אוהדת שרופה של בית"ר ירושלים העונה לשם אנג'י (אנג'ל) התאבדה בתליה ככל הנראה, כשלסביב צווארה הצעיף של בית"ר. אנג'י נכחה בין היתר גם במשחק האחרון אתמול מול מכבי, והייתה ידועה באהבתה כלפי עידן טל. עדיין לא ידועה הסיבה. כואב. http://up203.siz.co.il/up1/rljdnhjznmlm.Xxx
כואב מאוד, אין בן אדם שפקד את היציע באופןק בוע בשנים האחרונות שלא ראה את הבחורה כמה פעמים ושלא חיבק אותה בטעות או שלא אחריי גול לטובתנו, לעומת זה כל הדברים מתגמדים וזה עוד חקל בעונה הקשה שעוברת על בית"ר ירושלים. יהי זכרה ברוך
הייתי בטוח שבהתחלה שכתוב בדיון את השם "אביגיל". בכל מקרה, חבל שמשהו מתאבד בכלל ובגלל כדורגל בפרט. יהיה זכרה ברוך.
אלוהים ישמור, הזוי לחלוטין. וזה קורה דווקא ביום שבו אנשים מקבלים פרופורציות, או לפחות אמורים לקבל. יהי זכרה ברוך..
אני לא חושב שצריך לשאול את השאלה הזאת כי בין אם התשובה חיובית לבין אם היא שלילית היא עדיין מיותרת, קרה מה שקרה, הסיבה לא חשובה, רק שלא יקרו מקרים כאלו יותר.
דברי ההספד, מילה במילה, של אורית, חברתה הקרובה של אנג'ל. למלאך שלי, אני קמה בבוקר, כהרגלי לעבודה, ואז מגיע הצלצול הנורא מכולם, הבת שלי מתקשרת אליי בקול בוכה, ואומרת, אמא מה קרה לאנג'ל ? היא איננה, והגוף מתמוטט, והמוח מסרב לקלוט את הנורא מכל,ואז חולפות לנגד עיניי, הכרותי עם הילדה הנפלאה הזאת, שאהבת בית"ר היתה בראש מעייניה. ילדה, שהעצב והשמחה, הולכים איתה ביחד. היינו הולכות למשחקי בית ביחד,היינו נוסעות למשחקי חוץ, חוזרות בלילה , והייתי אומרת לה, איך נחזור, איך נגיע ? והיא היתה צוחקת ואומרת, מה את מפחדת, יש לנו מנורה על החולצה, אלוהים איתנו ! וככה אנחנו חוזרות יד ביד, כמו צמד אמא ובת. ואז לפניי שבוע, היא אומרת לי, אורית,את לא תעזבי לעולם ?! ואז תורי לצחוק, ואני אומרת לה, אנחנו צמד, נצעד ביחד, יד ביד לחופתך. והנה היום,אני עומדת פה והקהל הניפלא הזה, המשפחה של בית"ר, במקום לשמוח בחופתך, אנו מבכים את מותך ! אנג'ל, תמיד ננצור ונשמור אותך בלב, תמיד כשאני אהיה בטדי, במקום הקבוע שלנו, את תמיד תהיי לצידי, ואני אצעק ואעודד בשבילך. היום אני נפרדת ממך, מלאך שלי, תנוחי על משכבך בשלום. אעתיק מה שכתב אוהד בית"ר שנכח בהלוויה של אנג'י. "השתתפתי היום אחה"צ בלוויתה של האוהדת המסורה והנאמנה, אנג'ל ז"ל. במסע ההלוויה, השתתפו כ-200 איש, וביניהם היו עידן טל, מאיר הרוש שהביאו זר גדול עם פרחים צהובים, מטעם אגודת בית"ר ירושלים. בין האוהדים, היו גם עוזי גופייה, נומה, לוגסי מעפולה, ג'קי קדוש שמעון מחולון אורית החברה הצמודה של אנג'ל ורעייתי, ועבדכם הנאמן. ,את מסע ההלוויה, פתח אביה של אנג'ל ז"ל, שכעס שהיא לא רצתה לשמוע בקול הוריה, אבל האמת היתה אחרת, התברר לנו, שאנג'ל ז"ל, הרימה טלפון לאימא שלה לפניי כשבוע, וביקשה את סליחתה, לאחר 17 שנות נתק מן המשפחה !! כן אחים יקרים, אנג'ל היקרה לכולנו, נזרקה מבית אביה, והיא בת 8 שנים !!!! היו לה, לפי כל העדויות, חיים קשים מאוד, והיא מצאה את השלווה, באהדתה ללא פשרות לבית"ר ירושלים ! את שיחת הטלפון הגורלית, סיימה אמא שלה בטריקת השפורפרת, בפניה של אנג'ל !!! ומהיום הזה, אנג'ל היקרה לא מצאה מנוח לנפשה, והיא קיבלה את ההחלטה הגורלית, במוצ"ש האחרון, והיא השאירה מכתב פרידה לחברותיה הקרובות ביותר, וביניהן אורית תבדל"א, וקיבלה החלטה סופית לשים קץ לחייה, ע"י תלייה, עם צעיף של בית"ר, וכך נגמר סיפור חייה !! אני רק מבקש מאחיי היקרים, להפסיק את חרושת השמועות בנושא שלה , וסביב חייה הקשים, למען נכבד את זכרה כראוי !! גם אני נשאתי הספד ארוך, לפניי מסע ההלוויה, ואני אשתף אתכם, ב-3 השורות שאמרתי בדברי ההספד. אלו 3 משפטים, שמתמצתים את חייה הקצרים של האוהדת המסורה. 3 שורות מ-3 שירים שאנו שרים בכל משחק, "לכל מקום שבו תהיי, אני נוסע" "את האהבה היחידה שלי" "עד המוות, גם אם זה כואב" ובעצם, ב-3 השורות האלה, נמצא סיפור חייה של אנג'ל היקרה ז"ל
נסיבות מצערות, אני בטוח שעכשיו להוריה יש נקיפות מצפון, בעיה שלהם, הם הביאו את זה על עצמם. זה הכי חשוב.
