לא מזמן קראתי בעיתון ראיון עם טרנטינו בו הוא טען שסרטים ביוגרפים הם סיבה לשחקנים לקבל את האוסקר, מה אתם אומרים?
לא ברור לי מה היתה הכוונה שלו - הוא מבקר את השחקנים שבוחרים תפקידים כאלה רק בשביל לזכות באוסקר, או שבסרטים האלה אין שום דבר מעבר לזה ועדיף לביים סיפורים מקוריים?
"אני לא אוהב סרטי תלבושות שמתבססים על ג'יין אוסטן והנרי ג'יימס. אין לי גם שום כבוד לביוגרפיות. הן סתם תירוץ גדול לשחקנים לזכות באוסקר. זה קולנוע מושחת. אפילו כשמדובר באישיות הכי מרתקת, אם תספר את חייה מההתחלה עד הסוף, זה יהיה פאקניג סרט משעמם. עדיף לעשות סרט על יום אחד בחיי מישהו. למשל, היום שבו אלביס פרסלי נכנס בפעם הראשונה לחברת התקליטים שלו."
1. הסנדק - מייקל בסיציליה 2. הסנדק - ראשי המשפחות יושבים לשיחת פיוס 3. כלבי אשמורת - סצנת הפתיחה 4. הסנדק - סצנת הפתיחה 5. גלדיאטור - הסצנה שבה קלודיוס מוריד את המסיכה 6. הטוב הרע והמכוער - סצנת הסיום 7. היט - השיחה בין הדמויות של פאצ'ינו ודה נירו 8. החבר'ה הטובים - מונולוג הפתיחה 9. להציל את טוראי ראיין - הפלישה לנורמנדי 10. הבלתי משוחדים - תחנת הרכבת זה רק מה שחשבתי עליו בדקות האחרונות, אני בטוח שיש עוד. עריכה: שכחתי כמה חשובות 11. חומות של תקווה - הגג של בית הסוהר 12. חומות של תקווה - האסיר הזקן שיוצא מהכלא
לא עולים לי הרבה סצנות, בטח בהמשך יעלו יותר. אבל הסצנה שזכורה לי הכי טוב היא בתפוז מכני - I'm singing in the rain
הדבר הראשון שעלה לי לראש בשליפה, כל קטע הסוף של פני צלקת מרגע שטוני הורג את מני ועד הסיום. עוד סצינה גדולה היא החזרה של אלכס ל"Home" בתפוז המכני.
http://www.dvd-film.dk/billeder/forsidealm/1109881584178794.Xxx סרט די טיפשי ומאכזב. ציפיתי להרבה יותר עלילה, רגש, עוצמה, מבט נוקב על האידיאלוגיה שלהם. במקום זה מצאתי חבורת פרחחים להוטים שמתפרקים בגלל בחורה. מה היתה המטרה של הסרט? אין לי מושג. תסריט גרוע.