אל' אפריקה: מצרים אלופה בפעם השלישית ברציפות

וואו, כמה חירטוטים...

הליגה המצרית חזקה מרוב הליגות באפריקה, הקבוצות המצריות מאוד מצליחות בתחרויות היבשתיות, נבחרת מצרים רובה מכילה שחקנים מאל-אהלי, זמאלק ואיסמעאילי וחארס אל חודוד. תתקן אותי מוחמד. כמה שחקנים מצרים משחקים באירופה וגם בנבחרת?

 

מהשחקנים ששיחקו אתמול בגמר, אני חושב שרק זידאן וג'אלי.
המגן אחמד אלמוחמאדי עבר היום לסנדרלאנד.

 

בדקתי את העניין, מסתבר שמצרים לא מצליחים מחוץ לבית, מסתבר שהפול באירופה לא משהו.
עיסאם אל חדארי שיחק עונה בשוויץ, אצל סיון. עבד א-זהר אל סקא משחק בקבוצות טורקיות כבר עשור. האני סעיד בקושי שיחק שהיה באיטליה, בעיקר בבארי. גם אחמד פתחי בקושי קיבל דקות בשפילד יונייטד. סעיד מוועד הופיע כמה פעמים ספורות בטראבזונספור. חוסני עבד ראבו הופיע מעט בשטראסבורג, חוסאם גאלי שעליו דיברת גם לא משחק עכשיו באירופה אבל היה בהולנד ובאנגליה, שיקאבאלא היה שנתיים בפאוק סאלוניקי. השחקנים המצרים שבאמת מצליחים באירופה, מסתבר רק אחד, מוחמד זידאן. אחמד חסן שיחק בקביעות בטורקיה גם הוא, וגם באנדרלכט. מצרים מתבססת על הכוכבים של הליגה המקומית שלה, פחות או יותר כמו הנבחרת הישראלית, אם רוצים להשוות.

 

חברים, אני צריך את עזרתכם לטובת עבודה אקדמית.
מי שמכיר מקרים מעניינים שקשורים לאליפות אפריקה לאורך השנים, וקשורים גם ללאומיות או לאנטי לאומיות (לא חייב שיהיו קשורים לכדורגל עצמו), אני אשמח אם ישלח לי אותם, או כאן או בפרטי אם זה מפריע לאשכול.
המקרה של טוגו הוא מקרה מצוין של אנטי לאומיות בקבינדה שעליו אני כותב בעבודה שלי, והמשחק של אלג'יריה נגד מצרים שהיה מקרה של גאווה לאומית חריגה במיוחד (ככה זה כששולחים מטוסים עמוסי אוהדים על חשבון הברון) וצד שני שמת לנקום כי הגאווה הלאומית שלו נרמסה חודשיים קודם לכן. אם יש לכם מקרים מעניינין מהסוג הזה שקרו באליפויות אפריקה השונות, אשמח אם תשלחו לי, ואני אחקור את העניין. אני מבטיח לשלוח את העבודה למי שיבקש כשאקבל אותה בחזרה.