עדיין מוקדם לשפוט את עידן וילאנובה ברצינות. מצד אחד התוצאות מעולות. מצד שני, היכולת לא מדהימה. מצד שלישי, הוא צריך להתמודד עם מכת פציעות לאורך זמן, שגווארדיולה לא נאלץ לההתמודד עם דומה לה (קצת בעונה האחרונה וזה באמת נראה הרבה פחות טוב). גווארדיולה בעונה האחרונה שלו, אולי מרוב שיעמום, לקחת לקיצוניות מוזגמת את פילוספיית הפוזשן והדגש על מרכז השדה: 3-4-3 שלא עבד מהרגע הראשון ולמרות זאת הוא התעקש עליו, הניסיון לשחק עם קשרים כחלוצים, אינייסטה באגף (שימו לב שגם נגד ריאל, למרות שהוא לא היה בשיאו, המשחק של ברצלונה השתפר פלאים מרגע שאינייסטה זז לאמצע), הייבוש של פדרו. זה היה מאד מוזר. וילנואבה אכן מאמין בגישה יותר ישירה. יש לזה יתרונות וחסרונות, נשפוט בסיום העונה אם זה עבד יותר טוב. דבר אחד הבטוח, המשחק נגד ריאל לא היה דוגמה לכלום, היות שברצלונה שיחקה שם בלי הגנה: מעבר לכך שזה הקל על ריאל להגיע למצבים, זה מנע מברצלונה לתקוף בכל הכוח או להפעיל לחץ מטורף בחצי של ריאל, בגלל החשש להשאיר את ההגנה חשופה. מה שלא אהבתי במשחק האחרון זו החזרה לשחק עם קשרים בשלישיה הקדמית. בלי קשר לדעתי האישית על פאברגאס, בהתקפה צריכים לשחק חלוצים או לפחות שחקני אגף. ששמים קשר (גם כזה שהוא גולר ועושה תנועה טובה לעומק יחסית לתפקיד) המשחק נהיה סטטי מידי, יש פחות מהירות ותנועה לעומק ונוצר פקק גדול באמצע. לא במקרה ה30 הדקות האחרונות היו הטובות של ברצלונה במשחק, למרות שאלכסיס עצמו לא הבריק ברמה האישית. הזכירו פה את ההתמודדות מול צ'לסי. הבעיה שם לא הייתה התמודדות עם ה"סגנון של צ'לסי". 15 מצבים לגול בשני משחקים מול בונקר מטורף זה מצוין. הבעיה הייתה שלא היו מספיק גולרים על המגרש, כך שלא היה מי שינצל את המצבים הללו. אז נכון, שמסי מחמיץ זה חוסר מזל, אבל אם פדרו היה עולה בהרכב במשחק הראשון (והשני) ומקבל את המצבים שקיבלו ססק ואלכסיס, יכול מאד להיות שהכל היה נגמר כבר שם.
לגבי אלון עידן, אין ספק שהוא כותב טוב ולא קל להודות בזה (אוהד הפועל, בכל זאת). עם כל זה, ההערה על הפלצנות היתר נכונה. יש לך הרבה פעמים תחושה לגביו שהוא קודם חושב על ניסוח מפוצץ ורק אז מנסה לחשוב על רעיון ברמת המהות שישתלב בו טוב.
סגנון משחק בכדורגל (וזה חלק מהקסם של המשחק) הוא במהותו משחק סכום אפס: לכל סגנון שתבחר, יש יתרונות וחסרונות. אין סגנון משחק שמבטיח 100 אחוז הצלחה. כדורגל ברמות הגבוהות הוא גם לא משחק מחשב שאתה יכול במשחק אחד ספציפי פתאום לשנות סגנון ב180 מעלות. לעניות דעתי (ובאמת קטונתי ליד גווארדיולה) הוא הגזים מאד בעונה שעברה בחיפוש אחרי שליטה באמצע והחזקה מקסימלית של כדור. למעשה, הוא שינה סגנון משחק במצב שאף קבוצה עוד לא הוכיחה יכולת להתמודד (לאורך זמן) עם הסגנון הישן. מצד שני, דל בוסקה ביורו לקח את זה לקיצוניות אפילו יותר גדולה וזכה, מה שממחיש כמה כדורגל מוכרע בסוף על מלימטרים.
דל בוסקה זכה בגלל שהיו לו שחקנים איכותיים ואינטליגנטיים בקבוצה. דל בוסקה "ניסה" ולא הצליח להזיק. שיש לך שחקנים כל כך איכותיים, כישרוניים ומעל הכל- אינטלינגטיים וחכמים- תפקיד המאמן בקבוצה הוא לא כזה משמעותי. קשה לי עם משפטים כאלה.... ברצלונה הנוכחית (ב-4-5 שנים האחרונות) קבוצה מדהימה, על זה אני לרגע לא חולק ובאמת שלא מנסה להמעיט מהגדולה והאיכויות. אבל בזירה האירופאית, ברצלונה הייתה חייבת להתמודד טוב יותר, לזכות ביותר תארי ליגת האלופות, ליצור לפחות רצף קטן של 2 תארים, כי ברצלונה ענקית, ואם יש קבוצה שהייתה צריכה ליצור שושלת- זו היא. אני לא יודע עד כמה קבוצות לא הצליחו להתמודד (מה זה לאורך זמן?), צ'לסי הצליחה להתמודד מצויין והייתה צריכה לעבור באותה שנה עם השער של אינייסטה בדקה ה-90, לאחר מכן אינטר ומוריניו התמודדו ועברו, שנה שעברה צ'לסי התמודדה ולא הפסידה ב-2 משחקים.... בסופו של דבר, בכל שלב, הייתה התמודדות, אתה יכול לקרוא לזה בונקר או משחק הגנתי, או לא משנה איך. אבל בשורה התחתונה ברצלונה לא יצרה את השושלת, שאולי הכדורגל שלה היה ראוי לו, ואני לא מספיד, כי זה עדיין יכול לקרות תחת טיטו.
לא ממש יוצא לי לקרוא את מה שהוא כותב בד"כ, אבל דווקא אהבתי את הכתבה. אני לא יודע עד כמה בפועל זה נכון (כמו בערך כל מה שנכתב בעיתונות ומנסה להתחקות אחרי מה שהמאמנים חושבים או מנסים לעשות. מי יודע, אנחנו לא קוראים מחשבות), אבל לדעתי זה מנוסח טוב ומה שהוא כותב נשמע די הגיוני בסה"כ, אולי חוץ מהכותרת הדרמטית.
כן שינוי שיטה ו/או מערך או לא, כן פצועים או לא, הדבר שהכי חסר לברצלונה זה האלמנט שאפיין אותה יותר מכל בשנים האחרונות והוא משחק הלחץ הבלתי מתפשר על הכדור ברגע שאיבדת אותו; אני חושב שהסיבה המרכזית שגווארדיולה עזב את ברצלונה כי הוא הרגיש שהוא מיצה את עצמו - לא דווקא (רק) הישגית - אלא מקצועית ובעיקר מנטלית בה הוא לא מוצא יותר את הפתרונות הטקטים או את הכוחות הנפשיים לעבוד בהתאמה ולעזור לברצלונה להמשיך להתקדם ולהתפתח באבולוציה שלה בלחץ כה אינטנסיבי שכזה. בעונה שעברה לפרקים ראינו את משחק הלחץ המפורסם של הקבוצה חוזר, אך לא באותו עקביות כמו בעבר. העונה זה נראה עוד יותר בולט וזה דבר טבעי ומובן לחלוטין אחרי כל השנים האחרונות בהן שחקני ברצלונה זכו בהכול מהכול ולא רק עם קבוצתן. לעניות דעתי, השאלה הגדולה ביותר עבור המשך העונה בפרט והעתיד הרחוק יותר בכלל של ברצלונה היא האם דווקא עוזרו, טיטו וילאנובה, הוא זה שיצליח להביא את הריענון שגווארדיולה לא האמין כי יצליח להביא למועדון שהוא כל-כך אוהב. כרגע היכולת לא משכנעת, אבל התוצאות בהחלט כן, לפעמים זה לא פחות חשוב.
לירן, להזכירך, ברצלונה זכתה בשלוש אליפויות אירופה בשש עונות. מלבד ריאל מדריד בין 98 ל2003 (שלוש אליפיות בחמש עונות), אף קבוצה לא הציגה דומיננטיות כזו מאז שינוי הפורמט. ולהבדיל מריאל שבכל הזכיות שלה הייתה מחוץ למרוץ האליפות בליגה, ברצלונה עשתה את זה בשילוב עם מאבק אליפות מקומי (כלומר בלי יכולת לתת לשחקנים מנוחה לפני משחקים גדולים) ובמצב שבו בקיץ שחקנים שלה גם זכו בתארים במדי הנבחרת. אתה מצפה שקבוצה תנצח 4-0 בכל משחק בחצי גמר האלופות? ברור שמפגשים כאלה ברוב המקרים מוכרעים על קצה הציפורן. מה שיוצא דופן בברצלונה הנוכחית זה דווקא מספר המקרים הגדול שזה לא קרה. מה שנכון, אם יש נקודת תורפה בברצלונה של גווארדיולה זה שהיא לא הייתה קבוצת דקות אחרונות גדולה. גם מול צ'לסי ה30 הדקות האחרונות בקמפ נואו היו החלק פחות טוב שלה בכל המפגש בפער גדול. זו דווקא נקודה (שלפחות בנתיים) השתפרה מאד תחת וילנובה. נ.ב לא שזה שזה באמת משנה בשורה התחתונה, אבל צ'לסי הייתה מפסידה את המשחק בעונה שעברה בקמפ נואו במידה וברצלונה הייתה משחקת "על ניצחון". הגול של טורס הרי הובקע רק בגלל הסיטואציה הספציפת שנוצרה במשחק (שבמצב של יתרון 2-1 ברצלונה שלחה את כל השחקניםם קדימה) ולא היה מובקע בסיטואציה אחרת. שוב, זה לא באמת משנה, אבל הטענה ש"צ'לסי לא הפסידה בשני המשחקים" לא באמת רלבנטית.
אלעד, - הבעיה של גווארדיולה לא הייתה שהוא לא מצא דרך "לפתח את האבולוציה" אלא שהוא פיתח אותה בלי שום צורך. אף אחד לא הכריח אותו לשנות מערך, לשחק עם קשרים כחלוצים, לייבש את פדרו (ועוד במצב שוייה פצוע), לבזבז את אינייסטה באגף. הכל היה בחירה שלו. יכול להיות שזה באמת נבע מהאופי החדשני והיצירתי שלו, יכול להיות שזה היה ענין של היבריס. בכל מקרה, הבעיה הייתה שהוא לא שיחק משחק אחד גדול בעונה שעברה (חוץ מגמר הגביע) במערך שהוביל את ברצלונה להצלחות. חצי עונה שלמה הוא מתעקש לשחק עם אינייסטה בשלישיה הקידמית, לשחק 3-4-3, לעלות את טיאו וקאוונקה במקום פדרו ולא לתת למסי מנוחה בכלל עד שהוא מגיע גמור לישורת הסופית. והכי תמוה לא היה עצם הניסיון אלא ההתעקשות עליו, גם שהיה ברור שזה לא עובד כמו המערכים הקודמים. - דווקא משחק הלחץ היה מצוין בעונה קודמת. אתה יודע, זה לא שקבוצות הגיעו ליותר מצבים משהם הגיעו בעונות קודמות. לואלדס בעטו בעונה שלמה של ליגת אלופות, בערך את אותו מספר כדורים למסגרת, שבעטו לג'ו הארט במפגשים נגד ריאל וסיטי (בנפרד). זה שואלדס סופג שערים מבעיטות למסגרת באחוזים של קליעות עונשין בכדורסל זה נושא אחר. העונה כאמור קשה לשפוט את משחק הלחץ, פשוט כי שאין הגנה אתה לא יכול להרשות לעצמך ללחוץ. שישחק ההרכב המלא הענין הזה יעמוד למבחן.
אני חושב שהכתבה שהובאה כאן על ברצלונה היא פלצנית ברמות, הכותב פשוט מלא בעצמו. אני לא יכול לשפוט את "עידן פוסט-גווארדיולה" גם כי לא עבר מספיק זמן וגם כי לא ראיתי מספיק, אבל טבעי לחלוטין שברצלונה תיחלש מתישהו. כמה זמן אתה כבר יכול למשוך בפסגה באופן כה מובהק (גם מבחינת תארים, בעיקר מבחינת הכדורגל שהם מציגים).
הוא לא טען על היחלשות מקצועית, כמו על נטישת הנעת הכדור בכל מחיר (כפי שזה בא לידי ביטוי, למשל, בהרחקות של ואלדס. חבל רק שבסופר קאפ הוא לא שמע על המדיניות החדשה). שזה נכון במידה רבה, במגבלות מה שאפשר להסיק מההרכבים הדי חסרים שראינו עד עכשיו. הנקודה היא שהוא מגזים בענין (בכל זאת החזיקו 70 אחוז מהזמן בכדור מול פאקינג ריאל מדריד שבאה לשחק הפעם יותר כדורגל מהרגיל) ובעיקר הוא מציג את זה כסוג של אסון שמצדיק כתיבת קינה בסטנדרט של הומרוס ולא כהתאמה מקצועית סבירה להליכה קיצונית מידי לצד השני. כמו הרבה מקרים אצל אלון עידן, מידה מסוימת של האמת היא בסך הכל תרוץ לניסוח פלצני שמטרתו העיקרית היא שאנחנו נסיים את הטור עם התפעלות מרמת הכתיבה.
אין ספק, ברצלונה בשנים האחרונות לקחה תארים בקצב, עשתה זאת בכל החזיתות ושמרה על עקביות, אבל בשורה התחתונה אין פה רצף, אין שושלת, קבוצה כזו גדולה תהיה חייבת להיזכר בעוד 30 שנה, ככזו שנביט לאחור ונגיד הנה- העליונות הביאה לכך שברצלונה הגדולה של שנות 2008-2013 זכתה ב-3 אליפויות אירופה רצופות (נגיד.. 2-3-4, לא משנה), זה בינתיים לא קורה- זה עוד יכול לקרות- ואין לי ספק שזו הסיבה שאין מה לדבר בברצלונה על שובע. ניתן לראות את זה במשחקים של ברצלונה, במיוחד בשלבים המכריעים באירופה, והאמת שגם במשחקי הליגה- הם לא שבעים, יש שם רעב עצום- כי אני בטוח שבראש שלהם יש בדיוק את העניין שאני מדבר עליו- הם רוצים לעשות את זה, הם רוצים ליצור רצף שלא ישכחו באירופה, הכדורגל אומנם היה שונה, אבל ריאל מדריד האגדית עשתה את זה בשנות ב-50, בברצלונה מאוד רוצים לעשות אפילו חלקית מזה (מבחינת תארים) גם עכשיו. התשוקה שם לניצחון היא עדיין עצומה, מספיק היה להסתכל על הפנים של שחקני ברצלונה אחרי השער של טורס, כדי להבין ששבעים הם ממש לא- מבחינתם יש מטרה וזה להיות באמת בלתי מנוצחים, את הכלים יש להם, ואני חושב שעדיין לא מאוחר בשביל זה. בקשר לצ'לסי- עזוב אותך סיבות, זה לא משנה- עובדתית, ברצלונה לא ניצחה את צ'לסי ב-2 משחקים.
http://img443.imageshack.us/img443/3331/1350671419extrasmosaico.Xxx הסבלנות של ויאה פוקעת. החלוץ הספרדי שלא שותף ולו דקה אחת בסופר-קלאסיקו מתכוון לחכות עד חג המולד ובמידה וימשיך להיות שחקן רוטצייה בלבד הוא יבקש שיחה עם טיטו כדי לבדוק האם הוא עדיין שחקן מרכזי בעיניו בסגל ולא פוסל את האפשרות לעזוב. בבארסה עשויים לשקול לוותר על החלוץ בעיקר בגלל שכרו הגבוה - 8 מיליון יורו בעונה, בדומה לצ'אבי ואינייסטה, כשרק מסי מרוויח יותר. מה ששובר את ויאה נכון לעכשיו הוא הפיחות במעמדו בנבחרת ספרד והוא כבר חושב כנראה על מונדיאל 2014. בכל מקרה, ויאה הדגיש כי כרגע רק הצלחת הקבוצה מעניינת אותו והוא ממש לא מתכוון לעשות בעיות בחדר ההלבשה.
אני חושב שזה פתטי לקבוע באמצע אוקטובר שברצלונה של טיטו בנסיגה. על מה ולמה? אז נכון, תואר הסופר קופה הלך לריאל מדריד. אבל באותה נשימה צריך להזכיר את העובדות הבאות: פער 8 נקודות מריאל מדריד בשלב כ?כ מוקדם של העונה, ועד לקלאסיקו ברצלונה של טיטו הייתה רחוקה ניצחון 1 בלבד על מנת לקבוע את שיא המועדון עם הפתיחה הטובה ביותר בהיסטוריה סיכומים ושאר הפלצנות הזאת תעשו בסוף העונה
