דווקא את ה"שוד" אהבתי, בזכות הסגנון הייחודי והמבריק של סטנלי קובריק. אני אנסה להמחיש את מחשבותיי על ידי ביקורת קטנה על הסרט האחרון שראיתי, עוד קלאסיקה מיושנת של מר היצ'קוק: מזימות בינלאומיות - 6/10. אני אתחיל בפן שהתיישן הכי - המוזיקה. האם שלל כינורות בקצב מהיר אמורים לגרום לי להתרגש בסצינות אינטסביות? או שאורקסטרה שלמה שעושה תו נמוך לרגע ברגעים מפתיעים? היום, פס קול שכזה מקושר רק לסרטי טראש שחיים בעבר. זה לא שהוא רע, הוא פשוט נשחק כל כך ב- 40 שנים שהשתמשו בו שוב ושוב. אני אמשיך בתסריט. פעם, זה היה מתוחכם, מלא טוויסטים ושאר ירקות. עכשיו, זה צפוי (כי העתיקו את זה אלפי פעמים) ונדוש. גם בניית המתח אכזבה אותי - פרט לסצינת ה"מפגש" עם קפלן, אין שום מקום בו מתח נבנה כמו שצריך. וגם שם זה נהרס על ידי העובדה שהצופה כבר יודע ש(ספויילר) קפלן אינו קיים ואיב עובדת עם ואנדם (סוף ספויילר). סצינות האקשן? פרט לרעיון המעניין של מרדף המכוניות, שאף הוא נעשה בלא אינטסיביות, כל מה שראינו פה נעשה אלף פעם. אתה יכול להרגיש ריגוש כאשר בסרט מודרני מציגים אנשים מטפסים מהר באופן סטנדרטי לחלוטין? מה שדי יוצא דופן בסרט הזה זה הומור בטעם טוב שמזמן חלף מהעולם. אז עם מה נשארנו? סרט מיינסטרים בינוני ומיושן. ול"חלון אחורי" לפחות היה קונצפט מבריק, פה אין כזה דבר. וחשוב מאוד לציין שאיני מדבר על רעיונות, ועל חיקויים. אני מדבר הרבה יותר על ה- crafting עצמו. למשל, אם אזכרנו את 2001 - סולאריס של סודרברג (סרט נהדר, אגב) השתמש באותו הקצב האיטי, אך בגלל שזוהי טכניקה קולנועית לא פופולרית (ואף פעם לא תהייה כזאת) זה לא ימאס. ובזמן שציינת את ממנטו, אגב, אני לא חושב שזה סוג הסרט שיישאר טוב לנצח. הוא יתיישן, אבל בגלל גילו הצעיר סרטים דומים עוד לא הספיקו להתעלות עליו. בכל אופן, אני מתכוון למרכיבים של סרט - הסאונדראק, הצילום (בעיקר), הבדיחות, האווירה, כל מיני טכניקות וכו'. ניקח למשל את "אינדיאנה ג'ונס ושודדי התיבה" (ככה קוראים לא בעברית?) - צחוק מטורף, נאצים ענקים, גיבור מחוספס, רשע-סאדיסט-קטן-שנראה-מוזר-בחליפה-שחורה-עם-כוויה-בסימן-צלב-קרס-על-היד. זה מה שאמור לעשות לי את זה? כמובן, אני מסכים עם זה שמקוריות זה לא המדד היחיד לאיכות, אך זה הרבה יותר מזה - זה סגנון ואווירה בנוסף לכך. ומשהו ששכחתי קודם: קשה לקרוא כך לסרט שזכה בכל חמשת האוסקרים הגדולים ונמצא במקום ה- 12 ברשימת ה- 250 של IMDB.
לא יודע אם כבר דיברו על זה, אבל אחד הסרטים שאהבתי ולא הוערכו יותר מדי, לפחות לדעתי, הוא טריינספוטינג. פשוט סרט ענק
מישהו ראה את הסרט קלף פראי?שדרו אותו בערוץ 4 בערך באחת בלילה לפני כ10 ימים,אם אני לא טועה. אחד הסרטים היפים שראיתי!!!!!!!!!!!!!!
בוריק אני לא מסכים עם מה שאתה אומר. לא לאהוב סרט שהוא יצירת מופת כי אלפים אחריו ניסו לחכות אותו? זה כמו לא לאהוב את "החלון האחורי" המקורי של היצקוק כי הרימיק שלו היה בינוני ומטה. אגב, מה דעתכם על סרטי רימיק, כלומר הפקת סרט על אותו רעיון כדי לשחזר את ההצלחה של הסרט המקורי?
ושוב אני מציין - אני לא מדבר על חיקויים. חיקויים יכולים להיות טובים. אני מתלונן הרבה פחות על מרכיבים עלילתיים, אלא יותר על טכניקות יצירה.
barcik אני לא ממש מסתכל על הרשימה של imdb. רשמתי ש"קן הקוקייה" אוברייטד כי זכרתי משום מה שהוא במקום נמוך ברשימה של afi (בדיעבד לא ממש- הוא במקום ה-20). טעיתי. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/icon_jokercolor.Xxx אני נגד רימייקים שנעשים לסרטים טובים. או שאתה רואה את זה לפני הסרט המקורי ואז זה הורס לך את המקורי שהוא יותר טוב, או שאתה רואה אותו אחרי ואז הוא נראה לך על הפנים (לדוגמא: "הצלצול" די הרס לי את הגרסה היפנית המוקדמת ובדיעבד לא אהבתי אותה). השנה, למשל, אמור לצאת רימייק ל"השליח ממנצ'ורה",עוד סרט קלאסי שאני מגדיר כנהדר. אני לא מצפה לגדולות.. בנוגע ל"מזימות בינלאומיות"- למען האמת גם אני מרגיש שהוא מעט אוברייטד, אבל יש בו הרבה מרכיבים טובים ובניית המתח טובה מאד לכל אורך הסרט. הסצינה עם המטוס היא אחת הדוגמאות היותר טובות לעריכה מופתית בקולנוע. אני חושב שמתח צריך להיבנות לכל אורך הסרט, ולא בסצינות מסוימות. אני אתן דוגמא לסרט דווקא חדש, "עד קצה הזמן" לא סרט משהו, אבל מה שמעניין הוא שמתח בו בנוי סצנה סצנה. האם זה סרט מותח? לא, אלא אוסף של סצינות מותחות שלא מחוברות ביניהן בצורה שתיצור מתח לכל אורך הסרט. אני באופן אישי מעדיף סרטים שבחלקם הראשון אין הרבה מבחינת העלילה אלא יותר פיתוח דמויות והכנה לקראת השיא ובחלק השני סצינת סיום משמעותית שתאיר את הסרט באור שונה לגמרי/תעלה אותו מדרגה. כמו ב"בצהרי היום", כמו ב"האזרח קיין", כמו ב"שדרות סנסט" וכמו "בחלון אחורי". אצלי באופן אישי ברגע שאני מזהה סצינה/סגנון בסרט חדש שמתבססת בצורה ברורה וחסרת יצירתיות על סרט קלאסי- אני לא חושב "איך היצ'קוק לא הוציא חוק זכויות יוצרים על הסגנון הזה" (כי מה לעשות, הוא כבר מת), אלא ממעיט מהערך של הסרט שאני רואה. אחרת לא היו יצירות מופת- כל סרט מצליח יגרור אחריו עשרות חיקויים של סגנון. מה אפשר לעשות? כלום, אולי לראות רק סרטים ישנים... נכון, לפעמים הסגנון יחלוף מן העולם ואז הוא ייראה מקורי גם אחרי כמה שנים. דוגמאות שאני מצליח לחשוב עליהן הן הסרטים האילמים של צ'פילין וגם ז'אנר הפילם נואר. אחרי "הנץ ממלטה" ,שהיה אם אני לא טועה הסרט הראשון מסוג זה, נעשו הרבה חיקויים (אם כי כמה מעולים), אבל הז'אנר הזה חלף לקראת סוף שנות ה-50. בכל שזה נוגע למותחנים/קומדיות/סרטי אימה- קשה להאמין שזה יקרה, אלא אם פיטר ג'קסון יוציא חוק שאוסר על שימוש בתוכנות אנימציה בסרטים.
עוד 3 סרטים.... כולל סרט 10 (מצטרף לסנדק חלק 1 & 2, ספרות זולה, רשימת שינדלר וטראפיק): 1) הטוב, הרע והמכוער - 10/10. אורגזמה קולנועית. כל סצינה עשויה ביד אמן, מרגישה רעננה, משפיעה על הצופה ומשתלב באופן מושלם אם הסצנה הקודמת והבאה. לכאורה, לבדן הסצנות לא קשורות אחת לשנייה. יחד, הן יוצרות פאזל חסר רבב. סרחיו לאונה מדגים שליטה מופלאת בטכניקה שלו, ועושה יצירת מופת של פופ-ארט - אומנות פופולרית, שנגישה לצופה גם בלי הגנבת מבטים לספר "ההסטוריה של הקולנוע". שלושת השחקנים הראשיים נולדו אל תוך התפקיד שלהם. קלינט איסטווז, השחקן שלא התקבל על ידי הוליווד, נתן משמעות לקלוז-אפים על חלקי גוף שונים. לי ואן קליף מושלם לתפקיד הרע, עם עיניים צרות ומבט ערומי טבעי לחלוטין. אלי וואלאך מצליח לשחק את טאקו בלי להראות מגוחך. בנוסף לכך, יש כאן את אחד מהסאונדראקים הקולנועיים הטובים ביותר ששמעתי אי-פעם, מפתיע, מגוון, מרתק ומכניס בדיוק לאווירה. חבל רק שרובו זה לא מוזיקה שאפשר לשמוע סתם ככה. כמו כן, סצינת התלת-קרב הבלתי נמנעת מתעלה אפילו על הדו-קרב מבית היוצר של קובריק ב"בארי לינדון". במשך יותר מ- 2 דקות לא יכלתי למצמץ והכנסתי בערך אגרוף שלם לפה מרוב מתח. למעשה, זוהי הסצינה הכי טובה שראיתי מימיי. בסך הכל, זהו הסרט ה"גברי" המושלם, בלי רומנטיקה, ערכים ומוסר. מאסטרפיס. 2) מונסטר - 6/10. אוברייטד! אמנם, אני משוחד קצת. לא הסכמתי כלל עם המסר של הסרט. כך, נוצר מצב שבו לא חשתי סימפטיה כלל לדמות של שרליז ת'רון, פרט לרגע אחד צפוי אחד לקראת הסיום, ובמשך רוב הסרט לא הרגשתי כלום. ההופעה של ת'רון מרשימה ללא ספק, אך אכזבה אותי בכל מקרה, שכן היא קצת מוגזמת וחד-גוונית. כרגיל, בהוליווד אוהבים שחקניות שעשו שינוי גופני. ריצ'י גם היא טובה בתפקיד שלה רוב הזמן. בכל אופן, ככל שהבמאית פאטי ג'נקינס ניסתה לי לגרום יותר לרחם על הרוצחת, כך התרחקתי יותר מהסרט. אין סיבה לרחם עליה - היא אינה קורבן של העולם, כפי שג'נקינס מנסה להציג. היא רוצחת, והעונה שלה צודק. 3) אינסומניה (הגירסה הנורבגית המקורית מ- 1997) - 8/10. לכל מי שראה את הרימייק של כריסטופר נולאן, מדובר כמעט באותו הסרט. זהו מותחן אטמוספרי, שבנוי כולו על התפאורה. הבמאי סקיולדביירג יוצר עולם שמורכב מצבעים בהירים דוחים, אפור של מלנכוליה, חרטה וספק. סטלן סקארסגרד, השחקן הראשי, מצליח להפגין מגוון רחב של רגשות בעזרת הבעת פנים אחת, לא מלאכה קלה בכלל. בסך הכל, אהבתי את הגירסה הזאת קצת יותר מהרימייק, בגלל הסגנון האנושי יותר של הבמאים האירופאיים. מצאתי את הדוגמא הטובה ביותר כדי להמחיש את הביקורת שלי לסרטים מיושנים. תחשבו על השיח הכדורי הידוע לשמצה שמתגלגל ברוח במערבונים (ותודה לאל נעדר מ"הטוב, הרע והמכוער"). אם היום תראה את זה בסרט שלא באופן קומי, תרגיש שזהו מרכיב בנאלי ומיושן. האם עליי להרגיש שונה לגבי סרטים ישנים שמראים זאת באופן רציני רק כי הם ישנים? האם עליי בכוח להנות יותר מסרט כי הוא ישן? מה פתאום. הסרט לא עמד במבחן הזמן, מראה את השטות המוחלטת הזו, וזה מצדיק את הביקורת. ברור שאיני יורד על סרט אם יש בו רק מרכיב אחד שכזה, אך אם יש הרבה (כמו בשני סרטי היצ'קוק שראיתי) אז אין שום סיבה לחסוך זאת מהיוצרים. בפרסומת ל"ואן-הלסינג" שראיתי בעיתון, איפה שבמופיעות הביקורות מעיתונים שונים, כתוב באותיות גדולות: " 'ענק' - קוראי וואלה". אם לא הצלחתם למצוא שום דבר יותר טוב מזה...
הטוב, הרע והמכוער זו יצירה קולנועית משובחת שהצליחה להפוך סרט בלי עלילה מעניינת במיוחד לאחד הסרטים הכי "קאלטיים" בתולדות הקולנוע. משחק מדהים של איסטווד וגם של הרע והמכוער ששמותיהם לא זכורים לי כרגע, ובעיקר דיאלוגיים פשוטים אבל חזקים שממחישים טוב מאוד את רוח הסרט. בלי ספק מגיע לו 10.
ברור שלא חייבים לאהוב סרט רק כי הוא ישן (אני ראיתי הרבה מאד סרטים ישנים והרבה מהם לא אהבתי). לא ממש הבנתי מה זה "לחסוך זאת מהיוצרים"? מה היצ'קוק יכול לעשות? לקום מהמתים, להפוך לרוח רפאים ולרצוח במאים שמחקים אותו?? אם הסגנון הזה הוא הדרך הכי טובה להמחיש משהו בסיפור-למה לא? גם סרט חדש שעושה את זה ראוי למירב המחמאות, כל עוד הוא לא רק מעתיק את זה. הרי גם שאני רואה סרט של היצ'קוק (בכוונה אני מזכיר אותו בעיקר-הוא הבמאי האהוב עליי), אני לא יודע אם האלמנט המסויים נעשה בפעם הראשונה או שאיזה במאי נורבגי עשה את זה בשנות ה-40. אני חייב לציין שקראתי לא מעט ספרים על ההיסטוריה של הקולנוע, ככה הדעות שלי שונות משאר האנשים ואני מסתכל על דברים שונים לפעמים, אם כי, כמובן, אף אחד לא חייב לקבל אותן. אני ארשום את דעתי על הסרטים שהוזכרו פה: "מונסטר"- המשחק של שרליז ת'רון יוצא מהכלל אבל באמת קצת מוגזם ומנופח (האוסקר לדעתי הגיע לנעמי ווטס על "21 גרם"). הבעיה העיקרית של הסרט היא במסר- מחאה חברתית פשטנית. היה מקום גם להתייחס לעובדה שהרוצחת הפכה לגיברות תרבות, כמו שהיא מעידה בתחילת הסרט, ולא להשאיר זאת לדמיון של הצופים. גם אני נתתי לו 6/10 "הטוב, הרע והמכוער"- סיכמתם אותו כבר בצורה טובה מאד לפניי . הבימוי של ליאונה באמת מדהים-, והוא מצליח להפוך סצינה פשוטה לכאורה בתחילת הסרט (הרע אוכל מרק עם מי שהוא עתיד להרוג) למשהו חזק ומהפנט. ללא ספק 10/10!! אני ממליץ גם על "היו זמנים במערב", גם הוא של סרג'יו ליאונה. מבחינת עלילה הוא עולה על "הטוב, הרע והמכוער" -יש בו גם דמות נשית שמסבכת את העלילה(הטאגליין של הסרט-There were three men in her life. One to take her... one to love her... and one to kill her) . השליטה של ליאונה במדיה מדהימה. גם בו יש מעין "טוב","רע" ו"מכוער". צ'רלס ברונסון בהופעה מדהימה בתור "הרמוניקה" (אחד האלמנטים היפים של הסרט הוא שלכל דמות יש מיוזיקל סקור משלה), הנרי פונדה בתפקיד ה"רע", כולל סצינה חזקה במיוחד בה הוא אונס את הג'ינג'ית אחרי שרצח את משפחתה כאקט של "טיהור". ג'ייסון רוברדס מעולה גם הוא. גם פה יש את האלמנטים הקבועים של ליאונה :הסביבה (לטעמי יותר מרשימה מזה שב"הטוב, הרע והמכוער"), הקלוז-אפים, הדיאלוגים הפשוטים והמצממרים (Your friends have a high mortality rate Frank), הדמויות הסימפטיות להחריד (אפשר אפילו להרגיש סימפטיה לדמות הרע). לסיכום- אני לא יודע מה מהם הוא הסרט הטוב ביותר של ליאונה, אבל בתור יצירה קולנועית "היו זמנים במערב" עולה על השני. בכל מקרה- שניהם סרטי חובה לטעמי. ראיתי גם את "דוגוויל", הסרט של לארס פון טרייר, שקיבל מינימום 4 כוכבים בעיתון ומדורג במקום ה-100 ב-imdb עם 8.4! נקודת הפתיחה של הסרט טובה מאד: פון טרייר עושה סרט שהוא מעין הצגת תיאטרון מצולמת (תפאורה סמלית- גיר במקום בית וכדו'), אלא שהוא מחליט בשביל הצופה מה הוא יראה, להבדיל מהצגת תיאטרון בה אתה יכול להתמקד בניצבת שולית בשיא של הסרט. גם המשחק של השחקנים המצויינים הרבה מעל הממוצע. דמויות טובות ומספיק מפותחות. יפה מאד, אבל שעה עוברת, שעתיים עוברות, ומה קורה בסרט? הם מתעללים בניקול קידמן בצורות שונות (אפרופו מקוריות- כל אחת מהן ראינו כבר במאה סרטים). הטוויסט בסוף הסרט לא תורם הרבה לניתוח הדמות של ניקול קידמן (להבדיל אלפי הבדלות מ"רוזבאד" של האזרח קיין ודומיו). גם הקשר בין ההתנהגות של האנשים למוצאם ( עיר ענייה, חסרת תעסוקה וכו') לא מוצג בצורה מושלמת. סה''כ זה סרט אנטי אמריקאי טיפוסי (כיאה לפון טרייר), אולי אפילו סרט תעמולה, אבל אם יש משהו שמונע ממנו להיות "שערוריה" נוסח "בלתי הפיך" הוא המקורית והכישרון של פון טרייר. סה''כ-סרט עם הרבה אלמנטים מעניינים שאולי כמה מכם חשבו שהיה ענק, אבל עם כבר סרט של 3 שעות- אפשר לראות סרטים אחרים ("אפוקליפסה עכשיו" ,למשל). 6/10.
האם, כשאני יושב ולא נהנה מסרט בגלל שהוא מרגיש יבש, מיושן ולא מקורי, אני צריך לתת לו נקודות זכות רק כי הוא ישן? אני לא מאשים את היצ'קוק בכך שהוא לא יכל לחזות את העתיד, אבל אני פשוט לא מצליח להנות מהסרטים שלו כמו כולם. בינוני, בינוני פלוס, לא יותר מזה. לעומתו במאים שעשו סרטים ישנים שנראים רלוונטיים גם היום רק ראויים לעוד הערכה.
ראיתי אתמול את הסרט טרויה. סרט טיפה ארוך אבל חוץ מזה סרט טוב. עזבו את זה שהמצאתי עולם שלם של אסוציאציות מאחורי הסרט והפכתי קרב אכזרי למשחק כדורגל פשוט, זה עדיין סרט טוב. יש בסרט שני שחקנים משר הטבעות, בראד פיט אחד, עוד כמה שנראו לי מאוד מוכרים אבל לא יכולתי לדעת מאיפה, שני רפי גינתים ושחקן שדומה פשוט קומי לפז'ה סטויאקוביץ'. חוץ מזה סרט נחמד, אם יש לכם זמן פנוי אני ממליץ ללכת.
גם אני ראיתי את "טרויה" עם דאייר. באמת סרט נחמד. הקאסט של השחקנים מצויין (של השחקנים, לא שחקניות) ולמרות שקצת קיצרו מדי את החלק של הסוס הטרויאני, מדובר בסרט מצויין, עשוי טוב וגם מצולם טוב.
טרויה סרט אדיר, יש בו הכל, מאלימות מקסימלית עד שני רומנים מרגשים. אני ממליץ בחום לב. אני ממש לא רוצה להרוס לכם את הסרט, אבל אני ירמוז שהצורה של הסרט מאוד דומה לזו של לב אמיץ, ומי שאהב את לב אמיץ (מי לא?) אז אני ממליץ בחום. וחובה לראות בקולנוע!
ואני אגיד שבתור הבמאי של הסרט יכולתי לוותר לפחות על רבע שעה של סצינות משעממות ונטולות פואנטה... סרט טוב, אבל ניצן, הוא משעמם לפרקים http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/wink.Xxx ובקשר לסוף- אין מה להיסחף עד ללב אמיץ, הסוף דומה לסיום הסיפור של מלחמת טרויה עם כמה שינויים בעיקר בסדר האירועים. אגב, נפתח שם פתח לסרט המשך על האודיסאה והאיליאדה כשאודיסאוס הוא בורימיר משר הטבעות. יהיה מעניין לראות אם יעשו עם זה משהו.
