פשוט החילוף הזה היה כזה לא ייאמן ומוזר ברגע שראיתי אותו. כל כך שמחתי לראות את השחקן הכי מסוכן של יובה יורד לספסל. להכניס חלוץ הגיוני, אבל למה על חשבון דייגו ולא על חשבון פליפה מלו האיום או מרקיסיו? לדעתי , הרגע הזה גמר סופית את הסיכוי של יובה לחזור למשחק. במשחק כזה לא מורידים את השחקן הכי חכם שלך לספסל אלא אם הוא נורא ואיום בהשוואה לשאר. ואן-חאל פשוט טיפוס מוזר. ניצח 4-1 את יובה ועדיין עומד בסוף המשחק עם פרצוף תשעה באב XD אפילו חיוך קטן לא ברח לו.. הוא יכול היה לשמוח קצת.. זה קורה גם לקשוחים ביותר.
אני עדיין חושב שואן חאל צריך להוכיח את עצמו. לדעתי ההופעה האיומה עד עכשיו בצ'מפיונס, וגם היכולת הגרועה בבונדסליגה, רשומות בעיקר עליו. סגל שחקנים טוב יש לנו. אז ואן חאל עשה את שלו ובגדול היום, והציל את עצמו בביירן, לפחות עד אחרי שמינית הגמר. מכאן, הוא צריך להוכיח שההופעה האדירה שלנו היום לא היתה מקרית. ואגב, מעולם לא הייתי כל כך גאה להיות אוהד ביירן. אפילו לא בזכיה שלנו בצ'מפיונס ב-2001. היום, עם כל התנאים נגדנו, משחק חוץ, חייבים ניצחון, ריברי פצוע, ואן חאל על הקווים... ולמרות זאת ניצחנו בצורה מרשימה. הגיע הזמן!
אחחח איזה נחת...עם חצי ליטר בירת פרנצסקאנר הערב היה מושלם... נכון שיובה על הפנים ונכון שמאמנה טירון אבל עדיין משחק מעולה של באיירן עם חזרה מפיגור, פשוט תענוג. כל הכבוד לקבוצה ולואן חאל על המשחק הערב!
כל הכבוד לבאיירן, להבקיע רביעייה, במשחק חוץ ואחרי קמפיין ממש לא מרשים, בראבו! http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/eusa_clap.Xxx בירה נפלאה, שתיתי אותה בברלין ואני קונה אותה גם בלונדון לפעמים בסופר, לפעמים ארדינגר, לפעמים פאולנר, לפעמים אדלוייס
נגיד מה שנגיד, זה לקח לואן חאל זמן אבל הוא סתם לנו כמה פיות הערב. עכשיו הכדור בצד שלו ומבחינתי הדף שוב חלק. הוא ראוי לקבל הזדמנות ממני אחרי ניצחון היסטורי שכזה. הדבר הביא המון כבוד למועדון שלנו. על הדרך לשלוח את הצרפתי לאכול את הצפרדעים שלו עם זידאן במושבה הצרפתית במדריד http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/tongue.Xxx
אז מה קרה לנו אמש? באיירן מינכן הגיע לטורינו אחרי שלושה ניצחונות רצופים נגד מכבי חיפה,האנובר ובורוסיה משנגלדבך. ניצחונות אלו באו לאחר תקופה מאוד לא מחמיאה עבור הקבוצה שלנו. הקבוצה שלנו סבלה מחוסר יציבות ומזל רע כאחד. אך לאחר המשחק נגד מכבי חיפה (שאותו דבר קרה לנו דרך אגב בפעם הקודמת שניצחנו את חיפה ברמת-גן) הקבוצה החלה להתייצב ולקבל צורה. ואן חאל מעלה הרכב מתורגל וללא שינויים הזויים ומערכים שונים ומגוונים. כל שחקן יודע את מקומו על המגרש. ההגנה מכוונת בעזרת הענק הבלגי,השוער נותן ביטחון,התורן ואן בומל מנווט ואוליץ' מסתער. כך נראית באיירן בארבעת המשחקים האחרונים. הרבה בזכות החזרה של הקרואטי איביצה אוליץ' שגם בתחילת העונה,לא מפסיק לרוץ ולעשות עבודה מעולה. ועכשיו למה באמת קרה אתמול,עלינו לדשא,השחקנים התאגדו יחדיו והתפללו,בדיוק כמוני וכמוכם שהרגלים של יובנטוס ישקשקו,שהמאמן שלהם יעשה חילופים הזויים ושלא יצליחו לחבר יותר משתי מסירות,וכך היה ותפילתנו נענתה בחיוב. זה התחיל בשליטה מוחלטת שלנו על המגרש עד שהגיע הטעות התורנית של דמיקולו שעשה צעד אחד יותר מידי לעבר מרכז המגרש,האיטלקים חטפו והעבירו כדור לטרזגה שלא התבלבל וסימן אחת אפס. כולנו כבר ידענו מה הולך לקרות עכשיו,באיירן הולכת להתפרק (כי ככה הורגלנו מזה מחזורים רבים). אך לא כך היה,הקבוצה המשיכה ללחוץ וללחוץ והקפטן שלנו ריסק התקפות של האיטלקים אחת אחרי השניה בכל מקום על המגרש. הכדורים נעו לעבר רחבת האיטלקים מכל כיוון וראינו קורה וגם ראינו החמצות מסמרות שיער. אבל אז נזכרנו שיש לנו ילד בן שש ששמו איביצה אוליץ' שלא מפסיק לרוץ ולהשתולל. אותו קרואטי הופל ברחבת האיטלקים. הקבוצה לא לקחה סיכון מיותר ושלחה את האנס יורג בוט לבעוט את הפנדל,שני שוערי הענק עמדו אחד מול השני כאשר הגרמני לא התבלבל,עשה הטעיה קטנה והשחיל הכדור לרשת האיטלקים. באיירן לא חדלה לרוץ ולא חדלה לשחק ולחצה ולחצה ולחצה ושוב פעם הקפטן מרים כדור לרחבה ואן בוייטן הגבוה מתרומם ונוגח,בופון מציל ומי אם לא הילד בן השש (איביצה אוליץ') נמצא ברחבה כדי להשתלט על הריבאונד ולקבוע תוצאת 2-1. לאחר מכן חלה מעט ירידה ברמת הלחץ ונתנו לאיטלקים לנוע קצת אבל המאמן שלהם החליט לשחק עם חלוצים בלי שום שחקן שישלח אליהם את הכדורים. השחקנים וואן חאל ראו זאת והמשיכו ללוץ. לא עבר זמן וגם גומז כובש מקרן שמרים הולגר באדשטובר כאשר בופון משמיט את הנגיחה של ואן בוייטן. עוברות להן 75 דקות והילד הקרואטי מתעייף ומסמן חילוף,ואן חאל עושה את הדבר המתבקש ומכניס את אנטולי טימושצ'וק במקומו ומחזק את מרכז המגרש. בינתיים ארייאן רובן עושה מעט פדללות ושעשועים ונכנס במגיני יובנטוס המיואשים עד שהוא מצליח להעביר כדור לרוחב המגרש ואנטולי טימושצ'וק סוגר עניין עם 4-1 כאשר מגיע מאחור ושלח פצצה למרכז השער.
עמי, מחמאות וכנות זה ממך והלאה. אנחנו כאן מבקרים את הקבוצה ואת המאמן שלה כל העונה ודי בצדק, אבל מצידי שהמאמן של היריבה יהיה נכה, השחקן הזה או האחר פצוע וכו' זה לא מעניין את סבתא שלי. באיירן ניצחה אתמול בדלה אלפי את יובנטוס וזה לא דבר שקבוצות עושות ולא משנה באיזה תאריך משחקים, מי עומד על הקווים ומי רץ על המגרש. בעונה ביקורתית מאוד אפשר להודות שבאיירן אתמול נראו חדים ומחוברים בצורה בלתי רגילה וניצחו כי הם רצו יותר. לא יזיק לך בשום צורה, מבטיח.
בוקר אחרי, והשיכרות (לא מיין) מתפוגגת. אני אנסה להיזכר בכל מה שעבר לי בראש אמש, ותוך כדי כך אנסה לתת ניתוח צנוע למשחקה של באיירן. 21:45 - אני פותח טלויזיה, ורואה איזשהו משחק בין קבוצה באדום מול קבוצה בזברה. עברו להן 10 דקות והתחלתי לזפזפ בין כל הערוצים המוכרים והלא מוכרים כדי למצוא את המשחק של באיירן מול יובה. אישתי אומרת לי: "אבל זה היה בערוץ הראשון הראשון ששמת". "לא יכול להיות. זאת לא באיירן. לא יכול להיות שזאת באיירן". עניתי. "אבל תסתכל טוב" אמרה. ואכן, לא עברה דקה ויובה מבקיעה 1:0 ואני מפנים שבכל זאת זה המשחק שאני מחפש. למן הפתיחה באיירן שיחקה כמו שאנחנו לא מכירים אותה: מלאת בטחון, תנועה רבה על המגרש כמו דבורים בכוורת והכדור הולך רק קדימה ולא חוזר אחורה בסרקולציה אופיינית. השחקנים נראו כמו אריות המסתערים על הטרף. הממממ... "אריות" אמרתי?! חר* של דימוי. השחקנים נראו כמו קומטה של מתאבדים שיעים...אופס.. שוב... חר* של דימוי.... לא משנה.. אתם כבר מבינים את הרעיון. לפני השריקה לפתיחה הייתי עם מחשבון ביד כדי לחשב כמה נקודות באיירן צריכה מהמשחק הזה כדי להעפיל. זה היה פשוט: 3 נקודות ותו לא. מגיע השער של טרזגה, והמחשבון שוב אצלי ביד: הפעם כדי לחשב כמה דקות עוד ייקח עד שנקבל את השני ובאיירן תתפרק. נגמרת לה המחצית הראשונה, ושוב עם המחשבון: הפעם לחשב כמה קילו קלוריות שרפו השחקנים, ואם האויר ייגמר להם באיזור הדקה ה 50, ה 60 או ה 70, לכל היותר. באיירן משיגה את השער השני והמחשבון עסוק בלחשב את הסיכויים לשמור על התוצאה. הטירוף נמשך ולא דעך... המנוע של אוליץ' העלה עשן באיזור הדקה ה 70, אבל היתר ממשיכים לרוץ. (מה הפלא, אוליץ' לא מתוצרת גרמניה). בין לבין היתה שליטה אופטית של יובה בשלוש דקות תדלוק של באיירן, שאחריהן הרגל האדומה חוזרת לדוושה, וההסתערות קדימה מתחדשת. רגע, רגע.... לא אמור להיות הפוך? שיובה היא שתלחץ את באיירן כדי להשיג שער משווה? כנראה שלא בערב הזה... באיירן מוצאת את השלישי, ו...... ממשיכה את הלחץ! לא ייאמן! השער הרביעי הגיע רק כדי לסמן 4-1 שני תוך 4 חודשים מול קבוצה איטלקית. הקודם היה מול מילאן בטורניר אאודי.... מתאים לי קבוצה אילטקית נוספת בשלב הנוקאאוט. -------------- ועכשיו לניתוח טכני של המשחק: שחקנים רצו עם רצח בעיניים. שויינשטייגר שיחק את ה 50:50 הקלאסי, אבל עם המון דגש על ההתקפה. לכל שחקן היתה יותר מאפשרות מסירה אחת, כי כולם רצו כדי לקבל כדור... אפילו באדשטובר הרשה לעצמו להרים ידיים ולצעוק כי לא קיבל כדור למרות שהיה פנוי. גומז חוזר ומחלץ כדור מלפני קו ה 16. ההתקפות של לאם לוו בתמיכה מסיבית של שוייני ומולר. (למרות שחייבים לעבוד על שיפור אחוז הכדורים שמגיעים לראש של החלוצים מההרמות של לאם). פראנייץ' היה סולידי, עם מינימום טעויות. על אוליץ' אין מה להוסיף, בוט מחוסר תעסוקה (רק שתי בעיטות מסוכנות של יובה לעברו, אחת ברשת והשניה ביציע), ודימיקילס יצר לעצמו תעסוקה עם איבוד הכדור, ואפילו זה לא השפיע על הקבוצה שמיקו המשיך להיות חלש יחסית. כל כדור נייח היה מסוכן. ואן בויטן הפך לאימת הקבוצות האיטלקיות, ואפילו אוליץ' הנמוך רשם שתי נגיחות של כמעט שער. ההגנה של יובה התבזתה! וואן בומל? בדיוק כמו השופט: אם אתה לא מרגיש אותו, סימן שהוא עשה את העבודה הכי טוב שאפשר. אחרי המשחק אמרו שזה היה המשחק הכי טוב של באיירן העונה. אני יכול להעיד שזה המשחק הכי טוב של באיירן מאז שאני בפורום הזה לפחות. ויותר מכל, הקבוצה שיחקה כקבוצה. היא רשמה נצחון כל כך גדול בגלל שהיתה קבוצה, ולא בגלל הברקה של א' או ב'. ועל זה אנחנו מדברים יובלות. באיירן לא השאירה סיכוי ליובה, בדלה אלפי - כן?, מבלי שהיה לה את ריברי, ולפני שרובן נכנס לשחק. -------- לגבי ואן חאל: אני הראשון שיצאתי נגד ואן חאל על איך שהקבוצה נראתה עד עכשיו, וכל פעם נימקתי מה לא טוב מצידו, ואיך הוא פוגע בקבוצה. לשמחתי, אותן נקודות שרשמתי לחובתו של ואן חאל, קיבלו תפנית, ואי אפשר להמשיך לטעון אותן נגדו. קרי: 1. הרכב יציב, זה משחק רביעי ברציפות. עם אותם שחקנים. 2. מערך יציב, זה משחק רביעי ברציפות. עם אותו 4-4-2. 3. תפקוד טבעי של השחקנים, זה משחק רביעי ברציפות: קשר אחורי אחד, 50:50 אחד, קשר ימני טבעי, קשר שמאלי טבעי עם שני חלוצי טבעיים. 4. החילופים תוך כדי המשחק היו טבעיים: רובן כקשר במקום קשר. טימושצ'וק נכנס כקשר אחורי לצד ואן בומל, ושוייני עבר לקישור השמאלי ורובן בשביל להחזיק כדור מתחת לגומז. --------- תובנה מהמשחק. בשבילכם: תנסו פעם אחת לראות משחק כדורגל מבלי להאזין לשדרים, אפילו עם רמקולים מושתקים (כמוני אתמול). כך לא יהיה סתם מישהו שיכתיב לכם הבנת משחק. אתם תלמדו להבין לבד. תלמדו ותבינו עד כמה כדורגל זה משחק מורכב, ולא מסתכם בבעיטות מספרת ולהטוטים.
אם לא היה לכם כח לקרוא את הפוסט הארוך מעל, הנה לכם תמצית במספרים, מתוך הסטטיסטיקה הרשמית של המשחק: בעיטות לשער: 16 לבאיירן מול 5 ליובה. קרנות: 11 מול 2. החזקת כדור: 60% מול 40%. שויינשטייגר: 8 (!) בעיטות לשער. ואם תזכרו שמדובר במשחק מול יובה, ועוד בדלה אלפי, תבינו על מה האופוריה.
גם אני שמתי לב לזה שבסטי סוף סוף בועט ומאיים על השער,מזכיר את המשחקים מול פורטוגל שבהם שוייני כובש שערים גם מחוץ לרחבה על ידי פריצה מאגף שמאל כניסה למרכז ובעיטה. ככה אנחנו אוהבים ורוצים את שוייני,הוא חייב להבין שאסור לו לוותר והוא חייב לבעוט ולסכן תמיד את שער היריב,גם במחיר של כדור מחוץ לשער. כי אם הוא יתן 5 בעיטות ואחת מהן תיכנס,מי בכלל יזכור שהארבע הקודמות הלכו החוצה? אתמול הוא פשוט פגש את בופון,כל שוער אחר היה נכנע מזמן.
גם אחרי אתמול יש פה אנשים שרוצים להעיף את שויינשטייגר? http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx אגב בלי קשר לתוצאת המשחק, באיירן הגיעו להמון מצבים ואם הם לא היו מנצחים את המשחק זאת הייתה שערוריה. בדקה ה-66 אמנם טרזגה החמיץ מצב אדיר שיכול היה לעשות 2:2 (מצב דומה הוא שם שנתן לצרפת את היורו ב-2000), אבל על המשחק אתמול היה כתוב באיירן.
