עקיצה לקובי או לא, זה לחלוטין מתאר את ההבדלים, קובי במשחק 7 נראה כמו ילד מפוחד, שלא בטוח איפה הסל, אבל בטוח שהוא יזרוק. לגבי בוש. הסיבה היחידה שהוא מביא מספרים כאלה היא שהוא לבד בקוצה, והסימן לאיכות הנמוכה שלו היא כמה נצחונות המשפרים הכביכול מרשימים האלה הביאו. התשובה 40 ניצחונות לראפטורס, ומקום טוב מול הטלוויזיה לפלליאוף. סופרסטאר מביא את הקבוצה שלו לפלייאוף. סופרסטאר שיש לו צוות מסייע טוב מתמודד על האליפות. נכון לא ראינו איש מהם במשחק מספר 7, אבל מעולם לא ראיתי מלברון תצוגה כל כך רעה כפי שקובי ניפק, מעולם. קובי כפה את עצמו על המשחק, לקח זריקות מטורפות שלא קשורות לכלום, ובמו ידיו הביא את הלייקרס למצב של אובדן אליפות, למזלו היה עוד סופרסטאר לידו שהרים את הקבוצה מהביבים שקובי הביא אותם אליהם, וסחב אותם עד לאליפות. אולסטאר זה הרבה עניין של פופולאריות, ופוליטקלי קורקט. ארטסט הוא אולסטאר לכל דבר, אבל הוא שנוא על הנהלת ה NBA, ולא מספיק פופולארי בכדי להבחר בחמישייה. התרומה שלו למשחק היא קריטית. אתה מדבר על יציבות לאורך העונה ? גם קובי נמצא בחופשה לאורך העונה וממש לא יציב. הוא לא סופרסטאר ? לגבי ביינום, כן הוא נראה בפלייאוף מוגבל, אבל זה היה בעקבות פציעה אמיתית איתה שיחק. שנה שעברה הוא היה מצויין, וכשיחלים יהיה שוב מצויין. כשזמן יעבור והוא יקבל את ההכרה ביכולת שלו, הוא יקבל גם את הזימון לאולסטאר. לגבי אודום, לא פלא שהוא השחקן השישי של השנה, הבן אדם בלתי ניתן לעצירה, גבוה עם יכולת כדרור, חדירה טובה, קליעה מבחוץ, ותזמון מושלם בריבאונד. אתה לא יכול לבקש הרבה יותר מזה מאולסטאר. כמובן שאתה יכול להגיד שארטסט לא מה שהיה, אבלהוא מתאים את עצמו למה שהקבוצה צריכה, ובלייקרס ממש לא צריכים שיקלע 20 כל ערב. בלייקרס צריכים שיהיה על תקן רודמן, שומר, מציק וריבאונדר, שממעט לזרוק, והוא מצידו משתדל להכנס לתפקיד (ראה ערך התסרוקת שלו לקראת סוף העונה). גם המספרים של ביינום ואודום נראים אולי נמוכים, אבל תזכור עם מי הם משחקים, וכמה דקות הם משחקים, אל תתן לזה לבלבל אותך, הם שחקנים אדירים, והלייקרס אלופה מפני שהם היו שם בשבילה.
בכל אחת משלושת העונות האחרונות הפריצה של ביינום נעצרה בגלל פציעות. השחקן נפצע לעיתים תכופות ובלייקרס השלימו עם זה. למרות זאת אין יותר מדי סנטרים יותר איכותיים מביינום מבחינת גיל והספק בדק' שהוא על המגרש. קובי למרות יום קליעה חלש היה שם ברבע האחרון עם נקודות חשובות מהקו והיה מצוין בהגנה. אני לא זוכר הרבה משחקים של 15 ריבאונדים מקובי ואם אני לא טועה היו לו גם 5 אסיסט' ו4 או 3 חטיפות. אני כן זוכר משחקים של לברון בפלייאוף שהוא היה נעלם אחד גדול. מספיק לראות את המשחק האחרון של לברון בסדרה מול בוסטון כדי לראות עד כמה הוא לא השפיע על המשחק ועל הקבוצה שלו. הטריפל דאבל ממש לא שיקף את התרומה שלו במשחק. המשחק היה גארבג' טיים אחד גדול בדקות שהקבוצה שלו הייתה צריכה לרוץ הוא ברח מהכדור, לא ניפק את המסירות החשובות שלו. ובקיצור אם רצית משחק חלש של לברון זה בהחלט היה משחק חלש. לברון נלחם אולי להשיג את הסטטיסטיקה האישית שלו אבל ממש לא נלחם בשביל הקבוצה. דרך אגב הוא היה ביום קליעה נוראי של 8 מ-21 מהשדה. את אותו משחק סיים עם 27 נקודות, 19 ריבאונדים(אומנם שיא קריירה אבל רובם המוחלט בהגנה וגם כשהמשחק היה בגארבג' טיים מטורף והסלטיקס זרקו מכל טווח), 10 אסיס' שגם הם הגיעו ברגעים שהקאבס רדפו אחרי הסלטיקס. בקיצור אם ראית את אותו משחק אתה יודע שהטריפל דאבל הזה כן משקר ולברון היה במשחק חלש וכן זה היה במשחק הכי חשוב של הקאבס העונה, המשחק ה-6 ששלח אותם הביתה לראות קצת טלוויזיה ולהשתזף. רצית עוד משחק גרוע של "הקינג" אז במאי השנה, פלייאוף, משחק סופר חשוב מול הסלטיקס- משחק 5. הקאבס מובסים ב32 נקודות. 120-88 באחד המשחקים החלשים של ה"קינג" בקריירה. את המשחק הוא סיים עם 15 נקודות אומללות(3-14 מהשדה) את האמת עם אחוזים כאלה באותו ערב, שאגב היה אחד הערבים החשובים שלו העונה, אני מבין את המלך שהעדיף לזרוק רק 14 פעמים. אין לי ספק שאם היה זורק יותר באותו ערב היה נותן ערב יותר אומלל משל קובי בגמר בסדרה מס' 7. אבל אתה יודע זה בדיוק ההבדל בין קובי לג'יימס. קובי יכול לתת לך משחק אחד חרא אבל לשים את המשחק הזה בצד, לשכוח את הערב הנורא ולחזור לך למשחק הבא כמו השחקן הטוב ביותר בעשור האחרון. לברון עדיין לא התבגר בקטע הזה. משחק אחד נורא יכול לגרור אחריו עוד משחק נורא ולסיים לו את העונה. זה קרה העונה , זה קרה בעונה שעברה ובעונה הבאה זה לא יקרה כי לברון בחר בדרך הכי טובה, פשוט לחבור לאחד מ5 החשקנים הטובים ביותר בNBA כשהכדור אצלו בידיים בדרך כלל קורים ניסים. במקום להתבגר ולשפר את הקטע הזה במשחק שלו שהיה הופל אותו באמת לאלוהי לברון בחר בדרך הקלהץ שיהיה לו ולך לחיים ונתראה בעונה הבאה, רק כמו שהבעלים של בוסטון דאגב להזכיר לנו, כל קבוצה בדרך לאליפות תצטרך לעבור דרכם. אז בהצלחה.
גם קובי וגם לברון נתנו משחקים חלשים יותר נגד הסלטיקס ורק נגד הסלטיקס אם שמתם לב. נכון ששניהם נתנו גם משחקים גדולים בסדרות מול הסלטיקס, אבל חייבים לומר שהסלטיקס ידעו להקשות בצורה מרשימה על לברון וקובי. הם מצופפים את הצבע ועושים שמירות כפולות עליהם ולכן קשה לבוא בטענות גם ללברון וגם לקובי. אולי את המחמאות כאן הסלטיקס צריכים לקבל ואף אחד מכם לא צריך למהר לצאת על השחקנים בטענות שהם נותנים גם משחקים רעים בפלייאוף מול קבוצות הגנה חכמות.
אם אתה רוצה באמת שלהודעות שלך יהיה משקל, נסה להימנע מדימויים כמו 'ילד מפוחד'. אם יש מושג שקובי ברייאנט לא מכיר זהו פחד. שחקן מפוחד לא מתחיל לקלוע סתם ככה ברבע הרביעי, במשחק שמכריע מי תזכה באליפות, אחרי שברבעים הקודמים לא הלך לו. דנידין - את לברון ג'יימס שמר פול פירס. את קובי ברייאנט שמרו ריי אלן, טוני אלן ולפעמים גם רג'ון רונדו. אם לברון ג'יימס היה מצליח להיות פעיל מספיק כדי לנסות ולהדביק לפול פירס עבירות, זה היה משפר משמעותית את הסיכויים של קליבלנד לצלוח את הסדרה.
וויד מקום עשירי במדד. וואו. מה לעשות שהמדד מושפע בין היתר מאסיסטים ומאחוזים מהשדה, וכל אלה קשורים לצוות המסייע שלך. וויד היה עם צוות מסייע פשוט מחריד, שבלי וויד בוודאות היה מסיים בין ה-5 מאזנים הכי גרועים בליגה. נוח לכם לדבר על צוות מסייע גרוע רק בהקשרים של לברון, כי זה הטרנד, אבל לברון קיבל כמעט כל מה שהוא רצה, וכל פעם שאמרו שחסר לו קצת בשביל אליפות, הוא קיבל את הקצת הזה, ולפעמים אפילו יותר מזה (ג'יימיסון), וזה עדיין לא הספיק לו (נהפוך הוא, הוא לא הצליח לשחזר את הגמר היחיד ההוא שהוא טוטא בו). לעומתו הצוות המסייע של וויד לא התחזק. וויד קיבל בקבוצה שלו בדיחות מהלכות כמו ג'רמיין אוניל, פלופים כמו ביזלי, ורכז פותח בדמות קרלוס ארויו, ולמרות זאת הצליח להרים קבוצה מהקרשים לפלייאוף (אגב, אני לא בטוח שמיאמי נראו נגד בוסטון יותר מביך מקליבלנד. היו רחוקים באזר ביטר אחד של פירס מ-2-2). וויד החזיק את מיאמי פשוט לבד, בלי אף שחקן נורמלי שהוא יכול לסמוך עליו שיקבל תפוקה סבירה באופן קונססיטנטי. מבחינתי, יעילות של שחקן לא נמדדת ב"מדד", אלא בהבדל בין איך שהקבוצה מסתדרת עם שחקן ובלעדיו. אין לי ספק שלא הייתה בליגה שנה שעברה קבוצה שיש בה הבדלים כ"כ משמעותיים כמו במיאמי. וויד שנה שעברה התבגר, לקח מנהיגות, כמעט ולא נחנק במאני טיים, הביא כמה רגעי קלאץ' בלתי נשכחים, וכמובן, כמו שרק וויד יודע, גם הביא מהלכים וירטואוזים שאף שחקן בליגה לא יכול לתת. וויד בוודאות פחות טוב מלברון? אני לא בטוח...
איפה להתחיל http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx K-700, הזיכרון שלך מאד מטעה אותך, כי קובי סיים עם 2 אסיסטים את משחק מספר 7, ועם 0 חטיפות ו 0 חסימות, אבל כן הצליח לאבד 4 כדורים, למרות שמיעט למסור. כן ג'יימס נתן במשחק 5 משחק רע, ואכן קלע רק 15 נקודות באחוזים מחרידים, אבל כפי שציינת, היה לו את השכל להבין שהכדורים לא נכנסים, והוא מיעט יחסית לזרוק, ושים לב מה קרב כשהוא שיחק כל כל רע - קליבלנד קיבלה 32 הפרש בראש מול בוסטון. קובי המשיך להפציץ ללא מצפון והקבוצה עדיין ניצחה כי היה לו עם מי לשחק. זה ההבדל בצוות המסייע, ולפחות לברון סיים עם 7 אסיסטים, וניסה לשתף את החברים שלו. ויכול להיות שאם הוא היה זורק יותר זה היה נראה רע יותר מקובי, אבל זה כל ההבדל, שהיה לו את השכל לא לזרוק יותר. כמובן שזה עדיין לא עזר כי לו היה מי שירים את הקבוצה כשלברון מתקשה. זה נכון שמשחק 5 היה משחק חשוב מאד בסדרה, ולברון לא היה טוב בו, אבל משחק 7 בסדרת הגמר הוא המשחק הכי חשוב של העונה, ואיך קובי תפקד בו ? זה באמת משחק שאין ממנו דרך חזרה. The Yellow Diamond, להודעות שלי יש משקל בעיני רבים בפורום, כי אני מדבר לעניין. הדימוי הוא בהחלט במקום. קובי לקח על עצמו יותר מידי והגיב בתוקפנות (ספורטיבית כמובן) של לקחת על עצמו, בכדי בין השאר להבטיח את פרס ה MVP של הגמר. קובי חזר למשחק רק כשהמשחק היה בשוויון, והמומנטום כבר היה עם הלייקרס, אחרי שגאסול הוציא כמעט לבדו את העגלה מהבוץ, וכשאני אומר כמעט, אני לא מתכוון לעזרה של קובי, שעד השוויון בעיקר חיבל במאמצים של הקבוצה שלו. כל הכבוד לקובי שהצליח לתפקד אחרי שנראה שהמשחק הולך לכוון של הלייקרס גם אם הוא יהיה על הספסל. שוב יחי ההבדל בין הצוותים המסייעים של לברון ושל קובי. The_Arsenal, נכון המדד מושפע מהמון דברים (כלל הדברים הסטטיסטים המשםיעים על המשחק), וזה נכון שיותר לפעמים כשהצוות המסייע שלך יותר טוב, כי האחוזים עולים, יש פחות איבודים, אבל מצד שני הכדורים מגיעים יותר אלייך. ללברון יש את אותן בעיות של ווויד, ואף אחד לא מתקרב ללברון בכל הקשור לסטטיסטיקת מדד היעילות. אבל בא נשים דברים על דיוקם, איך בדיוק הם היו רחוקים באזר ביטר אחד מ 2-2, כשהסדרה הייתה ב 3-0 לאחר משחק 3 ? מיאמי מעולם לא היו קרובים, למרות תצוגות ענק של וויד, ככה זה כשהצוות המסייע שלך לא מספיק טוב, או קרוב לזה. הצוות של ג'יימס ממש לא טוב בהרבה, כולם אמרו שחסר רק קצת לאליפות, כי ג'יימס הוא עילוי, ונראה שבאמת הוא לא צריך הרבה מעבר לקבוצת שחקנים בינוניים בכדי ללכת עד הסוף, אבל במציאות כל מי שמבין מעט את המשחק יכול היה לראות שבפלייאוף שחקן בודד, ולא משנה כמה הוא טוב לא יכול לנצח בסדרה קבוצה טובה (כבוסטון או הלייקרס). על ג'יימסון כבר דיברתי, הוא בדיחה מהלכת, שהסיבה היחידה שמסתכלים עליו היא מפני שהוא קלע 20 נקודות למשחק, אבל לא הסתכלו על האחוז הנוראי שלו מהשדה, שמסביר איך הוא עשה את זה (פשוט זרק בלי הכרה, וזה גם גורם נזק, וגם לא מתאים לשחקן משלים, תנסה להשוות אותו לגאסול, ונראה אותך אומר לי שהם באותה רמה). לגבי וויד שלא נחנק במאני טיים, אתה צריך לזכור שהוא שיחק 5 משחקים בלבד, בתחילת הפלייאוף כשהרגליים שך כולם טריןת, ויש רזרבות של אנרגיות, שאפשר לשאוב מהן. מול שיקגו לברון נתן הצגות הרבה יותר מרשימות (נכון, זה לא היה מול ההגנה של בוסטון), אבל קליבלנד הייתה חייבת את ההצגות של לברון בכדי לנצח את הסדרה, הסגל שלו היה פשוט מזעזע, אבל הוא לא נחנק ונתן הצגה בכל משחק.
פיסטון, אתה צודק שסטטיסטית לברון היה טוב מקובי מול הסלטיקס, אבל גם הוא נדהם מהגנה של בוסטון והיו לו המון קשיים. כמובן שהלייקרס קבוצה טובה מקליבלנד ולכן בכל זאת הלייקרס גם השכילו לנצח. לברון הוא השחקן עם המספרים הכי טובים בליגה וכולכם כאן צריכים להפסיק כבר לחפור ובהשוואות האלו, כל פעם חוזר אותו ניגון, די מאוס הייתי אומר.
ילד מפוחד זה באמת הגזמה, אבל כן, גם קובי וגם לברון נכנעו בלא מעט משחקים בפלייאוף הזה להגנה של בוסטון. תכוונו את המחמאות אליהם, כי קבצות אחרות לא הצליחו במשימה ובוסטון כן.
כשאתה רואה את לברון לא מצליח להיות דומיננטי נגד בוסטון,ובגמר אתה רואה שגם קובי בראיינט לא מצליח להגיע לרמת הדומיננטיות המוכרת שלו - אז כן,אין ספק שכל המחמאות לבוסטון סלטיקס http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/icon_thumright.Xxx
יפה, ברגע שאנחנו מסכימים כאן, אז נכנסים לתמונה שאר השחקנים בקבוצה והיכולת שלהם להשלים את העבודה. בלייקרס יש סוללת כוכבים מרשימה, אולי אחת הקבוצות הכי מרשימות בהיסטוריה. בקליבלנד יש נגרים שאחד מהם עוד אומרים שהוא אולסטאר אבל הוא נקבה. אין מה להשוות בין הקבוצות.
אני לא מוריד מהגנה של בוסטון, הם הצליחו להקשות על כל כוכב שהגיע מולם, והיו קרובים מאוד לאליפות מאוד מרשימה. אני חושב שהבלבול שלכם נובע מכך שאתם חושבים שפחד חייב להתבטא בבריחה (מהכדור או מאחריות), אבל בפועל מדעית, הפחד יכול לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות. תנו לי להסביר משהו על פחד בכדי להבהיר למה התכוונתי. כשבן אדם נכנע לפחד שלו הוא מגיב באחת משלוש דרכים אפשריות: בריחה, קפיאה או אגרסיביות. כל אלה הם אמצעים להתמודדות עם גורם הפחד, כשכל אחד מכיל את היתרונות והחסרונות שלו. זה לא אומר שאין דרכם אחרות להגיב, אלה הדרכים בהם יגיב אדם כשהוא נכנע לפחד. קובי במשחק הזה בחר להגיב באגרסיביות, והסיבות שלו היו עימו. הוא עמד מול הגנה קשוחה מאד, הכדזורים התקשו להכנס, אבל הוא רצה את פרס ב MVP של הגמר, שבשבילו אתה צריך גם לנצח. מה לעשות שכאשר מפחדים המחשות לא תמיד בהירות, ביחוד בשעץ משחק לחוצה במיוחד. במהלך כל המשחק קובי לקח המון זריקות קשות מאוד (אגרסיביות יתר) כולל כמה זריקות שממש היו זריקות התאבדות מול 2-3 שחקנים מהפינה, כל אלה כשהיו לו אופציות אחרות (מסירה) טובות בהרבה. המהלכים הללו פגעו קשות בקבוצה שלו, והיו יכולים להביא להפסד, אלמלא משחק הירואי של גאסול.
זה היה יום נורמלי עבור קובי בראיינט,יש משחקים שהוא לא זורק על 2-3 שחקנים מהצד?יש משחק שהוא לא עושה בו פייד-אוואי מסוף העולם? זה קובי בראיינט,וכמובן - לטוב ולרע.בגמר זה היה רע,ובעוד לא מעט משחקים בקריירה המפוארת שלו,אבל לרוב זה היה טוב. זה מה שעושה אותו בלתי צפוי,על סף הבלתי ניתן לשמירה,זה מה שעושה אותו קובי בראיינט.
בכל עניין של סיטואציה ומינון. קובי הוא השחקן שהולכים אליו כשהמצב בהתקפה נהיה רע, ולפעמים הוא נאלץ לזרוק את הזריקות הקשות, אבל בגמר הוא לקח אותן גם כשהיו לו אופציות הרבה יותר טובות, ודי ברורות. מה גם שזה קרה הרבה יותר מהמשחק הממוצע של קובי.
