אבל בגלל זה אנחנו לא מתקדמים. כי כל הפסד ליוון, נבחרת יותר טובה, גורר גל ביקורות, היסטריה, החלפת מאמן לאומי ומריבות בין שחקני הנבחרת. וככה כל משחק הם מגיעים עם שק ציפיות ולחצים עצום. לעומת זאת, שחקני הפועל ת"א למשל, שהציפיות מהם היו ריאליות, יודעים שכל שער מול ליון/שאלקה/בנפיקה הוא בונוס ולכן הצליחו גם להשתחרר ולהיראות יותר טוב ומעל הציפיות.
אני חושב שבארץ ישראל נבחרת טובה יותר מיוון. אני לא מצפה ממנה לסיים מעליה בחישוב הכללי, אבל לפחות לנצח בישראל. זה כבר כישלון.
נכון, אבל שזה קורה בפעמים הראשונות זה נחשב סנסציה והצלחה (כמו למשל העפלה ראשונה של קבוצה ישראלית לצ'מפיונס) ברגע שמגיעים עם גישה מנותקת מהמציאות של "צריך" ו"חייב" ו"יותר טוב", הסיכוי להפתיע יורד. וזה בלי שנוגעים בכלל בכל הנושאים המקצועיים שאנחנו לוקים בהם שבגללם הכדורגלנים שלנו לא מגיעים לרמות הגבוהות גם בקריירה האישית שלהם.
הסיבה שכל פעם בטוחים פה מחדש שאנחנו אמורים לנצח את יוון לא קשורה לתוצאות העבר מולם. זה קורה בעיקר מהסתכלות על הנבחרת היוונית, שהיא מאוד אפורה ולא מציגה כדורגל גדול בלשון המעטה, ולא פעם עושה תוצאות תיקו וגם מפסידה במשחקי חוץ מול נבחרות חלשות מישראל. ואז מגיעות ההשוואות בין הסגלים. רואים את הרשימה הארוכה של הליגיונרים שלנו שמגיעים מכל הליגות הגדולות באירופה, ויודעים שהם הוכיחו בקבוצות שלהם מספיק פעמים שהם יודעים לשחק כדורגל. כל זה מתחבר ביחד וגורם לאנשים לחשוב שאנחנו מעצמת כדורגל. רק דבר אחד שוכחים לקחת בחשבון, והוא היכולת של כל השחקנים האלה כשאוספים אותם ביחד ושמים עליהם חולצה כחולה. להתייחס לאיך היוונים משחקים כנבחרת יודעים לעשות פה יפה מאוד, אבל שוכחים לגמרי איך חבורת פיני זהבי שלנו נראית כנבחרת, במיוחד כשמדובר במשחק על קמפיין שלם. אם היו זוכרים את זה, התוצאות היו מתקבלות הרבה יותר בהבנה.
חבר'ה תתכונו להנחתה מלמעלה של אברהם גרנט כמנג'ר וגיא לוזון מאמן הנבחרת תחת גרנט, בזיון כזה לא יראה ולא נראה אי פעם בכדורגל הישראלי, אבל ככה זה מריח.
אם גיא לוזון לא היה אחיין של לוזון, הוא היה זוכה להרבה יותר קרדיט. הוא עושה עבודה לא רעה בצעירה והצליח יפה בבני יהודה. מגיע לו להיות עוזר מאמן הנבחרת.
אני חושב שהביקורת לגבי הכדורגל הישראלי מוגזמות. כן, אנחנו לא מספיק טובים ולא בטוח שנהיה מספיק טובים כדי לסיים במקום הראשון בבית המוקדמות. אבל בחומר של הנבחרות היום, אנחנו בהחלט מסוגלים לסיים במקום השני. לדעתי בשנים האחרונים התרחש תהליך של הגדלת פערים באירופה. הנבחרות המובילות (גרמניה, הולנד, ספרד, אנגליה, איטליה ואחרות) הפכו לחזקות יותר, כשהנבחרות בדרג השני והשלישי הפכו לחלשות הרבה יותר. מספיק לראות איך אותם נבחרות שציינתי לא רק עולות לשלב הבא אלא גם דורסות כל מה שזז כדי להבין שאומנם הקבוצות בדרג הראשון התחזקו, אבל הנבחרות בדרג השני והשלישי נחלשו בצורה ניכרת. שוויץ, אירלנד, יוון, כל אלה נבחרות בינוניות שאנחנו מסוגלים לעבור. ראיתי את יוון הקמפיין, ועם מאמן אחר על הקווים אנחנו מסוגלים לעבור אותם. אותה יוון שאיבדה נקודות מיותרות בגאורגיה ולטביה, אותה יוון שבקושי ניצחה את מלטה, אותה יוון שאומנם ניצחה את ישראל פעמיים אבל בשני המשחקים הייתה בינונית ומטה. אין ספק שזה בעייתי, אבל מאמן איכותי לוקח אותנו למקום השני. שרף ונילסן כבר הוכיחו שזה אפשרי בעבר, גם גרנט לא היה רחוק. זה לא שאנחנו רחוקים שנות אור מהנבחרת שמסיימת במקום השני. ושוב, יש לי המון ביקורת על הנבחרת, אבל צריך להישאר בפורפורציות המתאימות.
משה עם שום מאמן לא היית עובר אותם וגם בקמפיין הבא לא תעבור את היריבות שלך בלי קשר למי מאמן. ביום שתפסיק ההתעסקות האובססיבית במאמן הנבחרת ותתחיל ההתייחסות לבנייה ולדברים המהותיים יהיה לנו סיכוי.
מאמן זה לא הכל, אבל אתה מוריד חשיבות של מאמן ל-0. ואתה עוד מעיז לקרוא לאלי גוטמן כשלון באירופה עם הפועל, ואתה חושב שיקחו אותך ברצינות? אם מאמן אחר על הקווים, בחיים לא היינו מסימיים עם 0 מ4 נגד יוון וקוראטיה.
את נילסן העיפו רק בגלל תבוסה 7-1 לגרמניה במשחק ידידות, מאז שהוא עף הנבחרת הפכה להיות רכבת של מאמנים כאשר כל מאמן נשאר 2 קדנציות בלבד ולא מצליח לבנות נבחרת לטווח רחוק כמו שעשה לדוגמא שלמה שרף. הדרישות המהירות להצלחה של ראשי ההתאחדות רק פוגעות בנבחרת וגורם לה להתנהל כמו מעבדת ניסיונות, ואם זה ימשך גם עכשיו(לגמריי לא אופתע) ברור שהנבחרת לא תתקדם לשום מקום...
בגלל כל הדברים שאורמים פה אז חובה שהמאמן הבא יוחתם ל4 שנים למונדיאל לא נעלה בשום מצב לדעתי ליורו הבא חייבים לכוון למקום 2 בבית וככה לעלות אוטמט כי בפלייאוף של מקום 3 אפשר בכיף לעוף גם מול בוסניה או אלבניה
