הדיון הרשמי של האזוריני ושאר הנבחרות הצעירות

האוניברסיטה יכולה לחכות. אם מארונה ואימובילה מגיעים לרחובות ת"א הקיץ אני זונח את מועדי א'...

אגב יותם, יותר מזה שיש לאימובילה קצת מהכל, אני שם לב שלאט לאט הוא מפתח משמעת של חלוץ מטרה אמיתי שזה שווה המון בסריה A. לרוץ לכיוון השוער בכל בעיטה שמגיעה מרחוק, לבעוט מטווחים בינוניים, לא להתמהמה יותר מדי באזור הרחבה ועוד ועוד... ואולי זה סתם אינסינייה שגורם לו להיראות טוב יותר.

 

עוד פעם פלורנצי עושה את זה. כדור אלכסוני על איזה 45 מטר ישר לרגל של אינסינייה. שחקן כל-כך שלם.

 

עם מחמאות לא הולכים למכולת, ועם כל הכבוד זו אכזבה עצומה שהמפגש הזה לא נסגר ונחתם כבר היום מבחינתי.

כדורגל יפה, צירופים, הכל טוב ויפה - אבל צריך להיות תכליתיים ולהוציא משהו מהדומיננטיות ואת זה הילדים לא עשו כשההזדמנויות הכי טובות היו ריבאונד מבעיטה חופשית בשער, ובעיטה החוצה של אינסינייה אחרי בילבול בהגנה מתוך הרחבה. היה צריך לסיים כאן עם 3-0 קליל ולטוס לשבדיה בלי דאגות.

 

סיכמת את זה יפה, השבדים לא הראו משהו מיוחד במחצית השנייה אבל האיטלקים היו שאננים ולא תכליתיים, לא מספיק טוב וכרגיל אצל איטלקים, הכל נשאר פתוח עד לשריקת הסיום.

 

מחצית שניה אחרת לגמרי. ההחלטה להאט את הקצב הייתה טבעית, ככל שעבר הזמן היה יותר קשה עם העייפות וכל האינטנסיביות של המחצית הראשונה, שם כולם בהתקפה נתנו הכל. היו כמה מצבים שאפשר היה לסיים אותם ברשת, בעיקר אלו שאינסיניה החמיץ. אפשר להגיד ששבדיה גם עם הגישה היותר זהירה של איטליה, התקשתה יותר לצאת קדימה, אך פה ושם למרות העייפות גם של הצהובים, כמה מצבים מסוכנים הם יכלו לתת (בעיקר מצד ימין, ומהקרנות). עדיין מוזר לראות שבסטטיסטיקה הנבחרת הזאת בעטה רק פעמיים לשער בכל המשחק.

אני קצת פגאני, האמת קצת הרבה. אולי זה טוב שאיטליה ניצחה רק 1-0, ככה בגומלין יהיה גם לחץ על האזוריני. אבל מצד שני אחרי איזה 15 בעיטות לשער (6 למסגרת של הנורדים) דביס מאנג'ה צריך להבין שהנבחרת שלו מבזבזת יותר מדי הזדמנויות, לא תמיד מרוכזת וחדה ברבע האחרון של המגרש ובאמת לוקה בהחלטות הסיומת. בקאלמאר יהיה קרב רציני, מרבאן צ'ליק שמשחק בפסקרה יחזור מהשעייה כמו גם מיקו אלבורנוס. איטליה תשחק את המשחק שלה שיתחיל ב18:00 ביום שלישי, תלחץ כמו שצריך, והעיקר לנצל את המצבים ולא להפסיד בקאלמאר.

 

שום דבר?! האזוריני יגיעו בקיץ הקרוב לישראל!...אלא אם נעבור את הקו האדום כמובן...

זה היה קשה מאוד במחצית הראשונה, ממש קרב של חפירות אבל השבדים לא ממש הרשימו אותי, אינסינייה עם שער גאוני ופלורנצי הולך להיות שחקן גדול, יופי של תנועה במחצית השנייה. השבדים הצליחו לחזור והשוו רק בגלל זחיחות של הילדים, שער נחמד של בוריילו הדור הבא סגר את הסיפור. יאללה נחכה להם בפתח תקווה או בטדי. :aaarse:

 

בטדי, בטדי, אם לוזון לא יביא את איטליה לטדי יהיה פה מכות!

 

אור, תעשה טובה, פעם הבאה שאתה נותן הודעה כזאת תכתוב מתי משחקים, נגד מי משחקים ולא יזיק אם תכתוב איפה משחקים. במשחק הראשון איטליה ניצחה באלבניה את המארחת 3-0 (צמד של סטפאנו פאדובאן ועוד אחד של ניקולו בלוני), מול בלארוס הם כמעט הפסידו 1-0, אבל פנדל של מתאו ריצ'י השאיר את איטליה במקום הראשון. עכשיו איטליה הפסידה נגד בלגיה 2-1, בדקות האחרונות עוד פנדל של מתאו ריצ'י. אם בלארוס היה מנצחת בהפרש גדול את אלבניה, אז איטליה הייתה מודחת.

הנה למי שלא ראה:


אתן תגובה אולי יותר מאוחר...

 

מבחן רציני צפוי לדביס מאנג'ה ונבחרתו לקראת היורו שיערך אצלינו כאשר ביום שלישי תתארח המקבילה הספרדית למשחק הכנה בארטמיו פראנקי של סיינה (הבחירה הגרועה ביותר שיכלה להיעשות). מלך שערי הסריה A, סטפאן אל שעראווי, איננו נכלל בסגל משום שפראנדלי רוצה אותו נגד צרפת, אך לעומתו אינסינייה ישוב לסגל הצעירה. שמות חדשים בין ה 23 של מאנג'ה הם ג'ורג'יניו, מתאזרח ברזילאי מהלאס ורונה, ברבה מגרוסטו ובאזלי מצ'יטאדלה.

Goalkeepers: Francesco Bardi (Novara), Simone Colombi (Modena), Mattia Perin (Pescara);

Defenders: Federico Barba (Grosseto), Luca Caldirola (Cesena), Marco Capuano (Pescara), Mattia De Sciglio (Milan), Giulio Donati (Grosseto), Paolo Frascatore (Sassuolo), Simone Romagnoli (Pescara), Mario Sampirisi (Genoa);

Midfielders: Daniele Baselli (Cittadella), Alessandro Florenzi (Roma), Jorginho (Verona), Lorenzo Insigne (Napoli), Luca Marrone (Juventus), Jacopo Sala (Amburgo), Riccardo Saponara (Empoli), Federico Viviani (Padova);

Forwards:Giuseppe De Luca (Atalanta), Manolo Gabbiadini (Bologna), Ciro Immobile (Genoa), Samuele Longo (Espanyol)

 

מה שיכל להיות מפגש מרתק הפך להיות סוג של בדיחה. בלי שחקנים כמו וראטי, פלורנצי ואל-שראווי שמלכתחילה זומנו לנבחרת, ובוריני למשל שפצוע, שמענו היום בבוקר שגם אינסינייה נפצע בקרסול. ואם זה לא מספיק, בהרכב המשני שאיתו פתחה הנבחרת את המשחק הספיקו להפצע תוך כדי המחצית הראשונה סאלה וספונארה, מה שהופך את המשחק למפגש בין נבחרת שעושה רושם כחזקה של ספרד (רומאו, איסקו ורודריגו כולם משחקים) לבין נבחרת טלאים על גבי טלאים של איטליה. התוצאה בהתאם. משחק די חסר ערך שקשה ללמוד ממנו משהו.

 

סוג של בדיחה? נכון שנלקחו השחקנים המעולים של הנבחרת הצעירה, אינסיניה לא כשיר וחלק הוזמנו לנבחרת הבוגרת, אבל התפקיד הנוסף (אולי העיקרי) של נבחרת צעירה היא לספק לנבחרת הבוגרת את המוכשרים ביותר.

אני חושב שבמחצית השנייה עם החילופים ראינו לחץ טוב מאוד של הכחולים, גאביאדיני ולונגו, כמו סאנסונה שבישל לו את השער, היו אגרסיבים ומהירים. דה שיליו גם היה טוב מאוד וחבל שהחמיץ כי יכל לכבוש את שער השוויון.

המשחק מראה את ההבדל בין ספרד לאיטליה בכדורגל בכלל אני חושב, מין אנאלוגיה עצובה למצב של היום. בעוד ששחקניה של ספרד כבר מוצאים לעצמם מקום בקבוצות הליגה הראשונה, רוב שחקני האזוריני, אומנם מוכשרים גם הם, אבל עדיין בסגלים של הסריה בי. רודריגו מורנו שהרג את ההגנה האיטלקית על קו הנבדל כבר השווה את עצמו לאוסקר גרסיה (המאמן של מכבי ת"א) ברשימת הכובשים המצטיינים של הנבחרת הצעירה. אני מאוד מקווה שבעתיד ספרד לא תהיה דומיננטית מדי ונבחרת אחרות יגבילו אותה (אפשרי אבל מאוד קשה).

 

יואב, בדיוק לזה אני מתכוון בבדיחה. משחק הופך להיות סוג של בדיחה ברגע שהוא לא רציני. הוא לא רציני, כי שיחקנו היום עם טלאים. רוב שחקני האזוריני באמת שחקני סרייה B? אני לא בטוח בכלל. אם אני מסתכל על ההרכב האופטימלי, אני רואה מגן של מילאן, בלם של פסקארה, קשר של יובנטוס, קשר של רומא, חלוץ של ג'נואה, חלוץ של נאפולי וחלוץ של אטאלנטה. אחר-כך יש לך את המחליפים שמחולקים בין הסרייה A, קבוצות צמרת בסרייה B וכמה קבוצות מחו"ל. ואני לא מחשיב שחקנים אחרים שכן מתאימים לגיל, אבל הם כל-כך טובים שלא מזמנים אותם יותר לצעירה (כמו באלוטלי, דסטרו, וראטי ואל-שראווי). אז האם התרבות שלנו באמת כל-כך רעה או שזה אולי מקרה קלאסי שבו אנחנו בטוחים שרק אצלנו הכל דפוק ושהדשא של השכן ירוק יותר?

וספרד מוכשרת יותר מאיתנו, עם טלאים ובלי טלאים. זה לא אומר שאנחנו דפוקים.

 

במשחק הזה ספיציפית, ספרד לא הייתה ממש טובה במחצית השניה ועם קצת מזל היה אפשר לעשות תוצאה גם בלי כל התותחים. בארדי הוא השוער של הנבחרת הזאת, לא פרין. השוער השלישי גם הוא משחק בסריה בי. בארבה, דונאטי (גרוסטו), קאלדירולה (צ'זנה), פראסקטורה (סאסאולו). בקישור שיחקו באזלי (צ'יטדלה), כריזטיג (ספציה), סאפונארה (אמפולי), והיה את הבחור הברזילאי מורונה שעקב החלטה של פיפ"א לא הורשה לשחק היום. בסגל של ספרד לא ראיתי שחקן אחד שמשחק בליגה השניה.

התרבות "שלנו" לא כזאת רעה ודפוקה אם תסתכל בפריזמה של חברה וכלכלה: מדובר בדורות זהב בהיסטוריה הספורטיבית (!) של ספרד שמקבלים אינרציה מטורפת של בטחון עקב כל ההצלחות, ולא רק בכדורגל. אם נביט על סטטיסטיקות, נראה שהספורטאים המצליחים ביותר של איטליה בשנים האחרונות, הן ספורטאיות ולא ספורטאים (עם תמיכה כספית ותקשורתית, ההצלחות היו כבירות יותר לפי דעתי). בכדורגל נשים (למרות שבינינו שוביניסטים רבים), נבחרת איטליה הופיעה בכל אליפויות אירופה ועדיין בעקבות השקעה והבדלי תרבות, גרמניה והנורדיות מצליחות יותר.

אני חושב שהסוד (מחוץ לעניין הכספי ורק בכדורגל, כי בשחייה צורנית אני לא מבין) הוא השקעה נכונה במחלקות נוער, מודל קבוע של סגנון משחק, עבודה מגיל הרך על הבסיס, בעיקר טכניקה ועבודה נכונה עם הכדור. מבחינה ארגונית וכספית גרמניה עולה על ספרד ואיטליה, בעצם על כל היבשת האירופאית בפער, רק שההצלחות בשנים האחרונות קוצרות הנבחרות הספרדיות ובארסה עקב שיטת משחק שבינתיים אין לה תשובה.

 

ואם מישהו ימצא תשובה טקטית/פרקטית לדומיננטיות של השיטה הספרדית, מה נגיד?

אני אגיד את זה ככה - אני לא חושב שזה צירוף מקרים שלאיטליה היה רצף כל-כך מטורף של שחקני הגנה טובים בשיאו של עידן מאוד הגנתי בכדורגל העולמי, ושלספרד יש פתאום רצף מטורף של קשרים טכניים בעידן של הכדורגל העולמי שבו להחזיק המון בכדור משמעו לנצח. הרוב יגידו שזה ברור כי הדומיננטיות היא תוצאה של האינפלציה, לי יש חשד שמדובר במצב הפוך. אומה מוצאת יתרון טקטי מסויים ו"מגדלת" שורה של שחקנים שמתאימים בול לשיטה, שסביר להניח הופכת את אותם שחקנים ליותר גדולים ממה שהם (לא להתפס על המשפט האחרון הזה שכתבתי, הוא מאוד תלוי הגדרות). מאטה, קסורלה וסילבה באמת יותר מוכשרים מואלרון ו-IdlP? צ'אבי כזה עילוי לעומת גווארדיולה?

מה שאני רוצה להגיד זה שברגע שתמצא טקטיקת נגד לטיקי-טאקה, מהר מאוד הסיפורים על הלה-מסיה והכישרון הספרדי עלולים להתחיל להראות כמו בלוף, בדיוק כפי שנראו לפני 10 שנים. עד אז אנחנו צריכים לחכות בסבלנות ולקוות שאי שם בספריה ההיא בקוברצ'אנו יושב איזה גאון שעומד כל רגע לפצח את הנוסחה. ברור שהספרדים (לא כדורגל, ספורט בכלל) עושים משהו נכון, אבל אם חוזרים לכדורגל, צריך לזכור שהרבה פעמים כשמישהו מצליח אז ישר כולם מנסים להבין איך זה קרה ומניחים שזה נובע מאיזו עבודה יסודית מטורפת ברמות הנוער. זה נכון במובן הכי פשטני שיש (כי באמת יש השקעה בנוער), אבל זה לא אומר שההצלחה עצמה באמת נובעת מאותה השקעה.

 

כמה הערות על הדיון שהתפתח פה (מתנצל מראש על האורך..):

1. גם היום, אין סגנון כדורגל שאין לו פיתרון או שמבטיח הצלחה. בדיוק כפי שהיו לאורך ההיסטוריה של הכדורגל אנשים חכמים מאד (מריינוס מיכלס ומטה) שהאימנו בפוזשן פוטבול, כך היו אנשים חכמים לא פחות (כולל סאקי וקפאלו) שהאמינו בסגנונות שונים לחלוטין. אין פה אמת מוחלטת.

שני המשחקים הגדולים של קבוצה שראיתי בימי חיי היו ה4-0 של מילאן על ברצלונה וה5-0 של ברצלונה על ריאל לפני שנתיים (ברור שהיסטורית הניצחון של מילאן גדול יותר בגלל שזה היה גמר אירופאי, אני מתכוון מבחינת רמה נטו). שני משחקים שמייצגים מגמות הפוכות: באחד מהם חוסל הפוזשן פוטבול, בשני הוא הגיע לשיא.

אפילו כילד ראית והבנת מהקלוז אפים על הפנים של קרויף באותו ערב שכל מה שהוא האמין בו נסדק ונחרב. האם זה אומר שהכדורגל שהוא ייצג מת באותו יום או לפחות נכנס לתרדמת ארוכה? ממש לא, כי עובדה שרק עונה לאחר מכן הסגנון הזה זכה שוב בליגת האלופות, לאחר ניצחון על אותה מילאן. כדורגל במהותו הוא קרב סגנונות שלא מסתיים לעולם.



2. שאתה לוקח את הסגנון של ברצלונה ומיישם אותו במכבי תל אביב זה נראה מאד משעמם, גם אם יעיל ברוב המקרים. אם היית מיישם אותו על רמת השרון, לא בטוח שהוא אפילו היה יעיל. מצד שני, לא כל קבוצה שתחזיק בכדור 35 אחוז מהזמן ותבנה על מתפרצות תראה כמו דורטמונד.


מפה מגיעה המסקנה שההצלחה הספרדית הנוכחית כן קשורה מאד לאיכות השחקנים שיש להם.

מאטה, קאסורלה וסילבה לא יותר טובים מולרון או מנדייטה (צ'אבי כן הרבה יותר טוב ממה שהיה גווארדיולה). הנקודה היא שולרון ומנדייטה היו בשעתו השחקנים הטובים ביותר שהיו לספרד בעמדות שלהם ואולי בכלל (לצד ראול) בזמן שמאטה וקאסורלה הם אפילו לא שחקנים קבועים בסגל הספרדי וסילבה הפך שחקן הרכב בתפקיד הלא טבעי שלו רק אחרי פציעת וייה ואצל מאמן שעולה עם שישה שחקני מרכז שדה.

רק לשם הפורפורציה, תחשבו על זה שב2006 שחקן כמו רייס היה בורדליין שחקן הרכב בספרד וכיום שחקן כמו איסקו לא מוזמן לסגל ומאטה שהוא השחקן הכי טוב של צ'לסי גם לא זומן למשחקים הרשמיים האחרונים. אגב זה והטענה על "התאמה לשיטה", שימו לב שרוב השחקנים הספרדים נראים יותר טוב באנגליה (שיש אנשים שטוענים שזו הליגה הטובה בעולם), בסגנון שונה לחלוטין, מאשר הם נראו בליגה הספרדית. כלומר, זו עוד דוגמה לכך שזה לא (רק) ענין של סגנון.

3. במקור, הסגנון האיטלקי והספרדי מגיעים מאותו מקום ומנסים להשיג את אותה מטרה: למצמצם עד כמה שניתן את היתרון הפיזי של המערב והמזרח אירופאיים החסונים על הלטינים.

האיטלקים מנסים לעשות את זה באמצעות טקטיקה הגנתית: ניסיון לצמצם את שטח המגרש ככל הניתן, ועל ידי כך לנטרל אספקטים כמו מהירות ולהפוך את הכדורגל למשחק שמבוסס על חשיבה ולא יכולות פיזיות.

הספרדים מנסים לעשות את זה באמצעו החזקת כדור, מתוך הנחה שכל עוד הכדור אצלך ברגל, היריב לא יכול לפגוע בך בנקודות התורפה שלך.


4. לעניות דעתי, היתרון של הסגנון הספרדי הוא בכך שהוא יותר קשה לחיקוי. זה לא פשוט, אבל אתה יכול (גם באמצעות מאמנים איטלקים) ללמד שחקנים מתרבויות כדורגל אחרות טקטיקה הגנתית. זה לא יהפוך את קארגר לבארזי, אבל זה יכול להפוך את ליברפול לקבוצת הגנה מצוינת.
להבדיל, הרבה יותר קשה ללמד שחקנים בוגרים "טיקי טאקה". זה סגנון שאם אין לך טכניקה גבוהה ולא למדת אותו מגיל צעיר, לא תוכל ליישם אותו בהצלחה.

רוצה לומר, הסיכוי ללמד את קארגר וטרי טקטיקה, הרבה יותר גדול מהסיכוי ללמד את מילנר ובארי לעצור כדור ולחשוב. ולמה? כי טקטיקה הגנתית משוחקת בלי הכדור והטיקי טאקה איתו. ומה לעשות שהכדור מסבך את הענינים.


5. אני לא מומחה לכדורגל איטלקי כמו הכותבים בפורום הזה, אבל לתחושתי באיטליה פחות מאמינים בשילוב צעירים, או לפחות הענין הזה פחות משורש בתרבות הכדורגל שם.

אין ויכוח שברמת העובדות תרבות הכדורגל הזו הפכה את איטליה למדינות הכדורגל מספר 1 באירופה לאורך שנים, רק שבעידן של משבר כלכלי מצד אחד ושייחים ואוליגרכים מצד שני, אולי לא תהיה ברירה אלא להשקיע יותר במחלקות הצעירות ולא פחות, בלתת הזדמנות לשחקנים צעירים. זה מקרה ספציפי, אבל בכל זאת הזוי לחלוטין ששחקן כמו אוסבלדו היה צריך לעבור לספרד כדי לקבל הזדמנות.