ברור שפרי אייג'נטים מובילים יהיו חייבים לבוא לניקס. אבל כל פרי אייג'נט שינחת שם שהוא לא לברון או וויד זו אכזבה ענקית ויחשב לכישלון. בסך הכל כרגע אחרי שקיגו הניקס עדיין נמצאים במצב הכי טוב של תקרת השכר. מיאמי עשו גם כמה מהלכים אתמול בדראפט, בין היתר ויתרו על קוק ויש דיבורים על כך שיש גישושים למצוא לביזלי קבוצה(אולי וולבס). אם זה יתבצע הרי שיהיה להם עמדה מצוינת להביא עוד שחקן אחד בחוזה מקסימום לצד וויד ועוד צלע שלישית.
אחרי ששנתיים ניפחו לאוהדים את השכל על לברון ובוש, שמות כמו ג'ו ג'ונסון וקרלוס בוזר נשמעים כמו יוגב אוחיון ועידו קוז'יקרו. מצד שני לא יודע כבר, אולי אני צריך להפסיק להיות חזיר אחרי 10 שנים של מארבורי וג'רום ג'יימס, גם להצליח להעביר 48 דקות של צפייה בניקס בלי להקיא ולבכות ייחשב להישג של וולש. אני עדיין מקווה שניו יורק העיר קוסמת ללברון המגלומן הזה, אין לנו קלף אחר לשחק עליו...
אני חושב שבגיל הזה, 25, לברון מתחיל לחשוב כמו שאקיל אוניל בזמנו. איך הוא עושה את המעבר לקבוצה אחרת ומתחיל להשיג טבעות. אני רוצה להאמין שזה מה שמעניין אותו. גם אם יעבור לניו יורק הבלאגן שם כל כך גדול שלבנות קבוצה ראויה זה כמה עונות של המתנה. אני מאמין שהוא לא ירצה לחכות. שיקגו מקצועית בנויה הכי טוב בשבילו.
לא יודע אם הביאו את זה פה, אבל שיהיה. בכל אופן, 'מכובדי' קליבלנד באים לשיר בשביל לברון שיישאר. הראו את זה באחד ממשחקי הפלייאוף בספורט 5. רק אני חושב שזה פתטי (מאוד) אבל מצחיק? http://www.dailymotion.com/video/xdccct_cl...on-stay-l_sport
זה באמת דיון מעניין אבל אני אישית לא חושב שמדובר בשחור ולבן. לדעתי מעבר שלו לשיקאגו, עם כמה שהוא מתבקש על הנייר מבחינה מקצועית, יכול לעשות לו רע הרבה יותר כי לא משנה מה יעשה שם, תמיד הוא יישאר בצל של מייקל. גם ככה מאז שהוא הגיע מהתיכון לא מפסיקים לעשות את ההשוואות האלה, שרק פוגעות בו ויוצרות לחץ עצום שבינתיים הוא לא עומד בו. אם הוא מגיע לניו יורק לעומת זאת, גם אם ייקח 2-3 שנים עד שתעמוד קונטנדרית, אליפות אחת בלבד תהפוך אותו לאלוהים. הלחץ יהיה עצום, הקהל יהיה תובעני, והתהליך ארוך ומייגע - אבל לדעתי אם ללברון יש את הביצים שהוא טוען שיש לו, זאת ההזדמנות האולטימטיבית עבורו להפוך לאליל שהוא כל כך רוצה להיות.
אני לא חושב שיש לו בעיה של לעמוד בלחץ, אי אפשר לאמר זאת עד שתהיה לו קבוצה שאפשר לקחת איתה אליפות. הסגל של קליבלנד מגוחך, והראה את זה העונה בפלייאוף. כולם דיברו על ההגנה המצויינת של בוסטון, וברמה מסויימת בצדק, אבל גם מול ההגנה הזו ראית שחקנים כמו פישר, ארטסט ואודום מתעלים גם אל מולה, ותורמים בצורה יפה לליקרס. זה כמובן בלי להזכיר את הכוכב השני של הלייקרס גאסול שמול בוסטון היה השחקן הטוב ביותר של הלייקרס. מה עשו שחקני קליבלנד מול בוסטון ? התקפלו, ועשו קולות של עץ. יש גבול עד כמה לברון יכול לעשות לבד מול קבוצה טובה, כשאין לו שום תמיכה אמיתית. קובי לא נתן סדרה טובה מול בוסטון, והאמת שהוא לא נתן סדרה טובה מול אוקלהומה השנה. במידה ולברון היה נותן סדרה ברמה הזו מול כמעט כל קבוצה בפלייאוף, קליבלנד עפים מהפלייאוף יותר מהר ממטוס קרב. כשלברון ישחק בקבוצה שממש תורמת לו, ואז יחנק, ניתן יהיה לאמר שהוא נחנק תחת הלחץ, אבל עד אז, פשוט אין מה להשוות. לג'ורדן בנו קבוצה נהדרת בשיקגו, אבל עד אז כל מה שהוא עשה זה לקלוע הרבה, ובערך זהו. כשהקבוצה נבנתה נכון הם התחילו לדבר גם בפלייאוף, אבל עדיין לא לקחו תואר. כשהפיסה האחרונה בפאזל הגיעה (פיל ג'קסון) התארים כבר החלו לזרום.
קובי נתן יופי של סדרה מול בוסטון. לא יודע אם ראית את כל המשחקים, אני ראיתי והיו לפחות שנים שלושה משחקים שהוא התקרב לטריפל דאבל. אי אפשר לשכוח את המשחקים המכריעים שקובי היה בהם. את הנקודות הוא נתן בכל משחק במשחק 7 הוא בעיקר תרם בהגנה. Il Capitano, לא חושב שצריך לערוך השוואה בין לברון לג'ורדן. אני טוען שלברון לעולם לא יתקרב לג'ורדן. אני לא רואה את לברון מתקרב ל-6 טבעות אליפות. קובי כן מתקרב לרמות של ג'ורדן בין אם בצורת המשחק ובין אם בדימיון של שניהם לקראת סוף הקריירה, אבל גם קובי כרגע מאחוריו וכנראה ישאר מאחוריו. לברון צריך לחשוב על טבעת. ללברון יהיה בשיקגו כבר עכשיו את אחד הרכזים הכי טובים שיהיו בNBA בעשור הקרוב ביחד עם פוורד נהדר(נואה) עוד אחד טוב(דנג שאני חושב שהם צריכים להעביר אותו בטרייד). בשיקגו כבר יש לו קבוצה טובה ושלא נדבר שיש שם מקום כרגע לעוד שחקן בחוזה גבוה חוץ מלברון. על הניקס יש נאחס. לא יודע למה אני חושב שהקבוצה הזאת לעולם לא תהיה גדולה. הלחץ המטורף, ההנהלות שכשלו שם אחת אחרי השנייה, הקהל התובעני, הכסף שנשפך שם במשך השנים והביא בין היתר להגבלות החמורות של תקרת השכר, השחקנים המדהימים שעברו שם וכשלו כל פעם מחדש בזמן אמת. לא יודע למה, בניו יורק יש לי הרגשה הקריירה שלו תהיה יותר גרועה מבקליבלנד. בקאבס עוד בסוף בנו לא קבוצה ראויה, עם צוות שעשה כל אחד את העבודה שלו. בניו יורק יש יותר מדי שחקנים שלא יכולים לשחק ביחד והבניה שם לטעמי צריכה להיות הרבה יותר יסודית. אם תשאל אותי אפילו מעבר לנטס יהיה טוב יותר מקצועית ממעבר לניקס.
להגיד שלקובי היו 2-3 משחקים טובים בסדרה של 7 משחקים זה מביך, לקובי, ולמי שאמר את זה לזכות קובי. קובי לקח על עצמו בחלק מנמשחקים יותר מדי, והרבה פעמים פשוט הלך עם הראש בקיר. עובדתית, פאו גאסול תרם בסדרה הזו יותר מקובי (אם כי לא נשא בנטל ההנהגה), והעובדה הזו בלבד מספיקה בכדי להראות שלקובי הייתה סדרה רעה, מאחר והוא אמור להיות השחקן המוביל של הלייקרס. להגיד שאי אפשר להשוות את לברון לג'ורדן, אני יכול להבין. יש ללברון המון מה להוכיח, למרות שמבחינת דומיננטיות אישית על המגרש, יש לו ללא פחות ואפילו יותר מג'ורדן. הבעיה האמיתית שלו זה העדר עזרה מהחברים או מהמאמן, שללא שני אלה גם ג'ורדן נשאר ללא טבעת בסוף הקריירה. להשוות את קובי לג'ורדן על סמך זה שיש לו כבר 5 טבעות לעומת ה-6 של ג'ורדן זה פשוט מגוכך. לרוברט הורי יש יותר אליפויות מג'ורדן, ואלמלא הוא חלק לא קטן מהאליפויות הללו לא היה מתרחש עבור אותן קבוצות. האם זה אומר שהוא שחקן טוב מג'ורדן ? ביל ראשל היה שחקן ענק, ולקח 11 אליפויות, האם הוא פי 2 יותר טוב מג'ורדן ? לספור טבעות זה שטויות במיץ. חוץ מזה לקובי יש רק 2 אליפויות בהן הוא היה השחקן המוביל, בשלוש מהאליפויות שלו הוא היה על הגב הרחב של שאקיל. קובי לא מתקרב לג'ורדן, ובשלב הזה של הקריירה שלו אפשר לאמר בוודאות שגם לא יתקרב. ראית במשחק מספר 7 את קובי קורס תחת הלחץ, מנסה לכפות את עצמו על המשחק בכל הכוח, ובדרך כמעט מאבד את האליפות (במידה וגאסול לא היה בא להציל אותו באותו ערב). קובי לא השחקן הראשון שהלחץ הכריע אותו, רבים וטובים ירדו ברמתם, ובצורה דרסטית ברגעים גורליים, ג'ורדן רק העלה את הרמה שלו עוד יותר. משחק מספר 7 בראה שאצל קובי הוא בא לפני הקבוצה, ולפני הניצחון אפילו. במשחק כל כך נוראי מבחינת אחוזים, לסיים עם שני אסיסטים, כשאתה מקבל שמירות כפולות כל הזמן זה ביזיון לדורות. למי ששכח, שתיים מתוך שש האליפויות שג'ורדן הוליך את שיקגו אליהן התיימו באסיסט ניצחון של ג'ורדן, פעם לג'ון פקסון, ןפעם לסטיב קר. תן לי בן אחד כאן שיכול להגיד בכנות שקובי היה מוסר במצב הזה ? זה בדיוק ההבדל, אצל קובי, קובי מעל הכל, ולכן אי אפשר להשוות אותו לג'ורדן. אצל ג'ורדן הניצחון הוא מעל הכל, ולכן ג'ורדן נכון לעכשיו הוא מעל כולם.
טכנית כן, גם אם אחד או שניים מהשלושה יצטרכו להתפשר קלות בנושא השכר עם איזה מיליון-שניים מתחת למקסימום. למיאמי יש יותר מקום מתחת לתקרת השכר מאשר לכל קבוצה אחרת. כמובן שאני רוצה שווייד יישאר ומקווה לחיזוק משמעותי בנוסף (אחרת ווייד כנראה לא יישאר), אבל אני לא רוצה את ג'יימס. מקווה שההיט יוכלו להתחזק משמעותית גם בלעדיו.
piston - עם המון דברים בהודעה שלך לא הסכמתי. קודם כל, נתחיל בקביעה שלקובי בראיינט היו רק 2-3 משחקים טובים. אני חושב שהיא לא נכונה. היו לו משחקים שבהם היו לו רבעים טובים יותר ופחות. הוא לא היה מושלם באף משחק, אבל הוא גם לא היה רע לגמרי בשום משחק. בגדול, לפחות 6 מתוך 7 המשחקים שלו היו טובים יותר, כשאחד מהמשחקים הוא נכנס לבעית עבירות על לא עוול בכפו. לטעון שפאו גסול תרם לסדרה יותר, שוב, זה לא נכון. זה לעוות את מה שקרה. אם אני משחק עם עוד שחקן מול שני שחקנים יריבים ושניהם משקיעים משאבים רבים כדי לבלום אותי, כך שיוצא שהחבר שלי לקבוצה הוא המוציא לפועל, זה אומר שהוא תורם יותר ממני? לא, זו הייתה עבודה משותפת. מקצועית, הסיבה המרכזית לעובדה שפאו גאסול יכל ללכת באחד על אחד עם השומר שלו, היא הרבה בזכות האימה שהטיל קובי ברייאנט על הסלטיקס. ברוב המשחקים, הקלעי עוזר לגבוה ברגע שהוא רואה שהיריב שלו (גבוה) מנסה לקלוע עליו באחד על אחד ולתפוס עמדה. הסלטיקס לא היו מוכנים להביא את העזרה הזו, כי הם ידעו שמדובר בחבית נפץ שאסור שתתפוצץ עליהם. כשפול פירס יכל לעזור, הוא עזר, אבל כשהלייקרס היו מצליחים להביא את זה למצב שריי רלן הוא זה שצריך לעזור, ברור למה זה לא קרה. חשוב לזכור שעל קובי בראיינט שמרו צמד האלנים ומדי פעם גם רג'ון רונדו קיבל אותו להתקפות בודדות, כך שיצא שתמיד השומר שעליו עם רגליים טריות. ויש עוד משהו שרבים לוקחים מקובי בראיינט בסדרה הזו - הגנה. זו הייתה תצוגה ענקית שלו מבחינה הגנתית. הוא היה היחידי לאורך הפלייאוף שהצליח לשמור את רג'ון רונדו, שבהתקפות מסודרות לא הצליח לבוא לידי ביטוי. היתרון היחסי של קובי בראיינט בהגנה היה כה משמעותי בעיניי פיל ג'קסון שהוא הציב את דרק פישר לשמור על ריי אלן, שגבוה ממנו בראש וחצי. על כל השאר אין כרגע טעם לדון, כי הקריירה של המלך טרם הסתיימה. רק אציין שאי אפשר לבטל את האליפויות שהוא לקח עם שקיל אוניל, כמו שאי אפשר לבטל את האליפות של פול פירס מלפני שנתיים בטענה שבלי השניים האחרים הוא בחיים לא היה משיג אותה. כרגע אני יודע רק דבר אחד - המלך עוד כאן והוא לגמרי חי ובועט. את המקום שלו ברשימה של הגדולים מכולם נדע כשהיום העצוב יגיע והוא יפרוש מהמשחק.
הוא לא ביטל את האליפויות של קובי כמו שאף אחד לא מבטל את האליפויות של רוברט הורי או סקוטי פיפן, אבל זאת הייתה הקבוצה ששאק הוביל, הקבוצה שלו, בזמן שקובי היה רק ילד ושחקן משלים לשאק שלומד לבנות את עצמו לבאות. זאת הכוונה ופה אין בכלל ויכוח.
