טוב, אז היום סוף סוף נזדמן לי לראות את יצירת המופת של סטנלי קיובריק (ז"ל), ואני חייב לומר שהסרט ענה על כל הציפיות שלי. הוא היה אמנם ארוך אבל כלל לא מייגע, ומעבר לעובדה שהיה בו משהו סוחף, והוא היה מעניין מבחינה קולנועית, הוא גם עורר מחשבות במישור הפילוסופי על החברה בה אנו חיים. 9.5/10 בסולם פולדש, קרוב לשלמות.
אה, ראיתי היום גם את Mean Machine, בכיכובו של הגדול מכולם, ויני ג'ונס. סרט מאוד מאוד נחמד, עשוי טוב (כיאה לסרטים הבריטיים בשנים האחרונות) ועם משחק פשוט מצויין של כמעט כל השחקנים בסרט, כשאני אישית בייחוד אהבתי את התפקיד של ג'ייסון סטאטהאם שלאט-לאט מבסס את מעמדו בתור אחד השחקנים היותר-מעניינים בבריטניה. אני מת עליו.
עזוב..מה אתה מבין? Twisted Nerve זה אחת הנעימות הכי מגניבות שיש... ואם כבר סרטים טובים. לא מזמן יצא לי לראות את סדרת הסרטים (סדרה...כולה שני סרטים), פיינל דסטיניישן, או בעברית - יעד סופי. מסדרות הסרטים הטובות ביותר שראיתי מעודי. מדובר בסרטי אימה, שהם נהרגים אנשים אחד אחרי שני, בסדר מסויים, שהמוות קבע. לא אספר יותר מידי בשביל אלה שלא ראו, אבל רק אמליץ בחום להוריד את הסרטים או לקחת את הדיוידי. בדיוידי של הסרט השני ראיתי גם את מאחורי הקלעים של הסרט ועוד כמה תוספות. שני הסרטים עשויים בצורה מדהימה, וגם שמים לב לשיפור שניחן מהסרט הראשון לשני. עוד מישהו ראה ואהב? ומי שלא - שישיגו ויצפו.
ראיתי את השני,ועדיין יש לי סיוטים שנופל לי סולם על העין.כנראה שאני לא הטיפוס לסרטים כאלה,אבל מי שאוהב אז זה סרט מומלץ.
ההגדרו הזו מתאימה לכמעט כל סרטיו של קובריק, כולל החלק של 'יצירת מופת'. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/biggrin.Xxx אבל אני אנחש שמדובר ב- "2001: אודיסיאה לחלל". אם יש לך סבלנות, זה משתפר מפעם לפעם. אז ראיתי כמה סרטים במטוס, וכמה בארה"ב. סיכומון. 1. ים של אש - 6/10. זהו הסרט הראשון שראיתי מאז ה- 9/11 ששב להתייחס לערבים כחיה מוזרה ולא יותר מזה. מכירים את ההפקות על חצי האי-ערב משנות ה- 70? אותו דבר. הסרט כולו עשוי ברוח הזו - הרפתקאה קאובואית עם שילוב תרבויות מוזרה. כל מי שיש לו פינה חמה בלב לסרטים שכאלה יהנה במידה מסויימת, ואם לא קטע corny במיוחד לקראת הסוף, הוא היה נחמד באמת. 2. ג'רסי גירל - 7/10. לכאורה, דרמה משפחתית דביקה וטיפוסית. מה זה לכאורה, באמת כך. אבל מאחורי המצלמה יש במאי עם כשרון אמיתי למצבים אנושיים, והוא מתחמק מהמלודרמה אליה היה נקלעים רוב השאר. הדיאלוגים שלו נשמעים אמיתיים, וכך יוצרים רכשות אמיתיים וטהורים. סצינת השיא בה ויכוח מתלהט בין גיבור הסרט לבתו עשוייה להפליא. גם סצינת הלידה מדהימה במעבר החד והחלק שלה משמחה לאבל. דבר טוב נוסף שניתן לזקוף לזכותו של קווין סמית', הבמאי, הוא שהוא יודע איך להוציא מבן אפלק תפקידים טובים. למעשה, סמית' ואפלק הם חברי ילדות, וסמית' נתן לו את התפקיד הגדול הראשון שלו עוד כאשר הוא היה אנונימי. ב"דוגמה", אפלק נתן הופעה כובשת כמלאך מבולבל, וב"ג'יי ובוב השקט" הפליא בפרודיה עצמית. פה, הוא מציג דמות אנושית ואותנטית. עוד הופעה מעניינת מאוד היא קמאו קצר של וויל סמית', בתפקיד משעשע ביותר. בקיצור, לכל חובבי הקיטש, קחו אחד שעשוי היטב. 3. Man on Fire - 7/10. בשעה הראשונה, מתבזבז הסרט על מלודרמה בלתי אמינה ועשוייה רע. בסצינה אחת, מסרב שומר הראש כוכב הסרט להוות חבר לילדה עליה הוא שומר, ובסצינה הבאה הוא כבר מאמן אותה לשחות. למה חל שינוי? אלוהים יודע. פרט לכך, הבמאי מבזבז את הטכניקה הדינמית שלו על צילומים דרמטיים מיותרים. ואז, דנזל וושינגטון נכנס למצב זעם והרס. בשעה הבאה, מחסל שומר הראש את כל מקסיקו סיטי. לוושינגטון יש נוכחות מדהימה, ולראות אותו יורק אש זו חוויה מהפנטת. לסצינות האקשן הסגנון של הבמאי מתאים היטב, ויחד עם הכעס הדולף של וושינגטון הסרט משתפר פלאים בחציו השני. 4. אני, רובוט - 7/10. במשך חצי השעה הראשונה, לא הפסקתי להשוות בין הסרט ליצירותיו של אייזק אזימוב. במשך חצי השעה הבאה, ניסיתי לדחוק את ההשוואות החוצה. אחר כך, הצלחתי להנות. לכל חובבי אזימוב, תנסו להתעלם. תשכחו ממנו. למעשה, עדיף להתעלם מהתסריט בכלל. הוא היה רע במקור, והנסיון לשלב בו את המוטיבים של גדול כותבי המדע הבדיוני עשה אותו רע עוד יותר. במקום זה, תהנו מהגודל ומסצינות האקשן הסוחפות. הבמאי אלכס פרוייס מנסה לעשות פיטר ג'קסון, עם ריחוף פרוע של מצלמות. בסוף, נראה לי, הוא פשוט צילם באופן אקראי, אבל התוצאות יפות. אז לכו, תהנו, תחזרו הבייתה ותקראו סיפור של אזימוב. 5. הגנרל - 7/10. זהו הסרט האילם הראשון שראיתי בחיי. האמת, קשה להתרגל. לא נהנתי מאוד במהלך הסרט, אך נשארתי אחריו עם מחשבות טובות. באסטר קיטון, האנטי-תזה והמתחרה הגדול של צ'רלי צ'אפלין, משתמש בתרגיל אחד מאוד מעניין. הוא שומר על פנים רציניות. הוא לא עושה בדיחות סלפסטיק, ולא הבעות מוזרות. באחת הסצינות, כדור תותח כמעט פוגע בו (אגב, כל הפעלולים אמיתיים, מה שאומר שכדור תותח באמת כמעט ופגע בו), הוא מסתכל עליו בשלווה ורץ בחזרה לתותח. אין כאן פאנץ' ליינס, אבל הסיטואציה עצמה קומית. אחרי שרואים אינסוף קומדיות אקשן מודרניות, מעניין לראות איך הכל התחיל. 6. ללכת על המים - 8/10 (ספוילרצ'יקים). ליאור אשכנזי משחק את הישראלי המכוער - הומופוב, שונא ערבים, גרמנים, מסוגר ורגזן. רק על ידי טיהור מרגשות אלה והפלת החומות הרגשיות הוא מסוגל 'ללכת על המים'. למעשה, הוא מסמל את הקהל, את הישראליות. התסריט של גל אוכובסקי מטפל מצויין בנושאים הטעונים של החברה הישראלית, בלי לסטות לקווים פסיכולוגיים ופילוסופיים מדי. האווירה קלילה, ובצדק. אווירה כבדה לא הייתה מאפשרת לסרט לזרום והייתה הופכת את הסרט באופן מיידי לתעמולה. בסך הכל, סרט מבדר, מהנה וחשוב מכך - אחד שגורם לחשוב. 7. חלון סודי - 5/10. בית בודד. רעשים בלילה. מטריד מוזר. מה חדש? כלום. מותחן טיפוסי לחלוטין, שראית כבר אלף פעם. טוויסט שקל לנחש, ושרואים מאלף מטר. ג'וני דפ מצויין כהרגלו, אבל הוא שחקן טוב מדי כדי להשתתף בסרטים כאלה.
התפוז המכני סרט ענק. הנה משהו קטן שכתבתי עליו בזמנו: "באחד הרגעים הגדולים של קובריק כקולנוען (ולא חסרים), הוא מציג את מלקולם מקדואל בתפקיד אלכס, שהוא התגלמות הרוע האנושית. הוא אדם חסר אמפתיה לחלוטין, מלא תאבת בצע והרס, איש ללא טיפת רחמים או אהבת אדם. זהו סרט עם אחת האקספוזיציות הקשות בקולנוע, כשאלקס הולך מנקודה לנקודה ומחריב אותה לחלוטין. קובריק בנה את הסצנות הללו בהדרגה, כאשר כל סצנה עולה בדרגת הרוע וחוסר הרחמים שבה. המעבר הזה וההפסקות המלאות בין סצנה לסצנה גורמות לצופה לחשוב שהוא ראה מספיק ולא מסוגל לעוד, ואז למרבה הפלא נפתחת סצנה חדשה, קשה יותר, שגורמת לאדם להבין שבסופו של דבר הוא מסוגל לכל הוא יכול להביט בשיא הרוע והשפלות מהצד ללא הפרעה. קשה לי להצביע על רגע קולנועי שכל כך הסכמתי איתו. הרי האדם מסוגל לכל להרוס, להשמיד ולפגוע, הכל כחלק מטבענו האכזרי. ברגע השיא הוא מכה אמנית עם פסל שבנתה. מטאפורה קלאסית. הבן אדם יפגע באחר ביציר כפיו ומתוך מה שיצר אותו טבע הרסני וחסר גבולות שלו. כשאלכס עובר הבראה, וכחלק ממנה מקבל טיפול שמוציא ממנו את כל השנאה שלו, הוא הופך לאדם חסר מגננות, מסכן וחלש. קובריק ניסה להציג את האדם ללא השנאה והאלימות כלא טבעי, כאדם מלאכותי ללא כושר הישרדות, שהחברה מתעללת בו. זהו הטבע אליו אנו נולדים. מה שקובריק מנסה להציג הוא שהאלימות, נוראית ככל שתהיה, היא חלק מאופיינו, ולא ניתן למגר אותה."
(הכינו את אבני הסקילה) נחשו איזה סרט ראיתי היום לראשונה? קיל ביל 1!!! חחח אתם יכולים לזרוק עליי את האבנים עכשיו. סרט טוב ביותר, פס קול מצוין! עכשיו לשאלה שמטרידה אותי, ורק אם אתם באמת יודעים את התשובה תענו לי: טרילוגיית מלחמת הכוכבים הפכה לסדרה של 6 סרטים, 1,2,3 הפכו ל-4,5,6 ושוחרר אימת הפאנטום (1 החדש) ומלחמת המשובטים (2 החדש). מה נסגר עם 3?!
2005. גיא, חזק. סצינת הסרט ב"תפוז המכני" היא הכי מצמררת ומטרידה שראיתי בחיים שלי. כמו כן, זה מתמודד רציני על העיצוב הטוב ביותר בכל הזמנים. ואיזה הופעה של מקדואל! אה, קובריק.
מן הסתם לסצינת הפתיחה. אין מה לומר, אקספוזיציה מצמררת. מישהו בזמנו שלח לי אתר שמדרגים בו את הסרטים הטובים ביותר אי פעם, אשמח אם מי שיודע ישלח לי, אני רוצה לעשות השלמה.
לא הצלחתי להבין את זה מההודעה שלו. גם לדעתי זו אחת הסצנות החזקות, אבל אני אישית חושב שהסצנה הכי חזקה בסרט היא הסצנה שבה מראים לגיבור את כל הסרטים, ואז מראים לכל המכובדים את ההשפעה...
