NBA 2012: מיאמי אלופה!

סלע, לנאש כמעט תמיד היו קבוצות מעולות, גם ב-2006 וגם לפני שנתיים שהוא הודח ע"י הלייקרס בגמר. אמרתי רק מחלק אסיסטים כי בקונטנדרית הוא יצטרך לשנות את סגנון המשחק שלו, זה אחרת שאתה משחק עם קובי וגאסול או פול פירס וקווין גארנט, לעומת גורטאט וגרנט היל. הכדור לא יהיה אצלו בתדירות שהוא עכשיו, בקונטנדרית הוא בעיקר יתרכז בלמצוא את האנשים החופשיים כי הם המוציאים לפועל ולא הוא. כמו כן, מי יודע עד כמה נאש יהיה טוב בלנהל התקפות, כמו שאתה אומר, במעמדים קצת יותר חשובים מעונה רגילה? אני לא ראיתי שהוא היה מדהים נגדנו לפני שנתיים, למעשה מבחינת קליעה, ברוב המשחקים בסידרה הוא היה בינוני ומטה וכך גם בפלייאוף 2006.

לחלק אסיסטים הוא ידע תמיד ואין ספק שהוא אחד הגדולים בזה, אבל בתור שחקן מוביל של קונטנדרית אני חושב שאין לו מה למכור והוא הוכיח את זה.

לברון ג'יימס חבר לווייד ובוש כשהוא בשיאו, זה לא שחקן בן 36, כמו פייטון ומאלון למשל, שעושה הכל כדי לסיים קרירה עם טבעת.


קפטן, אז מדוע הוא לא עוזב לקונטנדרית, כי הוא נאמן לפיניקס? אתה מכיר שחקן שלא רוצה לזכות באליפות? מצטער, אני לא. השוואת דרק פישר לא נכונה, כי פישר בבסיסו הוא שחקן משלים שהתועלת שלו דלה מאוד וכך גם המספרים שלו. נאש הוא שחקן מוביל בליגה והוא יצפה להחזיק הרבה בכדור, לנהל את המשחק ולזרוק לא מעט. כנראה שבקונטנדרית הוא לא יזכה לעשות את זה ולכן הוא מעדיף להישאר במקום בו הוא הכינור הראשון והמעמד שלו הכי בכיר. מניח שזה האופי של הבנאדם - מסתפק בלהוביל קבוצה שתגרד את ה-50 אחוז בעונה הרגילה במקום להתחרות ברמה הכי גבוהה. ומבחינתי זו בעיה. סורי.

 

אני לא מבין איך האתגר של לקחת קבוצה בינונית מינוס עח הגב לפלייאוף יותר קטן מהאתגר של להיות השחקן הרביעי הכי טוב בקבוצה שרצה לאליפות. כל אחד רוצה טבעת על האצבע, לא כל אחד יוריד את עצמו לזנות כדי להשיג אחת. אתה רוצה להגיד לי עכשיו שהאליפויות של פייטון ומורנינג יותר מכובדות ממה שנאש עושה כרגע?

 

להלן נתון אשר יסתור את הקביעה הזו: להוציא את ההפסד לסן אנטוניו בפלייאוף 2008, מספר הנקודות הממוצע של נאש למשחק במהלך הפוסט סיזן היה טוב יותר מהנתונים אותם העמיד בעונה הסדירה. כך, למשל, בפלייאוף 2010 הוא העמיד ממוצעים של 16.5 נקודות בעונה הרגילה, בעוד שבפלייאוף הם קפצו ל17.8 נקודות פר משחק; בפלייאוף 2006, בו הוא היה "בינוני ומטה", כהגדרתך, השתדרג נאש מ18.8 נקודות למשחק במהלך העונה הסדירה ל20.5 נקודות בפוסט סיזן - כולל תצוגת תכלית של 32 נקודות, 13 אסיסטים ושליטה מוחלטת במשחק השישי בסדרה מול הלייקרס, אשר הותירה את הסאנס בתמונת הסיבוב הבא, למעשה. "אין לו מה למכור בתור שחקן מוביל של קונטנדרית"? כדאי שתשקול זאת מחדש.

לאו דווקא נאמנות; ייתכן שהסיבה להישארותו של נאש בסאנס נובעת משיקולי אגו גרידא (כפי שציינת, ייתכן והוא פשוט אינו מעוניין לזכות באליפות כאשר הוא מנגן ככינור שני - בניגוד לכמה סופרסטארים אחרים http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/tongue.Xxx). בכל אופן, יש לזכור כי הצניחה של הסאנס החלה רק בעונה שעברה, לאחר עזיבתו של סטודמאייר ובעת שמר MVP כבר היה בן 36. עד לאותה נקודה, הוא היה השחקן הבולט ביותר בקבוצה אשר הגיעה לשלבים מתקדמים בפלייאוף כמעט בכל עונה. לאור העובדות הללו, לא הייתי קובע כי ההחלטה של נאש להעביר את שנותיו האחרונות בקריירה בקבוצה בינונית נטולת שאיפות לאליפות מעידה על "הסתפקות במועט" או "אופי חלש" - שכן לאורך מרבית שנותיו בליגה הוא עשה הכל בכדי לזכות בתואר.

 

קפטן, אתה יכול לראות פה http://sports.yahoo.com/nba/boxscore?gid=2010051913 את המספרים של נאש מול הלייקרס לפני שנתיים. ארבעה-חמישה מתוך ששת המשחקים בסידרה הוא היה בינוני ומטה, עם מספרים של 15 נק' ב-3 מ-11, 17 ב-5 מ-10 (עשה את רובן מהקו) ו-11 ב-4 מ-8.

ב-2006 אני זוכר כמה משחקים לא טובים שלו, כי ראיתי את הסידרה הזו המון אחרי הובלנו 1-3 בסידרה עם קובי אחד וחבורת פדלאות סביבו, אבל אני לא לגמרי בטוח מה היו המספרים שלו..

בכל מקרה, בתור שחקן מוביל בקונטנדרית, הוא לא הצליח. לא יודע מה עבורך נחשב הצלחה - האם גמר המערב הוא הישג כי לנאש היו שתי קבוצות נהדרות בשנים הללו. לטעמי בתור אופציה שניה או שלישית בקונטנדרית הוא כן יוכל להצליח. בלייקרס למשל, הוא יהיה שחקן חשוב וכל קשר בין תרומה שלו לבין אלו של פייטון ומורנינג לאליפות של ההיט, מנותק מהמציאות, כי נאש הוא עדיין שחקן מוביל, ולא רול פלייר זניח.

צריך לציין, אגב, שפיניקס איכזבה לא מעט שנים עם נאש, היא לא הגיעה לפלייאוף עם שאקיל, ועפה בסיבובים הראשונים די בקלות, למרות שנאש ואמרה היו יחד.

סלע, אני לא שמעתי שמישהו ביקר את גארנט וריי אלן כשהם חברו לפירס. KG סבל עשור במינסוטה ואלמלא היה עובר קבוצה, הוא לא היה זוכה באליפות וממשיך להיות מתוסכל. גם כך אלן, פאו גאסול ועוד. זה חלק מהעסק ואין כל רע בזה. שחקנים רוצים להצליח ומבחינתי מי שמקריב משכורת (מאלון, פייטון למשל) למען טבעת ראוי ליותר הערכה משחקן שיושב על חוזה מיליונים בקבוצה ממוצעת כי הוא 'נאמן'.

 

יש הבדל, הטרייד על גארנט הוא בדיוק כמו הטרייד על קלייד בתקופתו, הוא שיחק מספיק זמן בפורטלנד שהדרדרה מאוד בשנותיו האחרונות שם בשביל שהוא יעזוב לקבוצה עם שאיפות בשביל לזכות איתה באליפות.

 

כאן תוכל לראות את נתוני הסדרה בין הלייקרס לסאנס ב2006. מבוטחני שתבחין במהרה בהשפעה האדירה שהייתה לסטיב נאש על ההכרעה: במרבית ההתמודדויות הוא היה השחקן הבולט של הסאנס, והטענה הזו תקבל משנה תוקף במידה ותביט על משחק מספר 6 - בו הוא (ביחד עם טים תומאס) השאיר את חלום הפלייאוף של הסאנס חי ובועט.

על אילו "קבוצות נהדרות" אתה מדבר? להוציא את אמארה (אולי גם ג'יי ריץ'), לא היה לצדו של נאש אף שחקן משלים ראוי לרפואה. די במבט על ההבדלים התהומיים בין המספרים של שחקנים כדוגמת ראג'ה בל, בוריס דיאו, שון מריון וצ'אנינג פריי בתקופה בה הם שיחקו בשורות הסאנס לבין נתוניהם בקבוצות אחרות, נטולות סטיב נאש (אפילו סטאט מתקשה לשחזר את היכולת המפלצתית שלו במדי הניקס), כדי להיווכח בכך שמר MVP היה רחוק מלקבל חבורת שחקנים בשלה ומוגמרת. למעשה, היכולת שלו לשפר את השחקנים הסובבים אותו היא זו שהפכה את הסאנס לאימת המערב, ולא להפך.

נ.ב: שאקיל, אותו הזכרת, היה הניסיון היחיד של הסאנס להעמיד קבוצה טובה באמת לצדו של נאש - אך במקרה הזה, הוא נחל כשלון חרוץ (וצפוי מראש) מהסיבה הפשוטה שהדיזל לא התאים במאומה לשיטת הראן אנד גאן של הקבוצה.

 

לארי יוז היה כשלון חרוץ בקאבלירס אחרי עונה טובה בוויזארדס, גודן ואילגאוסקאס אותם שחקנים. הבעייה היא שבמשחק נגד הקליפרס זה רצף של החטאות מהעושין, אני לא רואה את קובי בראיינט מחטיא 3-4 זריקות כאלה.
עוד לא יצא לי לבדוק העונה, אבל בשנים קודמות לא ראיתי הבדל ענק בדק' שלברון לא על המגרש לדק' שהוא על המגרש בקליבלנד לפחות. חוץ מזה כמו שהזכרתי, בלי לברון(וגם בלי וויד) הם ניצחו את אטלנטה בחוץ ולא מדובר פה בשארלוט. כמו שכתבו פה- סטיב נאש עם שחקנים אלמונים הוביל את הסאנס להצלחות, אמנם הוא לא לקח אליפות ואפילו לא הגיע לגמר, אבל הוא לטעמי גם התמודד עם קבוצות חזקות יותר, אבל לא בגלל זה הם לקחו אליפות כי פשוט השיטה של הראן אנד גאן לא עבדה לה בפלייאוף ומה לעשות שבשיל אליפות אתה לא יכול להיות רך בהגנה.

אני מסכים איתך שהמדד האמיתי הוא בפלייאוף, אבל גם שם הוא וויד ובוש יהיו להם ערבים חלשים ושחקן ברמה שלו צריך גם לזהות אותו ואם הוא רואה שהוא לא פוגע לתת לאחרים לנצח, אם אתה קצת קצת ותיק אתה בטח מכיר את רוברט הורי, עשה על זה קריירה וכנארה שלברון לא ישג אותו בטבעות, אבל יהיו ימים שצלמרס, בטייר ואפילו בוש ובעיקר הצטרכו להתעלות על עצמם.
חוץמזה בפלייאוף ובסדרות הגמר בטוח יהיו משחקים צמודים ולברון כנארה לא צריך משחק צמוד כדי לחרבן את זה כמו המשחק השני בסדרת הגמר בעונה שעברה(תקן אותי אם אני טועה או השלישי אני כרגע לא הכי מאופס שהם עוד הובילו ב6 דק' האחרונות 16-17 הפרש והפסידו)

 

http://Xxx.mocksession.com/wp-content/uploads/2012/01/LEBRON-TONGUE.Xxx

http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/ph34r.Xxx http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/ph34r.Xxx http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/ph34r.Xxx

 

מגמת הספרס-יותר-טובים-בלי-מאנו ממשיכה:
שוב חלוקת נקודות שוויונית: פארקר-20, טיאגו-14, בלייר וגרין- 13 וקוואי- 11.
קוואי לאונרד הוא שחקן מדהים, המועמד המוביל לדעתי להיות רוקי העונה, מאז שהוא מקבל דקות הוגנות מפופ הוא מחזיר בגדול (אפילו שהוא בכלל לא משחק בעמדה שלו), הוא שם כבר כמה משחקים רצוף דאבל דיג'טס וגם הצליח להשלים דאבל-דאבל אפילו שהוא משחק קלע. אני רק מחכה לראות מה יקרה כשהוא יהפוך להיות הסמול פרוורד הקבוע של הספרס.
גם עמדת הסנטר שהייתה החלשה בסן אנטוניו הבעיות הולכות ונפטרות: מקדייס הקשיש פרש, בונר המסננת הפך לפרוורד ועכשיו בלייר וספליטר המצויינים מאיישים את העמדה הבעייתית.

 

זה מאוד קל לשכוח איך לברון פשוט הרג את בוסטון ושיקגו באותו הפלייאוף.

כמו שאמרתי, סדרת הגמר מעלה סימן שאלה לגבי לברון, אבל כל אחג יכול לפשל מדי פעם, וכן גם קובי פישל הרבה פעמים, ולפעמים היה לו את הורי שיתקן אותו.

נאש הוא לא השוואה נכונה, כי ההשפעה של רכז על המשחק היא שונה מאשר של פורוורד, באותה מידה יכולת להשוות אותו לווילט צ'מברליין, או שאקיל אוניל.
ובכדי לרצות אותך, ביחס להישגים הקבוצתיים של נאש בקריירה, לברון לא נופל ממנו וגם עולה עליו (ללברון שתי סדרות גמר).

אני זוכר את קובי מחטיא לייאפ מול סקרמנטו בדקות ההכרעה, וגם את ג'ורדן מפספס לא מעט, ואפילו נוגח בשופט בזעם על שלא שרקו לו עבירה.

הניצחון על אטלנטה ללא לברון וווייד, מראה יותר על חוסר היציבות של אטלנטה מאשר על איכות השחקנים של מיאמי (שאכן השתפרה משנה שעברה).

אני גם זוכר את המשחק האחרון בסדרת הגמר של הלייקרס מול בוסטון, שרעדו לקובי הידים, הוא קלע ב 25% מהשדה בלבד, ועדיין זרק 24 זריקות (6 מ 24), ורק התעלות של גאסול הביאה לליקרס את התואר.

כל אחד יכול לפשל, השאלה עד כמה זה חוזר על עצמו.

נראה השנה בפלייאוף אם הופקו לקחים, או שהסימן שאלה יהפוך לסימן קריאה.

 

הייתה פעם קבוצת NBA בעונה שלמה ללא הפסד.
Invincibles.?

 

כמובן שלא. זה בלתי אפשרי בעונה של 82 משחקים, כשיש דברים יותר חשובים מאשר לא להפסיד, כמו להיות בשיא הכשירות בפלייאוף למשל. העונה הכי טובה שהייתה זה לבולס של ג'ורדן עם 10 הפסדים.