עם כמה שאני אשמח שנזכה בסקודטו, החתמתו הקרבה והצפויה של יקירנו בוריילו פשוט תשאיר לי, ואני חושב שלמרבית האוהדים שלנו, פשוט טעם רע בפה. כנראה שהיום 2 גולים מול קבוצות שירדו ליגה מקנות לעגלה חוזה ביובנטוס. עד שנפטרנו מהחמור הברזילאי ומרגלי הזכוכית, אנחנו נקבל טמבל חדש במקומו, בשביל שלא נרגיש בטעות בחסרונם של כל אותם "חלוצים". אם קונטה, שפשוט לא מובנת לי הסטייה שלו לבוריילו, יחתים את בוריילו, אפשר לנופף לשלום לאיזשהו חלוץ ברמה גבוהה. הרי בשביל מה? יש לנו את בוריילו! http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/rolleyes.Xxx
זה לא אותו דבר, קודם כל ההבדל בין המעמד של המועדונים הוא עצום, יובנטוס הוא המועדון המאותר באיטליה שחווה עונת רעות, לעומת ורונה הוא מועדון קטן. נגד ורונה שיחקו יובנטוס של פלאטיני, פיורנטינה של סוקראטס, אודינזה של זיקו, רומא של פרוצו ואינטר של רומיניגה. והמבחר של השחקנים הבכירים בקבוצות היום, לא משתווה למבחר שיש היום. ההישג של יובנטוס קונטה גדול אבל הוא רחוק מלהיות ההישג של ורונה.
לא מכתירים אלופות באמצע העונה. נענשנו היום על חטא ההיבריס, בתקווה שהסטירה הזאת תעיר אותנו לקראת המשחק מול קליארי, לכאורה קבוצה שסיימה את העונה.
:aa1: דינו זוף, שוער העבר האגדי של איטליה, לא מאמין שהטעות הפטאלית של בופון תשפיע עליו פסיכולוגית. "דברים כאלו קורים" הסביר זוף, "אין צורך לעשות מזה דרמה. אני חושב שבופון, גם אם איננו שכח מזה, חייב לשים את זה מאחוריו". "זאת הייתה טעות, שגיאה שיכולה לקרות כל הזמן. זה ללא ספק השפיע עליו באותו רגע, אבל אני לא מאמין שזה יגרום לבעיות ביום ראשון (במשחק מול קליארי)". "כל אחד בכדורגל, בכל מקצוע, עושה טעויות. ההבדל היחיד הוא שבעמדת השוער זה הרבה יותר ברור וגלוי, אך לא יותר רציני".
איזה אליפות! סוף סוף אחרי שנים של סבל. 90% מהאליפות הזו זה בזכותו של הגאון שנמצא בחתימה שלי :aaa8: אין מילים שיכולות לתאר את האושר שלי עכשיו.
השעה האחרונה בחיי הייתה אולי הדבר הכי חוויתי שחוויתי בחיים. את מאבקי הסקודטו ב-2004/05/06 חוויתי כילד קטן, כשהאהבה שלי לגברת הזקנה הייתה חלשה בהרבה (ועדיין חזקה מאוד). היום, כשאני חי יובנטוס, נושם יובנטוס, אני חווה רגע עילאי. וירגישו ככה כל אוהדי הגברת שהיו נאמנים לסמל ולמועדון גם בסריה B, גם בשנתיים הקשות במקום 7. פשוט הרגשה טהורה של... אושר. בצורה הכי טהורה שקיימת. העונה הזאת התחילה טוב. אחרי עונה איומה תחת דל נרי שהגיעה אחרי עונה איומה אפילו יותר תחת פרארה וזאקרוני, הייתי בטוח שהעונה תחת קונטה (לא שם גדול בתחום המאמנים, ואחד שהגיע מהסריה B ) ורכש לא כ"כ נוצץ תסתיים במפח נפש נוסף. אבל אז הגיע ה4-1 על פארמה שהיה כ"כ שונה ממה שהכרנו, ממה שחווינו בשנתיים האחרונות (אוהדי יובה), פתאום הקבוצה משחקת באצטדיון יפייפיה, משחקת יפה לעין, כובשת, משחקת חזק בהגנה, שהיא התחום שאולי הכי חששתי לגביו בתחילת העונה כשבונוצ'י בסוף נשאר. זה המשיך פחות טוב. בנצחונות דחוקים, אבל נצחונות, בהרבה תוצאות תיקו. אבל בשום שלב של העונה, פשוט בשום שלב לא היינו נמושות. בכל משחק גם כשלא ניצחנו הראנו אופי, תקפנו המון, שלטנו במשחק, היינו ללא ספק הקבוצה העליונה על המגרש. היינו קבוצה מעולה, גם כשהתוצאות הראו אחרת. ואז הגיע רצף התיקואים באמצע העונה ששבר אותי. הסיבה שלדעתי נעוצה בכך היא הפלאשבקים לשנתיים הקודמות שנלוו לתקופות לא מוצלחות במיוחד. אבל גם אז - תקפנו, שיחקנו כדורגל ושיחקנו כדורגל טוב תמיד. אחרי התקופה הזאת ניצחנו 8 משחקים ברציפות, וללא צל של ספק היינו הקבוצה הכי טובה באיטליה. עם חמישיות, רביעיות, שלישיות, נראה שהעניינים התחברו שוב. המשחק מול לצ'ה במחזור שעבר היה מפח נפש אדיר, במיוחד כשהטעות הנוראית הגיע מהסמל הבלתי מעורער שלנו, מהקפטן לעתיד, מהאיש שנשאר איתנו בליגה השנייה מיד אחרי שסיים מונדיאל מצוין והיה השוער הטוב בעולם. האדם שיובנטוס הייתה חשובה לו יותר מהכל. זה כאב לי, אבל לא איבדנו תקווה. וזה השתלם היום. אני רוצה להודות לכולם. לבופון, מאנינגר, סטורארי, קאסרס, קייליני, גרוסו, ברצאלי, בונוצ'י, ליכטשטיינר, דה צ'לייה, פפה, מרקיזיו, פדואין, פירלו (האחד והיחיד), וידאל, אסטיגריביה, ג'אקריני, קראסיץ' (אפילו לו), מארונה, ווצ'יניץ', אלייה, קוואליירלה, בוריילו ומאטרי. לא כולם שיחקו תמיד, חלקם היו "שרופים" של קונטה, אבל לכולם חלק מההיסטוריה שנעשית כרגע במועדון, שקטפה זה עתה פרי ראשון מבין שניים וקרובה לסיים את ההיסטוריה במחזור הבא, מול קהל הבית. המאושר. שכחתי ולא שכחתי שם אחד (או בעצם שניים). השם הזה היה האליל שלי מאז שאני זוכר את עצמי אוהד יובנטוס. האיש הזה הסב לי ולמיליונים בעולם כל כך הרבה אושר כל כך הרבה שנים. ההתרגשות בשיאה בעת כתיבת שורות אלה, ואני קצת מרגיש את המחנק בגרון. אני בחיים לא אשכח את הרגעים שהנסיך העניק לי, את הלשון הזו "שבאורח פלא" יוצאת בכל רגע שמח. אני חושב שברגע שאתה אוהד יובנטוס בשלב הזה של ההיסטוריה אין מנוס מכך. ואני מתקשה עכשיו. מתקשה להעביר במילים את האהבה האפלטונית שיש לי ולמיליונים בעולם עם דל פיירו, אבל זה משהו שאף אחד חוץ מאוהדי יובנטוס לא יבין ממילא. אבל הכי קשה לי לחשוב על האפשרות שזו תהיה האליפות האחרונה שלו ביובנטוס. הווינר האדיר הזה. כרגע פשוט מסרב להאמין. ועוד איש שאני דווקא מקווה ומעריך שיישאר שנים במועדון. אנטוניו קונטה שמו, והוא הקפיטאנו שלי לשעבר. ממנו קצת פחות חוויתי כשחקן, אבל האליפות הזו, תחת האימון המעולה שלו, תישאר לנצח. בתקווה איתו. http://answers.bettor.com/images/Articles/thumbs/extralarge/Antonio-Conte-keen-to-write-history-with-a-Scudetto-for-Juventus-149966.Xxx Legend. :aaa8: נ.ב- וכמובן תודה מיוחדת לקמוראנזי, נדבד וטרזגה. בלעדיכם אנחנו לא יובנטוס.
אליפות מאוד מאוד מרגשת, המילים לא יוצאות לי מהמקלדת מרוב אושר, אני חושב שחוץ מהאליפויות של בית"ר לא הייתי שמח ככה מעולם, פשוט עונה ענקית ולכל אחד ואחד שהיה שותף לה מגיעות רק מילים טובות, פשוט אושר עילאי, תודה לך יובנטוס, תודה לך קונטה רק בקשה אחת יש לי בעצם תחינה: תשאיר את אלכס, בלעדיו יובה זה פשוט לא יובה.
מזל טוב לגברת הזקנה עכשיו הליגה נראת לי טבעית שיובנטוס אלופת איטליה עוד פעם אחרי הכל קבוצה שלא מפסידה כל העונה חייבת לקחת אליפות.
