http://img832.imageshack.us/img832/6407/2012nbaplayoffs.Xxx בלתי ניתן לפיצוח - על גמר המזרח (מתוך וואלה). משחקי יום ראשון לפנות בוקר (10.6): http://files.dailycontributor.com/wp-content/uploads/2010/05/eastern-conference-finals.Xxx 3:30 בלילה: http://img98.imageshack.us/img98/2394/eastseries7banner.Xxx מיאמי מארחת את המשחק 3:3 בסידרה. * המשחק בין מיאמי לבוסטון יועבר בשידור ישיר בערוץ ESPN.
לברון מכנס את החבר'ה לנאום מוטיבציה שלו רגע לפני המשחק. https://dl.dropbox.com/u/6504736/Oriya/NBA/571441042%20-%20Copy.Xxx
גיבורים בירוק! באו ונתנו פייט מדהים למרות העייפות והברכיים הגמורות, כבוד! לראות את דוק ריברס דומע אחרי החיבוק עם גארנט היה אחד הרגעים המרגשים ביותר של הפלייאוף. מישהו מהשלישייה המופלאה עשוי לטעמי לפרוש כבר בקיץ ואני מעריך שזה יהיה ריי אלן אבל בכל מקרה אני הולך לחפש כל כובע שיש לי בבית על מנת להסיר אותו בפני השחקנים הנהדרים האלו. מילה לגבי הגמר, מת שהתא'נדרס ייקחו 4 -0 אבל אסתפק גם ב 4 -3.....
לא יודע איך הייתי שורד לילה כזה בתור אוהד בוסטון. כל כך הרבה אמוציות, כל כך הרבה זכרונות, עתיד לא הכי ברור (אם כי רונדו זה חתיכת סלע לבנות איתו). עצם העובדה שעם כל כך הרבה פציעות וקילומטראז' הן מבחינת קריירה והן מבחינת פלייאוף 2012 הם הובילו הלילה לאורך כל המשחק עד 6 דקות לסוף אומרת את הכל על הלב הבלתי נגמר שלהם. בסופו של דבר הרגליים קרסו והם הפסידו לחבורת אתלטים שרצה, קפצה, זינקה, הטביעה וקלעה אבל לפחות עשו את זה לאחר שהקריבו כל איבר בגוף. בתור אוהד ניקס שאין קללה ומחלה שלא איחלתי לכל הסגל שם בכל משחק נגדנו אי אפשר היה שלא להעריך, להתפעל ולנצור את הרגעים שהביג 3 יורדים מהפרקט אם אכן מדובר בפעם האחרונה. מדובר בזן נכחד של שחקנים שמתחלף לנו בזן של סיסיות נטולות כבוד. כבר כמה שעות אנשים מזיינים את המוח ש-KG ורונדו ירדו מהפרקט בלי ללחוץ ידיים ללברון ו-ווייד. כמה צבועים אפשר להיות? מצד אחד לא מפסיקים להתבכיין שמדובר ב"אתלטים עשירים ומפונקים שלא לוקחים ללב כמו האוהדים" ואז כשאנחנו רואים שהם כן, אחרי אחד ההפסדים הכי כואבים שיש, כזה שאולי מסיים להם עידן בלתי נשכח, או אפילו פאקינג קריירה, לצפות מהם לחייך ולהתחבק עם אוסף דושבג'ס שבאותו רגע רק בא להם לרצוח? חייב לציין שלברון הרוויח חזרה הרבה מההערכה שלי אליו ב-2 המשחקים האחרונים. זה עדיין לא אומר שאני אוהב אותו או מייחל להצלחתו אבל ההופעה האגדית שלו בבוסטון הביאה למיאמי למעשה את הכרטיס לגמר. היום ברבע האחרון הוא ניצל מיסמאץ' וסגנון הגנה מטומטם שלא אופייני לריברס אבל אלה בדיוק הדברים שביקרתי אותו עליהם בעבר ככה שגם כאן מגיע לו מלוא הקרדיט. הולכת להיות סדרה מעניינת מאוד עם אוקלהומה. סטרן מאונן בהנאה. הכסף שלי על מיאמי ולברון אגב. אל תנסו לחפש אגב שום הגיון, תחושת בטן נטו.
KG and Rondo would've stayed to shake hands but they were scared that they would knock D Wade on his back with that heavy contact.
שלום לכולם ומצטער על האיחור... http://img832.imageshack.us/img832/6407/2012nbaplayoffs.Xxx תוצאות משחקי הלילה: מיאמי היט - בוסטון סלטיקס: 88:101 (מיאמי ניצחו 3:4 בסדרה, והעפילו לגמר ה-NBA) מיאמי היט עלתה לגמר ה-NBA (מתוך וואלה). דוק ריברס: "אמרתי ללברון שיילך לגמר ויעשה את זה" (כולל קטע וידאו, מתוך וואלה) קבוצה סוף הדרך - סיכום גמר המזרח (מתוך וואלה) * הלילה לא יתקיימו משחקים בפלייאוף ה-NBA. גמר ה-NBA יפתח בלילה שבין שלישי לרביעי ב-4:00.
סדרת הגמר צפוייה הייתה להיות מרתקת לולא השיפוט בליגה, חבל, התגעגתי לכדורסל בלילות ומדגדג לי להתעורר ולהזריק קפה כל היום. בכל מקרה, גם כאן הת'אנדרס פייבוריטים בשל היותם קבוצה מלוכדת וקשה מאוד לפיצוח. אי אפשר לחיות רק מאייסולשן מול קבוצה כזו ואפילו מול הסלטיקס זה כבר בקושי הספיק להיט ודרש התעלות של שחקנים. עמדת המאמן קריטית כאן ובמיאמי המאמן הוא לברון והעוזר מאמן הוא וויד (אין מאמן). על הנייר זה נראה שלא יספיק למיאמי ביחסי הכוחות, אלא אם כן יהיה להם מזל והמצ'אפים בהגנה מאוד יתאימו.
זה לדעתי ההבדל העיקרי כאן בין הקבוצות, שזה משהו שהיה אפשר לשם לב מתחילת העונה. בעוד מיאמי במשחקים הצמודים לא יודעים מימינם ומשמאלם, כשהתרגיל אולי הכי טוב שלהם הוא כזה שמשחרר את האסלם לחצי מרחק(ואם אני לא טועה הם גם הלכו עליו ברוב המשחקים המכריעים השנה גם בעונה הרגילה), וספולסטרה עדיין נראה אובד עצות בדקות האחרונות של המשחק - סקוט ברוקס נדמה שלמד לקחים והתחיל אשכרה לאמן כדי לשם את הקבוצה ובעיקר את השחקן הכי טוב שלו במקום הכי טוב כדי לקלוע. אם פעם דוראנט היה מנסה להשתחרר פיזית משחקנים בלי כמעט שום תרגיל ובסופו של דבר מקבל את הכדור מאחורי קו השלוש כשהוא לרוב מגיע לזריקה סופר קשה - או לחלופין מוכרח לתת את הכדור לווסטברוק(שקיבל אותו לרוב במקום הארדן) - השנה OKC שידרגו את עצמם לגמרי, ועם 2-3 תרגילים מאוד פשוטים ומאוד יעילים, ועם קבלת החלטות נכונה לרוב (הכדור בידיים של הארדן), הם הפכו לקבוצה שיודעת מה היא רוצה בסוף המשחק, ולרוב משיגה זריקה עם אחוזים גבוהים מאוד ומבצעת מצויין. הארדן בפיק אנד רול, דורנט מגיע מתוך הצבע אל איזור קו העונשין אחרי מספר חסימות ואו תופס את הכדור שם ואז גורם פשוט לבילבול ענק בהגנה ומוציא את הכדור לאחד הקלעים(לדוגמא השלשה של הארדן במשחק מספר 6), או שלוקח את זה על עצמו כשהוא מתי שהוא תופס את הכדור באיזור כזה הוא פשוט בלתי ניתן לעצירה (הם הריצו את אותו התרגיל כמעט 10-12 פעמים רצוף במשחק מספר 3 או 4 מול סאן אנטוניו, ולספרס פשוט לא הייתה תשובה). --- עוד דבר שאני חושב שיהיה מאוד מעניין לצפות, הפעם מהצד של OKC - הוא איך דוראנט יגיב ויתנהל בסדרה בה הוא פחות או יותר היחיד שיכול לשמור על לברון ג'יימס בכל רגע שהם על הפרקט בלי יותר מידי עזרה. זה בהחלט משהו שלברון הוכיח שיכול לעשות, לשמור על אותו רמת אינטנסיביות ואיכות גבוהה מאוד הגנתית בכל פוזשן - בעיקר על השחקן ההתקפי הטוב של היריבה לאורך סדרה שלמה - ויחד עם זאת להמשיך להיות זה שלרוב סוחב את הקבוצה שלו התקפית. דוראנט מאוד השתפר הגנתית השנה, וכבר הראה לנו במשחק מול מיאמי בעונה הרגילה אולי בפעם הראשונה בקריירה במשחק ההוא מול מיאמי בOKC, שהוא יכול לקחת על עצמו שחקן בסדר הגודל של לברון ופשוט לסגור אותו הגנתית בצורה אדירה עם האורך המפחיד שלו - אבל זה ממש לא אותו דבר כמו מה שהולך להיות לו בסדרה שלמה וארוכה בבמה הכי גדולה. ספלושה יעזור כמה דקות אבל בעיקר יהיה על וויד וממש נחות פיזית מלברון - ולOKC אין ממש סטופרים אמיתיים בעמדת הSF כמו שרוב הקבוצות דאגו להחזיק במזווה בדיוק למקרים כאלה - ככה שכל ייפול על דוראנט והסדרה הזו היא ממש מבחן רציני מאוד להגנה של דוראנט והיכולת שלו לשמור על עצמו פעיל ב-2 הצדדים מול אולי השחקן הטוב בליגה זה גם מה שעושה את הסדרה הזו כ"כ מעניינת, כי זה באמת SHOWDOWN אמיתי בין 2 השחקנים הטובים בעולם כיום ב-2 צידי המגרש פוזשן אחרי פוזשן(לרוב) בסדרת הגמר של הNBA. אי אפשר היה לבקש תסריט יותר טוב מהבחינה הזו.
מוראד, אני מסכים איתך של-OKC יהיה קשה מאד לשמור על לברון, אבל דווקא ספולושה מסוגל לחסל את ווייד. ההגנה של השוויצרי מספיק טובה כדי להוריד לווייד את הביטחון. במצב שכזה המפתח למיאמי תהיה מי יעזור ללברון ג'יימס? לדעתי חשוב גם לציין את עניין הביתיות. אם אני לא טועה המשחקים יתקיימו בצורה קצת אחרת ממה שאנחנו רגילים, לא? פותחים שני משחקים באוקלהומה סיטי, ואח"כ הולכים לשלוש משחקים בפלורידה כדי לסיים בביתם של התאנדר. בצורה הזאת תהיה למיאמי עוד יותר קשה כי לדעתי אין סיכוי שהיא מנצחת את כל השלישייה שלה בבית.
לא בטוח שגם לדאלאס היה את האיש הנכון כדי לשמור על לברון (וספק אם יש כאלו בכלל בליגה) ועדיין הנעילה של הצבע ברמה הקבוצתית דאגה שללברון ולמיאמי נותר רק לזרוק מבחוץ. אם הת'אנדרס יגיעו לאותה רמת ביצוע של הגנה או אפילו רק קרוב לכך, זה יספיק. הדרך להתמודד עם הגנה כזו תלוייה ביכולת הקליעה של השחקנים המשלמים שישארו הרבה פעמים חופשיים מחוץ לקשת. בשליפה אני יכול לומר שאחת לשלושה משחקים בערך הם עושים את המוטל עליהם בצורה סבירה. זה משחק עוד יותר לידיים של אוקלאומה.
היום זה סוף כל סוף מתחיל. האמת? קשה מאוד לנחש איך זה יתפתח. אוקלהומה סיטי קבוצה טובה יותר, אבל מיאמי נראית רע(ב)ה יותר, בטח אחרי הגמר בעונה החולפת. אני מאמין שהמפתח לסדרה הזו הוא רסל ווסטברוק. מיאמי כבר הראתה שלמרות נחיתות בצבע, היא לא מאפשרת ליריבות שלה לטחון אותה. לעומת זאת, כשליריבות שלה יש שחקנים איכותיים בעמדות 2-3 והיא צריכה להציב עליהם את הצמד-חמד, לרכז של הקבוצה היריבה יש מרחב ליצור דברים ואין מי שיכסה אותו.
שתיהן יודעות לעשות הגנה מאוד טוב ומקשים מאוד את החדירה לצבע ובגלל זה לדעתי לא ווסברוק הוא המפתח. ההיתרונות של אוקלהומה בולטים בשתי דברים. 1. הגבוהים של אוקלהומה כן יהיו יותר דומננטים מאלו של מיאמי. אין להם בעצם גבוהים וגם אם נניח היה להם מאמן טוב אז לא היה להם דרך לשנות ההיתרון הזה שיש לאוקלהומה. 2. הדבר השני זו ההתקפה של כל חמיישית אוקלהומה והספסל שמגוונים יותר ממיאמי שאצלה משחקים צפוי עם שני שחקנים ששווים יחד (רק) 60 נקודות. האחרים תמיד בסימן שאלה ולכן מיאמי מסיימת משחקים לפעמים רק עם 80 נקודות ופחות.
