איזה סוף? קובי עשה כבר הכל הוא לא צריך להוכיח שום דבר ליצורים כמוך. כבר בן 33 כשהקבוצה שלו בכלל לא פייבוריטית לזכות באליפות
לידיעת אוהד שיקאגו-גורדן תזכיר לי כמה אליפוית לקח גורדן עם חוטבי עצים ושואבי מיים וללא פיל גקסון בין 1985 ל 1990? ( רמז : זה מספר עגול ), אהובך הפסיד לא מעט פעמים סדרות פליאוף ( תשאל את בוסטון ודיטרויט ) אפילו ב 1995 לניקס שכלל לא הגיעו גמר ה NBA באותה עונה, ההיגיון אומר ככל שתגיע לסדרות גמר הסיכוי שתפסיד גדל יותר וקובי הגיע ל 7 ואהובך ל 6. ושוב פעם המנטרה כאילו הוא לקח אליפויות לבד וכולם מסביבו היו חוטבי עצים ושואביי מים אז בואו נמנה את אותם חוטבי עצים ושואביי מים : בי גיי ארמסטרונג, דניס רודמן, סטיב קאר, טוני קוקוץ,רון הארפר, הורס גראנט, גון פאקסון וסקוקטי פיפן, מה נאמר ממש חוטבי עצים ושואבי מיים גורדן ממש הביא את האליפויות לבדד עשה הגנה לבד חסם לבד וקלע את כל הנקודות לבד.
רוב האליפויות האלו של קובי מתבססות על התקופה בה שאק היה הדבר הכי בלתי ניתן לעצירה שנראה אי פעם בצבע של הליגה מאז צ'מברלין. בראיינט היה שחקן יחסית צעיר בליגה עם אחוזים גרועים והמון טעויות ולא היווה מרכיב מרכזי כל כך באותה תקופה, לפחות לא בהתחלה, כך שלא צריך למהר לשייך לו את שלושת האליפויות כאילו שהוא סחב קבוצה על הגב עם 22 נקודות למשחק באחוזים גרועים. הגדולה של קובי נמדדה שהוא הגיע לבשלותו המלאה בגיל 28-30 והוביל קבוצה לאליפות פעמיים. אין ספק שזו גדולה, אבל לא כמו של שחקן שהוביל ל 6 אליפויות.
מה זה צריך להיות הזוועה הזה? חוץ מהאליפות הראשונה קובי בראיינט נתן בין 25-30 נק' בגמרים שאחרי זה. שאק וקובי היו כמו לברון ווויד, רק שקובי היה יותר דומיננטי מוויד לא להאמין כמה פעמים הדיון הזה צריך להגיע לוויכוחים האלה על קובי בראיינט. אפשר לדעת מה אוכל אתכם מבפנים? שבו בשקט ותכבדו את השחקן הכי מעוטר בליגה כיום.
מה שמבדיל את קובי מהגדולים ביותר הוא שקובי תמיד מנסה להידמות למישהו או להשתוות אליו בתארים. את הגדולים באמת אף פעם לא עניינו השוואות ודברים כאלו. את הגדולים באמת עניין לעשות הכל הכי טוב שהם יכולים בלי לחשוב על השוואה לשחקן עבר כזה או אחר. קובי בנה את כל המשחק שלו בניסיון להידמות למייקל ג'ורדן. דימיון יש, בעיקר ביכולת ההתקפית, אבל שם זה נעצר - בדימיון. אחרי שזכה ב 3 אליפויות ככוכב משני בקבוצה שהכוכב הראשי שלה היה שאק (כוכב משני ולא שחקן משני) הוא החליט להפוך בכוח לכוכב הראשי ועל הדרך גרם כנראה להפסד של אליפות או 2 פוטנציאליות ואולי גם יותר מכך. כל זאת רק כי האגו שלו לא איפשר לו להמשיך ולזכות באליפויות לצד שאק. אחרי ששאק זכה באליפות מספר 4 (עם ווייד) קובי התחיל ב"מרדף" להשתוות לשאק. ואחרי שהשווה את מספר האליפויות של שאק קובי מנסה להשתוות לג'ורדן באליפויות. ג'ורדן מעולם לא ניסה להשתוות לאף אחד אחר. הוא פשוט היה ג'ורדן. טוב ככל שיכל להיות. מקורי. אמיתי. שחקן כדורסל מושלם עם אישיות שנויה במחלוקת, אבל אותנטי ואמיתי בכל מילה או מהלך שעשה. כשהוא התחיל לזכות בתארים אישיים של MVP ומלך הסלים ושאלו אותו על כך, הוא אמר שהוא לא עשה כלום אם הוא לא זכה באליפות. מי שזוכר אותו מחבק את גביע האליפות ובוכה במשך דקות ארוכות (היה מרגש ביותר רק לראות אותו), יודע שג'ורדן גם התכוון לכך. אחרי 3 אליפויות הוא פרש כאלוף בשיאו כי הרגיש שלא נשארו לו אתגרים. הוא לא ניסה להשתוות למג'יק עם 5 אליפויות או לאף אחד אחר. הוא פשוט פרש כי לא הרגיש יותר את הדרייב הפנימי הזה שדחף אותו בשנים אחרות. כשמייקל חזר אחרי שנתיים הוא לא חזר בשביל להשתוות למישהו או להידמות למישהו. הוא חזר כי חזרה לו התשוקה למשחק ולניצחון. מג'יק לא שיחק בשביל להידמות לאף אחד אחר. גם לא בירד, או קארל מאלון. בארקלי או אלאג'ואן או דאנקן (דאנקן הוא בכלל קלאסה אחרת מבחינת האישיות שלו) כולם שיחקו בשביל עצמם. ד"ר ג'יי, צ'מברלין, ראסל, ג'רי ווסט - אף אחד מהם לא ניסה להידמות למישהו אחר או להשתוות למישהו אחר. אפילו לברון או דוראנט (שקצת מוקדם לדבר עליו היום עם כל הגדולים הללו) עושים רושם שהם לא מנסים להידמות ולא להשתוות לאף אחד אחר. אצל קובי זה אחרת. הוא כל הקריירה משדר שלא מספיק לו להיות טוב בזכות עצמו, אלא הוא רוצה להיות דומה למייקל, להשתוות לשאקיל, להיחשב בין אוהדי הלייקרס לגדול יותר ממג'יק. מבחינתי זה מינוס גדול באישיות שלו. שיקאגו בהנהגת מייקל הייתה אחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה. אבל זה קודם כל בזכות מייקל. תוציא משם את מייקל ותקבל קבוצה טובה ולא יותר. השחקנים היו לא רעים, אבל חוץ ממייקל לא היו שם ענקים. מה שהפך את הקבוצה לכזאת טובה היה התלכיד הקבוצתי החזק שלה. בקבוצה שיחקו: מייקל ג'ורדן - השחקן הגדול בהיסטוריה וכל מילה נוספת מיותרת. סקוטי פיפן - שחקן משלים אדיר לצד ג'ורדן, אבל לא ברמה של ווייד, ווסטברוק, טוני פארקר / ג'ינובילי או גאסול למשל. רודמן - ריבאונדר מצויין, שחקן הגנה טוב ומוגבל מאוד מאוד התקפית. שחקן שהתאים לתלכיד הקבוצתי ליד מייקל ג'ורדן, אבל לא שחקן שמתאים לכל קבוצה ובטח לא המגן הטוב בהיסטוריה. רחוק מזה. טוני קוקוץ' - שחקן שישי טוב, אבל רחוק מלהיות ברמה של לאמר אודום או הארדן למשל. לוק לונגלי - גוש בשר גדול שנתן גוף והשתלב בתלכיד הקבוצתי, אבל ממש לא שחקן טוב כאינדיבידואל. ממש ממש לא טוב אפילו. סטיב קר - קלעי שהשתלב בתלכיד הקבוצתי לצידו של ג'ורדן. רון הארפר - רכז סולידי באמצע שנות ה 30 שלו שעשה את העבודה שלו. לא יותר. פחות טוב מרמון סשנס למשל. אני אומר שוב - הגדולה של שיקאגו היתה בתלכיד הקבוצתי ולא בשחקנים הבודדים. הגדולה השניה היתה שהיה לה את ג'ורדן.
מייקל גורדן אמר לא פעם ולא פעמיים ( ואני בעצמי ראיתי בראיון וידיאו שלו ) שהאידייול שלו היה ד"ר ג'יי ושהוא לקח לא מעט אלמנטים מהמשחק לו ושיפר אותם, אז תפסיק לנסות להסביר מה עשה גורדן מחדש שחלקם הרב הוא לא באמת " מחדש " כך שהדברים שידועים לכל. ודבר נוסף מייקל גורדן שלך לא היה נשמה טובה כמו שאתה חושב מסתבר שהוא עשה לא מעט בכדי אייזיה תומאס לא יהיה בסגל של נבחרת החלומות ב 1992...
הם שחקני כדורסל לא אמא תרזה. גם קובי וגם ג'ורדן היו טיפוסים די מגעילים אבל ספורטאים ענקיים. הסיבה שקובי עדיין אחד השחקנים הטובים בליגה בגיל שלו, זאת התחרותיות המדהימה שלו. ביום שהוא ירגיש שיש סיכוי שהוא ירד ברמה, הוא בחיים לא ימשיך וייראה כמו קריקטורה של עצמו.
אם זה היה נכון אז אחרי משהו כמו 30% מהשדה מול שחקני זבל באולימפיאדה אולי הוא כבר היה בתהליכי תיכנון הפרישה. לדעתי הוא כן מקבל את הגיל שלו יפה ויודע ש 100% הוא כבר לא יהיה.
לטעון שסקוטי פיפן לא ברמה של שחקנים כמו גאסול וג'ינובילי? טוני קוקוץ' רחוק מלהיות ברמה של אודום? http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/huh.Xxx רוד בוי אתה גונב דעת. טוב לראות שאתה נכנס לראש של קובי כל כך טוב ויודע מה עובר עליו ועל שחקנים אחרים. קובי התחיל מרדף? מה עובר עליך? אם הוא היה מנסה לזכות בכמה שיותר הוא היה נוהג כמו לברון ועובר בטרייד. במקום זה הוא חיכה שיתנו לו חיזוק בלייקרס. הוא סבל כמה עונות בידיעה שאין לו צ'אנס להילחם על טבעת ועדיין חיכה. לברון ג'יימס היה בקבוצה תחרותית והגיע איתה לגמרים ועדיין נכנע ללחץ של אליפות. ואז אתה טוען שהוא לא רוצה להשתוות לאף אחד. אבל העיקר שקובי הוא זה שעושה מרדפים אחרי טבעות. אתה פשוט גרוע
תחרותית :aaarofl: הוא הצליח להפוך אותה לתחרותית וזה היה הישג עצום. מה נשאר מהם אחרי שהוא עזב? גם מאבק על מקום 29 מול המקום ה 30 בליגה הוא תחרותי.
מה זה משנה? העובדה שהוא הגיע לשלבים הסופיים בכל עונה ועדיין לא היה לו זין להישאר והוא רצה לתפוס טרמפ לטבעת.
תרשו לי לקטוע טקס טחינת המים והאוננות השבועית שגרמה לי כמו תמיד לשקול בכובד ראש התאבדות בפעם ה-835 מאז שהצטרפתי לפורום, ולהודיע שהטרייד הוא כעת רשמי. סה"כ כמו שרשמתי בהודעה מעל אבל עם כמה שינויים קלים הלייקרס שולחים : אנדרו ביינום, ג'וש מקרוברטס, כריסטיאן איינגה, בחירת סיבוב ראשון ב-2017(לוטרי פרוטקטד), בחירת סיבוב שני ב-2015. הלייקרס מקבלים : דוויט האוורד, כריס דוהון, ארל קלארק --- פילדלפיה שולחים : אנדרה איגודאלה, ניק ווצ'ביץ', מו הארקלס, בחירת סיבוב ראשון ב-2013(לוטרי פרוטקטד) פילדלפיה מקבלים : אנדרו ביינום, ג'ייסון ריצ'רדסון. --- דנבר שולחים : אל הארינגטון, ארון אפללו, בחירת סיבוב ראשון ב-2014(לוטרי פרוטקטד), בחירת סיבוב שני ב-2014. דנבר מקבלים : אנדרה איגודאלה --- אורלנדו שולחים : דוויט האוורד, ג'ייסון ריצ'רדסון, כריס דוהון, ארל קלארק אורלנדו מקבלים : ארון אפללו, אל הארינגטון, ניק ווצ'ביץ', מו הארקלס, ג'וש מקרוברטס, כריסטיאן איינגה, 3 בחירות סיבוב ראשון עתידיות, 2 בחירות סיבוב שני עתידיות.
