או יותר נכון, אנחנו לא יודעים להפסיד בכבוד, אבל יודעים להעביר ביקורת על הספורטיביות של כולם. תעשה לי טובה ירדן, זה היה פשוט אקט חסר כבוד מינימלי.
האקט היותר חסר כבוד הוא ההתנהגות של מוריניו כל המשחק, הבזבוזי זמן של לוסיו וסזאר. במקום מים הינו צריכים לשים שם רעל.
הממטרות בסוף היו פני האלופה הזאת שכמו שז'וזה אמר - לא יודעת להתנהג כמו אלופה. הצלילה של בוסקטס, הבכיינות של צ'אבי באיטליה, הצביעות של השחקנים שלכם ואחרון האוהדים. הזיכרון והראיה הסלקטיבית, הראש בחול. ליגת אלופות אינו תואר מכובד היום, הרבה בגלל אנשים כמו אלה סביב בארסה (לא רק בארסה, גם ריאל, ועוד). זה הפכה לתחרות של העשירים והיכולים ולכן אין הרבה כבוד בזכייתה. אבל אם היה, הייתי אומר שאין לכם את הכבוד הראוי. שיחקתם מול הקבוצה היחידה שמשתווה לכם באירופה, היא העלימה את הכוכבים שלכם, שיחקה הגנה קרובה לשלמות, ולמרות טעויות שיפוט נגדה הוציאה את שתי התוצאות שהיא הייתה צריכה כשלא נתנו לנו הרבה סיכוי. ועדיין, אתם מתלוננים, וכל זה תחת הצל של השנה שעברה. אין לכם כבוד.
מה פתאום, זה היה בישראל! זה היה ב-72 כשהפסדנו 2:0 לאייאקס. בפעם האחרונה שזכינו בליגת האלופות, הוא היה בירדן. הנראזורי הפגינו את אחת מתצוגות ההגנה המשובחות שנראו אי פעם בכדורגל העולמי, ליאו מסי שוב לא עמד בלחץ של משחק גדול, והקטאלונים איבדו את הכתר. מתוך YNET. מה קרה? כנראה שיש מקום שלא חושב שהיה בונקר מגעיל אלא תצוגת הגנה.
תגיד! אתה לא חושב שxabi6 סבל מספיק בלי שאתה מחדיר אתרים לאומיים למקום הכואב? http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/rolleyes.Xxx
עם שריקת הסיום רץ מאמן אינטר, ז'וז'ה מוריניו אל עבר האוהדים, ושוער ברצלונה, ויקטור ואלדז לא אהב זאת, ניסה לעצור אותו, והשניים התעמתו. כל זה כלל לא שינה את מצב הרוח של מוריניו, שאמר בסיום: "אני מאושר. כבר זכיתי בליגת האלופות (עם פורטו בשנת 2004) אבל אני חייב לומר שהיום היה טוב יותר מאשר הזכייה בתואר ההוא". מוריניו נשאל כיצד עצר את כוכב היריבה, לאונל מסי, ואמר בתגובה: "לאונל מסי הוא לאונל מסי. הוא כישרון עצום מכוכב אחר, אבל כמו שאר השחקנים הוא לא שיחק היום את המקסימום שלו. זה אומר לשחק עם רמה ובצורה הוגנת ולא ראיתי דבר מזה על הדשא". מוריניו אף התייחס להכנות של הקבוצה שלו למשחק: "ב-4 בבוקר לא הצלחנו להירדם, כי היו זיקוקים מחוץ לדלת המלון. צלצלנו למשטרה ב-11 בלילה והם הגיעו ב-3 וחצי בבוקר". המנג'ר גם התייחס להרחקה בלא מוצדקת של טיאגו מוטה במחצית הראשונה: "הכרטיס האדום של מוטה היה בדיוק כמו הכרטיס האדום של דרוגבה. לצערי הוא איבד את הריכוז לשניה. לא אמרתי לו שום דבר במחצית. דיברתי עם שאר הקבוצה והסברתי להם כיצד לשחק בהתאם למצב. אני לא מסכים עם ההחלטה של השופט. אמרתי לפני כן שכשהשחקנים מנסים לעזור לשופט, החיים שלו קלים, אבל הערב כמה אנשים ניסו לעשות לו חיים קשים". לסיום אמר המאמן החוגג: "זו היתה קבוצה של גיבורים, כשכל אחד מהם השאיר את הדם שלו על המגרש. אני גאה בכולם, אלה ששיחקו ואלה שלא שיחקו, ובאוהדים שסבלו איתנו כאן ובבית. אני מאמין שבבית הם מאושרים. קשה מאוד לשחק מול ברצלונה עם 11 שחקנים, אז ב-10 שחקנים זה בלתי ייאמן. הגיע לנו לסיים ב-0:0, חוליו סזאר שיחק כל כך טוב שהיה נדמה שאנחנו ב-11 שחקנים". קפטן אינטר, חווייר זנאטי גם הוא היה מאושר בסיום: "סבלנו מההרחקה, אבל הגיע לנו להיות בגמר. היינו נהדרים. מלבד הגהינום שהלך ביציעים, היינו מרוכזים לחלוטין במשחק". הקפטן המשיך והתייחס להרחקתו של תיאגו מוטה, שכמעט ושינתה את גורלה של אינטר, שלבסוף הצליחה לצאת עם התוצאה הרצויה, למרות הנחיתות המספרית: "גם אחרי הכרטיס האדום של מוטה, הראנו את הרוח של החבורה שלנו, וזה היה חשוב. עכשיו אנחנו חושבים על מדריד, אבל גם על הליגה". כמו שאר חבריו בסיום, עלה ווסלי סניידר בחזרה אל הדשא כדי לחגוג, אבל אז נתקל בממטרות שהפעילו אנשי ברצלונה, כדי למנוע חגיגות של היריבה שלהם. המחווה הבלתי ספורטיבית והמכוערת הזו לא ממש הפריעה לאיטלקים, וסניידר נשאל האם ההעפלה לגמר ליגת האלופות מהווה הגשמת חלום עבורו. "בהחלט. זה חלום עבור כל שחקן לשחקן לפחות פעם אחת בגמר. עכשיו אנחנו שם ואנחנו חייבים להנות מזה". פרסומת למרות החגיגות, הסתכל סניידר קדימה ואמר: "אנחנו צריכים להנות מהרגע הזה, כי יש לנו עדיין את הליגה ואת הגביע האיטלקי להיאבק עליהם". כשנשאל מה המשך התוכניות שלו להערב, אמר השחקן: "אנחנו הולכים לעשות מסיבה קטנה". לסיום אמר סניידר: "אני חושב שזו העונה הגדולה ביותר בקריירה". סמאול אטו, שזכה להדיח הערב את קבוצתו לשעבר, התייחס גם הוא לשיטה ההגנתית של קבוצתו, אבל כלל לא הרגיש צורך להתנצל עליה. "התגוננו בצורה נועזת והצלחנו לעלות לגמר", אמר החלוץ. "שיחקנו נגד ברצלונה, הקבוצה הטובה ביותר בעולם וניצחנו אותם. עכשיו אנחנו יכולים לנוח ולהנות מהניצחון הזה". "עכשיו אנחנו צריכים להתמקד בליגה" בחזרה אל הליגה. ברצלונה לא מאמינה שזה קורה לה (צילום: רויטרס) בברצלונה כאמור היו לא רק מאוכזבים בסיום, אלא גם מרוגזים על שיטת המשחק של מוריניו, שמטרתה היתה לפגוע בשטף של הכדורגל הקאטלני. נשיא ברצלונה, חואן לאפורטה נאלץ להודות בסיום: "האמת היא שלא הצלחנו לכבוש את השער השני, וזה מה שהיה לוקח אותנו לגמר". למרות האכזבה, הסתכל כבר לאפורטה אל המשימה הבאה של קבוצתו, בליגה. "מה שהיה, היה", אמר הנשיא. "עכשיו אנחנו צריכים להתמקד בויאריאל". לאפורה המשיך והחמיא לשחקניו: "אני רוצה להודות לקבוצה, למאמן ולאוהדים על התמיכה שלהם. לאוהדים מגיע הכל, ועכשיו אנחנו חייבים להתמקד בליגה, ולהעניק להם שמחה. אנחנו פשוט צריכים להתמקד ולהמשיך בדרך שלנו". "אנחנו חייבים לחיות עם זה שהכדורגל אכזרי", הוסיף לאפורטה, "עכשיו אנחנו חייבים להעלות את המורל". לאפורטה הודה ש"ברצלונה ציפתה לאינטר הגנתית", דבר שסיבך את הקבוצה. "היה קשה מאוד לשבור שני קווים של הגנה, זה היה מורכב מאוד עבורנו". "זה היה ערב מדהים", אמר בדמעות ווסלי שניידר לאחר שריקת הסיום, "חשבנו שברצלונה תפתח בסערה, הסערה הזו לא בדיוק הגיעה, אבל אז מצאנו את עצמנו בעשרה שחקנים". "מה שהביא אותנו לגמר הייתה ההגנה והמשחק הטקטי", הוסיף השחקן, "קשה מאוד להאמין שעשינו את זה, להיות בגמר זה דבר אדיר בשבילנו, יצאנו מהר הגעש בריאים ושלמים. העיקר שהצלחנו". לאפורטה: חייבים להסתכל קדימה "היינו פחות דומיננטיים במשחק, אבל מגיע לנו להיות בגמר", הוסיף חבייר זאנטי הנרגש לא פחות, "הצלחנו להתגבר על הגיהנום של האוהדים והתרכזנו במשחק". "הראנו הרבה אופי למרות ההרחקה של טיאגו מוטה, וזה הדבר הכי חשוב. כמובן שעכשיו המחשבות נודדות לכיוון המשחק במדריד, אבל אסור לשכוח את המאבקים שנשארו לנו בליגה", סיכם. מן הצד השני, הקפיד נשיא ברצלונה, חואן לאפורטה, לא להביט לאחור ולהתמקד במטרות שעוד נותרו לקבוצתו העונה. "האמת היא ששער שני לא היינו יכולים להבקיע כאן היום", אמר בצורה עניינית, "וזה מה שהיה חסר לנו לעלות לגמר. עכשיו חשוב להסתכל קדימה, למשחק מול ויאריאל". "אני מודה לקבוצה, למאמן ולאוהדים על התמיכה. מגיע להם הכל, והתפקיד שלנו זה לתת להם לפחות את האליפות. אנחנו חייבים להביט קדימה ולהמשיך בדרכנו", אמר הנשיא.
למה זה היה מוחק לנו את חצי מאוהדי בית"ר. שכחתי את 72, סורי. אז סיני הייתה שלנו http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx עומר תודה על הכתבה. חואן לאפורטה - הסיבה היחידה שאני עוד לפעמים רוצה בטובתה של בארסה. איש מופת.
נשארה לו שנה בחוזה, היו לפניו את פרדיננד ו-וידיץ' והיתה לו הזדמנות לחזור הביתה לברצלונה, שהציעה לו קידום. לא היה הרבה מה לעשות.
לפעמים זוכים ולפעמים מפסידים ולאינטר אחרי 38 שנים של הפסדים באירופה ו-20 שנים בלי אליפות באיטליה - מגיע לזכות. בארסה לקחה כל תואר אפשרי והיא הקבוצה הכי טובה בעולם וממש לא צריך את חצי הגמר בשביל לדעת את זה, אבל כמו ששחר אמר לאייזנברג וקורנפיין:"לקחתם 6 תארים, תנו לאחרים לזכות". בארסה קבוצה ענקית, ואני מקווה שביום ראשון ה-16 במאי אחרי ששבוע קודם לכן נבטיח ב"ה את האליפות מול קייבו, אני יוכל לנסוע מאיטליה לספרד ולראות בקאמפ נואו את בארסה לוקחת אליפות, ולא לנסוע למגרשון הפיצפון בסיינה.
למה שניתן כבוד? איזה כבוד צריך לקבל מאמן פרובקטור עלוב שלא ניתן ליריבים שלו טיפת כבוד? למה שניתן כבוד לקבוצה שמבזבזת 60 מתוך 90 הדקות ששוחקו היום בהצגות עלובות? למה שנכבד קבוצה שלוקח לה דקה וחצי לבעוט כדור שוער, דקה להוציא חוץ ו2 דקות לבעוט קרן? איזה כבוד צריכה לקבל קבוצה, שהחלוצים שלה לא עברו את קו 30 המטר? מי שלא נותן כבוד, שלא יצפה לקבל אותו גם.
אני חושב שגם לא סיני חחחחח אם אני לא טועה השתלטנו על סיני במלחמת יום הכיפורים. תקנו אותי אם אני טועה, ומלחמת יום הכיפורים היתה ב-73ץ
