זה אני.. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/dry.Xxx יש ימים שאני פשוט מוביל את משחק ההתקפה של הקבוצה שלי עם הרבה תנועה בלי כדור ומסירות ויש ימים ששום דבר לא הולך לי או שפשוט אני נדפק עם כל האגואיסטים בקבוצה (ואצלנו יש שניים במיוחד שברגע שהכדור מגיע אליהם אפשר לחזור להגנה).
חחח באמת שמתי לב שבלי לשים לב התרברבתי יתר על המידה. אבל יודע מה,כן,אני מאלה שבאמת יש להם את זה http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/tongue.Xxx עד שטובים במשהו,לא שווה להשוויץ בו?
ואיפה אתה משחק בהפועל חדרה http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/dry.Xxx צריך להבדיל מכדורגל שכונה לבין כדורגל מקצועני, בכדורגל שכונה צריך טכניקה אבל לא ברמה הגבוהה ביותר וכמובן כוח כדי להעיף ממך מעצבנים שמנסים להפריע.
יש מאות אם לא יותר מסים בשכונות ברחבי העולם. יש כאלה קוסמים עם הכדור שפשוט לא היה להם את המזל והמימון כדי להצליח בכדורגל מקצועני. סתם רציתי לציין עובדה, בלי קשר. אני הכי אוהב לעשות פדאלדות.. אין אין על זה. משגע ת'אנשים. אני די טוב בזה, לא סתם אומרים שהשמאליים יותר טכניים http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/tongue.Xxx והכי כיף זה לשחק עם אנשים גדולים ממך. אתגר גדול, כדורגל פיזי וקשוח, לא עושים הנחות, כמו שצריך. אבל עם כל הכבוד לשכונה, אין כמו לשחק בקבוצת כדורגל. נהנה הרבה יותר.
דבר בבשם עצמך. הייתי בחו"ל בטורניר נייקי עם מכבי פ"ת (החוויה הכי גדולה בחיים שלי), לקחתי אליפות וגביע המדינה, אחרי זה עברתי לקבוצות עמו עמישב ומחנה-הייתי בהמון קבוצות, ועדיין אין כמו השכונה לדעתי. בדשא תחת קבוצה מקצוענית ותחת מסגרת יש לך מאמן שאתה צריך להיסתדר איתו (ואם אתה לא, אז אתה בבעיה. בעיה כזאת שאתה יכול פשוט להחליט לפרוש, כמוני) ומנהל קבוצה ואנשים שצריך להתחבר אליהם, יש לך תפקיד מוגדר, יש לך חוקים מסוימים ואתה חייב להתחרות באנשים כל הזמן ולא לפספס שום אימון, אתה לא יכול לעשות מה שבראש שלך, ומעל הכל-אתה לפעמים פשוט לא נהנה. גם כשהמאמן אומר לך "צא ותהנה רק" הוא לא באמת מתכוון לזה, הוא מתכוון שתיצא ותעשה מה שהוא רוצה ממך, ואם תטעה-אתה עדיין תקבל את השטיפה והצעקות במחצית. מה קורה כשאתה לא מסכים עם ההוראות של המאמן? ללכת עם האני מאמין שלך או אחרי המאמן? בשכונה אין את ההיתלבטויות האלה, לא מכריחים אותך לשחק בתפקיד מסוים ולעשות ככה וככה, אתה אדון של עצמך. אתה מחליט כמה תהנה וכמה לא תהנה, וזה לדעתי הדבר הכי חשוב-להנות מהמשחק.
כל אחד ומה שהוא מעדיף בנאדם. בקבוצת כדורגל יש יותר רצינות, יותר מחוייבות לתת מעצמך יותר, האתגר גדול יותר כי אתה מקצוען, כל מה שמסביב (בין היתר מאמן, כן) גורם לך להתאבד על כדור חוץ מסריח וזו ההנאה שלי מהמשחק, לדעת ששרפתי ת'נשמה שלי 90 דקות על הדשא בלי חיפופים ועוונות (כמו בשכונה), ויצאתי ממנו בלי אוויר ועם מכות בכל הגוף. אני ווינר גם במשחק דוקים מעפן, רוצה לנצח תמיד, ושונא לראות אנשים לא רציניים מולי, יעני לא נותנים מולך את כל מה שיש בהם. בקבוצת כדורגל אין דבר כזה. אז, זה גם מחייב אותך לעלות ברמה ולהשקיע יותר. ו-וואלה שתדע, שמאמן לא צועק ומתעלק על מישו כי מתחשק לו, אלא כי הוא רוצה בטובתו, לשפר אותו. ככה זה בכל העולם. לא מחדש פה כלום.
אם אתה צריך מאמן שיגרום לך להיתאבד על כדור, אז אתה רחוק מלהיות ווינר. ווינר זה עניין של אופי לא של תוצאה. רצינות אתה יכול גם להכניס במגרש, הרי רצינות זה משהו שלך עם עצמך, זה לא תלוי באחרים. מאמן? פגשתי המון מאמנים, ידעתי מי מתעלק בשביל לשפר אותי, ומי מתעלק סתם כי הוא מניאק. ויש גם כאלה, זה לא שחור ולבן.
זה די פשוט מבחינתי,בקבוצה אתה תמיד נמצא תחת לחץ שתפשל ותעשה איזו טעות קריטית,בשכונה אתה יכול לשים שלושה עצמיים ומי יגיד לך משהו?
זה פשוט-מי שנמצא תחת לחץ בקבוצה לא צריך לשחק בקבוצה. מי שלא נלחץ מצעקת של מאמן ועוד 20 הורים ביציע יאהב יותר לשחק בקבוצה. אני הייתי בקבוצה למשך כמה חודשים, הלך דווקא די טוב(קש"א), אבל עזבתי בגלל שאני לא מספיק רציני ואין לי כוח לאימונים.
ממש לא,האימונים האישיים בבית משפרים יותר טוב מהאימונים סוג ז' בחדרה. נדבר עוד ככה שבועיים-שלוש,אחרי כל המבחנים,נעדכן אותך איפה אני,מבטיח.
זה לא קשור ללחץ. אני לא הייתי נלחץ, הייתי מחייך למאמנים שצעקו עלי, חלקם לקחו את זה טוב וחלקם פשוט רתחו מזעם. אין קשר ללחץ, פשוט לפעמים נשבר לך מהמאמן או מההוראות המפגרות שלו. דווקא בשכונה אני מרגיש יותר לחץ...
מטר על מטר,70 שחקנים בחוץ מדרבנים ומעצבנים,שער ניצחון,התקפה אחרונה,תיקו 2 בחוץ! אין על הלחץ של השכונה!
אני פשוט מת על לחץ של לשחק בקבוצה(לא שיחקתי כדורגל אלא כדוריד אבל הלחץ הוא אותו לחץ מבחינת מאמנים, חברים לקבוצה וכו'). אין דבר יותר כיף מהאנדרנלין שזורם בגוף כשאתה מקבל כדור לזריקה אחרונה ומכרעת... ממני זה תמיד הוציא את המיטב.
שיחקתי מגיל 10 עד 13(בית"ר) כך שאני לא יכול ממש לספר על לחץ בקבוצה כי הוא בד"כ מגיע בגילאי הנוער אבל אני מאוד אוהב את הלחץ בשכונה, כאשר אתה משחק וכולם מסתכלים עליך ומעבירים ביקורת אמיתית והמשחק רץ משער לשער.
