אכן כן. כחלק ממנגנון השרדות אבולוציוני יש לאדם יכולת פנומנלית של הסתגלות פסיכולוגית - אדפטציה קוגנטיבית, כלומר הכרה והפנמה של מצב חדש (למרות שאני לא באמת מכיר את המושגים הרישמיים). כך למשל נדמה לנו שאנשים שזוכים בלוטו הופכים למאושרים באדם ולהפך אנשים שהופכים לנכים הופכים לעצובים באדם, אך אין זה נכון. בסופו של דבר האדם נטמע בנקל (באופן יחסי כמובן) במצבו החדש.
יש לך דוגמאות כי אני לא כל כך מבין למי הכוונה,אין בנאדם שאין לו צרות ורוב האנשים שאנחנו חושבים שיש להם פחות צרות מאיתנו יש להם פי כמה. כמובן אל תשכח את הדבר השני,האם זה הוגן שיש אנשים שנהנים פחות ממך. אגב,יש בעיה גדולה בדיון,לצערנו לאף אחד אין ידע מספיק בשביל לנהל אותו שלא נדבר על תשובה http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/sad.Xxx
איך אני אוהב את הדיונים הפילוסופיים האלה.. כל אחד נותן משמעות אחרת לחיים שלו ומשתדל לחיות אותם לפי המשמעות הזאת. אין משמעות אוניברסלית לחיים, וזה גם טיפשי לחשוב שאסור לאדם מסוים להנות רק בגלל שיש אחרים לא יכולים להנות ומשקיעים את כל חייהם בלשרוד. זה יופי נפש מוגזם ומיותר. בן אדם לא יכול לחיות את החיים של האחרים וכל הזמן לרחם עליהם ולסבול איתם, כי מה עם החיים שלו? זכותו של כל אחד להחליט שהוא חי כדי להנות
אבל במה הכוונה ליהנות? אתה יכול לעשות משהו מהנה אבל לסכן את חייך, ואז תנמק את אי-ביצוע אותה פעולה ב"אם אני אמות אני לא אוכל ליהנות עוד, ואז אני בעצם לא אנצל את מלוא ההנאה מהחיים שלי". אבל אז בעצם אתה כן רוצה לשרוד, כי עם ההישרדות תוכל ליהנות יותר (כי תחיה יותר). אנשים שאומרים שהם חיים כדי ליהנות, הם הרבה פעמים נמנעים מלעשות דברים מהנים משיקולים אחרים, ככה שקשה להגיד שהם חיים בשביל זה. בטבע בעלי חיים רק רוצים לשרוד, בני האדם יותר מפותחים ולכם חשבו על פילוסופיה ומחשבות אחרות. בסופו של דבר בכל מעשה שאתה עושה יש שיקול כיצד זה ישפר את סיכוייך לשרוד.
חיים פעם אחת וצריך להינות ולא להתרכז בלנהל לאנשים אחרים את החיים ולהיות 'אנשים אציליים ופלצנים' כמו הרואה ואינו נראה כאן. יש הרבה שאלות סביב העולם, וגם אני וחברים שהיינו בחטיבה אחרי פיגוע שחלקנו היינו עדים לו שאלנו שאלות על מטרות שאנחנו צריכים להגיע אבל עדיין הגענו למסקנה שצריך לנצל כל רגע כי כל שנייה אפשר למות. שמעתי פעם שבני-האדם לא מנצלים 100% מהמוח שלהם, כלומר שגאונים מנצלים 7% והרוב הממוצע בערך 5%. תארו לכם מה היה קורה אם היינו מנצלים 50% מהמוח שלנו?
אם במשפחה עם כסף יש אדם חולה [לא עלינו], אז אני מן הסתם לא נהנה מהחיים נכון ? אני כמוהו, רואה את החיים כמשהו שצריך לנצל כל רגע ולהנות, אחריי הכל חיים רק פעם אחת !
דנידין - עבודה קשה זה לא דבר שמושרש באדם עוד מהאבולוציה, עבודה כערך זה מהמאות האחרונות על פי תפיסתי. אתה יכול לשייך את זה לרפורמה הפרוטנסטנטית כמו שעושה וובר במחקר על הקאפיטליזם אם אני לא טועה, או לקשר את זה לעליית המעמד הבורגני והערכים של הנאורות. בכל מקרה אני לא חושב שזה ערך שמושרש באדם מאז ומעולם. בקשר לשאלה, אני גם מחזיק בדעות דומות לגישה האקזיסטנציאליסטית (ככה רושמים?) שאם הבנתי נכון אורי "מייצג" פה. אין משמעות לקיום שלנו, אנחנו פשוט קיימים - לדעתי בגלל שזו ידיעה שקשה לרובנו, אנחנו ממציאים ומחפשים אחרי משמעויות כל הזמן בכל מעשנו, כי הרי מי רוצה לחשוב שאנחנו סתם פה ובסוף נמות ככה או ככה? אני חושב גם שעצם הידיעה או ההבנה שאין משמעות לא צריכה להוביל בהכרח לדיכאון, כמו שקורה הרבה, אלא פשוטו כמשמעו רק להבנה.
כמו האטומיזם (ובמידה רבה גם הניהיליזם) של לפני 2500 שנה, כמו המטריאליזם של לפני 400 שנה, כך גם האקזיסנטציאליזם של לפני 60 שנה כבר שבר את מחסומי ה"גישה פילוסופית" והפך לדבר רציונלי-עובדתי בזכות המדע והמודרנה. גישה "קיומית" זו, אפוא, כבר שגורה אצל רוב האדם הנאור גם ללא קריאה בכתביו של ניטשה, היידגר, סארטר וקאמו.
ובכל זאת, לא יזיק לכל מי שמתעניין באקזיסטנציאליזם לקרוא קצת מהכתבים של ההוגים/הסופרים הבולטים שמייצגים את הגישה. אני ממליץ במיוחד על קאמי ("קאמו" אולי זה לפי ההגייה הצרפתית, בכל מקרה הוא מוכר כאלבר קאמי) סופר פשוט נהדר, שבסיפורת שלו הוא מביא בצורה מאוד נגישה ומעניינת את הגישה האקזיסטנציאליסטית. הספר שבו הגישה באה הכי לידי ביטוי הוא "הזר", ספר מופתי, סוחף (ויחסית קצר). עוד ספר נפלא שלו הוא "הדבר". המסות שלו ("האדם המורד" ו"המיתוס של סיזיפוס") קשות הרבה יותר לקריאה ולהבנה, אני ממליץ קודם לקרוא את הספרים שלו ורק אח"כ לעבור אל המסות. הייידגר, הוא בלתי קריא בעליל, אין לי מושג אם קראת אותו או סתם זרקת את השם שלו, אני ניסיתי לקרוא את "זמן והוויה" ופשוט התייאשתי אחרי כמה עמודים כשהבנתי שאני לא מבין כלום. בנוסף, היידיגר גם היה חבר במפלגה הנאצית ככה שזה קצת מוריד מערכו כאחד שמתיימר להבין את משמעויות העולם. לגביי סארטר, לא קראתי אף מסה שלו אבל קראתי את המחזה שלו "בדלתיים סגורות" וכמה מאמרים אודותיו. ניטשה, שוב מאוד קשה לקראיה לטעמי, צלחתי בקושי את "כה אמר זרטוסטרא" ואת "הגניאולוגיה של המוסר", קשה לי לומר שהבנתי עד הסוף את הרעיונות שלו בצורה הגולמית שלהם ואם לא הייתי קורא הרבה פרשנויות לגביו אז בכלל הייתי מתקשה. לכן אני ממליץ לכל המתעניינים- קראו את קאמי. הספרים שלו הם גם הנאה וגם הבנה עמוקה של אקזיסטנציאליזם "חווייתי".
מבין ההוגים שרשמת אני לא הצלחתי לקרוא דבר להוציא את ניטשה, לבושתי אני מודה שדווקא ניסיתי את כל השלושה האחרים שציינת וללא הצלחה (כן, גם את קאמי). אני לא בטוח אורי, חלק מהתגובות פה בפורום מראות שאולי זה לא שגור בקרב רוב האדם (אני מתעלם מהנאור כי אני לא יודע מה זה אומר אצלך).
גם מי שאינו מתעניין אקזיסטנציאליזם כלל וכלל, מומלץ לקרוא את ספריהם שם סארטר וקאמו, מדובר לדידי בשניים המסופרים הטובים שידעה האונושות. אכן, שמו קאמו-Camus, אין לי שמץ מה הסיבה שעוותו את שמו בעיברית. !!! קראתי את המסה הזו פעמיים ברציפות, כמה שנהנתי ממנה. ראשית, לא "סתם זרקתי" את שמו. מדובר באחד מאבות הגישה. גילוי נאות, לא קראתי את כתביו, אבל קראתי לא מעט על/אודות האיש והגותו. אתה יכול להרחיב הרבה מכאן: http://www.beyng.com/ereignis.html או מעט מכאן: http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=834 "האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם" היא מסה אשר מתארת בחן ויופי את כל האקזיסטנציאליזם. וכמובן "היש והאין" שהוא מוכר וחשוב לא פחות. מחינת ספרות, כקונטרה לספרות של קאמו יש כמובן, ומעל לכל את "הבחילה", אבל גם היתר הרומאנים שלו, פרט לכך שהם כתובים מדהים, ספוגים בגישה זו. בעניין המחזה, אותו ציינת, בהחלט שווה קריאה, על אף שקריאה במחזה לא מהנה כל כך. אם לסכמו במשפט אחד, שהתנוסס גם ל חתימתי כאן בפורום תקופה לא קצרה: "הגהנום הו הזולת (האחר)". אל תרגיש לא בנוח. פשוט אי אפשר להבין את ניטשה מקריאה בחלק מכתביו. הוא מפוזר וטרוף דעת, שנוהג לסתור את עצמו על ימין ועל שמאל (וחושב שככה צריך). מלומדים השקיעו שנים כדי לתרגם את כל דבריו לתפיסת עולם אחת אותה הוא מייצג. אני כחלק מלימודי האוטודידקטים קראתי, אז אם יש לך שאלה כלשהי אולי אוכל לעזור. וח"ח על ההודעה באופן כללי.
