ערוץ הספורט מצחיק. מצד אחד נדב יעקובי ושגיא כהן בשידורים שם מודים שהפערים בליגה עצומים עד לרמה מגוחכת, מצד שני הם ממשיכים לקרוא לה הליגה הטובה בעולם. לגבי הסגידה לישראלים, אין שום השוואה בכלל בין ערוץ הספורט לצ'ארלטון. אני לא יודע איך אפשר להגיד שערוץ הספורט יותר גרועים, שום דבר לא יותר גרוע מצ'ארלטון בקטע הזה, זה פשוט סיוט להקשיב לשידור שלהם בכל משחק שיש בו ישראלי מעורב.
בטח שהיתה להם ברירה, זה פרומו שאפשר לערוך, וגם כך הילדים בוימו. אחד הילדים הזכיר שתי קבוצות שהוא מכיר ואחת מהן היא הרקולס. נו, באמת, הילד מכל הקבוצות בספרד מכיר דווקא את העולה הרקולס? ממש... בנוגע לחיבת הישראלים, ערוץ הספורט וצ'רלטון אותו דבר. לפעמים נראה לי שזו לא ממש נטייה אמיתית, אלה מעין תחושת מחויבות. כאילו "ככה אנחנו אמורים לשדר" כי זה ישראלי.
מישהו שמע את שכנר אחרי הגול של בניון מול וויגאן, הוא כמעט קיבל שבץ בשידור והודה למבשל השער(קאלו או אנלקה לא זוכר בדיוק) על כך שגרם לרגע הכ"כ מאושר הזה וצריך לזכור שזה סך-הכל היה השער השישי של צ'לסי במשחק והגיע בתוספת הזמן וכל זה בלי להזכיר את היש של אלון חזן בשער של בניון נגד סיטי שנה שעברה והוא עוד הפרשן! שזה מגיע לישראלים צ'רלטון ערוץ יותר מביך מערוץ הקניות.
הרבה פחות נאיבי מזה- כי זה מביא רייטינג. לכל אחד יש את החבר החסר מושג שראה משחקים של ליברפול "בשביל בניון" ועל כל מהלך שלו ציקצק ואמר יא אללה, אני זוכר אותו בוכה שהפועל באר שבע ירדו ליגה, תראו מה נהיה ממנו, איזה מדהים, כבוד לכדורגל הישראלי.
כן, אני כל כך אוהב את המלה "כבוד". בארץ בטוחים שכל פעם שבניון מבקיע שער, כל העולם עומד דום וחושב "יא אללה, איזה תותחים הישראלים האלה". כאילו שכשרונאלדו מבקיע כולם חושבים שהפורטוגלים האלה עם אדיר.
בידיעות אחרונות במדור דעות יש מאמר דעה של ירון לונדון. הוא כותב שם על השיר שנבחרת ישראלאימצה לעצמה "מי שמאמין לא מפחד" ומבקר אותם על זה. עכשיו, הוא מביא ציטוטים משירים של קבוצות אחרות בעולם ומשווה את הטקסט שם לעומת ה"טקסט" של השיר העלוב הזה. כדוגמא ראשונה הוא מביא את שיר של מנצ'סטר יונייטד(ומתרגם אותו, כמובן) וכדוגמא שנייה, ואף יותר מעניינת הוא מביא כדוגמא "שיר של אייאקס אמסטרדם" שהוא מוצא אותו כהכי פואטי ועצוב מבין כל השירים האלה. הוא מביא לדוגמא את הבתים הראשון והשלישי מתוך השיר. נראה אם תצליחו לזהות את זה בטעות: "במצעדך מול סופה, זקוף ראשך גבוה ואל תפחד מהסערה. כשהסופה תשכך, יזהיבו השמיים ויישמע צליל כסוף של שיר אהבה. המשך לצעוד ברוח, המשך לצעוד בגשם. ... שילמתי את חובי, פעם אחר פעם. ריציתי את עונשי, אך לא פשעתי רק מעט טעויות קשות טעיתי. מטחי חול נבעטו אל פרצופי, אך התגברתי. אנחנו אלופים, חברים, וניאבק עד הסוף. הלאה המפסידנים, כי אנחנו האלופים, אלופי העולם." נו מילא, ירון לונדון לא ידוע כחובב כדורגל מושבע(בלשון המעטה), אבל לא להכיר את קווין ואת השיר הזה? נו, חבל כי החשבתי ועודני מחשיב אותו כעיתונאי רציני. דרך אגב, את השיר של יונייטד הוא תרגם ככה: "תהילה לאיש יונייטד אדומים הולכים בסך, כמו התינוקות של באזבי בזמנים אשר חלפו. דגלינו האדומים בגבהים יתנופפו ומקצות הרחבה יישמע קול המונינו השרים בגאווה" בהמשך המאמר הוא מסביר על המושג "תינוקות באזבי" בצורה די מדוייקת ומביע הערכה לאוהדי יונייטד אשר מזכירים אותם עד היום. הפסקה האחרונה של המאמר הולכת ככה: "הנה, כך כותבים עלילת גבורה מיתי. סיפור על תבוסות נוראות, השפלות, עוולות משוועות, תקווה וחתירה אל פסגת העולם. ובלי אלוהים, ברוך השם, בלי אלוהים." לפחות, הוא תרגם את השירים, גם אם לא בדיוק נאמנים למקור, בצורה די יפה. רק שיעשה מחקר בפעם הבאה וייעזר באוהד כדורגל אנגלי!
טוב , אני מניח שאף אחד כאן לא לוקח את ערוץ הספורט ברצינות. אתמול התפנתי לראות את "יציע העיתונות" . וחברה, זה באמת ניהיה גרוע מתכנית לתוכנית. לא רק שחצי מהנושאים ממש לא עיניינים שזה כבר ברור שהכל מבויים כדיי שיהיה "על מה להתעצבן". בנוסף לזה הביאו את שלמה שרף האידיוט הזה לדבר על הנבחרת.הבן אדם בטח בא עם טקסט מוכן, הרי שכל המטרה של שלמה שרף זה להראות לנו כמה הוא מבין, וכמה הוא יודע הכי טוב בזמן שבעצם הוא כבר לא יודע על מה הוא מדבר. בכל מקרה הם דיברנו שמה על הקמפיין הקרוב של הנבחרת,להעפיל ליורו. שלמה דיבר על אמונה ושצריך לתת קרדיט למאמן ולקנות מנויים למשחקים (חחח זה הורד אותי שכל פעם שהוא אומר דברים טובים על מאמן אחר שמאמן תנבחרת .או שמישהו מצליח עם ישראלים באירופה הוא עוד שנייה פורץ בבכי.) ואז קופמן בא עם ה"ליין" של הערב: "מה אתה רוצה שנאונן 12 חודשים בישביל כלום?!" כל מילה מיותרת =)
חפצם מנמצם.. אהבתי... תלחצו על הקירח "המשובש" כינויו. חזק. http://www.sport5.co.il/lobbyvideo.aspx?FolderID=59#player
