מכחישי השואות מאת: גדעון ספירו באחד מטוריי הקודמים הזכרתי את הראיון שערכתי בפברואר 1992 עם פרופסור ישעיהו ליבוביץ. שאלתי אותו מה הוא חושב על הרבי מלובביטש, ראש חסידות חב"ד, המוצג כמלך המשיח? על כך הוא ענה: "אני עדיין מתבלט וטרם החלטתי: האם הוא פסיכופט או נוכל?". הגדרה זו יפה גם לנשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד, בכל הקשור לנושא השואה. כל אימת שהוא חוזר ומעלה סימני שאלה באשר להתרחשותה של השואה, אני תוהה, האם הוא פסיכופט או נוכל? אני משער כי בסביבה הקרובה של נשיא איראן יש בוודאי מישהו שאומר לו, "מחמוד, עזוב את הנושא, זה לא משרת אותנו", וגם במערכת הבחירות באיראן אמרו יריביו, שהעיסוק האובססיבי הזה בשואה גורם נזק לאיראן, אבל הנשיא לא מרפה, ובדחף אולי בלתי נשלט, הוא חוזר ומעלה סימני שאלה על אירוע היסטורי שהוא מהממוסמכים שידעה ההיסטוריה האנושית. על פי מצב הדברים הנראה לעין, אין מנוס ממסקנה שיש לנו עניין עם פסיכופט או נוכל. אלא אם כן, יש דברים נסתרים מהעין. יתכן ובפגישות סגורות עם יועציו אומר הנשיא, "מה, אתם חושבים שאני לא יודע שהייתה שואה? בוודאי שאני יודע, אבל זו דרך מצוינת לעצבן את ישראל ותומכיה, יהודים ולא יהודים, וחוץ מזה שקר שחוזרים עליו שוב ושוב מתחיל להיקלט, בתחילה שוליים, ולאט לאט זה זולג למרכז. ונתניהו רק עוזר לנו בכך". ואכן, לראות את נתניהו בנאומו בעצרת האו"ם מנפנף בתכנית הבנייה של מחנה ההשמדה אושוויץ ושואל, "זה שקר?" היה פתטי, ובכך רק הגביר את סינדרום ההכחשה, בבחינת, אם זה כל כך ברור, למה הוא צריך להוכיח? מכר, שאוהב תיאוריות קונספירטיביות, העלה את הסברה שיש בכלל הסכם סודי בין נשיא איראן לבין נתניהו, לפיו האחד יכחיש את השואה כדי שהשני יוכל להעלותו בכל נאום, שהרי אין כמו אהבתם של מנהיגי ישראל לנפנף בשואה בכל הזדמנות ולגייסה להצדקת מדיניותם המלחמתית והגזענית. דווקא שני מנהיגים ערבים הביעו בהקשר זה עמדות נבונות. נשיא לוב, מועמר קדאפי, שבעיתונות הישראלית הציגו את נאומו באו"ם כמופע ליצנות, אמר כמה דברי טעם, כמו למשל כשהתריס כלפיי העולם הנוצרי: כשאתם רצחתם ושרפתם יהודים אנחנו, בעולם הערבי הגנו עליהם. וד"ר מוסטפה ברגותי, חבר הפרלמנט הפלסטיני, אמר כי נתניהו מחלל את זכר השואה באמצעות המשך מדיניות הכיבוש והאפרטהייד. המונח שואה הפך לסימן היכר של רצח העם היהודי במלחמת העולם השנייה, ונספג גם בשפות אחרות. אין ספק, היא ייחודית, אבל לא יחידה. המלה שואה, במובנה המילולי העברי, "חורבן, הרס, כיליון, קטסטרופה, אסון קשה" (מילון אבן שושן, הוצאת קריית ספר 1979) היתה והינה גם מנת חלקם של עמים אחרים, לאורך ההיסטוריה. אנחנו מתגאים בספר התנ"ך, תרומת העם היהודי לתרבות העולם אבל הוא כולל גם את פרקי השמדת עמים בספר יהושע, ואין לדעת מה הייתה מידת ההשראה של ספר זה למעשי טבח נוראים. יקצר המצע מלמנות את כל השואות, במובן של הרס וחורבן. רק המאה ה-20 הביאה עלינו שואות לרוב, מלבד שואת העם היהודי: שואת העם בקמבודיה, בדרפור, בקונגו, שואת הארמנים במלחמת העולם הראשונה, הנכבה הפלסטינית, שואת רואנדה, שואת הצוענים, אסתפק בכך. כאשר מדובר בהכחשת אסונות של עמים אחרים, שמה של ישראל לא נפקד. ישראל מתכחשת לשואת העם הארמני, והכל למען חופן דולרים בדמות שיפוצי טנקים ומטוסים של הצבא הטורקי בתעשייה הצבאית הישראלית. ישראל תרגמה את הכחשת השואה הארמנית לכך וכך מיליוני דולרים והקריבה את הארמנים על מזבח האינטרסים הפוליטיים ביחסים עם טורקיה. ישראל מתכחשת לאסון העם הפלסטיני, ולא מכירה באחריותה, גם לא החלקית. בנאומו של נתניהו באו"ם, היו מי שחיפשו בקדחתנות את המלה כיבוש, והיא לא הופיעה. ישראל מתכחשת להיותה מדינה כובשת המשליטה טרור על עם אחר. אזכור הנכבה ביום העצמאות של ישראל נתון לענישה על פי החוק הישראלי. החל מהשנה הבאה אסור לאזרחי ישראל הפלסטינים להביע בפומבי עצב ביום העצמאות, שהוא יום אסונם, אם הם רוצים להימנע מצעדי תגמול של השלטון הישראלי. השואות הגדולות מורכבות משואות קטנות יותר של המוני משפחות. את זה אנחנו יודעים היטב מהמבצע של מוסד יד ושם "לכל אדם יש שם". ביום הזיכרון לשואה קוראים הניצולים בטקסי זיכרון את שמות יקיריהם שנספו בשואה. כך נכון לעשות. נזכרתי בכך כאשר קראתי את הידיעה של עמירה הס ("הארץ", גיליון יום כיפור 27.9.2009) על גורלה של משפחת סמוני, ש-29 מבניה נהרגו במלחמת עזה האחרונה. 21 מהם נהרגו לאחר שרוכזו על ידי צבא הפלישה הישראלי במבנה אחד. בין ההרוגים ילדים מגיל 14 ועד חצי שנה, אמא וארבעת בניה, (נותרו בחיים בעלה ובתה), זוג הורים ושני בניהם (נותרה בחיים הבת) וזוג הורים ושתיים מבנותיהם. לאחר מעשי ההרג כתבו החיילים כתובות נאצה על הקירות ביניהן "ערבים צריכים למות" (ARABS NEED TO DIE). שואה קטנה של משפחה אחת. שיחה בבית קפה ישראלי שעה שישבתי בבית קפה, קורא בעיתון ומתענג על קפוצ'ינו, קלטו אוזניי שיחה של שניים משולחן שכן, שדיברו בקול מספיק רם שהגיע גם לשולחני. אמר האחד: אני לא מבין את הממשלה הדבילית הזו. יוצאים למלחמה בעזה, הורגים בסך הכל 1400, חלקיק קטן ממיליון וחצי ערבושים, תאמין לי, נהגו שם ברחמנות, ומאשימים אותנו בפשעי מלחמה. היה ברור מראש שמה שלא נעשה, בעולם יטפסו עלינו כל הצבועים. אז אם כבר פשעי מלחמה, למה לא לעשות זאת בגדול? היה צריך להפציץ את עזה הפצצות שטיח, להרוס אותה עד היסוד, לא להשאיר שם בית אחד על כנו, וכך לחסל את קן הצרעות הזה. לא צריך לבנות תנורים, אנחנו לא גרמנים. לפלסטינים בעזה אין לאן לברוח. הים מצד אחד הגבול המצרי מצד שני, המצרים צריכים אותם כמו קוץ בתחת, ואנחנו מצד שלישי. הפצצות שטיח היו מחסלות את כולם. אחר כך נכנסים עם כמה D9, חופרים בורות וקוברים את ההרוגים, נכון קצת לא נעים, אבל מתגברים. על הקברים שותלים דשא, בונים אצטדיון כדורגל וסגרנו עניין. המצרים מבסוטים שפתרנו להם בעיה, אנחנו בוודאי. מפנים את כל החורבות כמו שהאמריקאים עשו עם מגדלי התאומים, ובונים את עזה מחדש כעיר נמל מודרנית, ומחזירים בטקס חגיגי את גוש קטיף. עכשיו זה הזמן לעשות זאת, יש חלון הזדמנויות שאולי לא יחזור. כל העולם שונא ערבים ומוסלמים, ויבלע את העניין בלי בעיה, אולי איזו הבעת צער בשביל הפרוטוקול וזהו. אף אחד לא יעיז להתעסק איתנו ברצינות, כי כולם יודעים שיש לנו פצצות אטום שיכולות לחסל את כל העולם. תחשוב מה זה בסך הכל, קיבייה בקנה מידה קצת יותר גדול. הערבים בגדה יראו מה עשינו בעזה, והם יברחו לירדן במנוסת בהלה להציל את חייהם. לא צריך רכבות ולא אוטובוסים. נשארנו עם ערביי ישראל. עם קצת דמיון ותעוזה נתפטר גם מהם, ויש לנו מדינה יהודית ודמוקרטית. עונה לו חברו: תגיד, אתה חושב שבממשלה ובצבא יושבים מטומטמים? אני מודיע לך שיש תכניות מגירה למימוש התסריט שלך, ומחכים רק לרגע המתאים. עצות נבונות של יועץ לשעבר פרופסור זביגינייב בז'ז'ינסקי, שהיה היועץ לביטחון לאומי של הנשיא ג'ימי קרטר, ונמנה עם יועציו של אובמה במסע הבחירות שלו, אמר בראיון לעיתון האמריקאי "דיילי ביסט" כי אסור להרשות לישראל להפציץ את אתרי הגרעין באיראן. כדי להגיע לאיראן חייבים מטוסי חיל האוויר לעבור בשמי עיראק, ועל הנשיא אובמה להבהיר לישראל כי צבא ארה"ב לא יהסס להפיל את המטוסים הישראלים בדרכם לאיראן. הרפתקנות ישראלית בנושא האיראני עלולה להכניס את האזור לתוהו ובוהו, עד כדי עימות גרעיני, וצריך לקוות כי הנשיא אובמה קשוב לעצה הזו, וילחש באוזני הקברניטים בישראל בדיוק כדברים האלה. כך מונעים שואה חדשה.
איזה טור אדיר של ירון אזרחי ראיתי בעיתון: פרופ' אזרחי מלמד בחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית נאום פירוס של נתניהו נאומו של בנימין נתניהו לפני עצרת האו"ם היה נאום של יהודי גאה ולא של ישראלי חופשי ומפוכח. זה היה נאום של קורבן, החושף את פצעיו כדי לשוב ולעורר אהדה, ולא של ישראלי אמיץ ובעל תעוזה השואף לפתור את הבעיה הקשה ביותר, המאיימת ביותר על עתיד ישראל ואזרחיה; נאום שהדרמה בו שמורה לאזכור אסונות העבר ולא למהלכים מעוררי תקווה לעתיד; נאום שריגש וזקף את קומתם של תומכי נתניהו בתפוצות ובקרב הימין הישראלי, ולא תרם דבר לטיפול בקרע המסוכן שבינינו לבין שכנינו. כפי שכתב נחום ברנע, בנאומו היה נתניהו "במיטבו"; אך באמת היה זה רק נתניהו במיטבו, שלא בטובתנו, ולא ראש ממשלה ישראלי במיטבו. היה זה נאום שחשף את התודעה הגלותית של ראש הממשלה, נאום מבית מדרשה של גולדה מאיר (שגם היא דיברה בגאווה יהודית ובאנגלית שוטפת) ולא של מנהיג בעל חזון ויעדים ריאליים שנועדו לקדם את רווחתו של הציבור בארץ. לא במקרה האנלוגיה הבעייתית בין איראן לגרמניה הנאצית הופיעה בראשית נאומו והחלק המוקדש לסכסוך הישראלי-הפלסטיני נשמר כנספח קצר לסוף. האם מותר לחשוד שנתניהו השתמש בעימות עם הדיקטטור מאיראן כדי להסיט את תשומת הלב מאחריותו להקפיא את הבנייה בהתנחלויות כאמצעי אפקטיבי להתקדמות לקראת הסדר? אך גם כשפנה אל העולם הערבי בקריאה להכיר עכשיו בישראל כבמדינה יהודית שגה נתניהו, אולי לא במקרה. כזכור, בכל פעם שיאסר ערפאת רצה להחריף את הקונפליקט ולהתחמק ממשא ומתן הוא חבש כובע תפילה מוסלמי ופנה לסמלים דתיים כמסגד אל-אקצה. החמאס הפך את הזהות המוסלמית הקולקטיבית ליסוד העיקרי של סרבנות פלסטינית. על רקע זה נראה שהחלטתו של נתניהו לחבוש את הכובע היהודי ולדרוש מהפלסטינים - בעת הרגישה הזאת - הכרה לא במדינת ישראל אלא במדינה יהודית, נועדה להקפיץ את הקנאות המוסלמית הסרבנית ולהחליש את הרשות הפלסטינית מול הסרבנות החמאסית. התגובות בצד הפלסטיני היו צפויות מראש. האם אין זה מובן מאליו שהניסיון להמיר משא ומתן בין ישראלים ופלסטינים בעימות בין-דתי בין יהודים למוסלמים הוא משאת נפשם של הקיצונים אויבי השלום משני הצדדים? לכן נראה, שהדרישה להכרה בישראל כבמדינה יהודית אינה אלא תעתוע, כביכול מתוחכם, של סרבן שלום מנוסה. זאת ועוד, האם יש מוסלמי אחד היכול כיום להכיר במדינה יהודית שכובשת אוכלוסייה מוסלמית? להכיר במדינה יהודית שבה קבוצה של קנאים יהודים פורעי חוק מובילה ממשלה נבחרת באף, במטרה להרחיב את גבולות המדינה בניגוד לעמדותיו של רוב הציבור בארץ ובעולם? האם יש לצפות מהפלסטינים להכיר במדינה שבה מנהיגי הימין היושבים בממשלה מכריזים בכל בוקר שמלחמת ההתנחלויות היא המשך מלחמת השחרור, שישראל היא עדיין מדינה בהתהוות ללא חוקה וללא גבולות? לאור כל אלה, ניצחונו הרטורי של נתניהו מעל במת העולם הוא ניצחון פירוס, המבשר רעות לציבור הישראלי שאותו הוא אמור לייצג. בנאום רגשני של שר הסברה, הממוקד במכחישי שואה, ולא של ראש ממשלה ישראלי הדואג לישראלים הכמהים לשקט וליציבות, דילג נתניהו "במיטבו" על הזדמנות נדירה לקדם את האינטרס הישראלי הבוער להביא להסדר, שימנע את גל האלימות הבא.
טור קולע, אבל זה לא היה ברור? תמיד יש ניסיון להסתיר בכל מיני דרכים את הנעשה בהתנחלויות. גם בסרט הזה כבר היינו.
עד כמה שידוע לי מדינת ישראל היא מדינה יהודית,מדינת היהודים, כל העולם מכיר בזה,הגיע הזמן שגם הפלסטינאים. סרבן שלום?לא ולא, מציאותי ולא אחד שמפחד או מתבייש לדרוש ובקול מהצד הערבי להכיר בזה גם כן אבל עובדה בשטח,גם בלי הדרישה הזו,גם בלי בנייה מאסיבית בשטחים,כשהפלסטינאים ניהלו משא ומתן עם ראשי ממשלות אחרים, גם מהשמאל,קיבלנו טרור, אבל העובדה הזו מעולם לא מנעה מהשמאל ההזוי להמשיך ולחיות בעצימת עיניים ולהאשים אחרים שלא מוכנים לחיות בנדמה לי כמוהם.
לא מפתיע לראות אותך שוב מתעוור כשאתה רואה שמבקרים את אהוב לבך, הים הוא אותו הים http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx הכרה במדינה יהודית זה מכשול עלוב והוא מזגזג בין זה לבין הכרה במדינה ישראלית. לכל גורם תקשורת בעולם הוא אומר משהו אחר. כרגיל, זה הביבי. תרגילים ותכסיסים כדי להשיג את המטרה. יש לי שאלה אליך. האם "המושלם" שלך עשה אי פעם משהו לא בסדר? טעות? או שהכל הדימיון של אנשים משמאל ומימין ב 15 שנה האחרונות? האם אי פעם תודה גם בדברים הלא מוצלחים שהוא עשה?
דנידין, אתה יהודי? יש לך בעיה עם זה שיכירו בך ובמדינה שלך כיהודית? למה להכיר רק במדינה ישראלית? ואם זה דבר כל-כך פעוט כמו שאתה עושה ממנו,למה זה כל-כך קשה לפלסטינאים להכיר בו? למה אתה מתעלם מהעבודה כשהעניין הזה לא עמד על סדר היום,כתנאי מסויים, כשהיו ראשי ממשלה אחרים,לא ביבי,ראשי ממשלה שהיו מהשמאל או ו כאלה שהיו מוכנים ללכת הכי רחוק, לא הכרזה של מדינה יהודית ולא בנייה בשטחים, גם אז הצד הפלסטינאי לא היה מסוגל להתקדם לשום מקום, איך תסביר את זה? ביבי עשה טעויות ויעשה טעויות,מי שלא עושה לא טועה ועדיין,אני יותר ממרוצה מאז הבחירות האחרונות, יש הרגשה שהמדינה מנוהלת ע'י דרך,מחשבה ומנהיגות, בוודאי שזה לא הולך תמיד בשקט ובטח שצריך לתמרן פוליטית אבל בתמונה הכללית,מרוצה,מאוד מרוצה.
ההכרה הזאת במדינה יהודית הוא תכסיס, הוא משהו חדש שביבי והיועצים שלו מצאו כדי לרכב עליו בדרך לבלימת הסכם עתידי עם הפלסטינים. זה משהו שגם בקדנציה הקודמת שלו שהוא ישב לדבר עם ערפאת, הוא אפילו לא הזכיר. הוא עוד לא חשב על התחבולה הזאת בזמנו. במדינה הזאת יש ערבים ישראלים שגרים ביפו, לוד, עכו וכו' וכו' ואלו לא יעברו לגור בפלסטין כשזאת תוקם. היינו, זאת לא רק מדינה יהודית, כי חיים בה גם מוסלמים ונוצרים (אפילו די הרבה נוצרים ערבים). כל ההתעקשות הזאת עיוולת וניסיון לבלום תהליכים, זה הכל
שוב וכרגיל אתה מתחמק מלענות על השאלה שלי. דבר שני,חיים פה ערבים ונוצרים וצ'רקסים ודרוזיים והם מיעוט,מיעוט קטן לעומת רוב יהודי ברור, המוסדות שמנהלים את המדינה,החינוך,הכל מושתת עם ציביון יהודי, זה למה זו מדינה יהודית. יש לך בעיה עם זה? ושוב,אם זה דבר כל-כך פעוט,מה הבעיה שלהם להכיר בזה?
תקלוט, את הדרישה המטומטמת הזאת לא דרשנו ממצרים, לא מירדן ולא מאף אחד. היא לא מחסום לשלום ולא בעלת חשיבות כלל. המיעוטים בארץ כן נחשבים, כן סופרים אותם גם אם אתה לא סופר אותם. הם לומדים בתוכנית לימוד אחרת לגמרי, הם לא לומדים למשל תנ"ך ולא כופים עליהם את מערכת הלימוד הממלכתית. הגיע הזמן שתכיר כמה ערבים ישראלים ותנסה בהדברות. איפה ביבי היה ב 96 עם "ההכרה במדינה יהודית"? הוא היה בשיחות עם אותם פלסטינים בדיוק ולא הזכיר את זה בשיט. הוא מצא עכשיו משהו לרכב עליו כדי להקשות על התהליכים, זה הכל. טוב שלא ביקשנו ממצרים להכיר במדינה יהודית והיינו הורסים את השלום על דביליות (כי בגין לא היה נחש ולא דביל). ברגע שהמצרים הגיעו לכאן וחתמו מול המדינה שלנו על הסכם, זה סימן שהם מכירים בנו !!!! זה די והותר.
תקלוט, את הדרישה המטומטמת הזאת לא דרשנו ממצרים, לא מירדן ולא מאף אחד. היא לא מחסום לשלום ולא בעלת חשיבות כלל. המיעוטים בארץ כן נחשבים, כן סופרים אותם גם אם אתה לא סופר אותם. הם לומדים בתוכנית לימוד אחרת לגמרי, הם לא לומדים למשל תנ"ך ולא כופים עליהם את מערכת הלימוד הממלכתית. הגיע הזמן שתכיר כמה ערבים ישראלים ותנסה בהדברות. איפה ביבי היה ב 96 עם "ההכרה במדינה יהודית"? הוא היה בשיחות עם אותם פלסטינים בדיוק ולא הזכיר את זה בשיט. הוא מצא עכשיו משהו לרכב עליו כדי להקשות על התהליכים, זה הכל. טוב שלא ביקשנו ממצרים להכיר במדינה יהודית והיינו הורסים את השלום על דביליות (כי בגין לא היה נחש ולא דביל). ברגע שהמצרים הגיעו לכאן וחתמו מול המדינה שלנו על הסכם, זה סימן שהם מכירים בנו !!!! זה די והותר.
דנידין ירדן ומצריים הסכימו לגבולות ברורים עם מדינה ישראל,הם הכירו בנו ובזכות שלנו לחיות פה, אני מתפלא עליך שאתה לא מבין את ההבדל הזה. לכל מיעוט בארץ יש זכויות ואף אחד לא מחפש לקחת מהם את הזכויות שלהם ועדיין הם חיים במדינה יהודית עם רוב יהודי. ביבי ב 96...אתה יודע כמה מים זרמו בירקון מאז? דברים משתנים,מציאות משתנה,מנהיגים משתנים,תפיסות עולם משתנות...
התחמקות יפה סטרטפורד, אבל לא הייתה דרישה להכיר בישראל כמדינה יהודית בשום הסכם עד עצם היום הזה. גם לא בהסכם וואי שביבי חתם עם ערפאת. ברגע שנחתם הסכם, יש הכרה בין מדינות. כל דבר מעבר לכך, הוא ניסיון להכשיל מהלכים. אל תקטין ראש. ביבי מנסה לא רק בדרך הזאת להכשיל מהלכים, אלא בשלל דרכים פעם אחר פעם. יש לו את הימין והקואליציה על הראש, הוא צריך לתמרן בניהם. כולם יודעים שדרישת ההכרה הזאת היא פוליטיקה קטנה ואל תהפוך את המומחים גם לטמבלים. פשוט תודה שזה תרגיל ותצא אמיתי, בלי משחקים, די, הספיק.
להזכיר לך,אתה עדיין מתחמק מלתת תשובה לגבי התעלמות מהעבודה כשהעניין הזה לא עמד על סדר היום,כתנאי מסויים, כשהיו ראשי ממשלה אחרים,לא ביבי,ראשי ממשלה שהיו מהשמאל או ו כאלה שהיו מוכנים ללכת הכי רחוק, לא הכרזה של מדינה יהודית ולא בנייה בשטחים, גם אז הצד הפלסטינאי לא היה מסוגל להתקדם לשום מקום, מעניין למה אתה מתחמק פעם אחר פעם?! הדרישה מערפאת באותם ימים,מרבין דרך פרס ועד נתניהו והלאה היתה שינוי האמנה הפלסטינאית, שהיא במילים אחרות סוג של הכרה במדינה יהודית, גם את זה הוא לא עשה. מה אתה חושב האינטרס של ביבי,לשחק משחקים? הרי אם דברים לא יזוזו בשטח בבחירות הבאות הוא יילך הביתה או שאי עמידה על עקרונות חשובים לתושבי ישראל והבחירות הוכיחו כי הרוב מחפש את אותם אותם ישלחו אותו הביתה גם כן, אז מה הוא עושה שם?סתם נהנה מהחיים?כי להיות ראש ממשלה במדינה הכי לחוצה ונלחצת בעולם זה לא מרשם לבריאות, כסף?לא חסר לו ואם הוא פונה לחיים האזרחיים הוא יעשה הרבה יותר! אגב,בתור אחד שמתיימר לדעת מה יהיה הצעד הבא של ביבי עוד לפניו,תן לנו איזה טיפ מה הולך לקרות בימים הקרובים.
לאמנה הפלסטינית ולהכרה במדינה יהודית אין שום קשר. אוי ואבוי, כמה שאתה בור http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx כן, אני חושב שביבי מנסה לקנות זמן בכל ניסיון להכשיל מהלכים. זה מוכר וידוע מהקדנציה הקודמת. מצד אחד יש לו לחץ אמרקאי על הראש שרוצים שיחות, אך מצד שני יש לו קואליציה ימנית שמאיימת עליו לא לדבר עם הפלסטינים. הוא תקוע באמצע. ב 98 הוא הלך לשיחות ובכך הימין גמר עליו והפיל אותו. הוא ינסה למנוע מצב כזה בקדנציה הזאת והוא והיועצים עוד ימצאו סיבות לא להכנס לשיחות או להכשיל אותן. יש 1001 דברים שאפשר לספר על הפלסטינים או לדרוש מהם כדי להכשיל שיחות. הכי קל להכשיל מהלכים. שוב, היינו כבר בסרט הה, אני לא גיליתי את אמריקה.
