תכלס אין לי... אנגליה מרגיש הכי טבעי, בגלל שזו אנגליה ובגלל טרי ולמפארד, אבל זהו האמת. זה תמיד משתנה אצלי מטורניר לטורניר, כשהייתי קטן זה היה הולנד של קלייברט, דווידס וכו?, איטליה עם הדור הגדול ו המזדקן שלה... אני מניח שבטורניר הזה אני אהיה עם אנגליה וצרפת, שלדעתי תפתיע. לא אבכה על אף אחת... במיוחד אחרי שהחברה שלנו הרימו גביע גדול לפני שבוע.
תופעה למחקר העניין הזה שכל כך הרבה אוהדי ארסנל אוהדים את גרמניה. חלק ציינו זאת כאן וחלק עדיין לא, אבל יש כאן כמות לא מבוטלת ואני סקרן להסברים (אם ניתן בכלל להסביר).
כן אה, אבל אז לא הייתי מכנה אותם אוהדים אלא סתם כאלו שתופסים טרמפ על עוד נבחרת שכרגע אטרקטיבית. יש כאן כמה אוהדי ארסנל שאוהדים את הנבחרת מזה זמן. אם כבר אז אולי חלקם התחילו בגלל יינס להמאן http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx
השאלה היא על איזו כמות מדובר. אם מספרם של אוהדי המנשאפט המסורים אשר מעריצים גם את ארסנל אינו עולה על חמישה, בערך, סביר להניח שמדובר בסך הכל בצירוף מקרים משעשע (אחרי הכל, חפיפה בין זהות הליגה המועדפת שלך לבין נבחרת הכדורגל האהובה עליך אינה מהווה עניין הכרחי). ובכל זאת, במקרה שהכמות הזו תופסת נפח לא מבוטל מכמות אוהדי גרמניה בפורום - ייתכן שהבחנת בתופעה מעניינת הראויה לבדיקה רצינית (מנקודת המבט שלי, לפחות, קשה לעלות על קווי דמיון בין ארסנל לגרמניה שלפני עידן לאוו).
ספרד. כי בתור אוהד ברצלונה אני לא יכול אחרת. שצ'אבי אינייסטה פדרו ססק ואלדס פיקה ובוסקטס יהיו אלופי אירופה גם השנה, רק עם הנבחרת http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx אני גם אוהד מושבע של הטיקי טאקה ויכול להנות רק מלראות את צ'אבי ואינייסטה נוגעים בכדור, מה שמשעמם רבים אחרים למוות. חוץ מזה שבתור סוג של איחוד בין בארסה לריאל הנבחרת הזאת מייצגת את הליגה האהובה עליי מאז שאני זוכר את עצמי ולדעתי הכי טובה בעולם. וגם דויד סילבה שהוא עוד אחד מהשחקנים האהובים עליי משחק בה. מספיק סיבות :aaa21:
לא רוצה לסטות מהדיון, אבל בלי דרוגבה לא הייתם חוגגים כל כך בשבוע שעבר. לא ידעתי שהוא אנגלי. וחוץ מזה, כמה אנגלים יש כבר בצ'לסי?
בדרך כלל המסורת אצלי הולכת עם איטליה, אני לא מצפה לכדורגל סוחף והתקפי. אני מעריץ במיוחד את האנדרדוג, הבעייה אצל איטליה היא שלא רק שההגנה כבר לא "זקנה" כמו פעם, היא כבר לא קיימת. מאלדיני, נסטה, קנבארו וקוסטהקורטה כבר לא שם, נותר רק לסמוך על קייליני ובארזאלי שאיך לומר את האמת, לא מתקרבים בכלל לאותה רביעייה מופלאה שהזכרתי. בהתקפה דל פיירו, אינזאגי, ויירי וטוטי כבר לא שם, יאקווינטה לא זומן, ורק די נאטאלה עוד איכשהו עונה להגדרה של חלוץ איטלקי. אז עדיין אחזיק אצבעות לאיטליה, אבל גם ארצה לראות את גרמניה וצרפת מצליחות, ואת אריאן רובן מסוגל להרים את הראש ולהמשיך להאמין בעצמו. וכמה מהם פותחים בהרכב, או לפחות נספרים אצל די-מתאו?
