לא מצאתי נושא מסויים שיכלתי לפרסם בו אז פתחתי נושא חדש.. השיר שירת הסטיקר שיר ישן ומוכר של הדג נחש http://www.youtube.com/watch?v=GIbjpev6U5s&translated=1 מציג דיעה פוליטית כלשהיא? שמעתי מחלק מהאנשים שזה שיר שבה להעביר לנו מסר פוליטי שמאלני ומאחרים שמעתי שיש בו הסתה ושיר ימני מובהק ומאחרים בכלל נאמר שאין לו קשר (דבר שנראה הגיוני אבל אני לא מאמין שאין משהו שעומד מאחורי צירוף כל הסטיקרים האלה.) מה אתם אומרים?
בשביל זה לפתוח דיון? דוד גרוסמן, איש שמאל, אסף כמה סטיקרים והוסיף קטעי קישור. לא רואה בזה שיר עם מסר פוליטי כזה או אחר. מצד אחד יש בו 'מדינת הלכה הלכה המדינה' ו'כהנא צדק'
אני זוכר לפני שנתיים-שלוש באו אלינו לבית הספר ביום הזיכרון ליצחק רבין ודיברו איתנו שיעור שלם על השיר הזה שהוא גורם להסתה ותסיסה בציבור.. לא פעם יצא לי לדבר על השיר הזה עם אנשים והדיעות דיי שונות.. בכל מיקרה, אם זה דבר כזה ברור אפשר לנעול את הנושא.
לא מבין למה ננעל כל עוד יש דיון בריא. לדעתי זה שיר על הנטייה הישראלית לחשוב על כל דבר ולזרוק את זה בפנים, דוגמת הסטיקר. נושא הסטיקרים בישראל הוא נושא שפעם ערכו עליו מחקר בארה"ב, אנחנו המדינה היחידה שבה אנשים מביעים דיעה פוליטית על פגוש של מכונית. היום התופעה קצת דעכה אבל לפני 10-15 שנה היה נדיר לראות רכב בלי לפחות סטיקר אחד.
יש המפחדים להדביק סיטקר כי יחבלו להם ברכב, אבל זאת לא הסיבה העיקרית לכך שרואים פחות פרסומות לפוליטיקאים על כלי הרכב. התופעה דעכה בדיוק כמו העניין בפוליטיקה. פעם כמעט כל אחד בארץ היה חי את הפוליטיקה, כל המדינה ממש, אך היום זה כמו ענף ספורט שמדבר רק לציבור מסויים שמתעסק בזה. האנשים מעט מאסו וזה יותר מזכיר את אירופה, שם גם רק ציבור מסויים מתעניין קצת ולשאר לא איכפת. ישראל השתנתה. לגבי שירת הסטיקר, יש האומרים שהוא שמאלני (הם הופיעו בעצרת הזיכרון ליצחק רבין) ומאוד לועג בעיקר לסיסמאות של הימין (או הימין הדתי: "קוראים לי נחמן ואני מגמגם.."), אבל בסך הכל המסר שם מתמקד בשנאה וכמה שיש לנו ממנה בשפע בקרב הציבור. נחמן מגמגם כי כנראה לאנשי הדת אין תשובות לאותו דור שנאה (שאולי הם יוצרים לא מעט ממנה בעצמם). בפיזמון מסכמים את כל הסטיקרים ב"כמה רוע אפשר לבלוע". שיר על השנאה בקרב הציבור הישראלי.
התיאור של סלע ממצה פחות או יותר את מהות השיר. אגב, הדג נחש הם למרבה הפלא, למרות היותם אוהד בית"ר ירושלים שרופים, שמאלנים. הסולן שלהם, שאנן סטריט הביע לא פעם את דעותיו ובאחד השירים שלהם מופיע השורה הבאה: ""2 זה מספר המדינות שעוד מעט יהיו כאן".
אין לי כי זה צויין במסגרת כתבה שעשו בהתייחסות לשיר שפורסמה בעיתון "הארץ" לפני כמה שנים... נסה לחפש את זה ברשת. ואגב סלע, דרך להיות מזוהה פוליטית זה ע"י מדבקה על אוטו?
יש שחושבים כך כנראה (אלי זה לא מדבר). כך או כך ההתעניינות של הציבור בפוליטיקה שונה מקצה לקצה ביחס למה שהיה בעבר. הדור שגדל לתוך מלחמות הקיום במדינה, חי את הנושאים הביטחוניים והפוליטיים בצורה יותר עמוקה ואיכפתית מהדור שגדל עכשיו לשמנת. זה כנראה די טבעי כי הדבר לא קורה רק כאן.
אולי, אבל לא רק. אני חושב ש: א. המצעים המפלגתיים פה חלשים בהרב ביחס לפעם. פעם היה הבדל ממשי בין מצע אחד לאחר והיום בעצם כל מי שמתמודד לראשות הממשלה מציע אותו דבר או בהבדל מועט ביחס לאחרים (ביבי). ב. העובדה שהציבור הרבה פחות סומך על המתמודדים, הפוליטיקה נתפסת יותר כקרב על מעמד מאשר קרב על אידיאולוגיה. עדיין זה במרכז השיח אבל הדור של היום אינדיווידואליסטי יותר ופחות קבוצתי (ראה מה כתבתי בדיון צה"ל).
אני מסכים עם השורה התחתונה. ודרך-אגב, אני תולה את מרבית האשמה על כך שההבדל בין ,לדוגמה, קדימה לעבודה הוא מזערי בריבוי המפלגות שזה דבר שאני משוכנע שניתן למנוע על-ידי הגדלת אחוז החסימה (מה ההבדל בין המצע של יהדות התורה לש"ס? בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי? בין כל המפלגות הערביות? הכל אגו מטופש ומעמד). עריכה: סלע, מספרים
