לכל מדינה מפותחת יש את הבעיות שלה בנושא רפואה. באנגליה יש ביטוח ממלכתי אך אנשים מתלוננים על זמן המתנה ארוך. ביפן חברות ביטוח לא מורשות לעשות רווח, יש מחירים קבועים לכל טיפול\ביקור, כולם מכוסים ושהות לילה אחת בבית חולים עולה פחות מאשר כרטיס לקולנוע בישראל, אך הבעיה היא שחמישים אחוז מבתי החולים נמצאים על סף פשיטת רגל כי היפנים לא משלמים מספיק. שתיהן מוציאות פחות מארה"ב על רפואה כאחוז מהGDP. בארה"ב איכות הרופאים ובתי החולים היא פנטסטית, הכיסוי של MEDICAID ומדיקר הוא נהדר (השתתפות עצמית לא קיימת) אך החברות הפרטיות שוחטות אנשים. במובן מסויים ביטוח הבריאות כאן הוא crapshoot. לייזר משלם 200$ בחודש ומקבל ביטוח פנטסטי דרך המעסיק, אחרים משלמים 500$ בחודש אבל התוכנית של המעסיק הרבה פחות טובה והם צריכים לשלם הרבה יותר עבור דברים שגרתיים כמו בדיקת עיניים או בדיקת דם. ההשתתפות העצמית שלי למשל היא מגוכחת. אחד הפאקים הגדולים ביותר הוא שלכל מיני מהגרים אוכלי חינם שהגיעו לכאן לפני עשרים שנה כפליטים, עובדים כיום מתחת לשולחן (זאת בהנחה והם עובדים. חלקם פשוט מוצצים קצבאות) ולא ידעו לזהות טופס INCOME TAX גם אם יקעקעו להם אותו על הגב מקבלים כיסוי טוב יותר דרך הממשלה מאשר הביטוח הפרטי שאני מקבל דרך המעסיק שעולה לי מאות דולרים בחודש.
זה לא בדיוק crapshoot: מי שבאמת עני זוכה לטיפול מצוין (Medicaid) וכל מי שרמת ההכנסה שלו סבירה ומעלה מקבל ביטוח סביר דרך מקום העבודה (של עצמו או של הוריו, אם הוא נמצא מתחת לגיל 26 ואין לו עצמו גישה לביטוח). זה סיפור מסובך יחסית ואת המצב שלי הפשטתי למען ההסבר: מעשית אני מוותר על אופציית הביטוח של המעסיק שלי, שמעניק לי בשל כך $200 לחודש, אשר באמצעותם אני משלם על ביטוח במקום אחר; הביטוח שלי לא עולה לי כלום. במידה מסוימת זה לא טיפוסי (כי לא לכל אחד האפשרויות שעומדות לרשותי) אבל זה לא חריג (כי המערכת מסובכת ומלאה בהזדמנויות כאלה). ישנו ?בור? בכיסוי הרפואי של כל מי שנמצא בין העוני למעמד הביניים. זו תוצאה של מנטליות לאומית שאפשר אולי לתאר אותה כסינדרום איקרוס (הוא שניסה לעוף לשמש): טוב בטופ ואם תתרסק לתחתית אתה תחיה (לכן חוקי פשיטת הרגל המאוד נדיבים של ארה?ב). אני חוש שיש עכשיו אפילו ספר על ארה?ב שנושא את השם הזה. אין כאן safety net ואין כאן תקרת זכוכית; אף אחד לא יציל אותך אם תפשל ואף אחד לא יעמוד בדרכך אם תצליח. המנטליות באה לידי ביטוי בחוקי המדינה. ישראל היא מדינת מפא?י בגמילה ולכן התסמינים הבעיתיים שלה הם מהכיוון השני הקשת האידאולוגית.
אין לנו מה להתבייש בבתי החולים הציבוריים שלנו, והם עולים ברמתם על בתי החולים הציבוריים בארה"ב. בית חולים פרטי? תגגל, ותראה כמה מקרי רשלנות רפואית שחלקם הסתיימו במוות ארעו בבית חולים פרטי מסויים בארץ. עדיף בית חולים ציבורי, עם צוות קבוע ואיכפתי, ולא בית חולים פרטי, שבו רופאים באים "לעשות לביתם" והם פשוט שוכרים את מתקני בית החולים הפרטי לפי תעריף שעה, כמו זונה.
כל הכבוד לאיש וללהקה. http://www.mako.co.il/music-news/local/Art...53f66131006.htm אנשים כמו המארגנת הזאת הם בדיוק הדבר שמרתיע כ"כ הרבה אנשים מהזדהות עם המחאה הזאת. הגבול הדק בין מחאה אמיתית לעוד טרנד היפסטרי.
טוב, חלאס דיור, זו מחאה שלא תשפיע, וממילא מחירי הדיור כבר עברו את השיא, והם בדרך לירידה חריפה. עכשיו צריך להתחיל להילחם במחירי ועד-הבית: מה זה 250 ש"ח לחודש? מעליות מזהב? יש נערת כפתורים בתוכה?
שקט, אל תנאחס! אמש גיליתי שהורי יושבים על יותר ממיליון שקל בדירתם בבאר שבע. ברגע בו מחירי הדיור מתחילים ליפול אני אומר להם למכור ומקפל אותם לכאן, קונה להם בית בברגן קאונטי.
אני לא צוחק: חבר שלי, שכבר לפני 21 שנה היה לו שכל, ניצל את הגאות בארץ, מכר דירה בכפר-סבא, וקנה בית 6 חדרי-שינה בברגן קאונטי ב 170,000 מפורקלוז'ר. הבית היום, אחרי הנפילה, עדיין שווה כ 550,000 אלף דולר. תגיד להם למכור, עכשיו, לפני ה 1 לספטמבר, ולהחליף את הצהוב היבש, בירוק עד. ב 250,000 דולר הם יכולים לקנות בית 3 חדרי שינה, או דירה בקומפלקס נחמד, בלי גנבי-מתכת ושודדי מכוניות, רק קצת זהירות כשבאים לעשות שופינג בקיימארט בפאתי פאטרסון הפלשתינית. ( גם גארפילד לא משהו ). נכון: הם לא יכולים לקנות בסכום הזה בפאראמוס, אפר-סאדל-ריבר, או אלאנדייל, אבל גם טינק, טנאפלאיי, ופיירלון מצויינות, ולא יקרות. וזהירות מרילטורים ישראלים לשעבר, או יהודיות מלוקקות!
בצל המחאה ההולכת סביב יוקר המחייה מול שחיקת השכר של מעמד הביניים, לעניים יש אולי סיבה לנחמה: מליאת הכנסת אישרה הערב (יום ד') פה אחד בקריאה שנייה ושלישית את הקמתה של המועצה לביטחון תזונתי על-ידי משרד הרווחה, שתפקידה יהיה לדאוג לספק ארוחות לכל משפחה שתזדקק לכך. בעקבות אישור הצעת החוק שיזמה ח"כ רוחמה אברהם (קדימה), לראשונה תיקח המדינה אחריות על נושא חלוקת המזון, במקום העמותות והגופים הפרטיים. בשבועות הקרובים יחל משרד הרווחה בגיבוש צוות המועצה שתפקידו יהיה לאתר אוכלוסיות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך ולדאוג להן באופן יומיומי. מה בתפריט? בופה ישראלי בבוקר? פורטרהאוז מיושן 800 גרם בצהריים? בקבוק ירדן מרלו 2007? מעניין מי יעשה,שוב, קופה על עניי ישראל? כמו שאני מכיר את הנוכלים כאן, יתנו למסכנים מוצרים שפג תוקפם.
בישראל יש משפחות שלא יכולות לאכול? הבטחת ההכנסה לא מספיקה למזון בסיסי כל עוד היא לא הולכת על סמים? ועכשיו כשזה חוק רשמי, והמדינה תהייה חייבת לספק אוכל לעניים, מאיפה? הסופרים או היצרנים ידרשו עכשיו כסף מהממשלה עבור המזון כי זה חוק (בניגוד לעמותות שלהן היה יותר נוח לתרום), ובקיצור הן נהנות מהחוק הזה לא פחות מהנזקקים...
חסה, גם כאן אתה מדבר לא לעניין? ראשי עמותות הסיוע לוקחים את רוב הכסף כשכר-עתק לעצמם, בדיוק כמו קורנבלוף. תקרא את דו"ח רשם העמותות, ודו"ח מבקר-המדינה.
