ברור. מה כבר עשתה חיפה? ניצחה שתי קבוצות דייגים ועוד קבוצה סוג' ד'. בני יהודה עשתה את אותו הדבר ועמדה בכבוד רב מול קבוצה אדירה כמו פסוו. עם קצת דיוק ברגל המסיימת היא גם הייתה מוציאה את התיקו ואולי יותר מזה. וכל זה עם מאית מהתקציב של חיפה. הפועל עברה את גטבורג וטפליצ'ה, קבוצות טובות מכל הקבוצות שחיפה פגשה עד כה, ובלי שום קשר היא תשיג העונה יותר נק' ניקוד בשביל ישראל מאשר חיפה. את ה"הישג" של חיפה היו עושות גם בני יהודה, גם הפועל, ואפילו היריבה העירונית של הירוקים. מעניין האם גם בשנים הבאות אחרי שכל קבוצה ישראלית תעפיל לליגת האלופות בזכות השיטה ההזויה של פלאטיני, אתם תקראו להעפלה "הישג"...
רגע שאני יבין סרגיי, שפורטו ניצחה את מונאקו בגמר ליגת האלופות זה לא היה הישג? הרי מונאק זה לא מנצ'סטר, לא ריאל, וגם לא ליון, נכון? זה בדיוק כמו שאתה אומר עכשיו, בגלל שחיפה ניצחה קבוצות חלשות, למרות שהם לא כאלה חלשות כמו שעושים מהם, זלצבורג היא עדיין אלופת אוסטריה, סליחה אבל חיפה לא צריכה לעבור קבוצה ברמה גבוהה בשביל להגיד הישג, ההישג הוא בהעפלה לליגת האלופות. חיפה כבר ניצחה בעבר קבוצות חזקת כמו צס''קא מוסקבה, מנצ'סטר וכו'.
היריבה העירונית של חיפה הייתה מעפילה לליגת האלופות ולחיפה לא מגיעות מחמאות על העפלה לליגת האלופות ובעצם טפליצ'ה וגטבורג קבוצות יותר טובות מזלצבורג. עזוב, באמת ששנאת החינם שלך כבר לא שווה את המאמץ. בכל מקרה, אם נעזוב את השטויות שלך, אני מסכים שלפחות עצם ההעפלה של חיפה ושל הפועל ת"א זה הישג גדול ומחמאה גדולה לשתיהן ולכדורגל הישראלי. גם הניצחונות של בני יהודה על הקבוצות האלה ששיחקו נגדה בהחלט הוסיפו כבוד לישראליות שרק הולכות ומשתפרות ונקווה שזה ימשיך גם בעונה הבאה.
רגע, שאני אבין, אתה משווה בין מונאקו ואקטובה? פורטו הגיעה לגמר כשהיא עברה קבוצות כמו דפור, יונייטד, ליון ומארסיי. מונאקו הגיעה לגמר אחרי שהיא עברה קבוצות כמו דפור, פסוו, ריאל וצ'לסי. אז מבחינת שתיהן זה חתיכת הישג וכל הכבוד להן. פיינאליסטיות ראויות. כשחיפה תנצח קבוצות שטובות ממנה, או לפחות כאלה שנמצאות ברמה שלה, ולא חבורת דייגים מקזאחסטאן וצפון אירלנד, היא תקבל את מלוא המחמאות. מבטיח. כרגע זה לא הישג, היא סה"כ עשתה את העבודה שלה. זה יפה שחיפה ניצחה בעבר קבוצות כמו יונייטד וצסק"א, גם נוטינגהאם פורסט זכתה בגביע האלופות פעמיים ברצף. איך זה מתקשר להווה? זה כמו שתגיד שהעפלה לשמינית הגמר של מנצ'סטר יונייטד וברצלונה זה הישג. זה לא הישג, הקבוצות סה"כ עשו את העבודה. כך גם חיפה. גם הפועל כרגע לא עשתה שום הישג, אם כי בניגוד לחיפה היא עברה קבוצות מעט יותר ראויות ולא קבוצות שמורכבות משחקנים שבשבילם כדורגל הוא מקצוע משני. היחידה שעשתה הישג כלשהו היא בני יהודה, שאף אחד לא ציפה שתגיעה לאן שהגיעה ועמדה בכבוד רב מול קבוצת ליגת אלופות לגיטימית.
מתפתח כאן דיון מצוין, אבל זה לא המקום. אני מבקש מהבא בתור שירצה להגיב כאן, שיעתיק את השורות אליהן הוא מעוניין להתייחס וילך לאשכול של הקבוצות הישראליות באירופה.
התקוות לא נפתחו בגלל הניצחון על לוקסמבורג אלא בגלל התיקו של לטביה מול שווייץ והמתנה שמולדובה העניקה לישראל בכך שכבשה שער שיוויון מאוחר ביוון. אנשים מתעסקים יותר מדי בהפסד ללטביה ולא מכניסים לראש שצריך בסה"כ תוצאת תיקו במשחק אחר כדי שישראל תהפוך לגמרי להיות תלויה בעצמה.
לא יודע למה אנשים חיים בסרט,את מולדובה זה באמת אפשרי לנצח,אבל הבנתי שנשאר לנו לנצח עוד את שוויץ בחוץ,מי שבאמת חושב שזה יקרה חי בסרט חבל על הזמן. חבורת הסמרטוטים של הנבחרת יכולה לנצח רק זבל,לא משהו רציני. אגב בחיים שלי לא ראיתי בקבוצה/נבחרת בלם שנוגע כל כך הרבה בכדור כמו טל בן חיים,אם היה צופה נייטראלי שלא מכיר את הנבחרת אפשר היה לחשוב שבן חיים זה הכוכב הבלתי מעורער של הנבחרת.
כמו שזיו אמר, אנחנו צריכים עוד לשחק מול שוויץ בחוץ שנראית עד עכשיו כנבחרת הכי טובה בבית. כרגע היא ממוקמת במקום הראשון בבטחה ותעשה הכל גם כדי לסיים שם ולעלות ישירות למונדיאל. מלבד זאת, אתם תולים תקוות בתיקו של יוון ולטביה בשבוע הבא, אבל אתם שוכחים שבמחזור האחרון, גם ליוון וגם ללטביה ששתיהן נמצאות חזק בתמונת העלייה, יותר מאיתנו, מצפים משחקים קלים. נגיד ואנחנו מנצחים את מולדובה, שוויץ את לוקסמבורג מה שסביר שיקרה ויוון ולטביה נפרדות בתיקו כפי אתם מתכננים, המצב בבית יהיה כזה: 1. שוויץ 20 נקודות 2. יוון 15 נקודות 3. לטביה 15 נקודות 4. ישראל 15 נקודות הכל יהיה תלוי במחזור האחרון כאשר יוון תארח בבית את לוקסמבורג החלשה ואין ספק שהיא גם תנצח, לטביה תפגוש בביתה את מולדובה שגם היא כנראה תנצח ואנחנו נתארח למשחק סופר קשה אצל שוויץ שרק ניצחון יכול להשאיר אותנו בתמונה. כפי שאתם רואים, נישאר סיכוי קלוש, וזה בעוד בהתחשב שיוון ולטביה ייפרדו בתיקו בעוד חודש... אני בספק אם גם האופטימים שבאופטימים מאמינים בכזה תסריט, את ההזדמנות שלנו איבדנו בהפסד הביתי ללטביה אבל יש עוד אנשים שמאמינים שאפשר לעשות את הבלתי יאומן אז שיאמינו ואחר כך שוב ייתאכזבו כמו תמיד.
תגידו, כבר ידוע איזה דרג תהיה ישראל לקראת מוקדמות יורו 2012? צריך לזכור גם שיהיו כמו ב 2008 רק 14 מקומות פנויים. לא שזה משנה משהו...
אף תכונה שמתאימה למאמן אחת ההנחות הסמויות לגבי אייל ברקוביץ' היא שהיותו מוסר כל כך טוב מעידה על חוכמת משחק שמעידה על יכולת אימון. זאת טעות 11/09/2009 | מאת: אסף רביץ 11/09/2009 לא התבגר במיוחד מאז ימיו כשחקן. אייל ברקוביץ' באחת הסצנות המתוחכמות ביותר בסרט הנפלא "שארית היום" (המבוסס על ספר נפלא) נערכת באחוזת הלורד דרלינגטון פגישה עם אישים פוליטיים רמי דרג. אחד מהם קורא למשרת, גיבור הסרט. הוא שואל אותו מה דעתו על הסכמי מסחר ומדיניות חוץ, שאלות היורדות לפרטים שאין ביכולתו של המשרת לענות עליהם. כך מוכיח האורח שאין טעם להסתמך על דעת הרוב הפשוט וחסר הידע כאשר באים לקבל החלטות פוליטיות רבות משקל. התחכום נובע מכך שהטיעון המשכנע מושמע מפיו של נציג אחת הטעויות הפוליטיות המפורסמות בהיסטוריה - מדיניות הפיוס עם גרמניה הנאצית לפני מלחמת העולם השנייה, שהלורד דרלינגטון הבדיוני היה אחד מתומכיה הבולטים. השבוע נזכרתי בסצנה הזאת. זה קרה כאשר הקמפיין הציבורי למינוי אייל ברקוביץ' למאמן נבחרת נבחרת תפס תאוצה. מאז התקופה בה התרחש הסרט חל שינוי קיצוני במעמד דעת הרוב וכיום על כל סוגיה בוערת הולכים ל"איש הפשוט ברחוב" כדי לשאול על דעתו. הרעיון הבסיסי נכון והוא בעצם עומד בבסיס הדמוקרטיה - הרוב הדומם מייצג את כל ההיגיון הפשוט שפעמים רבות עדיף על פלפולי המומחים. אבל בפועל, מדובר בעיקר בתירוץ להתייחסות שטחית לסוגיה מורכבת, בעיקר בגלל שתקשורת ההמונים אינה יודעת לבצע התייחסות מורכבת. החיוך המלגלג של מגישת החדשות כאשר היא עוברת לדבר על ספורט בתקופת משחקי נבחרת ישראל אומר כמעט הכל. אין צורך בפרשנים, היא יודעת לבד שהכל על הפנים. באחד מימי השבוע פינת הספורט של החדשות הוקדשה לתגובתו של אייל ברקוביץ' לטענה של אבי לוזון שהוא אינו מתכוון למנות אותו למאמן הנבחרת. במילים אחרות, גם אם אין סיפור, התקשורת כופה עליו להתקיים. יחד עם אתר ספורט מסוים שהשטחיות והאינטרסנטיות חרוטות על דגלו, הייתה זו דווקא התקשורת הכללית שנתנה רוח גבית לקמפיין הציבורי. המתנגדים למינוי, עדיין רוב פרשני הכדורגל בארץ, הקפידו שלא להתייחס ברצינות לאפשרות של מינוי ברקוביץ'. בין השורות ניתן היה להבין שמבחינתם עצם ההתייחסות הרצינית לעניין תיתן לו גושפנקא שהוא לא צריך לקבל. בדומה ללורד הבריטי, הם לא חושבים שעצם העובדה שחלק גדול מהציבור תומך בעמדה מסוימת הופכת עמדה זו למצריכה דיון רציני. בכך הם מפנים את הבמה לתומכים, שמצידם חוזרים על אותן שתיים וחצי קלישאות שלפחות אחת מהן ("לפחות יהיה מעניין") לא הכי רצינית. ההסכמה היחידה בין שני הצדדים היא שלא צריך, או לא כדאי, או אין כוח, לבדוק את העניין לעומק. צד אחד חושב שאת הדיון בשאלת מאמן הנבחרת הבא צריכים לקיים מקצוענים במנותק מדעת הקהל שאינה רלוונטית. צד שני חושב שהמקצוענים הם אלה שלא רלוונטיים ושניתן למנות מאמן לנבחרת ישראל בכדורגל על סמך עצומות, סקרים ולחץ ציבורי הנובע מרחשי הלב ולא מדיון מעמיק. שני הצדדים טועים. צריך לתת משקל לעמדה שהופכת לכל כך נפוצה בקרב ציבור אוהדי הכדורגל, אבל צריך לבחון אותה בניתוח רציני ומעמיק. הנה אפשרות לנקודת מוצא ממנה ניתן להתחיל: על הפרק: מינוי שחקן עבר ללא ניסיון אימון מעט הדיון שכן מתרחש בעניין ברקוביץ' לנבחרת עוסק בשאלת המינוי של שחקן עבר, גדול ככל שיהיה, שאין לו נסיון אימון. השם הראשון שקופץ לנו לראש בהקשר הזה הוא מראדונה, בעיקר בגלל שהקטסטרופה הידועה מראש שלו מתרחשת ברגעים אלו מול עינינו. אבל מראדונה הוא מקרה קיצוני של מינוי שחקן עבר שבשנים האחרונות מצבו הנפשי עורר סימני שאלה. באופן כללי, דווקא קיים טרנד של מינוי שחקני עבר גדולים לנבחרות. רודי פלר ויורגן קלינסמן הובילו את נבחרת גרמניה לגמרים של טורנירים גדולים כשלפני כן לא עשו כמעט דבר כמאמנים. פרנק רייקארד ומרקו ואן באסטן קיבלו את נבחרת הולנד כקבוצת הבוגרים הראשונה שלהם. דווקא סלבאן ביליץ' שמביאים אצלנו כדוגמא אימן גם קבוצה וגם את האולימפית של קרואטיה לפני שקיבל את הנבחרת הבוגרת. אבל אם גרמניה והולנד מנסות את זה פעמיים בעשור האחרון, זה לא עד כדי כך מופרך שגם נבחרת ישראל תנסה. גם בקבוצות שחקני עבר מגיעים מהר מאוד לעמדת המאמן הראשי, לפעמים הם מוזנקים ישר לליגה של הגדולים. גווארדיולה, שהגיע עם רזומה של אימון קבוצת הבת של ברצלונה, הוא סיפור ההצלחה הבולט. אולי הוא זה שהמריץ את מילאן ויובנטוס למנות שחקני עבר שהיו בעלי תפקידים בקבוצה אך לא מאמנים. בקיצור, יש תקדימים ויש הגיון במינוי שחקן עבר ישר לעמדת המאמן, כולל בקבוצות ובנבחרות הטובות ביותר. השאלה החשובה יותר היא כיצד מזהים מאמן מוצלח פוטנציאלי. התשובה פשוטה ובו זמנית מורכבת - רואים את זה עליהם. יש שחקנים שהם מאמנים על המגרש, שמבינים את המשחק ברמה שונה משחקנים אחרים, שהופכים למנהיגים שמחברים את הקבוצה. לא מפתיע אותי, למשל, ששני המאמנים על המגרש של נבחרת צרפת הגדולה של 1998 מאמנים כיום את שתיים משלוש הגדולות של הליגה הצרפתית - לורן בלאן ודידייה דשאן. גם גווארדיולה היה מאמן על המגרש, גם רייקארד. מקאללה, סקולס, נסטה, חאבייר זאנטי, ראול, צ'אבי, באלאק, אפילו קסיאס - כל אחד מהרשימה הזאת יכול להתחיל לאמן מייד לאחר שיפרוש ויפתיע אותי אם לא רובם יצליחו. דווקא השחקנים עם הכי הרבה כשרון הם בדרך כלל לא מאמנים גדולים. מבין השחקנים שמגיעים לרמות הגבוהות דווקא הפחות מוכשרים הם ברוב המקרים אלה שהגיעו לשם בזכות היכולות שבהמשך יהפכו אותם למאמנים טובים. הכוכבים הם גאונים, אבל בדרך כלל גאונים חד מימדיים שהגאונות שלהם מתמצה בדברים שהם עושים עם הכדור. הם מרוכזים בעיקר בעצמם ופחות מתעניינים בשאר השחקנים. אייל ברקוביץ' בשיאו היה אחד המוסרים הטובים בעולם, אם לא הטוב שבהם. זאת הסיבה שרבים רואים בו גדול כדורגלני ישראל אי פעם למרות שמבחינת הישגים באירופה הוא נופל מבניון, רביבו, רוזנטל ואוחנה ולעומת שפיגלר הוא לא הוביל את הנבחרת למונדיאל. לאף אחד אחר לא היה אספקט בו הוא היה אחד הטובים בעולם, בטח לא אספקט כל כך מהותי ומרהיב. נדמה לי שאחת מההנחות הסמויות לגבי ברקוביץ' היא שהיותו מוסר כל כך טוב מעידה על חוכמת משחק שמעידה על יכולת אימון. זאת טעות. ראיית מגרש וטיימינג של מסירה הם כישרונות די טהורים שמעידים על מה שהשחקן יכול לעשות כשהוא משחק. אי אפשר ללמד אותם, הם לא יעזרו לברקוביץ' כמאמן יותר מאשר יכולת הדריבל תעזור לכריסטיאנו רונאלדו אם וכאשר הוא יחליט לעמוד יום אחד על הקווים. ברקוביץ' היה רחוק מלהיות מאמן על המגרש. הוא לא גילה עניין בהגנה ובטקטיקה. כדי שהוא יצליח כל המשחק היה חייב לעבור סביבו וכל שיטת המשחק צריכה הייתה להיבנות עליו. הוא לא היה מוביל חברתי, להיפך - הוא יצר בעיות ולא שרד באף קבוצה. הוא ממשיך להאמין ששחקן ספסל אמור לקוות שהקבוצה תיכשל כדי שיכניסו אותו. בעיות האופי שלו מנעו ממנו להוציא את המקסימום מהכישרון העצום שלו. כאן טמונה, לדעתי, הבעייה הגדולה ביותר ברעיון המינוי של ברקוביץ' למאמן נבחרת ישראל - אם את הכישרון שלו הוא לא הצליח לתרגם להצלחה בקנה מידה אירופי, איזו סיבה יש לנו להניח שהוא יצליח להפוך חבורת שחקנים הרבה פחות מוכשרים ממנו לנבחרת מצליחה? הרי אם יש משהו שנדמה לי שכולם מסכימים עליו, זה שאייל לא התבגר במיוחד מאז ימיו כשחקן. טעות נוספת היא המחשבה שמאמן צריך להגיד את האמת בפרצוף. מדובר בסוג של אוטיזם שמשום מה נחשב אצלנו לערך עליון. זאת תכונה מצוינת אם אתה שופט בריטי בכוכב נולד או מאמן כדורסל סרבי שמביא לנבחרת רק ילדים שמעריצים אותו, אבל זה בערך הדבר האחרון שנבחרת ישראל צריכה. בנקודה הזאת ברקוביץ' אכן דומה למראדונה ולא לשאר השחקנים שהפכו למאמנים. הם השניים היחידים שלא רק שאף פעם לא היו מאמנים על המגרש, הם מתאפיינים גם היום בניתוק מסוים מהסביבה שלהם, חוסר בגרות וחוסר הבנה של קונספט הדוגמא האישית. הייתי נזהר יותר בניתוחי האופי אם ברקוביץ' עצמו לא היה משתמש בכל הזדמנות כדי לשטוח את האני מאמין המאוד ברור שלו בעניינים האלה. אם כך, הבעייה היא לא בעצם האפשרות של מינוי שחקן עבר ללא ניסיון למאמן הנבחרת, אלא במינוי של שחקן העבר המסוים אייל ברקוביץ'. יש לקוסם תכונות נהדרות שהפכו אותו לשחקן חד פעמי ושהופכות אותו לפרשן מצוין (נוט מיי קאפ אוף טי, ובכל זאת) ולמישהו שנראה שכיף לשבת ולדבר איתו. הוא מביא איתו משב רוח מרענן וחיוני לכדורגל הישראלי. אבל אין לו אף תכונה שמתאימה למאמן, בטח לא בתפקיד רגיש כמו מאמן נבחרת ישראל. ועוד שלוש הערות קצרות 1. מה מצב הכדורגל הישראלי? לפי רוב תומכי ברקוביץ' - אנוש, ונדרשים צעדים קיצוניים כדי להציל אותו. לא חסרות הוכחות לכך אבל אסור גם להתעלם מהצד השני של המטבע; הכדורגל הישראלי שולח נציגה לליגת האלופות ונציגה לליגה האירופית, הנבחרת האולימפית מצליחה ברוב הקמפיינים האחרונים, יותר ויותר ישראלים מגיעים לאירופה, כולל צעירים מבטיחים מאוד. יש המון דברים שצריך לשפר, בעיקר בנקודות ספציפיות, בטח בנבחרת ישראל, אבל זה לא אומר שצריך להתעלם מהדברים הטובים שכן קורים. 2. איך אלישע לוי מרגיש אחרי השבוע הזה? רק לפני שבועיים סיפור הסינדרלה שלו הושלם - המאמן מהפריפריה שעשה את המסלול הארוך, שעבר בכל תחנה אפשרית, שזלזלו בסיכוי שלו להצליח בקבוצה גדולה, שמשלב בין עבודה קשה לדרכי נועם - הוא זה שהוביל את מכבי חיפה לליגת האלופות. עברו שבועיים ונבחרת ישראל מפסידה. למי מארגנים קמפיין ציבורי, למאמן המצליח שעשה את המסלול הארוך או לשחקן עבר שלא אימן דקה בחייו ורוצה לקבל את הדרך הקצרה? עצוב לראות שהציבור לא מאמין בעבודה קשה אלא בקסמים (זה אפילו הסלוגן של תומכי ברקוביץ'). למען הסר ספק, אני לא חושב שאלישע לוי יפתור את כל בעיות הנבחרת. בכלל אני לא חושב שיש מאמן מסוים שהוא הפתרון, אבל הייתי מרגיש טוב יותר אם גם על אלישע לוי היו מדברים כמועמד. 3. מכיוון שכבר ברור שקשטן לא זז עד יוני, הנה רעיון נפלא עבור ברקוביץ' - תאמן קבוצה. לא חשוב איזו. הרי תוך חודשיים יפטרו מישהו. תעבור קורס מאמנים ובינתיים תוכיח מה אתה יודע בהפועל ב"ש או מכבי נתניה כשמישהו אחר מחזיק בתעודה הרשמית. אם אתה נושא בשורה גדולה וחדשה, אל תסתיר אותה מאיתנו.
קשטן המאמן הכי טוב והכי מנוסה בהיסטוריה של הליגה שלנו, משהו מזה התבטא בנבחרת? הליגה שלנו הורסת מאמנים, אני בעד כל מאמן שלא עבר בליגה שלנו, מכיוון שברקוביץ' הוא כרגע היחיד שהציע את עצמו ועונה לקטגוריה הזאת. מאמן קבוצה זה לא כמו מאמן נבחרת, ביליץ' לא בטוח יכול להצליח בתור מאמן קבוצה והרבה מאמני מועדונים גדולים נכשלו בנבחרות.
כל העניין הוא ששכחת לציין את זה שהפרש השערים של ישראל צמח בעקבות השביעיה ובמצב של שיוויון נקודות, ישראל במקום השני בזכות הפרש שערים עדיף. אם ישראל תיתן בראש למולדובה כמו שהיא אמורה לעשות ביום טוב, הסיכויים לעלות ישתפרו עוד יותר. וכן, כמו שאמרתי כבר אני מעדיף שיהיה עדיין סיכוי לעלות ולהתאכזב בסופו של דבר מאשר שייגמר הסיפור הרבה לפני המחזור האחרון ולישראל לא יישאר על מה לשחק. עדיף שיהיה מתח, ונקסוס ציפורניים לגבי מה שקורה בין יוון ללטביה בזמן המשחק של ישראל, מאשר לבוא למשחקים האלה באדישות כדי להעביר את הזמן. לנצח את שווייץ הולך להיות דבר סופר-קשה וברור שבמצב רגיל הם פייבוריטים - אבל זו ממש לא סיבה להרים ידיים ולבוא לשם בגישה תבוסתנית ולוזרית, כמו שרוב האוהדים מראים כרגע, כי לישראל יש את הכלים לנצח(אם לטביה כבשה מולם פעמיים גם ישראל יכולה), מה גם שכמעט ואין מצב שהשווייצרים לא ינצחו בבית את לוקסמבורג, ובכך המשחק שלהם מול ישראל יהפוך להיות לפרוטוקול בלבד.
לא, כי הוא עשה את כל הטעויות האפשריות, להכניס שחקנים להרכב שלא רואים דשא בקבוצות שלהם(גולן, סטרול, קוז'קין), ולהתעלם משחקנים בכושר מצויין(קולאטי, ורמוט, וכו'). בן אדם שלא קיבל מקום בהרכב, רוצה שהנבחרת שהוא מייצג תפסיד, לא ראוי לאמן נבחרת.
