"במבט לאחור אני שמח שתפסו אותי"

"זה לא שווה את זה" / גור גולן

בשנים האחרונות עבר ועובר הכדורגל שלנו שינויים רבים, והכל בשביל לנסות להשיג מטרה אחת נכספת, והיא סגירת הפער העצום שנוצר בין הכדורגל הישראלי לכדורגל האירופי, שנחשב לכדורגל הטוב בעולם.
אך לא על זה אני רוצה לדבר איתכם, כי חוץ מהשינויים המקצועיים שעברו הקבוצות והנבחרת, עברו גם האוהדים שהם חלק בלתי נפרד ממשפחת הכדורגל שינויים ואפילו שינויים משמועתיים. בשנים האחרונות כבר כמעט ולא ניתן לראות משחק כדורגל שלא מופסק בעקבות אירוע אלים המתרחש בתוך המגרש, בתוך היציע או מחוץ לאצטדיון.
עשרות רבות של אוהדים נשארים בבית מדי שבת ומעדיפים לצפות בקבוצתם האהובה דרך מסך הטלוויזיה מחשש שיקלעו לאירוע אלים.
הורים רבים לא מסכימים לילדיהם להגיע למשחקים, וגם אלו שכבר מסכימים עושים זאת בלב כבד ובדאגה מרובה.

ואני שואל האם זה שווה את זה? והתשובה היא ממש ממש לא!
אחרי הכל אם נחשוב מעט נזכר כולנו שזה בסך הכל ספורט, בסך הכל משחק שאמור להעביר לנו כמה שעות חודשיות בהנאה, ולא בארועים המסכנים חיי אדם ופוצעים עשרות רבות של אוהדים.

אני כותב לכם את הטור הזה לאחר שלושה חודשים של ישיבה בבית, שלושה חודשים קשים שבהם לא יכולתי להגיע למשחקים של בית"ר בגלל אותם אירועים אלימים שעליהם דיברתי למעלה, גם אני הייתי שותף לאחד האירועים האלימים האלה שחדרו לנו אל הספורט. וכואב להגיד את זה אבל זו נהייתה שיגרה חולה שכבר לאף אחד לא איכפת! ואם לא נתעורר מהר, אז זה יהיה רק עניין של זמן עד שיפקוד אסון גדול את הכדורגל שלנו.

אם פעם שהיינו יוצאים מהאצטדיון היית שומע אנשים מדברים על היכולת של הקבוצה ועל איזה משחק היא הציגה, היום כאשר אתה יוצא מהאצטדיון אתה שומע נער מאוכזב שאומר לחברו "איזה באסה נדלקה רק אבוקה אחת היום".
הגענו למצב אבסורדי שבו אנשים שוכחים את מטרת בואם למגרש שזה לעודד את הקבוצה, ומתעסקים בארועים אלימים רוב חלקי המשחק.

מקודם הזכרתי את העובדה שגם אני הייתי שותף לאירוע אלים, אירוע שהסתיים בישיבה ממושכת של שלושה חודשים בבית.
ישיבה בבית שמנעה ממני לעשות למעשה את הדבר שאני הכי אוהב, וזה לראות את בית"ר ירושלים.
אתם בטח שואלים למה?!, כל זה קרה בגלל שנתפסתי שברשותי רימון עשן במשחק גביע הטוטו בתחילת העונה.
אבל עונש ההרחקה שקיבלתי זה רק סופו של ה"סרט" שעברתי, "סרט" מיותר שנבע מהתלהבות של אותו הרגע, התלהבות שגרמה לי להפסיד כל כך הרבה.
אני רושם לכם את זה במטרה להעביר לכל הילדים שקוראים את זה וחשבו או חושבים להגיע לאצטדיון כדורגל עם אמצעי לחימה או ליטול חלק באירוע אלים כלשהו.
אל תחשבו שכל העסק נגמר אך ורק בהרחקה, כמו שכבר רשמתי ההרחקה זה רק סופו של תהליך ארוך ומייגע שבסופו אתם רק מפסידים.
אני אספר לכם על התהליך שאני עברתי עד ליום שבו נגמרה לי ההרחקה.
ביום שנעצרתי נחקרתי במשטרה למעלה משלוש שעות, שזה כבר לא חוויה שהייתי ממליץ לכם לחוות.
אבל החקירה במשטרה זה עוד החלק ה"קל", כי אחרי הכל כמו שידעת לעשות טעות אתה צריך לדעת לשלם עליה.
החלק הקשה שלפחות לי כאב מכל, הוא הרגע שבו אמא שלי הגיעה לשחרר אותי מתחנת המשטרה.
תתארו לכם מה זה לאכזב את ההורים שלכם, את אמא שלכם האדם שרוצה שיהיה לך רק טוב, שדואג לכם 24 שעות ביממה הבן אדם שחינך אתכם. ואז ברגע אחד של טמטום תסלחו לי ללכת ולירוק לו בפנים, אני אישית התביישתי להסתכל לאמא שלי בעיניים, לא יכולתי לראות את הפנים שלה, ידעתי שאלו פנים של אכזבה, אכזבה מהבן היחיד שלה שבחיים לא ידע מה זו משטרה, פתאום נעצר, פתאום היא צריכה לבוא ולשחרר אותו אלו דברים שלא אני ולא אמא שלי הכרנו.
אחרי לילה ארוך ומייגע במשטרה שהיה מלווה בהרבה דמעות שלי, הגיע הרגע שבו נתנו לי אור ירוק ללכת הביתה, ואז אמר החוקר נוער משפט שאני לא אשכח בחיים "לא לא זה לא נגמר בזה מחר ב-9:00 תתייצבו בבית המשפט לנוער בת"א שם יהיה לו משפט".
מאותו רגע ששמעתי ת'משפט הזה ועד שהגענו הביתה רק בכיתי, כי לך תבין מה המשמעות של משפט, תמיד בסרטים אתה רואה בית משפט שולח אנשים לשנים בכלא, מחלק עונשים כבדים והדבר היחיד שאתה חושב באותו רגע רק שזה לא יקרה לי.
אחרי לילה קשה ומפחיד שאת מרביתו העברתי במחשבה על מה יהיה מחר במשפט, הגיע הדבר האמיתי שזה המשפט.
נסעתי עם אמא שלי לת"א ואחרי המתנה של חצי שעה נכנסו אל אולם עם שופטת וקלדנית ממש כמו בסרטים, אני ישבתי על ספסל נאשמים ואמא שלי מאחורה.
הנציגה של משטרת הרצליה הקריאה את חומר החקירה שהייתה לי ערב קודם לכן, ולאחר שסיימה היא ביקשה להרחיק אותי מכל מגרש בארץ לתקופה של שלושה חודשים.
יצאנו מהבית משפט והתחלנו את הדרך הביתה, במהלך כל הנסיעה רק חשבתי לעצמי מה הייתי צריך את זה לעזאזל?! בשביל מה סיכנתי את העתיד שלי בשביל מה? בשביל שתהיה אבוקה? בשביל שיהיה רימון עשן? רק אחר כך אתה מבין שזה כל כך לא שווה את זה.
אתה בא לראות משחק כדורגל, ותוך כדי מסכן חיי אדם!!! אבוקות ורימונים זה לא צחוק, משאיפת עשן יכולים למות אנשים אני לא מדבר על פצועים רבים.
ולחשוב שגם אני כמעט נטלתי חלק בסיכון חיי אדם, כי הרי אם לא הייתי נתפס הרימון הזה היה נדלק מתישהו, אבל עכשיו במבט לאחור אני שמח שתפסו אותי, זה אולי ישמע לכם מוזר, אבל אני שמח שמח מאד אפילו. נכון שקיבלתי עונש, ונכון שלא ראיתי את בית"ר שלושה חודשים אבל המעצר הזה גרם לי לחשוב בדרך אחרת על מה שנעשה במגרשים שלנו, על זה שכל העסק הזה פשוט לא שווה את זה!.
אני יודע שמרביתכם לא תייחסו חשיבות למה שאני רושם לכם, אבל תשמעו לי אני אחד מכם אני נער בן 16 וחצי בעל חיים נורמלים ביותר שברגע של התלהבות יתר נקרא לזה, או שיקול דעת מוטעה כמעט והרס לעצמו את החיים. אז נכון שרובכם לא תייחסו למה שאני רושם חשיבות, אבל אם הצלחתי להשפיע ולו על אחד מכם שישנה את גישתו כלפי האלימות במגרשים ויבין שאנו באים למגרש במטרה אחת והיא לעודד אני את שלי עשיתי.
זהו, זה בערך מה שניסיתי להעביר לכם, או יותר נכון לספר לכם את מה שאני עברתי. אני מקווה שלא נדע עוד אירועים אלימים ושלא נדבר על אסונות, מי יתן ובית"ר ילכו ישתפרו ולנו תהיה נחת.

http://planet.nana.co.il/gurgolan/police.htm

 

נו, סוף סוף! אולי זה יחדור לכמה אנשים דרך הגולגולת...

 

כתבה יפה ומענינת.
גם אני בעד הפסקת האלימות במגרשים, אבל עם המשטרה או כל אחד אחר חושב שזה יפסיק עם ימנעו מאדם א' להדליק רימון עשן, או מאדם ב' להדליק אבוקה, הוא טועה.
אבוקה ורימון עשן, במידה והם מודלקים באופן מבוקר, אינן מסוכנות כלל.
הבעיה שאצלנו בארץ מעדיף ישר לשלול את הבעיה ולהטיל סנקצות מאשר לטפל בה.
במקום להפוך את האבוקות ורימוני העשן לחוקיות, בתנאי כמובן שידליקו אותם באופן מבוקר, הם הופכים את האבוקות ורימוני העשן ללא חוקים, ובכך מעודדים את האוהדים להביא אותם.
כן כן, קראתי לפני מס' שבועות טור של אדם שמדליק באופן שבוע אבוקות, והוא מסביר למה העובדה שהם לא חוקיות מלהיבות אותו:
" ההתלהבות של הכנסת האבוקה למגרש, ההרגשה של לחמוק מהבדיקות, ההרגשה כשהאבוקה נדלקת והאוהדים מתלהבי, בגלל מעשה שאתה עשית, בגלל אבוקה שאתה הדלקת, גורמים לי להכניס כל פעם שמבקשים ממני את האבוקה או רימון העשן למגרש".
כן כן, העובדה שרימון העשן הוא לא חוקי, מעודדת אנשים להכניסו.
אני יכול להבטיח באופן אישי, שכאשר האבוקות יהיו חוקיות, ויודלקו באופן מבוקר, כמות האבוקות ורימוני העשן שיובואו למשחקים תקטן משמעותית.
אבל, כפי שצינתי, המשטרה מעדיפה להתעלם מהבעיה מאשר לטפל בה.

 

אתר שפתחו בנושא - האתר למלחמה באלימות המשטרה בספורט

 

יצא לי לחשוב על רעיון נגד אלימות משטרה, וחשבתי על זה.
למה שאוהדי הקבוצות לא יפעילו בשילוב עם הקבוצות מדד הפוך למדד הגזענות והוא יסקור את התנהגות המשטרה, היחס שלהם לאוהדים, וכו'?