדת הליגה של יובנטוס ושליטה מוחלטת של קבוצה די בינונית של אינטר. ממש לא בטוח שהליגה שלהם היום פחות טובה מאז, אבל את הדיון הזה אני אשאיר למומחים לכדורגל איטלקי.
ומה עם עונת השיא של דני גויזה (2007/08) הוא אשכרה כבש 27 שערים בלי אף פנדל. אפילו תומר חמד הוא דוגמא עד כמה קל להבקיע שערים בליגה הזו. הכדורגל הטוב ביותר בספרד היה ממש בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 כשריאל ובארסה היו קצת פחות מאוזנות. קבוצות בספרד היו לוקחות אליפות עם 80 נק' וזהו בעוד בפריימרליג ראינו את יונייטד עוברת את ה-90 או את ארסנל בעונת ה'בלתי-מנוצחים'. כמעט כל משחק חוץ היה מלחמת עולם. לגבי התחרותיות וכן-הלאה: 'ועכשיו אספניול משווה ל-2:2' - אף-אחד לא זוכר אבל שער אחד של סביליה מול ויאריאל והיא הייתה עולה למקום הראשון. הליגה הייתה תחרותית אבל הרמה הייתה נמוכה. אני לא מצפה ששלוש קבוצות ירוצו לאליפות והגיוני שריאל ובארסה ייאבקו ראש-בראש אבל הפערים עצומים. ולפחות לגבי ריאל מדריד: הקבוצה של ראול-פיגו-זידאן-רונאלדו כבשה גג 86 שערים בליגה וזכתה באליפות עם 78 נק'. ברור שהיא הייתה שווה יותר על הנייר. אבל ריאל מדריד הנוכחית של מוריניו שלכאורה מביטה על המספרים האלה בלעג - רחוקה מלהיות טובה יותר. בטח עד שהיא תביא כבר גביע האלופות למען השם. והכדורגל? לא מתקרב בכלל לאותם משחקים מול יונייטד. וכאן תמה פינת הנוסטלגיה.
נו, הדוגמה של דני גואיזה בדיוק מוכיחה את הנקודה שלי. הבעיה עם הטיעון שלך היא שאתה מתייחס לעונת 2007/8 כאילו היא רלבנטית לליגה היום, בעוד על ציר הזמן היא חלק מתקופה שבה אנשים התייחסו לליגה כמאד "תחרותית" (כלומר העידן שלפני הדומיננטיות של שתי הגדולות). להזכירך, באותה עונה ברצלונה סיימה רק במקום בשלישי, לא רחוק מלאבד מקום באלופות. לפני העונה, לא מעט אנשים הצביעו על קבוצות כמו סביליה ואתלטיקו כמועמדת ריאליות לאליפות. אגב, שים לב שאת טבלת הכובשים באנגליה, מוביל פאקינג מיצ'ו, עם 12 שערים ב16 משחקים (בלי פנדלים). בשערי שדה, זה יותר משהבקיעו פלקאו ורונאלדו בספרד. תעשה עם הנתון הזה מה שאתה רוצה. לגבי ריאל של עידן הגאלקטיקוס: היו שם שמות גדולים, ושיאי כדורגל התקפי מדהימים, אבל זו הייתה קבוצת ליגה מאד בינונית: לא היה שם איזון, הגנה, יכולת טקטית או רמת אימון שמתקרבים לריאל של היום. זו גם הייתה קבוצה מבוגרת שהשחקנים שלה התקשו לתפקד ברמה גבוהה על בסיס שבועי. עם כל הביקורת המוצדקת על ההגנה של ריאל היום, היא בארבע דרגות מעל מה שהיה לריאל אז. תסתכל על ה4-3 מול יונייטד. לצד מהלכי התקפה מדהימים, היו שם טעויות בהגנה שהיו מביישות את מכבי חיפה של עטר. כל הקונספט של ה"זידאנזס ופאבונס" היה (במהותו) של כוכבי על זרים בהתקפה לצד עגלות מקומיות בהגנה. ככה זה גם נראה. הזכרת את עונת 2002/3. הקבוצה שבקושי רב ריאל ניצחה בכדי לזכות באליפות באותה עונה הייתה ריאל סוסידאד, ששחקני המפתח שלה היו צ'אבי אלונסו הצעיר, קובצ'ביץ', ניהאט וקרפין בשלהי הקריירה. רק בכדי לשים את הדברים בקונטקסט, זה סגל הרבה פחות טוב משל סביליה היום ובטח לא משהו שאמור היה להתקרב לריאל ההיא על פני עונת ליגה. עובדה שזה קרה. סיכום? הקבוצה של הגאלקטיקוס הייתה אולי קבוצת "משחקים גדולים" יותר טובה מהקבוצה הנוכחית. בעיקר כי היו לה שחקנים יותר ווינרים ויותר ניסיון. כקבוצת ליגה של 38 מחזורים, היא לא מתקרבת לקבוצה הנוכחית ולא הייתה מצליחה לאיים על ברצלונה.
הליגה האנגלית נחלשה מאוד, אתה רואה את זה בהישגים של הקבוצות הגדולות באירופה לעומת ההצלחות שלהן בליגה.
"קבוצה של משחקים גדולים" הרבה יותר מאפיינת את ריאל מדריד לאורך ההיסטוריה הרבה יותר טוב מאשר זו של מוריניו. בשלוש הזכיות האחרונות שלנו בצ'מפיונס ריאל מדריד סיימה במקום החמישי בליגה פעם אחת וגם במקום השלישי. ריאל מדריד ההיא הייתה מרתיעה. ידעת שגם בונקר מפואר של האימפריה באיירן מינכן שעובד עד הדקה ה-70 לא יחזיק מעמד כי השחקנים יידעו להתעלות ולהבקיע(2-0, עונת 2001/02). תלך אחורה עונה-עונה ותראה שהקבוצה של שנות ה-50 וה-60 נתנה בראש וכבשה הרבה גולים אבל לא הייתה עם צבירת נקודות כמו ברצלונה. זכינו בהכי הרבה תארים חשובים אבל לאו דווקא שברנו שיאים של נצחונות רצופים, אי ספיגה וכן-הלאה. וכן, הקבוצה של דל-בוסקה לא כבשה מספיק לא ניצחה מספיק וגם לא השיגה זכייה כפולה לצערי סטייל אליפות+צ'מפיונס בניגוד לבאיירן(2001) או ברצלונה(2006), יונייטד(2008). לא אגדיר את ריאל מדריד של מוריניו כחכמה על חלשות אבל לא משכנעת זו כן הגדרה טובה ואני לא מתכוון רק כלפי ברצלונה שמציגה את הקבוצה הטובה בהיסטוריה שלה. הזכרת את המשחק באולד-טראפורד - כמעט ניצחנו מעצמת כדורגל בחצי הילוך. הבקענו מתי שרצינו. צחקנו עליהם כאילו היא עוד קבוצת פח בספרד. המדרידיסימו במיטבו. הבסיס והמהות מאוד פשוטים: זכייה בתארים תוך הצגת כדורגל התקפי ומהנה. לגבי עונת 2002/03 - סוסיאדד באותה עונה היא קבוצה שכתבו עליה את 'השלם עולה על סך חלקיו'. לסביליה היום אין אף שחקן דומיננטי כמו אלה שציינת בעבר. גם בולנסיה אולי אין. רק לאתלטיקו - פלקאו. אני גם מאמין שדפור בשנות הצמרת שלה הייתה קבוצה חזקה הרבה יותר מאלה שהגיעו למקום השלישי ב...8 השנים האחרונות, בערך. הוספת את הליגה האנגלית לדיון - אני חושב שבכל אירופה 'יותר קל להבקיע' פתאום אבל בספרד זה בולט קצת יותר. בעבר בפריימרליג רק שחקנים כמו ואן-ניסטלרוי(כמעט) שירר והנרי כבשו מספרים מפלצתיים כאלה והם היו באמת חלוצים יוצאי-דופן. והריצה של מיצ'ו תיגמר מתישהו אני מאמין.
אתה רוצה שאיזה אנגלופיל יגיע לפה ותהיה מלחמת עולם? תן להם להאמין שסנדרלנד וסטוק קבוצות יותר "סיוט" מאוססונה ובטיס, ושארסנל וטוטנאהם באמת קבוצות שמאיימות על אליפות כל עונה.
ראוליטו, כמישהו שלא אוהד את ריאל, קטונתי מלקבוע לך איך רצוי שהקבוצה שלך תיראה. אני כן מציין בפניך עובדה פשוטה: אם אתה מעונין בסיכוי להתמודד עם ברצלונה הנוכחית לאורך ליגה, מודל הגאלקטיקוס לא יעבוד. אתה צריך קבוצה שתהיה יותר מחוברת, מאומנת, מאוזנת, צעירה ובעיקר יציבה. לא כזו שתישן בעמידה רוב העונה, רק בשביל להתעורר למשחקים הגדולים. בהקשר הזה אתה צריך לזכור עוד שני דברים משמעותיים: 1. תקופת הגאלקטיקוס הייתה התקופה הכי רעה של ברצלונה ב20 האחרונות (גם של אתלטיקו, אגב), כך שגם שריאל איבדה אליפויות זה לפחות לא היה ליריבה המרה (או ליריבה העירונית). כל עוד היה מדובר בהפסדי אליפות ללה קורוניה או ולנסיה הם כנראה יכול לשאת את ה"עלבון", לפחות כאשר הוא לווה בהצלחות בליגת האלופות. להפסיד אליפויות ברצף לברצלונה זה הרבה יותר קשה, בטח שמדובר בהפסדים כמעט ללא מאבק. זו הסיבה שריאל בגדו כמעט בכל הערכים שלהם מעידן הגאלקטיקוס (כולל אלו של סגנון המשחק ומעמד המאמן), הכל בשביל לבנות קבוצה שיהיה לה סיכוי להתמודד מול ברצלונה הנוכחית לאורך ליגה. 2. חוסר ההצלחה בליגה מאד עוזר בליגת האלופות, מכוון שהוא מאפשר לתת לשחקנים מנוחה לפני משחקים גדולים ובכלל לעשות יותר רוטציות לאורך העונה. גם מנטלית הרבה יותר פשוט להתרכז ולהתמודד רק במפעל אחד. זו סיבה מרכזית לכך שריאל הצליחה מאד באלופות דווקא בעונות רעות בליגה. בעונה שעברה באיירן נהנתה מיתרון עצום על ריאל בכך שבעוד שהיא יכלה לתת לשחקנים שלה מנוחה לפני שני משחקי חצי הגמר, ריאל הייתה צריכה לשחק בהרכב מלא, כולל במשחק העונה בקמפ נואו. לסיכום, אני לא קובע עבורך מה עדיף, אבל הזיכרונות שלך מעידן הגאלקטיקוס סלקטיביים משהו וברור שהמציאות הנוכחית שונה ומכתיבה התנהלות אחרת.
לגבי ריאל סוסידאד: אין לי שמן של מוסך על סמך מה אתה קובע שהיה לה שחקנים יותר דומיננטיים מלקבוצה כמו סביליה היום (שלא לדבר על ההשוואה המופרכת לפלקאו). שחקן כמו נבאס הוא כוכב הרבה יותר גדול מכל השחקנים שהזכרתי, בשלב של הקריירה שבו הם היו. שחקן מושמץ כמו נגרדו, גילה יציבות בשנים האחרונות שקובצ'ביץ' רק היה יכול לחלום עליה לאורך הקריירה שלו. ברור שהייתה שם התחברות חד פעמית, יחד עם התעלות יוצאת דופן של שחקנים (בעיקר ניהאט) ששיחקו הרבה מעבר ליכולת הרגילה שלהם. זו עדיין לא קבוצה שאמורה לדגדג קבוצה כמו ריאל של 2003, עם סגל השחקנים שהיה לה. עצם העובדה שהיא עשתה את זה והרבה יותר מזה, מעיד על ריאל לא פחות מאשר על סוסידאד. לגבי מיצ'ו. ראשית, הוא קשר ולא חלוץ מה שעושה את המספרים שלו לבאמת יוצאי דופן. שנית, הפואנטה היא שבכל עונה, בכל ליגה, יש שמות לא גדולים שמבקיעים הרבה שערים. אתה יודע, גם קבוצות קטנות מבקיעות לא מעט. הרי אם קשר שלפני שנתיים שיחק בליגה השניה באנגליה, היה מלך השערים (ולו הזמני, אחר סיבוב אחד) בספרד, אנשים היו שוחטים את ההגנות הספרדיות. שזה קורה באנגליה, לשחקן ספרדי, אף אחד לא מתייחס לזה. זו חלק מהדמגוגיה שמאפיינת את כל היחס לכדורגל הספרדי.
זה לא סתם עוד "זכרון סלקטיבי", אלא פשוט שקר; קשה להצמיד שם תואר שונה לתגובה אשר מציגה את ריאל מדריד הגלאקטית כ"קבוצת מאני טיים" בכל רמ"ח איבריה. בכל זאת, לצד ההתעלות המפורסמת בצמד המפגשים מול יונייטד, קשה לשכוח את תצוגת הנפל בדלה אלפי בגומלין חצי גמר האלופת 2003 (יובה הובילה 0-3 עד לדקה ה90, וזאת כשהבלאנקוס הגיעו לאיטליה עם יתרון 1-2 באמתחתם), וחמור מכך - את הנפילות הגדולות בזירה המקומית. כך, למשל, אל הישורת האחרונה של עונת 2001/2 התייצבה ריאל בשיוויון נקודות עם ולנסיה - אבל בזבזה את ההזדמנות לקחת את כתר האליפות על חשבונה, כשהשיגה 4 נקודות בלבד בחמשת המחזורים האחרונים! (הם כללו, בין היתר, משחקים מול אוסאסונה, מאיורקה וסוסיאדד - שלוש קבוצות שהיו מסובכות בקרבות התחתית באותה עונה). גם את 2002/3 לא הייתי מתייג כ"עונה שתיזכר בזכות ההתעלות של ריאל במשחקים הגדולים": מלבד אותה קריסה מדוברת באיטליה, בליגה כשלו הגלאקטיקוס לנצח קבוצה נחותה של ברצלונה, ונוסף על כך, הם הוציאו בסך הכל נקודה אחת משני מפגשים ישירים מול סוסיאדד, היריבה העיקרית לכתר. באופן אישי, זכורים לי מהעונה המדוברת בעיקר הזוועתון ממשחק העונה באנואטה - בו נקלענו לפיגור 4-1 בתוך 35 דקות - וה5-1 הביתי המחפיר מול מאיורקה של אטו, אשר התרחש שני מחזורים לאחר מכן. לזה קוראים "קבוצת מאני טיים"?
שניכם מפספסים את הפואנטה - ברור שאותה קבוצה גלאקטית לא כבשה מספיק שערים, לא ניצחה מספיק משחקים ולא זכתה במספיק נקודות - אבל עם השורה התחתונה קשה להתווכח. מאז ומעולם התואר שהכי עניין את ריאל מדריד הוא ליגת האלופות, זו המילה הנרדפת של המועדון הזה למעשה. אני לא מזלזל חלילה באליפות בה זכינו אשתקד וביציבות החשובה והחיונית אותה מוריניו מעניק, אבל אני רק שם דברים בפרופורציה. אתה(סיידו) מדבר על חוסר הצלחה בליגה כעל משהו שמסייע בליגת האלופות - אל תשכח שבעונת 2001/02 ריאל הגיעה גם לגמר גביע המלך והייתה בתמונה של זכייה באליפות הליגה עד שלושה מחזורים לסוף. זו הייתה עונה מטורפת של 64 משחקים. זה לא אותו סיפור כמו בעונת 1999/00(מה גם שבאותה עונה ריאל הייתה צריכה לנצח משחקים כדי לנסות להשיג את הכרטיס לצ'מפיונס בלי להסתמך על זכייה במפעל). השורה התחתונה היא שבאותן שנים במשחקים הגדולים היה קשה מאוד להמר נגד ריאל מדריד. זו הייתה קבוצה עצלנית שמוותרת מראש על משחקי החוץ אבל בשורה התחתונה היא הייתה מוצלחת. זו הייתה מכה לקבל אותנו בצ'מפיונס בניגוד לעכשיו לדוגמא, אנחנו היינו הפייבוריטים גם מול באיירן אלופת אירופה וגם מול יונייטד. נעזוב בצד את הדיונים כרגע לגבי אם הכדורגל התקדם או לא אבל אני חושב שאותן קבוצות לא נופלות ממה שיש היום והיו נותנות פייט אדיר לבארסה. באיירן של היצפלד לדוגמא או יובה של אז. ריאל מדריד של 2003 'הייתה צריכה' לזכות בליגת האלופות ובגלל הכישלון הגדול מול יובה אז דל-בוסקה לא נשאר. אגב, אין טעם להתחיל בתירוצים אבל נזכיר שבמשחק הראשון יובה גנבה גול מחצי בעיטה בעוד ריאל מדריד שכבה על השער אבל מוריינטס החמיץ בכל מצב. ראול שב לגומלין אבל הבישול שלו לא הספיק מה גם שרונאלדו אז היה לא כשיר. אם הפנדל של פיגו במצב של 2-0 היה נכנס היינו מדברים לגמריי אחרת. והכי חשוב - קלוד מקאללה היה מוצהב! ראול נגח לקורה מול ריאל סוסיאדד ב-0:0 בברנבאו באותה עונה ואני מסכים ששני הפסדים שצויינו הם ביזיון. מצד שני הפסדנו רק 4 פעמים באותה עונה בליגה והיו הרבה משחקי חוץ שבמקום לנצח סיימנו בתיקו. נצמדת למשחקים האלה מול ריאל סוסיאדד, גם יונייטד בשנת הדאבל הפסידה פעמיים בדרבי לסיטי.
אם כך, תרשה לי לסכם את דברייך (כמובן, אתה מוזמן לתקן אותי אם "השורה התחתונה" אינה תואמת את גישתך): מבחינתך, היתרון הגדול של ריאל מדריד מודל דל בוסקה על פני הדגם שבנה מוריניו מתנקז לבעיטה אחת גדולה של זידאן בגלאזגו. נו, טוב, העיקר ששמת דברים בפרופורציה. הכל טוב ויפה, אבל איך הנתונים הללו מאפילים על ריאל מדריד של ימינו? בפעם האחרונה שבדקתי, כל קבוצה שהוגרלה נגדנו בצ'מפיונס בשלוש השנים האחרונות התייחסה אלינו בתור אחת מהיריבות הקשות ביותר שהיא יכלה לקבל ("מכה", כלשונך) והיינו פייבוריטים גם לפני המשחק מול באיירן, סגנית אלופת אירופה בדיעבד. חוץ מזה, אני סבור כי החבורה של מוריניו ניצחה די והותר משחקים גדולים (גמר גביע וקרב ישיר מול בארסה על האליפות, כל דרבי מול אתלטיקו, משחק הכתרה בפאקינג סן מאמס) על מנת להיחשב לקבוצה מוצלחת גם כן. לא בכדי "נצמדתי" לאותם מפגשים מול סוסיאדד או לאובדן האליפות במחזורי הסיום של עונת 2001/2; עשיתי זאת מכיוון שמדובר בדוגמות טובות לנפילות של הגלאקטיקוס ברגעים קריטיים - ובקונטקסט המתאים, הם יכולים לשמש ככלים מצוינים להפרכת המיתוס הגורס כי "ריאל הגלקטית הייתה באנקר במשחקים הגדולים". לגבי שלל התירוצים להדחה מול יובנטוס - מוטב שתזרוק אותם לפח הזבל במהרה, אחרת יועלה כאן מבול של סיבות והצדקות לכל אחת מנפילותינו בצ'מפיונס ליג בעשר השנים האחרונות http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx. וברצינות - על אותו משקל, ניתן לומר כי ההרחקה הלא מוצדקת של פפה בחצי הגמר הראשון הובילה להדחה מול בארסה ב2011, או שהשעיית נדבד מגמר 2003 עקב צהובים הביאה להפסד של יובה. זה לא יגמר לעולם... משפט לסיכום: כפי שניתן להסיק מתגובותיי, אני סבור כי האספקט העיקרי שיש לבדוק במהלך השוואה בין קבוצות שונות היא היכולת של כל אחת מהן להציג יכולת גבוהה במשך פרק זמן ארוך. לטעמי, זהו הפרמטר היחיד בעזרתו ניתן למדוד איכות באופן אובייקטיבי יחסית - ולא כמות הזכיות במפעל הנוקאאוט היוקרתי בתבל (ע"ע צ'לסי 2011/12) או היכולת להתעלות במשחק נתון (ע"ע ליברפול 2004/5).
זה מאוד פשוט: לפעמים בעיטת 'וולה' אחת עושה את כל ההבדל. ושכחת שבדרך באותה עונה עברנו אימפריה כמו באיירן מינכן. בעונת 2002/03 לא זכינו בצ'מפיונס כמובן אבל אני לא זוכר שהייתה קבוצה שבעטה את יונייטד החוצה בכזאת קלות. יש דברים שאי-אפשר להסביר במספרים. זו התחושה הכללית שאנחנו אנדרדוג וזה לא מתאים למועדון כמו ריאל מדריד. אני לא מתכוון גם רק לזכייה בתארים. בזמן של ריאל מדריד הגלאקטית לא הייתה אף קבוצה שנראתה טוב מאיתנו ככה בצמד מפגשים. לא יובנטוס(2003) ולא באיירן(משחק ענק של קאן ב-2001) שהעיפו אותנו בצ'מפיונס. אפשר ליפול בגלל שער חוץ לפה ולשם אבל לא בצורה כזו. ריאל מדריד ההיא הייתה מרתיעה, פשוט וקל. כמוכן, אתה מפספס חלק מרכזי מהנקודה: ריאל מדריד של פיגו וזידאן הייתה משיגה הרבה יותר נק' בשנים הבינוניות האלה של הליגה הספרדית. הקבוצה הנוכחית אולי הרבה יותר מאוזנת אבל גם הייתה מתקשה באותה ליגה. ולנסיה, דפורטיבו לה-קורוניה, אפילו סלטה ויגו. כל משחק חוץ היה מלחמת עולם. בארסה של ה'דרים-טים' בשנות ה-90 לקחה אליפויות עם 83 נק' גג. אתה מזכיר פה את הדרבים מול אתלטיקו שאמנם קבוצה צמרת טובה יחסית בעונות האחרונות אבל זה לא מדד לכלום. גם ב-2001 וגם ב-2003 ריאל לקחה 4 נק' מדפורטיבו לה-קורוניה והשלימה דאבל על ולנסיה(עד עונת 2009/10 הנוסחה הייתה פשוטה: ניצחון של ריאל מדריד במאסטייה=אליפות. ותבדוק אותי). ריאל מדריד 'הגלאקטית' הייתה רחוקה מלהיות קבוצה שהתעלתה רק במשחק נתון, אנחנו לא ליברפול. ההרחקה של פפה מול בארסה היא ביזיון שאין דוגמתו אבל עם הגישה שמוריניו עלה בה למשחק עושה רושם שהיינו מפסידים בכל-מקרה או גג 0:0 שלא היה מותיר סיכוי בקאמפ-נואו, לעולם לא נדע.
אתה קצת סותר את עצמך. לעיתים אתה כותב על היכולת כמדד שלך ובפעמים אחרות, מתייחס רק למבחן התוצאה. הרי במבחן התוצאה, ריאל ניצחו את באיירן בברנבאו, והיו מרחק החמצות פנדלים של שחקנים כמו רונאלדו וקאקא מלהעפיל לגמר. מספר ימים לפני כן, ריאל ניצחה את ברצלונה במשחק עונה בקמפ נואו, ניצחון נקודתי יותר גדול מכל ניצחון שהשיגו הגאלקטיקוס. אז אני מזכיר לך שבאותו גמר ב2002, לברקוזן (קבוצה טובה מאד, אבל רחוקה מאד מבחינת כישרון מבאיירן הנוכחית ואפילו מדורטמונד) הייתה הקבוצה העדיפה. אני מזכיר לך שב2002, בגמר הגביע, בברנבאו, בחגיגות ה100 לריאל מדריד, לה קורוניה הגיעה והשת.. לכם בסלון. קבוצה מצוינת? אין ספק. אבל בטוח פחות טובה ומוכשרת מבאיירן הנוכחית. אני מזכיר לך שבאותן שנים בקושי הצלחתם להפגין עליונות על הקבוצה החלשה ביותר שברצלונה העמידה ב20 שנים האחרונות. אני מזכיר שב2004, ריאל מדריד הצליחה להפסיד יתרון של שלושה שערים (במפגש הכולל) במחצית אחת מול קבוצה בינונית כמו מונאקו. אתה רואה דבר כזה קורה לקבוצה של מוריניו? מהתיאורים שלך אפשר לחשוב שבאותן שנים ריאל התמודדה בליגה עם קבוצות שוות לה מבחינת "שמות" ותקציב. אתה רוצה להגיד לי שקבוצה שכללה את זידאן, רונאלדו, פיגו, ראול, מקללה, סלגדו, רוברטו קרלוס, הייתה שווה שתי נקודות יתרון על פאקינג ריאל סוסיאדד? אם ריאל סוסיאדד עם הסגל והתקציב שהיה לה, עשתה 76 נקודות, ריאל לא הייתה יכולה לעשות קרוב ל90? תחושת הפייבוריטיות קשורה גם לרמת היריבות. במידה וריאל ההיא הייתה משחקת מול ברצלונה הנוכחית, היא לא הייתה פייבוריטית. אפילו באיירן שהייתה אז קבוצה מאד ווינרית, מנוסה, מאומנת, רחוקה מאד בכישרון האישי מהקבוצה הנוכחית של המועדון. ברצלונה (ובמידה פחותה באיירן) משלבות את הכישרון האישי שהיה באותן שנים בעיקר לריאל, עם הגנה, איזון, רמת אימון וחיבור קבוצתי, שהיו אז לקבוצות אפורות יחסית כמו באיירן. האמת היא שלמרות השמות האגדיים, (כמעט) לא היה לקבוצה שכונתית, עצלה וחסרת איזון והגנה כמו ריאל של הגאלקטיקוס, מה לחפש מול ברצלונה הנוכחית. אני עדיין חושב ומסכים בגאלקטיקוס היו יותר "שחקני משחקים גדולים" מוכחים מבקבוצה הנוכחית וזה בהחלט יתרון שאי אפשר להתעלם ממנו ואני כמובן מסכים שהיו לקבוצה הזו שיאים התקפיים אדירים, גם אם מאד נקודתיים. אני בוודאי מסכים שהגישה שלה- של לבוא לשחק את המשחק שלך בכל מצב ובכל מגרש- התאימה יותר לרוח המועדון מאשר הגישה של מוריניו. רק שהמציאות האמיתית שלה באותן שנים רחוקה מאד ממה שנראה מהתיאורים שלך או ממשחקים גדולים נקודתיים כמו המפגשים מול יונייטד.
כבר כתבתי בעצמי שזה מביך שאותה ריאל מדריד סיימה עם 80 נק', 66 נק' ו-78 נק'. 'לא כבשה מספיק, לא ניצחה מספיק(בטח במשחקי חוץ קשים) ולא לקחה מספיק נק'. אולי גם לא מספיק תארים' - יש יותר מזה? אבל היינו ריאל מדריד, על כל המשתמע מכך. באיירן מינכן הייתה פחות מוכשרת אבל עם מערך הגנתי פנטסטי בראשות אפנברג, מערך של חמישה שחקני הגנה ומאחורה קאן הבטון. אלבר היה גונב את הגול כל פעם והיא הייתה 'קבוצה של רוצחים', קבוצה עם אופי שאין לבאיירן היום. הקבוצה היום מתבססת על התקפה בלבד(קבוצה קטלנית בפרוו רק חבל שגומז הצב הוא החלוץ!) והקבוצה של אז התבססה על יתרונות אחרים לגמריי, אז מה הקשר? זה כמו שיונייטד תזכה העונה בצ'מפיונס ותשווה בינה לבין הקבוצה של 2007/08 שזכתה בזכות הגנת ברזל. אני מאוד מקווה שאני טועה ולא תעיף אותנו איזה יובנטוס - אבל לא רק 'ברצלונה הגדולה' הדיחה אותנו אלא גם באיירן הפגינה עליונות בשני משחקים ובדיוק בשביל הרגעים האלה החתימו את מוריניו. אגב, כל ההתבססות שלך על כך ש'הפסדנו בפנדלים' היא מגוחכת היות ו...50% שזה יקרה, אסור היה 'ללכת על המזל' בכלל. ובהארכה ראיתי שחקנים גמורים\מפוחדים\לא מאמינים שרק חיכו שתגיע הדקה ה-120. כריסטיאנו וקאקא הם באנקרים בעיקרון לפנדלים אבל באותה מידה יכל עוד איזה דביל לבעוט כמו ראמוס, נניח גראנרו, זה לא משנה מי החמיץ. המשחק מול דפורטיבו לה-קורוניה הוא כתם, מסכים לחלוטין. אשכרה ההתאחדות עשתה הכל כדי שהמשחק יהיה בדיוק ביום חגיגות המאה וגם בסנטיאגו ברנבאו. זה בכלל לא מעניין שבארסה באותן שנים הייתה חלשה. בעונת הטרבל היא התמודדה עם ריאל מדריד הכי חלשה שאני זוכר - אריאן רובן שכשיר פעם ב..., היגואין, קצת ראול, קסיאס וזהו. קבוצה שמביישת את ההיסטוריה של המועדון עם תבוסות גם בקלאסיקוס וגם באנפילד. 'מבחינת תקציב' - לעולם התקציבים לא יהיו שווים, אנחנו תמיד נהיה מעל היתר. ריאל מדריד עם קרלוס קיירוש לא הייתה קבוצת כדורגל אז אני מבקש לעצור כאן. הפסקנו לשחק אחרי ה-7:2 על ויאדוליד(בחודש ספטמבר!) והפסקנו לנצח בערך מחודש מרץ. ככה זה שאין הגנה והמאמן שלך לא נותן מנוחה לשחקנים הוותיקים. פיגו בגיל 32 שיחק 55 משחקים בעונה! הכי הרבה בקריירה - זה מטורף. זידאן שיחק 50 משחקים.
