וגם לא כ"כ טעיתי. במשחק הראשון יוסטון ניטרלה לגמרי את לייקרס, ולייקרס הובילו במשחק איזה פעם אחת. אתמול עד המחצית הם שיחקו נהדר אבל כמו מטומטמים, במקום לעלות להפרש דו ספרתי (עשו הגנה מצוינת) הם עשו שטויות בהתקפה ולייקרס אפילו בסוף סיימו את המחצית ביתרון וברבע השלישי יוסטון התפרקה. הבעיה הכי גדולה של יוסטון זה שאין לה את האיש שיספק את הנקודות באופן קבוע. הם יכולים לעצור את ההתקפה של היריבה להרבה זמן, אבל להיתקע עם הכדור ועם זריקה לא נוחה בצד השני. לא ארטסט (למרות הפוטנציאל), לא סקולה, לא יאו ולא באטייה הם כאלה. מגריידי הוא כזה, אבל הוא פצוע והוא לוזר במילא... אם רק היה להם איזה רוי או מייקל רד... בליינד הייתי שם עליהם, גם מול הלייקרס.
אם אפשר להבציע על מגמתיות בסדרה הזו, אז בעיני היא הולכת לטובת הלייקרס גם מול יוסטון כשירה. גם אם נשים בצד גורמים כמו ביתיות, מומנטום וכיו"ב, ההפסד במשחק הראשון היה תוצאה של יכולת חלשה מהרגיל של LA ויכולת טובה של יוסטון מאידך ועדיין זה הספיק רק לניצחון במשחק צמוד. ההסתברות ששני הדברים הללו יקרו ב3 משחקים נוספים היא מאוד נמוכה, ולראיה שני המשחקים הבאים: קובי בא לעבודה, אודום בא לעבודה והלייקרס משייטים להם ל2-1. כשמכניסים לעניין את הX פאקטורס המנטאליים, באמת שקשה לראות איך LA לא היו עולים גם אם מינג כשיר. כעת הסדרה הזו היא כמובן לפרוטוקול בלבד.
יש לי שאלה שרציתי לשאול אותה כבר הרבה זמן: מה דעתכם על פיל ג'קסון? למרות התשע אליפויות, אין סביבו את הקונצנזוס שמדובר במאמן הטוב בהסטוריה, כמו שזה קורה ברוב המקרים עם כמות כזאת של תארים. ובתאכלס, כשאני מסתכל על הקבוצות שלו, אני לא רואה כמעט שום טביעת אצבע של מאמן. ראיתי הרבה מאד משחקים של הקבוצות שלו, וכמעט אף פעם לא נשארתי עם פה פעור וממלמל לעצמי "וואו, הוא גאון". בקבוצה אחת שלו (שיקאגו) היה לו את השחקן הטוב בהסטוריה בשיאו, ובקבוצה השניה (לייקרס) היה לו את הסנטר אולי הטוב בהסטוריה, גם כן בשיאו (+סופרסטאר עולה - בריאנט) מגרג פופוביץ' ומלארי בראון, לדוגמה, אני מחזיק הרבה יותר מאשר מג'קסון.
ברור, כי ג'קוסון לא כזה מבריק. שיטת המשלוש של טקס ווינטר בשילוב של כוכבים כנראה הספיק לאותן אליפויות. מה שכן, היה מדובר בחתיכת כוכבים עם חתיכת סגל משלים.
מעבר לשכלול התקפת המשולש, ג'קסון ידוע בעיקר כמוטיבטור ופסיכולוג מצטיין. לא משנה כמה גדול הכוכב שלך או כמה כשרונית הקבוצה שלך על הנייר, מישהו צריך לדעת איך להפיק מהם תוצאות ואיך לשלוט באגו שלהם וזו הסיבה שיש לו 9 אליפויות (ועוד 2 נוספות כשחקן, אגב). לפעמים man management הוא אספקט חשוב יותר באימון מטקטיקה. אחרי הכל, לא חסרות דוגמאות של גלקטיקוס שנכשלו. לבוא ולהגיד שהוא הצליח רק בזכות הכוכבים שלו זו בורות בעיני. אם כך, מדוע מאמנים אחרים שאימנו כוכבים לאורך ההיסטוריה לא זכו בכל כך הרבה אליפויות? איך סלואן עם מלון וסטוקטון לא זכה באליפות אחת? לא יודע על איזה קונצנזוס או אי קונצנזוס אתה מדבר סרג'יניו, אך בשורה התחתונה להפחית בערכו של כל מאמן בכל ענף ספורט שזכה ב 9 אליפויות זו טיפשות.
אין ספק שהוא פסיכולוג טוב, נכון, כאן באמת הגדולה שלו. אבל איך בדיוק פסיכולוג טוב עוזר לקחת אליפויות כשחקן ספסל בניקס? http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx
אין קשר. הייתי מצפה שהשימוש במילה "דרך אגב" יבהיר שמדובר בהערה עקיפה שלא קשורה ישירות לדיון, אבל כנראה שזה מוגזם מדי...
אני לא מפחית מערכו, רק אומר שיש יותר טובים ממנו. כי גם לשפוט מאמן לפי מספרי תארים (שיהיה גם 50 טבעות) זה לא תמיד נכון. אחרת ביל ראסל ורוברט הורי הם הכי טובים בהסטוריה... בקריירת האימון של ג'קסון לדעתי היה יותר מזל מיכולת. הוא היה שם בזמן הנכון ובמקום הנכון. הכי קל להגיד שלפני שג'קסון הגיע לשיקאגו וללייקרס, מייקל ושאקיל עדיין המתינו לטבעת. אבל התמונה עצמה היא הרבה יותר מורחבת...
במקרה של שחקנים אני מסכים שאפשר לטעון שמספר אליפויות לא בהכרח משקפות יכולת או מעמד בהיסטוריה (נערי פוסטר למיניהם), אך כשמדובר במאמנים הרבה יותר קשה "לזייף" אליפויות, בייחוד כשהם הגיעו עם שתי קבוצות שונות בשתי עשורים שונים. אסור לשכוח שברזומה של ג'קסון גם הפסדים בגמר ה NBA (לא "הישג" עבורו אבל גם הגעה לפיינלס זה משהו שלא הרבה מאמנים יכולים להתגאות בו) וכשמאמן אחד מגיע להישגים כאלו עם 4 קבוצות כדורסל שונות (בפועל רק עם LA ושיקאגו, אבל בLA היו לו שלוש קבוצות למעשה) קשה מאוד לפקפק בו. אני יכול להבין מדוע אתה מחזיק מפופ (אם כי אני יכול לטעון בקלות כי לו היה את דאנקן והאדמירל), אבל לארי בראון? על מה ולמה הוא גכדול יותר מפיל?
בסוג כאלה של ויכוחים לעולם אי אפשר לקבוע "מי הכי טוב". מדברים על פיל ג'קסון, על גרג פופוביץ', על לארי בראון (...), אבל בגלל שהוא אימן לפני שנולדנו, אי אפשר שלא לדבר על רד אאורבאך...לדעתי דני מעלה את שמו של האיש שלא פחות גאון מג'קסון, טקס ווינטר. בלי עוזרים גאונים שמתעסקים רק בחלק שלהם בקבוצה המאמן הראשי גם לא היה מצליח. אז ג'קסון הוא אחד הכי טובים, אבל מבחינתי איש כמו צ'אק דיילי צריך להכנס לעשירייה הראשונה. לפני שהוא הפך את ה'באד בויז' למה שהם הכדורסל בארה"ב היה מבוסס הרבה יותר על התקפה. מאז 1988 פתאום זוכים באליפות דרך ההגנה...מבחינתי מה שדיילי עשה לכדורסל הרבה יותר מרשים ממה שעם כל הכבוד פופוביץ' עשה. מלה אחרונה על השחקנים המצטיינים. מבחינתי מאד מעליב ששחקן כמו ראסל פתאום נחשב לשחקן פחות טוב משאקיל אוניל. מבחינתי יש בהיסטוריה לפחות שני סנטרים עם יכולת התקפית יותר משכנעת מ'שאק'. אני מדבר כמובן על ראסל (11 תארי אליפויות, אבל בטח לא כנער פוסטר! 5 תארי MVP) וקארים עבדול ג'אבר.
זה לא יום גדול של יוסטון כמו שהלייקרס לא יוצאים לשחקנים זורקים. נראה כאילו הם עלו בלי חשק ביחס להתלהבות במשחק של הרוקטס. לגבי הדברים של ההולנדי החביב, אז דיילי קידם רבות את עניין האליפות דרך הגנה, אך הסלטיקס גם של שנות ה 60 וגם זאת של שנות ה 80 עם מקאיי, בירד ופאריש היו לוחמים בהגנה.
טוב, מי שכבר גמר את הסדרה אחרי הפציעה של יאו, יכול לרדת למקלטים. נפתח מחדש, חוזרים לאל איי במצב של 2-2. יהיה מעניין.
עוד לא 2-2. מישהו חושב שיאו מכביד על הקצב של הרוקטס? זה מרגיש לי כך. עריכה: הנה מג'יק הגדול בדיוק ציין זאת עכשיו http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/cool.Xxx
