המשחק:הפועל רמת גן - מכבי הרצליה הזמן: 18.5.02 המקום:"איצטדיון המכתש"(חחח איצטדיון :aaarofl: ) כ-1700 הרצלינים הגיעו למכתש למשחק שהיה אמור להיות העלייה מחזור אחרון המצב ערב המחזור 1.הפועל כפר סבא 57 2.מכבי הרצליה 56 3.בני יהודה 55 הפועל כפר סבא יצאה לחולון ובני יהודה לעילוט אני זוכר שהגענו לשם בסביבות השעה 15:00(המשחק נפתח ב16:30) הינו מוכנים עם הכל שלטים דגלים צעיפים ואז הם הגיעו החוליגנים הכתומים שהחלו להקניט את אוהדי הרצליה ולהתפרע מסביב למגרש. בעוד הם שרים את השיר השנוא עלי:ליאור ליאור ליאור בן זונה(אסולין) המשחק נפתח וכבר אחרי 40 שניות קבע לירן ולדבוים 1-0 לרמת גן בבעיטה מצד שמאל של הרחבה! מחצית 1-0 ובני יהודה ביתרון 2-0 בעילוט מול אחי נצרת וכפר סבא ביתרון 2-0 בחולון מול צפרירים רבע שעה עברה בני יהודה כבר ב3-0 ומאיר לוי מעניק לרמת גן פנדל שלא היה ולא נברא אופיר חלוואני בועט ימינה בן נחום קופץ שמאלה 2-0 לרמת גן בדקה ה59 ואז התחיל האקשן האמיתי דקה 68 כל הצהובים מיואשים כדור חוץ ארוך של סילברה "הזקן" מוצא את אסולין הענק שמכניס לשמריהו שמוריד ל2-1 עכשיו 22 דקות 2 שערים ליגת העל לא נראית רחוק כל כך עוברת 4 דקות דקה 72 הכדור שוב של אסולין שבסיבוב ענק מוצא את גוטירס שעם הגב לשער בועט כדור מסובב ומדהים שמוצא את החיבורים של שוער רמת גן עמי רוזנברג והיציע שמאחורה של אוהדי רמת גן ובני יהודה בהלם 2-2 במכתש דקה 72!!!!!! ואז הגיעה הדקה ה-75 כדור קרן של תמיר בן עמי ויציאה נוראית של בן נחום מסדרת לרמת גן שער ניצחון ענק של הברזילאי הנמוך אלפרדו מרקיניוס ואם זה לא מספיק בני יהודה עולה ל4-0 וכפר סבא עולה ל2-0 ואנחנו עם הראש קבור באדמה. למרות האכזבה הגדולה ביותר מבחינתי המשחק הזה היה חוויה אחת גדולה ולא היה אכפת לי לחזור על זה ואם כבר מדברים על לחזור על אז שנה שעברה שוב רמת גן הפעם ניצחון 2-1 שוב הורסת לנו עלייה אבל יום הנקמה הגיע ב14.5.04 הפועל רמת בליגה הארצית ושתקבר שם לנצח
הרגעים שהכי התרגשתי בהם כצופה בטלויזיה הם השוויון של קייסי מול הפועל ת"א בתוספת הזמן (לא צריך להרחיב יותר מזה נכון?) וגם ב 3-3 מול גראץ שהעלה אותנו לליגת האלופות וגם בשער של קטן נגד יונייטד שנתן לנו יתרון חלומי בהיכל החלומות. גם השער של ז'וטה נגדם היה מרגש. אבל באיצטדיון, שזה בעצם מה שנחשב, הכי התרגשתי במשחק נגד אוסטריה שלצערי נגמר ב 1-1 בר"ג, וגם בגמר הגביע של 1998 נגד הפועל ירושלים. לא עולים לי בראש עכשיו עוד משחקים שהתרגשתי בהם בצורה יוצאת דופן. הפנדל שבאדיר החמיץ בשנה שעברה במצב של 1-1 מול הפועל ת"א בבית בדקה ה- 94 גם גרם להתרגשות מהסוג שלא אוהבים...
יש לי כמה משחקים שאותם אני זוכר היטב- הראשון,היה לפני שתי עונות,מכבי ת"א מגיעה לקרית אליעזר,לאחר הפסד כואב להפועל ב"ש ולאמיר אבוטבול,חייבת נצחון כדי שהפער לא יגדל ל-9 נקודות,במשחק הירואי וללא אבי נמני,מכבי ת"א מצליחה לנצח בדרמה לא קטנה 3-2,תחת הנהגתו של ברוך דגו. באותה עונה זכיתי להיות בדרבי שהיה בר"ג,אווירה טובה שסיפקו 40 אלף צופים,ומכבי מנצחת במשחק 1-0 משערו של רודרידו גולדברג. ומשחק האליפות של מכבי גם הוא בר"ג,מול הפועל פ"ת(0-3) אני חייב לציין שרוב משחקי הנבחרת תמיד מרגשים.. גם לעליה של חיפה(ה3-3 שצוין קודם),ולהופעה עצמה בליגת האלופות יש פינה בלב.. ואיך אפשר בלי משחק נוסף שהייתי בו,אמנם לא מהכדורגל,אבל זה באמת משחק החיים,אני מדבר על משחק העליה של מכבי ת"א לפיינל פור מול ז'לגיריס כולל השלשה של שארפ ב-2 השניות האחרונות,גם את הפיינל פור עצמו אני זוכר מצוין..
אני חייב לציין חלום שעוד אף פעם לא יתגשם ישראל-5 אוסטריה-0 תקראו את זה שוב כי אח"כ אנחנו נפסיד בשמונה אפס סה"כ לדנמרק
המשחק הכי מרגש ושהכי ריגש אותי היה ה3-2 המפורסם של הדרבי החיפאי שם בניון עשה בית ספרון קטן לבלם רן בן שמעון. אוי איזה משחק זה היה!
מה הכי ריגש אותי? הפעם היחידה שבאמת בכיתי משמחה בגלל בית"ר הייתה בשנת 98, במשחק הבלתי נשכח נגד בית שאן: כבר בדקה ה3, צ'ולקוביץ' עושה סיבוב ברחבת בית"ר ומוסר כדור לזלאנקו אג'יץ'(ככה קראו לו לא?), שבועט פצצה באמצע גובה לפינה השמאלית של איציק קורנפיין. 1-0 בית שאן. דקה בתוך תוספת הזמן, יוסי אבוקסיס פורץ מאגף ימין תוך כדי שהוא עובר את קובי גנון, מרים כדור נפלא לסטפן שאלוי הגדול, שמנצל יציאה מאוחרת ולא טובה של מאיר כהן ונוגח את הכדור פנימה. 1-1. דקה 65, אישטוואן פישונט הגדול מוסר כדור ליוסי אבוקסיס שמוכשל כ-18 מטרים מן השער, ע"י כובש השער הראשון לזכות בית שאן, זלאנקו אג'יץ'. יוסי אבוקסיס בועט את הכדור, מסובב מעל החומה כדור גדול שפוגע במשקוף וחודר פנימה, כדור שלא השאיר סיכוי קטן אפילו לשוער מאיר כהן. 2-1 בית"ר במהפך מושלם. בינתיים במגרש בבלומפילד, נגמר המשחק בין הפועל ת"א להפועל פ"ת משער של כפיר אודי אחרי מסירה נהדרת של שלום תקווה. עכשיו בית"ר חייבת ניצחון כדי לזכות באליפות. דקה 85, מאיר מליקה שולח כדור למגן הימני של בית שאן, אלמוג חזן הצעיר, ששולח טיל - אל תוך השער. הסיוט הכי גדול, בזמן הכי לא מתאים. הפועל ת"א עולה למקום הראשון. ובית"ר בצרות. עד לסיום בית"ר עם החמצות מסמרות שיער, אבל אז זה הגיע. דקה 94, יוסי אבוקסיס מרים כדור היישר לראש של תומר אזולאי אם אני לא טועה אחרי קרן קצרה, שמוריד עם הראש לרגלו הימנית החלשה של איציק קורנפיין הפנוי, איציק קורנפיין בועט היישר לגופו של מאיר כהן. הכדור החוזר מגיע להגנת בית שאן שמרחיקה היישר לרגלו של אישטוואן פישונט הגדול, שבועט לרשת העליונה - הכדור נכנס. לא יאומן. צועק עם כל האוהדים...בוכה משמחה ומתרגש כמו שלא התרגשתי בחיים. הרגע המשמח בחיי ללא ספק. המשחק המדהים ביותר שהייתי בו. געגועים לתקופה ההיא, געגועים כל כך כואבים. יאללה בית"ר!!
באירופה: מכבי חיפה - מנצ'סטר יונייטד 2 - 5 . בעיקר 11 הדקות הראשונות עד השוויון של גיגס. בארץ: מכבי חיפה - מכבי תל אביב 5 - 0 בעונת השיא 1993/94 . ברקוביץ', מזרחי, עטר, איבן גצקו ומשה גלאם. כמה פעמים כבר יכול לקרות שקבוצה תציג משחק כזה מושלם ותרמוס את הקבוצה שמתמודדת איתה על האליפות?
ציטוט שלי מה-1.6.03. מי שלא חווה שמחה באותו יום קסום בר"ג(ולא, השמחה לאיד של בני לא נחשבת) לא חווה שמחה מעולם. כ"כ הרבה אמוציות היו במשחק הזה, כ"כ הרבה תהפוכות (בעצם רק שתיים, אבל שתי תהפוכות ענקיות), כ"כ הרבה שמחה, כ"כ הרבה הקלה, כ"כ הרבה תמימות וכ"כ הרבה תקווה. מי האמין שחודשיים וחצי אח"כ יגיע ה-13.8 http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/dry.Xxx
יש הרבה מאוד משחקים,אבל יש אחד שאני זוכר הכי טוב. ה2-1 על הפועל ת"א לפני שלוש עונות.אבי תקווה(אם אני זוכר נכון)העלה אותם ליתרון,אבל שערים של יעקובו ובניון עשו 2-1 והביאו לנו נצחון.התרגשתי בהרבה משחקים,אבל בחיים לא כמו במשחק הזה.
גמר הגביע מ2000 (למרות שהפסדנו), עם השוויון של פאצ'ה בדקה 90 ו120. 34 אלף אוהדי בית"ר היו שם וכמעט כולם יצאו בפעמיים האלה וחזרו בגולים. רק חבל שבפנדלים בית"ר אנחנו תמיד מפסידים. הניצחון העונה על הפועל ת"א עם שער של תורג'מן מהרמה של נימני. אבל הכי הרבה הניצחון בבלומפילד בעונת האליפות האחרונה שלנו משער של פישונט.
המשחק שהכי ריגש אותי הוא ללא ספק המשחק של מכבי חיפה מול שטרום גראץ. ה3-3 הענק. בזמן של המשחק הראשון הייתי בטורקיה עם המשפחה, ורק בגלל שהיה שם ערוץ שתיים, שמעתי בחדשות על התוצאה. את המשחק השני כמובן שכבר ראיתי בארץ, בסלון, עם אבא, בירה וגרעינים. כל המשחק הזה אכלתי את כל הציפורניים, ואבא שלי, בתור אוהד הפועל פ"ת אדיש לא מבין על מה כל הלחץ שלי. במצב של 3-1 כבר הייתי שבור וראיתי את הסוף, עד שהגיע אותו שער, אותו אדורם קייסי שתמיד נמצא איפה שצריך אותו בזמנים הקריטיים. משום מקום הגיע קייסי, משך איתו את הכדור מטר פנימה עם הרגל, ותוך כדי גליץ' בעט כדור לתקרת השער. מה שקרה מיד אחרי זה, זה צעקה גדולה שלי, תוך כדי סלטה בורג על הספה, וכל זה כאמא שלי והאחים שלי ישנים. אבא שלי משתיק אותי, לא היה לי אכפת. בשער השלישי, ברגע שבאדיר חטף את הכדור ונותר לבד מול השוער, כבר התחילו ריקודים, המלווים בצחוק בוכה מאושר שכזה. אפילו היו לי דמעות בעיניים. מדהים. את זה לא אני לא אשכח.
הרגע שהכי ריגש אותי בכדורגל היה ההפסד 5-2 ליונייטד, ומייד אחריו ה-3-0 על אולימפיאקוס. ולא דווקא המשחקים עצמם. מכבי חייפה על הדשא באולד טראפורד, לפני המשחק, אולפן ליגת האלופות, ברקע השיר של ליגת האלופות ועל המסך ג'ובאני ובנאדו. צמרמורת כמו שלא הייתה לי בחיים. עור ברווז טוטאלי, דמעות בעיניים. ואז קט משחיל לבארטז כדור בין הרגליים. אנחנו בליגת האלופות. יש אלוהים.
