ואלה שני השדרים הבכירים במדינתנו. לא יאומן. למה וייץ הלך בזמנו באמצע? ערן, אומרים שארבל גרוע פי 10 מבחינת אופי מוייץ, אומרים שהוא אפילו נהג לדרוך על וייץ במאבקי אגו. אני לא יודע על הסיפורים באופן אישי, אני רק יכול לספר שיש לי חבר שהיה שכן של יורם ארבל ועשה מסיבה, אז ארבל בא להתעצבן ולצעוק על הרעש, אז כמה מהנוכחים צעקו "ככה לא בונים מסיבה" או "איזה מסיבה, ה-ל-לויה" http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx
קראתי כתבה על כך שבימי "הדקה ה-91" המיתולוגית בטלעד, ארבל היה עושה לוייץ משחקי אגו, שולח אותו לשדר משחקים זוטרים, משמיץ אותו בישיבות מערכת, ובעצם שם התחילה העוינות ביניהם. שניהם בלתי נסבלים בגרסתם הנוכחית. כשמאיר איינשטיין משדר ברוגע מהאולפן בלי לצרוח כמו כרוכיה כשקבוצה עוברת את החצי (מה שקרה לו במונדיאל הרבה), הוא השדר הכי טוב בארץ.
"לפעמים אני טועה בזיהוי. זה קורה ברמה כזו או אחרת לכל שדר. למה זה קורה לי? יכול להיות שיש לי נטייה להתפקסס על דברים יותר חשובים בעיניי." על איזה דברים חשובים? משחקי הגולף שלו בקיסריה? http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/gives.Xxx
עד לאחרונה לא חשבתי ככה, בגלל הנטייה לצעקות ולהתלהמות, אבל אני מסכים עם זה מאוד. כשהוא בצ'רלטון ומשדר מהאולפן, כאילו מדובר בשדר אחר. הוא נינוח, מקצועי מאוד, לא מזיין את השכל בלי הפסקה עם נתונים חסרי משמעות (כמו וייץ) וגם מעביר שידור היטב עם הפרשן שלצידו. כשהוא במגרש, צריך להוריד את הווליום שלו. אגב, ניר לוין (אני בכלל קורא לו ניר לא-מבין) - האיש מסוגל להוציא ממני רגשות עצבים שלא הייתי מודע לכך שהם קיימים אצלי. כשהוא מנסה להצחיק זה הכי גרוע, וצ'רלטון נותנים לו מלא משחקים גדולים.
הם כמו ילדים. האמת היא שפעם לא היתה לי בעיה לשמוע את וייץ, ארבל או איינשטיין, היום יש לי בעיה עם כל השלושה. זו לא רק צורת השידור שאצל חלק מהם (איינשטיין) הפכה למלאת זעקות והיסטריה, מעבר למה שצריך גם במשחק כדורגל, אלא גם החשיבות העצמית בשידור והרעיון שאתה לא רק שדר, אלא גם צ'ירלידר (במקרים של קבוצות ונבחרות ישראליות) ומבקר, גם בדברים שאתה לא מבין.
don't get me started עם מאיר איינשטיין. המבטאים המעושים (כל נבחרת רבע לטינית שהוא משדר ופתאום הבן אדם משחק אותה מינימום נולד בערבות צ'ילה), ההגייה הקלוקלת של שמות, המונחים והמושגים שהוא אימץ ולא מרפה מהם קריירה שלמה.