יובנטוס היא הקבוצה הראשונה בעולם שהשיקה ערוץ בiTunes, שיכיל את השירים שבחרו שחקני הקבוצה. השירים האלו גם יאוגדו לתקליט ויימכרו בכל חנות תקליטים, ככל הנראה קודם באיטליה ובאירופה ואולי אם בכלל בישראל, סביר מאוד שלא. אם תהיתם, אי אפשר לגשת לערוץ באייטונס מהחנות הישראלית. אלה השירים שבחרו שחקני יובה: 1. Queen - Don't stop me now (Buffon) 2. The Killers - When you were young (Vucinic) 3. Kasabian - Days are forgotten (Marchisio) 4. Coldplay - Every teardrop is a waterfall (Bonucci) 5. The Verve - Lucky man (Borriello) 6. Pearl Jam - Just breathe (Matri) 7. Oasis - Whatever (Del Piero) 8. Lady Gaga - The edge of glory (Pepe) 9. Bob Sinclair - Love generation (Pirlo) 10. Maroon 5 feat. Christina Aguilera - Moves Like Jagger (Storari) 11. David Guetta feat. Usher - Without you (Quagliarella) 12. Avicii - Levels (De Ceglie) 13. Guru Josh Project - Infinity 2008 (Barzagli) 14. The Black Eyed Peas - I gotta feeling (Padoin) 15. Pitbull - Give me everything (Caceres) 16. Marracash - Badabum chacha (Chiellini) 17. Jennifer Lopez - On the floor (Vidal) 18. Rhianna - Don't stop the music (Giaccherini) 19. The Fratellis - Chelsea Dagger (song played as goal celebration) 20. Paolo Belli - Juve storia di un grande amore (Official club anthem) בופון כהרגלו, מראה קלאסה ואיכות יותר מכולם. גם מירקו ומאטרי עושים רושם של רוקיסטים. אלכס גרופי של אואזיס ולכן ההחלטה מובנת. פפה, סטורארי, קוואליירלה, וידאל וג'אקריני כוסיות. אבל אנחנו אוהבים אותם כמו שהם. קראסיץ' ואליה מנודים אפילו מהדיסק.
זה נגמר http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/sad.Xxx הרגע של דל פיירו מוחלף וכל מה שמסביב הוא ללא ספק הרגע המרגש ביותר שלי בתור אוהד כדורגל. אין דברים כאלה. דבר כזה יכול לקרות רק ביובנטוס ולדל פיירו.
לא רוצה להיות קטנוני.... http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/rolleyes.Xxx, שחקן שהוא אגדה מהלכת, למרות יורו 2000 נזכור לו את הרגעים היפים שלו, חבל מאוד שההנהלה לא יודעת להיפרד כמו שצריך ובעטה אותו בצורה שכזו, לאניילי הנוכחי אין את הקלאסה של המשפחה.
גם לי יש קצת טעם רע לגבי העזיבה הזאת, אבל תיהיה בטוח שכל המהלך היה בהסכמת שני הצדדים. הבעיה הייתה בעיתוי ההודעה וחוסר סנכרון עם דל פיירו. התכוונתי יותר לסטנדינג אוביישן שהוא קיבל הן מהקהל, הן משחקני יובנטוס והן מאטלנטה. פשוט מדהים ומרגש לראות את זה.
6 שנים של חוסר ודאות, סבל, צפייה בהצלחות של אחרים הסתיימו להם ברגע שדל פיירו הניף את הסקודטו ה-30 באיצטדיון החדש. 6 שנים שבהם בכינו יותר משצחקנו, 6 שנים שחונות שלא ידעו הצלחות. והנה, זה סוף סוף קרה, יובנטוס חזרה לצמרת. אני לא אשכח את היום ההוא ב-2006 שבו שמעתי על רוע הגזרה. כל כך הרבה עצב ביום אחד אני לא חושב שמישהו אי פעם חווה בחייו כאוהד כדורגל. אבל שמרנו על הראש למעלה, כי אנחנו יובנטוס. אנחנו הכי טובים, וזה לא משנה מה יעשו לנו. אנחנו נתאושש, ואנחנו נחזור לפרק את כולם. לפרקים, בשש השנים הללו, חשבתי שהמילים הללו היו פיקציה זולה. שהגזרה אכן הייתה מרה מדי, שהגלגל לא יחזור ושהקאלצ'ופולי מחק את הגברת הזקנה כפי שהכרנו אותה. ג'נטלמן לא עוזב כל כך מהר את הגברת הזקנה שלו. היום זה היום שבו הג'נטלמן אמר שלום. ולמרבה הצער, שמחת האליפות קטנה לעומת העצב שהפרידה הזאת מביאה עמה. אתה ההוכחה החיה שיובנטוס בחיים לא איבדה את זה. אתה בשבילי, היית ונשארת, הנסיך הנצחי. וכשאני מסתכל עליך, אני רואה את כל מה שאני הייתי רוצה להיות. קשה לכתוב יותר מזה. הגעת כווינר הכי גדול וסיימת כווינר הכי גדול. אבל אני אתגעגע, אלכס. לא אשכח אותך לעולם. http://a4.sphotos.ak.fbcdn.net/hphotos-ak-ash3/s720x720/543243_10151745299420157_10150113734595157_24346461_562524287_n.Xxx
אני מאמין שלהיפרד עם אליפות זה קלאסי הרבה יותר מאיך שאתם נפרדים העונה מנסטה, גאטוסו ואינזאגי. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/icon_thumright.Xxx
שמישהו יביא סרטונים לאדם מאוכזב שלא הצליח לרכוש כרטיסים ולצערו העבודה לא איפשרה לו גם לראות בטלויזיה את הרגעים האחרונים של השחקן הגדול בתולדות המשחק ביובנטוס
