קיבלנו שנתיים-שלוש של שני ישראלים על המגרש בו זמנית וראינו כמה הם השתפרו....עזבו, אל תאשימו רק את הזרים בזה שאין לנו כישרונות כמו פעם, זה הכי נוח. מה לעשות נכנסנו לתקופה לא הכי מוצלחת מבחינת דור שחקנים, כי גם בתקופה של יותם, טל, יניב היו יותר משני זרים ועדיין הם נחשבו לישראלים בכירים בליגה. ותעשה לי טובה, אל תביא לי דוגמאות מהגועל שרץ על המדשאות בארץ מדי שבת, זה ממש לא דוגמא טובה. שם גם הבכירים משחקים כמו עגלות.
האלטרנטיבה למה שאתה מציע זה לסגור את הליגה. אין שום סיבה לליגה בישראל אם כל מי שמשחק שם הם אמריקאים. לא מדובר פה על עסק כלכלי כמו הפרמייר ליג או הNBA שיהיה אפשר להתעלם מהלאום של מי שמשחק. 2 ישראלים בכל רגע על המגרש זה לא הכוונה, זה אומר שאפשר להחזיק סגל שלם של זרים עם 2-3 ישראלים ולקוות שלא יפצעו. אין מקום ליותר מ3 זרים בליגת העל. ואין דבר כזה אין דור טוב, אין שום סיבה שפעם צמחו פה שחקנים כמו עדי גורדון ואמיר כץ והיום לא מלבד זה שהם לא זוכים לדקות משחק.
Mister Joe Cool, אני ממליץ לך לקרוא את הכתבה הבאה. 1) בוודאי שיש דבר כזה ש"אין דור טוב", או בצורה מדוייקת יותר לטעון הוא זה שהדור הנוכחי פחות מוצלח מקודמו בתחום כזה או אחר ולהפך. 2) זוהי עובדה ברורה לכל מי שעוקב אחר הכדורסל הישראלי בשנים האחרונות שהדור הנוכחי פחות טוב מדורות קודמים: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P170811/s.0.1708.100.2.9.Xxx לצערי גם לא נראה שהמצב הולך להשתפר לקראת העתיד הקרוב.
בדיוק, תמיד להאשים את מכבי בכל דבר. כל הנבחרות בכל הגילאים ירדו דרג ונכשלו לגמרי אז אי אפשר לבוא בטענות כל הזמן לבעיית הזרים כאן. אם היה פה חומר לעבוד איתו לא בטוח שהיינו רואים פה את רכבת הזרים הזאת.
יאללה, סגור את הליגה. הרי כרגע הליגה משוחקת בשביל דבר אחד: לראות כמה אפשר "לנגח" (אני לא אומר לקחת אליפות, כי זה לא נכון) את מכבי בשיטת הפיינל פור, מעבר לזה אין לך כלום. לא יורדות, לא קבוצות שהולכות ליורוליג, גם היורופח משוריין לירושלים גם אם זה לא נראה יל פני השטח, ככה שמלבד 2-3 קבוצות, כל השאר על תקן תיירים. אני הייתי מאלו שהלכו להיכל לראות את מכבי בגביע נגד אליצור רמלה, הייתי פנאט, הולך למשחקי ליגה. מהיום שהחל הפיינל פור המטופש הזה בתור קביעה לאלופה, מבחינתי הליגה מתה ואני כמעט לא רואה משחקי ליגה. יש אדריאטית, יש יורוליג ושייחנק קופל. על מכבי לא מאיימים בסגירת ליגה, שאר הקבוצות והאוהדים שלהם ייפגעו מזה וכמובן אוהדי ירושלים לא יידעו איפה לפרוק את השנאה.
מתי בכלל היו לנו כשרונות? ברקוביץ' וקטש היו כשרונות, גם שפר היה לא רע אבל כל השאר זה סתם יחסי ציבור. אני בדיוק כמו מדינות נטולות כדורסל כמו רומניה, שוויץ והולנד שמצליחות להבליח פעם בחיים איזה שחקן נ.ב.א לגיטימי או שחקן אירופאי טוב (מורשאן ברומניה, סאפולושה בשוויץ וסמיתס בהולנד). או בקיצור, אנחנו פשוט לא טובים בכדורסל, נקודה.
החוק הרוסי עזר לשחקן הישראלי להתבלט - זו לא שאלה בכלל. זו שיטה שדחפה את המועדונים להעצים ולהעשיר את השחקן הישראלי. השאלה שצריכה להישאל היא האם זה עזר לכדורסל הישראלי להשתפר. את האמת? לא חושב שיש הבדל גדול, לכן במצב העניינים הזה, אני מעדיף לראות את השחקן הישראלי.
The Yellow Diamond, לפני חמש שנים התייצבו ראשי איגוד השחקנים (עסקני הסתדרות שכל קשר בינם ובין ספורט מקרי בהחלט) מול מנהלת הליגה, תוך שהם מנופפים באיום השבתה כולל. "הכדורסלן הישראלי מקופח לעומת הזרים ואינו זוכה לאפשרות אמיתית להתקדם", טענו אז והביאו לעזרתם דוגמא מחוק ניסיוני שנעשה ברוסיה, הקובע מתן עדיפות לשחקנים מקומיים בחמישייה. "החוק הרוסי יאפשר לשחקנים ישראלים לפרוץ, יחזק את הנבחרות ויחזור את החיבור של הקהל למתרחש על הפרקט", הבטיחו אז לכולם. מנהלת הכדורסל שיתפה פעולה וקבעה חוק תקדימי, במסגרתו הובטח מקומם של שני שחקנים ישראלים בחמישייה בכל קבוצה, ללא כל קשר ליכולתם, כושרם או איכות הכדורסל שלהם. כבר אז התקוממו המאמנים ובעלי הקבוצות שראו את הנולד: זינוק עצום במשכורות הישראלים - גם כאלו שלא חלמו לשחק אי פעם בליגה הבכירה - שהפכו לסחורה הכי חמה בשוק, פגיעה קשה ביכולת ניהול המשחק של המאמנים, ירידה ברמת הכדורסל ופגיעה בנבחרות. אבל איש לא הקשיב. חמש שנים אחרי אותו יום נורא בתולדות הכדורסל הישראלי ניתן כבר לקבוע בוודאות: החוק הרוסי הוא אחד מאבני היסוד לכישלון העמוק והחריף שאנחנו חווים כעת. הוא יצר דור עצל, חסר מוטיבציה ומחויבות, כזה שלא צריך להשקיע ולהילחם על מקומו כדי להוכיח את מקומו בחמישייה. מעמד המאמן ירד לשפל חסר תקדים ושחקנים הרגישו חופשיים לייצר סקנדלים תקשורתיים בכל פעם שבה לא קיבלו את כמות הדקות המגיעה להם לפי דעתם. אבל חמורה מכל היא העובדה שבכל הזמן לא צמח כאן ולו שחקן אחד ראוי לשמו. הנה כמה שמות שהיו כאן הרבה לפני החוק הרוסי, כאלו שפילסו את דרכם אל הנבחרות והקבוצות המובילות בישראל בזכות נחישותם, מוסר העבודה והכישרון שלהם: מיקי ברקוביץ', דורון ג'מצ'י, עודד קטש, דורון שפר, עדי גורדון, פפי ת'ורג'מן, מאיר טפירו, ליאור ארדיטי, מוטי ארואסטי והרשימה ממשיכה עד אין סוף. אף אחד לא נתן לחבר'ה האלה הנחות, לא סידר אפליות מתקנות והעניק להם את מקומם בזכות תעודת הזהות שלהם. עכשיו נסו למצוא שם אחד ברמה הזאת שגדל כאן בחמש השנים האחרונות.
אותה תוצאה? סבבה. אז הם היו כוכבים בקבוצותיהם עם 3 זרים בעוד שעד היום למרות החוק הרוסי שמאפשר שני ישראלים בכל רגע נתון על הפרקט (הרי זה אותו דבר כמו פעם, לא?), הישראלים אפילו לא מדגדגים את קצה היכולת והכישרון שהיו לקודמיהם. אז מה פה דפוק? אולי בכל זאת הישראלים של היום לא כאלו מוכשרים?
אלעד - אתה אומר דברים נכונים, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה הפשוטה שנכון לעכשיו אין לשחקן הישראלי שום אפשרות להתפתח בליגה הבכירה בישראל וזה מצב עגום שצריך לתקן גם במחיר של פגיעה באיכות. זה שאין לנו אף שחקן צעיר ברמה של קורטני פלס או אדריאן בנקס, זה לא אומר שצריך לבטל לגמרי את השחקן הישראלי. כשאתה חוזר לאפשרות של שיתוף שחקן ישראלי אחד בלבד בכל רגע נתון, כשברוב המוחלט של קבוצות ליגת העל כמעט ואין שיתוף של שני שחקנים ישראלים יחד, אתה לא יוצר הזדמנות. שוב, נכון שהשחקנים היום לא מוכשרים כמו אלה ברשימה המכובדת שהצגת והם כנראה לא יהיו כוכבים גדולים ברמה ארצית או בין לאומית, אבל כיום המצב בליגה הוא כזה שהיא אפילו לא מאפשרת לשחקן הישראלי להפוך להיות שחקן ליגת העל מן השורה.
The Yellow Diamond, אני מאמין שאם הישראלים היו מספיק טובים, אפילו ברמה כזו של שחקן משלים ולא דווקא כשחקן מוביל, (רוב) המאמנים היו נותנים להם הזדמנויות. הבעיות של הכדורסלן הישראלי מתחילות הרבה לפני התחרות מול זרים על מקום בחמישייה. הנה לך סיפור מהכתבה המדוייקת של חנן זכאי: באולסטאר הנוער 2008 בלט כרמל בוכמן (2.05 מ'), כוכב הנוער של מכבי ת"א ומי שסומן כאחד הכישרונות הגדולים של הכדורסל הישראלי. כשפגשתי אז באולם את אבי אבן (מאמנו בנוער מכבי ומי שהיום משמש כראש הסקאוטינג במועדון), שאלתי אותו מה יהיה עם הילד שהיה רזה כמו גפרור ושחרר את הקליעה מאזור החזה. אבן הסביר לי ארוכות שאני לא מבין איזה כישרון גדול ושחקן נפלא הוא בוכמן. שנת 2011, בוכמן שזכה באליפויות בנערים ובנוער עם מכבי מנסה להציל את הקריירה בבני הרצליה אחרי עונה חלשה בליגה השנייה. כשכישרונות בגילו מובילים קבוצות ביורוליג, בוכמן קולע בקושי 6 נקודות בלאומית, וכן הוא עדיין רזה ועדיין יש לו קליעה עקומה. בוכמן הוא הדוגמא הקלאסית לכישלון הגדול של האיגוד: טיפוח הכדורסלן הישראלי. גם כשיש גובה וכישרון הוא מתבזבז על תארים שאף אחד לא זוכר. הבעיות ידועות לכולם: מי שמגדל את הילדים אלו הם בעיקר מדריכי כדורסל ולא מאמנים, ושגם הם עסוקים בהשגת תוצאות ולא בהקניית יסודות. יש ערב רב של מסגרות - מועדונים, בתי ספר, נבחרות, כשהמצטיינים משחקים בכמה מסגרות ובמקום לרכוש בסיס, לפתח קליעה ולבנות גוף, הם עסוקים בכלל בשינון תרגילי התקפה. אז מגיע הקיץ והם מגויסים לנבחרות, וגם שם הם עסוקים בשינון תרגילים ובאיך לנצח את היריבות. איגוד הכדורסל לא יצר מערכת אינהרנטית או חיצונית (במועדונים), שתקדם בניית כדורסלנים. לפוליטרוקים אין רצון/יכולת/חזון/שכל/כוח/כוונה/הבנה לעשות את זה. הבנה בפוליטיקה? יש.
ועדיין, אין שום סיבה שבליגה שבה אין יורדות, אין קהל ואין רווחים, לא ישחקו יותר מקומיים, גם אם פחות טובים מהאמריקאים.
