http://img861.imageshack.us/img861/8838/45035733.Xxx תוצאות משחקי הלילה: טורונטו ראפטורס - אינדיאנה פייסרס: 90:85 שארלוט בובקטס - מיאמי היט: 96:95 אטלנטה הוקס - וושינגטון וויזארדס: 83:101 דטרויט פיסטונס - קליבלנד קבאלירס: 105:89 ניו אורלינס הורטנס - בוסטון סלטיקס: 78:97 ממפיס גריזליס - אוקלהומה סיטי ת'אנדר: 98:95 סן אנטוניו ספרס - ל.א. קליפרס: 90:115 דנבר נאגטס - יוטה ג'אז: 100:117 פיניקס סאנס - פילדלפיה סיקסרס: 103:83 גולדן סטייט ווריורס - ניו יורק ניקס: 78:92 7 נק' לכספי בניצחון קליבלנד בדטרויט (מתוך וואלה). סל ניצחון לוויד, ההיט שמרו על מאזן מושלם. הקליפרס הפסידו לספרס, בוסטון ספגה הפסד שלישי העונה - סיקור משחקי הלילה (מתוך וואלה). דווין וויד: "כמעט אמרתי 'תנו ללברון את הזריקה האחרונה''. תגובות נוספות למשחקי הלילה (מתוך וואלה). משחקי יום שישי לפנות בוקר (30.12): 2:00 בלילה: אורלנדו מג'יק - ניו ג'רזי נטס 3:00 בלילה: יוסטון רוקטס - סן אנטוניו ספרס 3:00 בלילה: אוקלהומה סיטי ת'אנדר - דאלאס מאבריקס 5:00 בבוקר: פורטלנד טרייל בלייזרס - דנבר נאגטס 5:00 בבוקר: סקרמנטו קינגס - שיקגו בולס 5:30 בבוקר: ל.א. לייקרס - ניו יורק ניקס * המשחק בין הלייקרס לניקס יועבר בשידור ישיר בספורט 5. * שידורים למשחקים אפשר למצוא ב-LEAGUE PASS NBA וגם באתר sportlemon.tv.
תודה על הסיכומים שלומי. לראות את התקציר של מיאמי זה כמו לראות את עשרת המהלכים היפים של השבוע ב NBA אקשן, פשוט לא נתפס. בדקה השניה בתקציר לברון נותן מסירה מהסרטים, פאקינג הל!
אני מודה שלא חשבתי שככה תיראה אהובתי גולדן סטייט. בוודאי שעוד מוקדם למסקנות, אבל אני מקווה שהגמה החיובית של העונה שעברה תימשך למרות הגעת מאמן חסר ניסיון ובעיות כאלה ואחרות עם אליס וקארי. לעצור שחקנים כמו מלו וסטודמאייר על 78? אפילו לא בחלומות הוורודים של אוהדי הווריורס שהיו רגילים לתוצאות אסטרונומיות והגנות מצחיקות. מה זה אומר על הניקס? http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx
אם לבחון את יכולתה של פיניקס במהלך ההתמודדות מול פילדלפיה, בהשוואה למה שהציגה הקבוצה מול ניו אורלינס ביום פתיחת העונה - בוודאי יתגלה כי נקודות התורפה מהמשחק הראשון (פרייס וטלפייר) הפכו למניות בטוחות במהלך ההתמודות שהתקיימה הלילה (במיוחד הראשון, אשר תרם 16 נקודות יפות). למרבה האירוניה, דווקא השחקנים שבלטו מול ההורנטס תפסו ערב זוועתי במיוחד: לופז וגורטאט התקשו למצוא את הטבעת והפסידו במרבית המאבקים על הכדורים החוזרים מול גבוהי הסיקסרס, וסטיב נאש רשם הופעה גרועה להחריד, כאשר תרם 4 נקודות ואסיסט אחד בלבד - לצד 6 איבודי כדור מיותרים. עם נתונים חלשים כל כך מצדו של השחקן החשוב ביותר בקבוצה, אין זה פלא שהסאנס הצליחו לספוג תבוסה מרה ב20 נקודות הפרש, בדרך למאזן 2-0 - לראשונה מאז עונת 96/7. מבחינתם של הסיקסרס, הבשורה מהמשחק היא אינה הנצחון הקליל, לא כל שכן הנתון המעיד על המצאותם של 6 שחקנים בדאבל פיגרס - אלא דווקא פציעתו של ג'רו הולידיי (שרשם ערב נפלא משני צדי המגרש) לקראת הסיום. כרגע אין הרבה פרטים על מצבו של הרכז, אך ממבט ראשון, זה בהחלט לא נראה טוב במיוחד (על פי דיווחים שונים, הוא גם התקשה לדרוך על הרגל בסיומו של המשחק).
או סופסוף משחק בטלוויזיה בשעה נורמלית, ועוד איזה משחק! אוהדי ניקס- אפשר לדעת איך נוצרתם כל כך הרבה פה בפורום? כאילו מה מניע כל כך הרבה אנשים לאהוד את הניקס?
או בגללו...? http://www3.pictures.zimbio.com/gi/Spike+Lee+Atlanta+Hawks+v+New+York+Knicks+YWmkpR_Vmitl.Xxx
http://cdn.bleacherreport.net/images_root/slides/photos/000/768/601/1130671_display_image.Xxx ומילה שאנחנו דיי אלרגים אליה עכשיו - DEFENCE
מוראד, מעניין אותי לדעת מה צ'רלס אוקלי משך אותך לכיוון הניקס. אוקלי היה פועל שחור יעיל, אבל לא יותר מזה. הניקס של אותה התקופה היתה קבוצת בושידו שלפחות אותי לא משכה לאהוד אותה. יואינג היה השחקן היחיד עם קצת יותר כשרון נטו. אנתוני מייסון, גרג אנתוני, ג'ון סטארקס (איש ה2-18...), צ'רלס סמית ולמשל הרב וויליאמס קשישא לא הפכו את הניקס לקבוצה יותר אטרקטיבית. עדיין קשה לי להבין איך פט ריילי שבשנות השמונים הוביל את ה'שואוטיים' הלייקרס גרם למעין גרסה שנייה של ה'באד בויס'. בסופו של דבר נחוץ לדעתי משהו נוסף כדי שאתה עדיין אוהב את הניקס. רק אל תגיד שזהו ספייק לי או שימי ריגר למרות שאת האחרון כן אהבתי בגלל שהוא הזדהה יותר מכל עם הלוזריות של הקבוצה. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx
נראה לי שקבוצות הגנה הן בדרך כלל יותר סימפטיות, לפחות באנביאיי. שואוטיים יש אצל כולם, קבוצה שעובדת קשה הרבה יותר קשה למצוא. הניקס זה גם ניו יורק. לדוגמא מי שלא רצה לאהוד את ג'ורדן האלטרנטיבה שלו הייתה יוטה שרוב האנשים לא יודעים איפה היא גם עם אטלס ביד.
מי שראה בשנות התשעים את השידורים של ערוץ הספורט קיבל הרבה מאד מידע על יוטה...על זה שמדובר בחור עם המון מורמונים ומעט מאד שחורים... קבוצות הגנה לדעתי דווקא פחות נחמדות כי הן גם יותר מלוכלכות. לי יש הרגשה לפחות בכדורסל שקבוצות הגנה גם הרבה פחות כשרוניות בהתקפה. לניקס היה מעט מאד כדורסל נטו. חוץ מיואינג וקצת יוברט דיוויס הקבוצה היתה מורכבת מפועלים שחורים שמאד אהבו להרביץ. אפילו יואינג נסחף לזה לפעמים למרות שהסנטר תמיד ייזכר כאחד השחקנים הטובים שלא זכו בטבעת. לדטרויט, או ה'באד בויס', היו בעיקר את אייזיאה תומאס וג'ו דומארס, אבל גם הם ידעו שצריך לפעמים להרביץ. ממה שאני זוכר בעיקר אייזאה תומאס ידע להשתמש בזה מצויין כי ברגע אחד הוא חייך חיוך שובע לב וברגע השני הוא היה נותן למישהו מרפק מכוער...על רודמן, ליימביר, סאלי, וויני ג'ונסון וריק מאהורן בכלל חבל לדבר. שחקנים מלוכלכים לכל הדיעות. מרק אגוויאר בלט לפחות מדי פעם עם כדורסל טוב, אבל בסופו של דבר ה'באד בויס' ייזכרו כקבוצה מלוכלכת עם שני תארי אליפות... באירופה אני נזכר בעיקר בלימוז' של בוזידאר מאליקוביץ'. קבוצה עם סקורר אמיתי בשמות מייקל יאנג וסביבו חוטבי עצים אתלטים כמו ג'ים בילבה שהצליחו לשמור קבוצות התקפיות על לא יותר משישים נקודות. סוג הכדורסל הזה עבר ליוון ובמשך שנים לא סבלתי את הקבוצות האלו. אז לימוז' אולי היתה סימפטית בגלל שהן למעשה שמו את צרפת על המפה באירופה, אבל ברגע שקבוצות המיליונים של פאו התחילו לשחק כך הסימפטיה הפכה אצלי מהר מאד לשנאה.
סה"כ אבא שלי אוהד הקבוצה וזה הגורם הראשוני. אבל בדיוק כל הסיבות שלא משכו אותך גרמו לי להתאהב בהם. אני תמיד איש של הגנה לא משנה איזה ספורט אני רואה וזה התחיל משהייתי קטן. אוק לא היה מרהיב או מסוגנן, אבל הוא היה השחקן הכי קשוח בליגה שתמיד נתן 150%, מישהו שאף אחד בNBA לא רצה להתעסק איתו, זה שעושה הכל בשביל שהקבוצה תנצח וזה שלא מפחד לריב עם מי שצריך כדי להגן על החברים או על הכבוד של הקבוצה.. אם הוא שמר עליך היית חושב פעמיים אם להגיע למשחק... וכמה שהוא היה undersized הוא תמיד שלט בצבע ככה שהוא תמיד בלט לי בזה שהוא היה נמוך ולא קפץ לשמיים, אבל עדיין פירק את כולם עדיין ותמיד אהבתי את זה(ואז זו באמת הייתה ליגה של bigmens, לא כמו הרכרוכיות שיש היום) ברור שגם אהבתי את פטריק ומייס וסטארקס ומי לא, אבל בשבילי ה-איש תמיד היה אוק, אולי בגלל שהוא לא היה ה-כוכב. הוא עדיין היה המנהיג והלב שלנו בהגנה, וזה שהביא לנו את כל הswag של הקבוצה הכי קשוחה ומפחידה בליגה שאף אחד לא רוצה לשחק נגדה, שאם אתה נכנס לצבע זה באחריותך בלבד, ואם יש בעיה עם היריבה הוא תמיד היה ה"מוציא לפועל" שלנו שתמיד יהיה שם להחזיר עין תחת עין כדי לא להוציא אותנו פראיירים - ומצד שני בהתקפה הוא לא היה נכה לגמרי וידע למסור, והייתה לו את הקליעה שלו מחצי מרחק. עם כל הכבוד לפאטריק, בשבילי אוק הוא זה שמייצג את הקבוצה שהייתה לנו אז... אין עוד אנשים כמו אוק היום בNBA ואין עוד קבוצות כמו הניקס הזו בNBA, והאמת חבל - על הבאד בויז מדיטרויט רק שמעתי מאבי וראיתי שנים אח"כ משחקים מלאים וכו', אבל אני יכול להגיד ממה שראיתי שאנחנו לא היינו ברמה שלהם. היינו קשוחים, פיזיים, נלחמנו, הרבצנו, לא היינו נותנים שום דבר בחינם - אבל לא היינו מלוכלכים בכוונה.. כל אחד קיבל את מה שהוא ביקש.
אני כמעט מתבייש אחרי הסיפורים האלה של מוראד אבל אצלי זה קרה במקרה בתור ילד בעונה שהגענו לגמר ב-99 וראיתי הרבה שידורים מסדרות הפלייאוף האלמותיות מול מיאמי של מורנינג והארדוואי ואינדיאנה עם ריק סמיתס הנפיל ורג'י. הקבוצה הייתה כבר עם רגל וחצי בקבר והצליחה לתת ריצה אחרונה הרבה בזכות השביתה אבל אז לא בדיוק הייתי מודע לפרטים שוליים כאלה למעט זה שלאטרל ספריוול הוא אליל וצ'רלי וורד הוא גבר וגם הסוויפ האכזרי בפיינלס מול הספרס לא הציל אותי מלהמשיך לאהוד את הפרנצ'ייז המקולל הזה.
דווקא אוקלי היה אחלה שחקן ויחד איתו מייסון, יואינג, מקדניילס, ג'קסון, סטארקס שעוד עלה מהספסל בהתחלה ועוד כל מיני טיפוסים שנראים כמו אסירים שברחו מהכלא. לאחר שריילי הפסיד ל'בד בוייס' של הפיסטונס עם הלייקרס, הוא החליט שגם הוא רוצה לבנות קבוצה קשוחה ולשחק באותו הסגנון, אז הוא הגיע לניקס וזאת הקבוצה שהוא בנה. רק חבל שתווית הלוזרים הייתה דבוקה חזק כל כך והוא לא הצליח להוריד אותה. אחרי שחטפו בראש ממייקל בסדרה מדהימה ב 92, אולי סדרת הפלייאוף הטובה שראיתי אי פעם שהם היו חייבים לקחת אותה, זה כבר היה ברור שהם לא מסוגלים לשים יד על הטבעת. יואינג הוא כזה דמות טרגית בחיי, לא זכור לי שחקן כדורסל כל כך טוב אבל כזה מפסידן (אולי בארקלי). אני במקומו לא יוצא מהבית אחרי סדרת הגמר ב 94. תענוג שיש ניקס http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx
